שבע שנים ושלוש יבשות עברו דדי ואלי לומברוזו-גלעד לפני שזכו לאחוז ברותם, תינוקת מתוקה וחייכנית בת חמישה חודשים, שנולדה בהליך פונדקאות בארה"ב. הם לא היו מעוניינים בשותפים לגידול הילד, מה שפסל את האפשרות הזולה יותר של הורות משותפת עם אשה ישראלית. שנים של ניסיונות לאמץ ילד מחו"ל הסתיימו בכמה "כמעט ילדים" ובריצה עקרה בין עמותות אימוץ. פונדקאות נראתה להם "משהו רחוק, עתידני ויקר", אבל בסופו של דבר הבינו שהיא האופציה היחידה עבורם, וניסו להתניע תהליך של פונדקאות בהודו.

120 אלף דולר - כל חסכונותיהם - עלה להם התהליך, אבל במיטב המסורת האמריקאית, קנה להם הכסף הרב שירות יעיל ואמין. "בארה"ב אין ביורוקרטיה", מספר דדי. "הכל דופק כמו שעון. היתה לנו פונדקאית נהדרת שאנחנו בקשר אתה עד היום, וההורות היא הדבר הכי מדהים שקרה לנו ולבני המשפחות שלנו. זה פשוט קירב את כולם".

פונדקאות בחו"ל צוברת בשנים האחרונות פופולריות בקרב ישראלים, מונעת על ידי שיפורים בטכנולוגיות רפואיות ותקשורתיות, שהופכים את העולם לבית יולדות קטן. בישראל, פונדקאות מקומית מוגבלת לזוגות הטרוסקסואלים, וגם זאת בכפוף למגבלת גיל ולאישור של ועדה רפואית. כך שפונדקאות בחו"ל - בדרך כלל בהודו או בארה"ב - היא כמעט האופציה היחידה עבור רבים.

קשה להעריך כמה ישראלים עברו את המסלול עד כה, מכיוון שהתהליך נעשה בדרכים שונות, מוסדרות יותר או פחות. רן פול-דיין, ישראלי שגר בארה"ב ומשמש כדובר וכנציגה בישראל של סוכנות הפונדקאות האמריקאית סירקל, מעריך את מספר הישראלים שעברו בסירקל עד כה ב-90-80 איש - מתוך כ-500 הליכי פונדקאות בישראל ב-13 השנים שחלפו מאז שאושר החוק המסדיר את התהליך.

בקהילה הגאה מדובר בשנים האחרונות בבייבי בום של ממש, אבל לא רק הם פונים לפונדקאות: פול-דיין, אב גאה לתאומים שנולדו בעזרת הסוכנות, מספר כי כשליש מהפונים הישראלים בחודשים האחרונים היו זוגות סטרייטים. למפגש היכרות שערכה סירקל במרכז של הקהילה הגאה בגן מאיר בתל אביב, הגיעו בעיקר גברים.

באופן סמלי נערך המפגש בבוקרו של מצעד הגאווה בעיר, אך בניגוד לאווירת ההפנינג הסוערת ולקולות המוסיקה העליזה שנשמעו מהגן, במפגש ישבו המתעניינים בפנים רציניים ומרוכזים. עבורם זאת עשויה להיות התחנה הראשונה במסע אל הילד הנכסף.

פול-דיין וג'ון וולטמן, מנהל הסוכנות ואב לשני ילדים שנהרו בתהליך פונדקאות וליוו אותו למפגש, הסבירו את דרך הפעולה: תפקידה של הסוכנות הוא לשדך פונדקאיות ותורמות ביצית בארה"ב, לזוגות וליחידים המעוניינים בילד. ארה"ב, מסביר ג'ון ללקוחות הפוטנציאלים, היא גן עדן לפונדקאות. ראשית, היא המדינה המוסדרת והמתירנית ביותר בעולם בתחום: לכולם מותר להרות עם פונדקאית - לזוגות גייז, ליחידים, למבוגרים, ואפילו לחולי איידס.

