ניו יורק טיימס

>> לא רק האמריקאים בני המעמד הבינוני סובלים מהמשבר הכלכלי הגדול. מתברר כי גם הקבוצה המצומצמת שחיה בפסגת פירמידת העושר אינה ישנה בלילה טוב יותר משאר האמריקאים. בפגישה בדלתיים סגורות של יועצים לעסקים משפחתיים - שעובדים בדרך כלל עם משפחות ששוות יותר מ-500 מיליון דולר - אפשר ללמוד שהסופר-עשירים חוששים לגבי עתידם במידה לא פחותה מכל השאר. אף ששוק המניות זינק מהשפל שרשם ב-9 במארס, יועצי העסקים המשפחתיים אמרו כי רבים מלקוחותיהם העשירים נערכים לחדשות רעות נוספות ותוהים כיצד הן ישפיעו על אחדות משפחותיהם.

"כעת הם בוחנים תכנון פיננסי ודברים שמשפחות במעמד הבינוני רגילים לחיות לפיהם", אומרת קתרין מקארתי, יועצת מובילה למשפחות עשירות, בהן משפחת רוקפלר.

על פניו נראה כי חששם של בני המשפחות העשירות אינו אמור לעורר עניין רב בקרב שאר הציבור. ואולם ההשפעה של מצב העשירים על הקהל האמריקאי היא רבה: כשהסופר-עשירים מצטננים, שאר אמריקה נתקפת בשפעת החזירים. אחרי הכל, הם האנשים שעשויים לממן חברות חדשות, ליצור משרות, לבצע השקעות גדולות כדי לתמוך בחברות קיימות ולהפיץ את עושרם ברחבי הכלכלה.

לפי מחקר שתפרסם החודש חברת הייעוץ פמילי אופיס אקסצ'יינג', הסופר-עשירים חוששים בעיקר מפני הלא נודע. כ-45% מתוך 108 המשפחות האולטרה-עשירות שנסקרו באוגוסט דירגו את המצב הכלכלי כמקור החשש העיקרי שלהם בחיים. הם חששו בעיקר מפני התערבות ממשלתית בשווקים הפיננסיים ומפני קריסת הנדל"ן המסחרי.

מבחינה היסטורית, הסופר-עשירים התמקדו בעיקר בדינמיקה המשפחתית, משום שחלק גדול מההון שלהם משותף ועשוי להיות בסכנה במקרים של חיכוכים משפחתיים. ואולם הירידה הפתאומית בעושר - גם אם נותרו להם מאות מיליוני דולרים - גרמה להם לעשות חשבון נפש. הבשורות הרעות הן שהם אינם בטוחים לגבי מצב כלכלת ארה"ב. החדשות הטובות יותר הן שהאמריקאי הממוצע יכול ללמוד מהאופן שבו המשפחות העשירות מתנהלות.

לא רק כסף

הדבר המעניין ביותר הוא שרבים מהסופר-עשירים בוחנים את הסיכונים הגלומים בקרובי משפחתם ואת אופן הטיפול שלהם בכסף שנוהל כמאגר משותף במשך דורות רבים - כמה מוציא, חוסך ומשקיע כל אחד מבני המשפחה. כששוקי האשראי קפאו והבורסות קרסו, לא כל בני הדודים הסכימו להדק את חגורות עור התנין שלהם. הדבר יצר חיכוכים.

כמה מבני המשפחות שמחזיקים כסף בקרנות אישיות מעדיפים לפעול באופן עצמאי. הבעיות הגדולות יותר נוצרות במשפחות שנאלצות לשתף פעולה בניהול עסק שהקים ראש המשפחה. בעבר, עסקים משפחתיים והון משפחתי היו ממוזגים. כשהעסק נקלע לקשיים, ראש המשפחה היה לרוב משלים את הגירעונות מכיסו. "כעת הדינמיקה הבין-משפחתית לוקחת חלק גדול יותר בקבלת ההחלטות", אומרת הולי איסדייל, מנכ"לית בסמר.

במקרים מסוימים עשויים הילדים להחזיק מבחינה משפטית בנתח גדול מההון שעשה ראש המשפחה, ויש להם אפשרות לפעול נגד משאלותיו. "משפחות אלה זיהו שטייס אוטומטי אינה אסטרטגיה טובה כעת", אומרת אמילי רנקרט-תומאס, עורכת דין בוויתרס ברגמן.

סיכון נוסף לבני המשפחות הסופר-עשירות הוא פעולות הממשלה והרגולציה המתהדקת - והשפעתן עליהם. הם עדיין בהלם קרב מהשנה שחלפה, ואינם יודעים כיצד ייראה העתיד.

