האם העולם שלנו מתקן את עצמו? האם כל המהומה הרועשת של "המשבר הכלכלי הגדול ביותר מאז המשבר הכלכלי הגדול ביותר שקדם לו" אינה בעצם החדשות הטובות ביותר שקיבלנו מזה הרבה זמן? ההיסטוריה והטבע מלמדים אותנו שהעולם מתנהל במחזוריות. תמיד לאחר מלחמה גדולה, מגיע תור של שלום משגשג. עידן של אפלה גדולה הוא מבשרו של תור זהב ותקופה של שפל היא נביאה של תור זהב.

כמה מהרגעים היפים ביותר בדברי ימי האנושות הגיעו בסופן של תקופות שחורות. ימי הביניים - עידן של חשיכה גדולה שהשתלטה על אירופה - בישרו את תור הזהב של הרנסנס, עידן של נאורות גדולה, של פריחה וצמיחה במדעים, באמנויות ובצורות המשטר. מלחמת העולם השנייה, אולי המלחמה הנוראה ביותר שידעה האנושות מעודה, הביאה לייסודו של רעיון "האומות המאוחדות", בדיוק כשם שמלחמת העולם הראשונה הביא את עמי העולם לכונן את "חבר הלאומים". כמובן שיש גם דרך אחרת להביט על העניין: התנועה של האנושות דומה לזו של מטוטלת. בכדי להתקיים, לשרוד, לא להידחק אל הקצה, האנושות זקוקה לאיזון, לשיווי משקל. בכל פעם שהיא שוברת חזק מדי ימינה עליה לייצר תגובת נגד קוטבית שתייצר ממוצע שסכומו מאוזן. בריה"מ הקומוניסטית היא המבשרת העיקרית של עידן האוליגרכים והקפיטליזם הסהרורי הוא מנת חלקה של רוסיה של ימינו. גרמניה הנאצית, אולי החשוכה והאלימה באומות, נהפכה לגרמניה של ימינו - אומה שחלק ניכר מאוכלוסייתה דוגל בפציפיזם, שמובילה את הדיון באירופה בנושאי איכות הסביבה.

האם המשבר הנוכחי הוא דרכה של המטוטלת להיטלטל לצד השני של הסקאלה? קרוב לוודאי שכן. שהרי הרחקנו לכת. הרחקנו לכת מדי. הקפיטליזם שניהל את תודעת המערב בעשורים האחרונים היה הרבה יותר מתפישת עולם כלכלית - הוא היה מצב נפשי, הוא היה מצב תודעתי. פולחן ה"אני" החולני שהיה מנת חלקנו - שקידש את האינדיווידואל ואת רווחתו הפרטית - התבטא בהרבה יותר מאשר ברדיפה אחרי כסף.

כסף, בעצם, מעולם לא היה העניין עצמו. הוא היה אמצעי. הוא היה תשמיש פולחן אחד, מני כמה, שבו עשינו שימוש כדי לעבוד את האלוהים החדש ששמנו על עצמנו. והאלוהים הזה היה: אני. ואני. ואני.

וכשהמצב התודעתי של בן האנוש בעידן הגלובלי (ובעיקר בחברה המערבית) הוא "לדאוג למספר 1" - מהר מאוד הוא משדרג את עצמו ל"לדאוג למספר 1 בכל מחיר", ואז מפתח מוטציות משוכללות, וריאציות מתוחכמות - "לדאוג למספר 1 בכל מחיר, כולל על חשבונו של הזולת", "לדאוג למספר 1 בכל מחיר, כולל המחיר של ויתור על קודים של מוסר, צדק ואפילו שכל ישר". מכיוון שכאשר האדם היחיד שעומד לנגד עיניך הוא "מספר 1", הוא מסתיר לך את העולם. מסתיר לך את הזולת, מסתיר לך את העתיד שאינו עתידך המיידי, מסתיר לך את "התמונה הגדולה". למשל, ההפקרות המשוגעת שבה נהג האדם במשאבים על כדור הארץ - הפלנטה היחידה שעומדת לרשותו - האם זו אינה תופעה קפיטליסטית מובהקת? בוודאי.