בנוסף, רמת הרפואה במדינה והניסיון הנצבר בפונדקאות מבטיחים תוצאות מרשימות ביותר: "ב-14 השנים שבהן אני מנהל את הסוכנות, רק שני אנשים יצאו בלי תינוק", מצהיר וולטמן בגאווה. אחוזי ההצלחה המרשימים, טוענים השניים, נובעים מתהליך מיון קפדני: את תורמות הביצית, למשל, הם מעבירים בדיקות מפרכות שבסופן רק אחת מעשר מתקבלת.

הקריטריונים קשוחים למדי: רק נשים בנות 20-29, בריאות ובעלות היסטוריה משפחתית בריאותית מתאימה יעברו את הסינון, וגם למראה החיצוני יש משקל. וולטמן מדגיש כי רצוי לבחור בתורמת ביצית ידועה, כלומר כזו שמסכימה להיחשף בפני הזוג: "יש לזה משמעות גדולה. מחקרים מראים שילד שלא יוכל לדעת לעולם מי היתה אמו הביולוגית, יחווה קשיים משמעותיים".

הפונדקאית נבחרת בפינצטה דקה לא פחות: "בודקים אם יש להן ילדים, איך היו הלידות שלהן, מה היחס של הבעל שלהן לתהליך והאם הוא תומך בהן - גורם חשוב מאוד - אם הן מתכוונות להסתיר את העובדה שהן פונדקאיות או שהן דווקא פתוחות לגבי זה, מה מצבן הכלכלי ועוד", מסביר וולטמן.

"אנחנו לא מקבלים נתמכות סעד, ואם בראיון הבעל יושב חמוץ פנים ואומר ?שתעשה מה שהיא רוצה' - הזוג נפסל אוטומטית", מוסיף פול-דיין. מאחורי כל שאלה כזו יש היגיון שנובע מניסיון כאוב: "פונדקאית ענייה שעושה זאת רק בשביל הכסף, עלולה לסכן את ההיריון אם היא תדלג בין שלוש משרות ותאכל אוכל לא בריא. בעל לא תומך עלול להוביל לפרידה, שתיצור מתח שיסכן אף הוא את העובר", מסביר וולטמן.

"חשוב לדעת את כל הדברים האלה מראש, כי אנחנו לא יכולים ולא מתכוונים לרגל אחר הפונדקאית במשך ההיריון. אנחנו לא רוצים להרחיק אותה מהבית (כמו שקורה לעתים בהודו - רל"ג, נ"ד) - גם כי זה לא מוסרי וגם מפני שזה גרוע מאוד לאיכות החיים שלה ושל העובר".

תהליך סינון המועמדות הוא ממושך, וגם העלות עבור בני הזוג גבוהה - 130-65 אלף דולר לפי תעריפי סירקל, בהתאם לאפשרויות שונות שמציעה החברה. עם זאת, עדיין ייתכנו הפתעות לרעה: במהלך התחקיר שמענו גם על זוגות ששילמו כ-200 אלף דולר עבור השירות. העלות כוללת משתנים מפתיעים מעט עבור ישראלים: למשל, קליניקה להפריות שממוקמת בניו יורק עלולה להיות יקרה הרבה יותר מבאזורים אחרים, בגלל עלות הנדל"ן. גם לשאלה אם לפונדקאית יש ביטוח רפואי יש משקל מכריע - שכן בלעדיו עלות האשפוזים, הלידה והבדיקות עלולה להגיע למאות אלפי דולרים.

מסיבה זו, מי שלא נעזר בסוכנות או במתווך שמבינים בסבך המשפטי והמנהלי, עלול למצוא את עצמו ללא ביטוח רפואי ליולדת ולתינוק - לא עניין פעוט במדינה שבה יום אשפוז עולה 1,000 דולר - או ללא אפשרות לחזור לישראל עם הרך הנולד.

