בשנים האחרונות מפמפמת חברת EMC את חזון ניהול מחזור חיי המידע שלה, מה שמכונה ILM Information Life cycle Management. הרעיון שעומד מאחורי חזון זה קשור לאופן שבו ארגונים מקצים ומנהלים את המידע: מידע שחשוב לשמור על נגישותו וזמינותו מוקצה בשכבת אחסון זמינה. מידע ארכיוני חשוב פחות, מאוחסן בשכבות פחות נגישות. המטרה: להקל על ניהול המידע בארגונים, שהפך לאחת הבעיות הקשות של מנהלי מערכות מיחשוב, נוכח העובדה שהיקף אחסון המידע גדל באופן הדרגתי משנה לשנה.

יש מי שחושב שחזון ניהול מחזור חיי המידע הוא שגיאה. קונספט מסורבל ויקר, שייתקל בסופו של דבר בקיר. מי שאחראי לתפיסה הזו הוא משה ינאי, שבתפקידו האחרון בענקית האחסון שימש כסגן נשיא בכיר להנדסה, וכיום הוא חבר דירקטוריון בחברת דיליג'נט ויו"ר פעיל בחברת הסטארט אפ XIV.

ינאי, שנשאב ל-EMC מאלביט בשנות ה-90, הפך לאחד האנשים החזקים בחברת האחסון. בתפקידו האחרון היה אחראי על קבוצת התוכנה שפיתחה את מערכת סימטריקס, לצד אחריות על חטיבת החומרה וגופים נוספים. בשנת 2002 עזב ינאי את EMC לטובת דיליג'נט. שנתיים לאחר מכן הוא יצר קשר עם XIV, ומאז הפך ליו"ר פעיל בחברה.

השם מאחורי XIV מתקשר לאנקדוטה מעניינת: ברומית זהו המספר 14, שהוא גם מספר המחזור בתלפיות שהשתחרר בשנת 2002 והקים את החברה. לא פחות מ-8 בוגרי תלפיות עובדים ב-XIV.

ינאי מדמה את האחסון לחשמל. לטענתו, אחסון מידע צריך להפוך לשימושי כמו האופן שבו אנחנו משתמשים בחשמל, משאב שהוא זמין ומיידי בכל רגע. לדבריו, כשאדם נכנס לביתו ומבקש להדליק מכשיר חשמלי, הוא אינו חושב האם יש לתת עדיפות למכשיר זה על פני אחר, או האם לאפשר כעת חשמל למטבח ולא לחדר השינה. כך, באופן מטאפורי, הוא סבור שניהול המידע ואחסונו צריך לעבוד. הגישה למידע צריכה להיות מהירה וזמינה מכל מקום, מבלי שמתבצעים שיקולים איך להקצות את המידע.

ינאי מבהיר שלחברות הענק נמאס מליישם את חזון ניהול מחזור חיי המידע. לדבריו, לחברות נמאס לבצע סיווג לגבי חשיבות סוגי המידע השונים, ולנהל את האופרציה הזו.

בהרצאה שהעניק ינאי בכנס הבינלאומי לאחסון שערכה IDC ישראל בתל אביב, הוא סיפר על 3 פרדיגמות שונות שהוא הוביל בהיסטוריה של עולם האחסון: הראשונה, המעבר לשימוש בדיסקים של מחשבי מיני עבור מערכות אחסון של מחשבי מיינפריים, בשנים 75'-92'; השניה, המעבר לאחסון רישתי עבור מערכות פתוחות (חלונות, יוניקס ולינוקס), בשנים 92' עד 2005; והשלישית, הפרדיגמה שמציע ינאי, אחסון שריגי (גריד). "הפתרון להתפוצצות המידע חייב להיות קבלת מידע באופן זמין ומיידי, כפי שמקבלים חשמל", מבהיר ינאי.

לטענת ינאי, אין חברות רבות בעולם שמציעות אחסון שריגי. בתחילת פעילותה, עסקה VIX בחישוב שריגי, וינאי מספר כי התאים את הכיוון הטכנולוגי של החברה לעולם האחסון, שוק הגדול פי 100 משוק חישובי הגריד, והיקפו עשרות מיליארדי דולר.

XIV, שגייסה לפי נתוני IVC-ONLINE כ-12 מיליון דולר מאנג'לים, פיתחה מערכת שכוללת תחנות PC, דיסקים של SATA וסוויטץ' פשוט. לטענת ינאי, האלגוריתם ש-XIV פיתחה מאפשר אחסון יותר מידע, בעלות פחותה ובנגישות וזמינות גבוהים יותר ממערכות מתחרות (היטאצ'י, נטוורק אפליינס , יבמ, EMC ושאר השחקניות בתחום): "אנחנו קונים חומרה סטנדרטית ומאפשרים להציע אחסון של Tier 1 (שכבת אחסון שבו אמור להיות המידע הנגיש ביותר,ג.ג) במחירים של Tier 2".

הוא מחמיא ושמח על הרכישות האחרונות של EMC, ועל כך ששוב חוזר לפעול מרכז פיתוח של EMC (שיורכב מקאשיה, פרואקטיבטי ואן-ליירס). ובכל זאת, כשאני מעלה בפניו את השאלה האם EMC עשויה בעתיד לרכוש את XIV, הוא עונה בחיוך: "ואולי זה יהיה הפוך".

החזון, לדבריו, הוא להפוך את XIV לחברה גדולה. "הכוונה לבנות חברה בנוסח של ישקאר וטבע", הוא אומר. בשלב זה החברה מוכרת אך ורק בארץ. ינאי מסרב לנקוב בהיקף מדויק, אך ככל הנראה מדובר בכמה מיליוני דולר. "שוק האחסון בארץ הוא קשוח, בגלל שיש כאן תעשיית היי-טק מתוחכמת. בקרוב נצא לעולם", הוא מפרט. המערכות של XIV מיועדות לשוק האנטרפרייז, לארגונים המנהלים לפחות 60-50 טרה בייט.