"אנחנו אומרים להם לא לבצע שינויים רק לשם השינוי עצמו", אומר תיאודור ברינגר, מנכ"ל קבוצת ברינגר, חברת ייעוץ למשפחות עשירות. "ראשית, הם צריכים לגלות מה טעון שינוי".

חזרה ליסודות

הניסיון להבין מה הם צריכים לשנות גרם למשפחות סופר-עשירות רבות לשאול את אותה שאלה שכולנו שואלים את עצמנו: כיצד שינו אותנו שנות השפע?

הבעיה הבסיסית בעבורם היא להחליט מה הם רוצים לעשות כמשפחה כעת משהבינו שלא הכל אפשרי. "יום אחד אתה שווה 500 מיליון דולר, ובבוקר למחרת אתה מתעורר וזה 350 מיליון דולר, והתחייבת לתרום 100 מיליון דולר למוזיאון", אומר רוב אליוט, מנהל בכיר בבסמר. "מה הם יעדי המשפחה? האם פילנתרופיה או גידול הדור הבא?"

חיפוש התשובות נהפך למסובך יותר עקב שיקול משני: האם הם היו צריכים, או יכולים, לפעול באופן שונה? "הם בני אדם - הם מוכרים מוקדם מדי וקונים במחיר גבוה מדי", אומר ברינגר. "פעם הם אמרו: 'אני אקנה את א' ואת ב''. כיום הם אומרים: 'אני אקנה את א' או את ב'". השאלה הקשה יותר היא מה לעשות במקרה שחלק מחברי המשפחה מתנגדים לקניית א' וב'. אם המחלוקת אינה נפתרת, הדבר עשוי ליצור מתחים.

סאבפריים של עשירים

אחת הסיבות לקריסת משכנתאות הסאבפריים היתה שהבנקים העניקו משכנתאות לרוכשי בתים בלי לוודא אם ביכולתם להחזיר אותן.

לסופר-עשירים היתה בעיה דומה. בהלוואות שהם קיבלו נבדק השווי הנקי של האדם, אך לא, לדוגמה, ערך הבניין הנרכש. התחושה היתה שאם מישהו שווה מיליארד דולר, אין לו בעיה להחזיר הלוואה של 100 מיליון דולר על רכישת מגדל משרדים. התנהלות זו העניקה לסופר-עשירים גישה למימון מהיר - הן לנכסים מוחשיים כגון נדל"ן, והן לניירות ערך. "יש הבנה שאי אפשר להמשיך ללוות יותר כדי לחלוב את התשואות", אומרת מקארתי. כעת הבנקים רוצים ערבויות להלוואות בצורת נכסים מוחשיים, והסופר-עשירים אינם לווים כבעבר.

דבר אחד שזכה להסכמה מצד הקבוצה שהשתתפה בכנס היה שהלקוחות שלהם מהססים לרכוש נדל"ן מסחרי. הם חוששים שערך הנכסים עשוי ליפול באופן חד עוד יותר משוק הדיור. ההיגיון מאחורי טענה זאת הוא שכולם מקצצים בהוצאות - חברות מפטרות עובדים, הצרכנים קונים במשורה - ויש פחות ביקוש לשטחי משרדים ומסחר. אם חוזי השכירות פגים ואינם מתחדשים, בעלי הנכסים יתקשו להחזיר את תשלומי ההלוואה שלקחו. הדבר, בתורו, ישפיע על המשקיעים שרכשו אג"ח המגובות בהלוואה זאת.

אפילו בעלי הנדל"ן שעסקיהם מתקדמים היטב עלולים להיפגע. "הרבה מהחוב הזה הוא לטווח הקצר ודורש מימון חוזר, אך אין שוק לזה", אומר איסדייל. 2010 ו-2011 צפויות להיות הגרועות ביותר, אומרת מקרתי.

בזמן שהסופר-עשירים רכשו נכסים בזול בתקופות ההאטה הקודמות בשוק הנדל"ן, כעת הם מתקשים אפילו לממן את הנכסים שבבעלותם וחוששים לצבור התחייבויות נוספות - אפילו במחירי חיסול.

ואכן, הסופר-עשירים מתמקדים בהשגת מזומן. אחד השימושים הנוספים של ההלוואות שהם קיבלו היה לממן את סגנון החיים. עד לפני כמה שנים ייעצו בנקים רבים למשפחות העשירות להשקיע 100% מהונן ולנצל את התשואות הגבוהות בכל מחלקות הנכסים. אם הם צריכים מזומן, הם יכולים ללוות אותו בריבית נמוכה. זה היה קל, ואז זה הפסיק.

"הם הבינו שהם לא יכולים להשיג כל דבר", אומרת מקארתי. "עכשיו הם שואלים אם זה משתלם? זאת שאלה שכולם צריכים לשאול".