ועוד למשל: האדישות קרת הלב, הבלתי מוסברת ממש, לאחינו בחברת האדם בחלקים אחרים של הגלובוס, לחוליים שלהם, לעוניים, לביטחונם האישי - האם אלה אינם פועל יוצא מובהק של דת חדשה - זו של "אני ואני ואני?". גם כאן: בוודאי ובוודאי.

האם ההשתעבדות הפרוורטית לנוצץ, למנקר העיניים, לחד פעמי, לבלעדי, לגדול ביותר, ליקר ביותר, אינם כתם מכוער שציירנו על מצחנו בעשורים משוגעים אלה, משוכנעים שמדובר בסימן של נוי דווקא? הו כן, יצאנו מעט מדעתנו. נהגנו כמטורפים. השתוללנו. איבדנו את הראש. ובעיקר, חשבנו ש"מגיע לי".

פולחן ה"אני" חדר למסרים השיווקיים בלשון העזה ביותר: "L'oreal Paris. Because I'm woth it". בוודאי שאת שווה את זה, יקירתי. אבל את לא שווה יותר מאף אחת אחרת בעולם. הוא חדר גם לדת החילונית החדשה שהמלכנו על עצמנו, אותה רוחניות בורגנית מגוחכת - שאין טובה משורה בשיר של וויטני יוסטון כדי להדגים אותה: "The greatest love of all is learning to love yourself". בנקודה זו אנו חלוקים, וויטני - האהבה הגדולה ביותר אינה ללמוד לאהוב את עצמך. עם כושר זה לאהבה עצמית מגיע האדם חמוש לעולם להתפקע. זו היכולת לאהוב את הזולת, את האחר, את הזר, את החלש, שמעולם לא למדנו באמת.

ולא, אני לא מטיף לכם לצאת ולאמץ פליט מדארפור. אני גם לא מטיף לכם לתרום מעשר מהכנסותיכם לצדקה. אני גם לא קורא לכם להקדיש שעה אחת מה-24 הנתונות לכם ביממה למחשבות על דרכים שבהן אתם יכולים להועיל לעולם, לסייע לסביבה, לתרום לחברת האדם. אני רק מזכיר לכם שיש לא מעט אנשים שכבר עושים את זה. ואני רק מזכיר לכם שהם לא דפוקים. ולא תמהונים. האמת היא, שבינינו לבינם - הם כנראה יותר בסדר מאתנו. ותסלחו לי על התקף הקיטש, השימוש במלים "וויטני יוסטון" עושה לי שליכטה אחת גדולה מהלב.

אז אל תאמצו דארפורי תורן. ואל תפרישו מעשרים לחבר מאומץ מעיירת פיתוח. ואל תתנדבו במחלקות סיעודיות. אני יודע שעל מרביתכם זה גדול מאוד בימים אלה של "המשבר הכלכלי הגדול ביותר מאז המשבר הכלכלי הגדול ביותר שקדם לו". אבל את תרומתכם לתיקון, להסטת המטוטלת לצד השני של העקומה - אתם יכולים לתרום בדרך שלא תגבה מכם כל מחיר ולא תעלה לכם במאמץ רב מדי.

הפחיתו את מינון הציניות. ב-5%, לא יותר. הפחיתו את מינון האיבה לכל דבר שאינו דומה לכם או מדבר בקול שלכם. גם כאן, 5%. זה לא נורא מסובך. הימנעו מבזבזנות מוציאת עיניים, לא כי "יש להדק את החגורה", אלא כי אלה אינם ימים שבהם נכון להוציא עיניים לזולת. חסכו את שבטכם. באופן כללי: חסכו את שבטכם.