הביצית אמריקאית - הפונדקאית הודית

המסלולים השונים שמציעה סירקל נשמעים קצת כמו ארוחת חיסכון במקדונלד'ס: מסלול "תינוק מובטח", למשל, עובד בשיטת הכל כלול ומבטיח החזר של חלק ניכר מהכסף אם לא יושג היריון. פול-דיין מודע לבעייתיות של הטרמינולוגיה: "יש כאן מתח שקשה לפתור אותו", הוא מודה, "אבל העובדה שאנחנו לא רוצים למסחר את זה יותר מדי, לא אומרת שהלקוח לא צריך לקבל החלטה נכונה מבחינה צרכנית. שיהיה ברור, המחירון שצמוד לשירות הזה לא הופך אותו לפסול מוסרית".

מוסריות, מתברר, היא גם עניין של גיאוגרפיה: פול-דיין מספר כי בצרפת, שגם בה פעילה סירקל, הרתיעה ממסחור הפונדקאות כה גדולה, שגם אחרי מפגש של שעתיים עם הסוכנות לא מעזים לקוחות פוטנציאלים לשאול כמה זה עולה.

מחירה הגבוה של האופציה האמריקאית הוא כמובן חסרונה הגדול ביותר, ומי שאינו יכול לשלם עבור ילד סכום שווה ערך לדירה קטנה - יגלה שהיא חסומה בפניו. זה מה שקרה לאייל (שם בדוי) ולבן זוגו, שניסו קודם כל למצוא פרטנרית להורות משותפת, אבל לאחר מפגשים עם לא פחות מ-120 נשים ושלושה "כמעט" היריונות, הבינו שכנראה אין מנוס מלהתחיל לשלם.

"האופציה של ארה"ב היתה בלתי אפשרית מבחינה כלכלית", מספר אייל. "רוב הזוגות שאני מכיר שעשו זאת, מכרו לשם כך את הדירה שלהם - ואת זה לא יכולנו לעשות". הזוג פנה לאפשרות השנייה המקובלת בקרב ישראלים - פונדקאית הודית - וכיום הם מצפים לילד.

כצפוי, ההבדלים בין שתי האפשרויות רבים: הפונדקאיות ההודיות הן נשים בשנות ה-20 לחייהן, נשואות ואמהות לילדים, שבאות בדרך כלל מקאסטות נמוכות וזקוקות לכסף. רובן לא מעוניינות לפגוש את ה"לקוחות" שלהן, וממילא המפגש יהיה קשה בשל הבדלים תרבותיים.

"בתרבות שלהן יש משהו ממושמע הרבה יותר", מציין י', גורם המעורב בפונדקאות בהודו. "ברור הרבה יותר שאם אסור לעשן, למשל, הן לא יעשנו". הצייתנות הזו מאפשרת גם תופעות כמו שיכון של פונדקאיות הרחק מביתן במשך ההיריון, כדי לאפשר בקרה צמודה על התנהגותן - עניין שזכה להדים ולביקורת בעקבות סרטה של ציפי ברנד, "גוגל בייבי". י' טוען כי התופעה הזו ספציפית רק למרפאה מסוימת.

המלה האחרונה בפונדקאות בהודו היא שילוב ישראלי אופייני בין מזרח למערב. סוכנות תמוז, שמנהל דורון ממט, מציעה חבילת מיקס אנד מאץ': שילוב של ביציות מופרות מתורמות אמריקאיות - בעלות מראה בהיר ולא הודי אופייני - שמושתלות ברחמה של פונדקאית מהודו. זה המסלול שבו בחרו אייל ובן זוגו.

התשלום לתורמת האמריקאית אמנם גבוה אבל התעריפים לפונדקאית הודית נמוכים, מה שמוזיל את התהליך. אפשר כמובן להשתמש בתורמת ביצית הודית, מה שמוזיל אותו אף יותר. בסך הכל נעים התעריפים בין 30 אלף ל-60 אלף דולר, ללא הוצאות נלוות.