נסו לייצר יחס ראוי בין אמירת אמת להכרח לשקר. מחלו לאחר, גם הוא שגה מרות. התרחקו מלשון הרע, מרכיל ומרכילות. הימנעו מכתיבת טוקבקי נאצה, גם כשהמקלדת זמינה והחיבור המהיר לאינטרנט פשוט מתחננים בפניכם. תנו נדבה לקבצן שעל פניו אתם חולפים. אם הוא הגיע למצב שהוא פושט יד, אתם מסוגלים להגיע למצב בו לא תשפטו אותו אלא תחלצו מטבע מכיסכם ללא ביקורת וללא זעם. כשאתם משחקים כדורגל בשכונה, מסרו לשחקן פנוי יותר מכם, גם אם הסיכוי שיבקיע שער נמוך. זה בסך הכל משחק כדורגל בשכונה.

אל תעלבו בנותני שירות - גם אם הם פישלו בגדול. תנו לזולת ליהנות מהספק. הרחיבו את מעגל האנשים שבהם אתם בוטחים ומאמינים. נהגו בכבוד ובהערכה במורים של ילדיכם בבית הספר. המשימה של חינוך דור ההמשך מתחלקת בינם לביניכם שווה בשווה. צלצלו להורים שלכם גם אם הם מצויים בתקופה טרחנית להחריד בחייהם. התייחסו בסלחנות לפגמים של אחרים. אל תמהרו לנצל כל הזדמנות להשיג ולהרוויח, לכבוש ולהחזיק ב, כל דבר שהוא בר החזקה. ביום הבחירות לכו להצביע.

וזכרו: אלוהים מסתכל. אתם יכולים להחליף את המלה "אלוהים" בכל מלה אחרת שתחפצו. אבל זכרו - העולם הוא מקום שרירותי הרבה פחות ממה שנדמה לעין לפעמים. הטבע, כאמור, נע במחזוריות קבועה. ההיסטוריה חוזרת על עצמה, ובכל פעם היא מתנסחת באופן חד ובהיר יותר. אם אתם קוראים את המילים האלה וחושבים "פיהוק", אז תפהקו, כמובן, אבל לא בפה גדול מדי. גסות רוח אינה משרתת שום דבר, להוציא את השטן העולץ הקטן שבתוככם.

ואם אתם קוראים את הדברים האלה ואומרים, "כבר קראתי אותם בעבר. נדמה לי שקיבלתי ספר 'עצות לחיים טובים ומועילים יותר' שכלל בדיוק את כל הסעיפים האלה" - אז קרוב לוודאי שאתם צודקים. קרוב לוודאי שמישהו חשב על הדברים האלה כבר לפני. אבל למרות זאת, קרוב מאוד לוודאי גם, שאם לא יישמתם אף אחת מהעצות שנתנו לכם בעבר, סימן שהגיע הזמן, אולי, לבדוק את תועלתן ואת ההיגיון בהן בשנית. אחרי הכל, הגענו לימים האלה, למצב הזה, לא מפני שהיינו צודקים כל הזמן. לא מפני שהיינו ללא דופי. למעשה - להפך. טעינו. והרבנו לטעות. שאם לא כן, לא היינו מצויים במצב המחורבן הזה.

קחו את ההזדמנות להטות את ההיסטוריה ואת הטבע ואת תנודת העולם לאפיק הנכון. ואם אתם לא בעניין, מצאו נחמה בכך שאתם יודעים את זהותו של האשם האמיתי ב"מצב": מספר 1. ואתו, לכו תעשו מה שאתם מבינים. הוא ממילא מקשיב רק לכם.

וקטנה לסיום

ותומס ג'פרסון, נשיא ארה"ב השלישי, אמר: "העולם אינו מקום מסובך כל כך. מעשים רעים מובילים בו למעשים רעים אחרים. ומעשים טובים נחשבים בו לטיפשות גמורה. לחשוב רע על טוב היא הטיפשות הגדולה מכולן".