"הומוסקסואליות אינה חוקית בהודו, אבל בקליניקות המקומיות יש פתיחות מוחלטת כלפי זה. כמובן שלא מסתובבים עם דגלי גאווה ברחוב", מספר י'. העובר של אייל ושל בן זוגו הוא אחד משניים שאמורים להיוולד באמצעות תמוז, כאשר שאר הלקוחות לא הצליחו להשיג היריון עד כה - נתון שמצביע על הקשיים והתלאות שמלווים את התהליך. השימוש בעוברים מוקפאים, כאלה שמופרים בארה"ב ומוטסים להודו, עשוי להוריד את הסיכוי להיריון. מצד שני, מדובר בתהליך מהיר יחסית: י' מעריך כי כיום, כמחצית מהפונים אליו הם זוגות סטרייטים, שאין להם כוח לחכות חודשים ארוכים עד לאישור של הוועדה הישראלית. "בהודו, תוך חודשיים אתה כבר יכול להיות בתהליך של החזרת העובר לרחם".

אייל ובן זוגו מעולם לא פגשו את התורמת וגם לא את הפונדקאית, והפעם הראשונה שבה יטוסו להודו תהיה לכבוד הלידה. רק אז, אם יספיקו להגיע לפני שהילד ייוולד, יזכו לפגוש בפעם הראשונה את האשה הנושאת את ילדם. מבחינתו של אייל, יש לכך יתרונות מסוימים: לדוגמה, הוא לא צריך להיעדר מהעבודה או לשלם על כרטיסי טיסה יקרים. חלקו בתהליך הסתיים ברגע שתרם זרע בתל השומר, והזרע שלו הוא שקיפץ מיבשת אחת לשנייה עד שנהפך לעובר. עד ללידה עצמה הוא עונה למיילים ולטלפונים שמדווחים לו על מצב ההיריון.

נוח? אולי, אבל גם בעייתי. "לטוב ולרע, מדובר בתהליך בשלט רחוק", אומר אייל, "משלמים על כך מחיר, וזה לפעמים לא קל. כמה שינסו לצלם את הבדיקות ולערב בתהליך, זה לא אותו הדבר".

"נותנים הוראה - וזה מבוצע"

עדה אטיאס, שמנהלת עם מינה יוזרי את "המרכז להורות באמצעות פונדקאות" העוסק בפונדקאות ישראלית, סבורה שתהליך פונדקאות המתקיים בשלט רחוק הוא בגדר חיסרון משמעותי: "בישראל, פונדקאית לא היתה מוכנה להיכנס לתהליך מבלי לפגוש את בני הזוג, ומאוד חשוב לה שהם יהיו מעורבים", היא מספרת. "אני אומרת: ?גם אם הילד בעט בפעם הראשונה בשתיים בלילה, התקשרי לספר לזוג'. זה נותן לאם המיועדת תחושה שהיא מתחברת לילד שלה.

"אני לא יודעת איך מרגישים הורים שעושים תינוק בהזמנה. הרי ההיריון הוא חלק מתהליך ההיקשרות, וכך אתה לא יודע מה קורה: מי הפונדקאית שלך? איך היא מרגישה? כל שנותר לך לעשות הוא לקוות שהכל ייגמר בסדר. ומה אם הפונדקאית עוברת משבר פסיכולוגי בעת ההיריון או מחליטה לסחוט עוד כסף? לך תחפש אותה בהודו".

לפעמים מוביל הריחוק למצבים מוזרים: כשאחד ההיריונות של אייל הסתיים בהפלה, הוא התבשר על כך בשיחת טלפון מהודו ביום שישי בערב. באותה עת ניסו הוא ובן זוגו להרות לא דרך פונדקאית אחת אלא דרך שתיים, בניסיון לזרז את התהליך לאחר ארבעה כישלונות. ההחלטה הזו היתה עשויה להסתיים בארבעה עוברים או יותר, וספק אם היתה נעשית בהליך של פונדקאות בישראל.

"כיום אני חושב שלא היה חכם להתעסק בזה, אבל אז כלל לא השקענו בזה מחשבה", מודה אייל. "חשבנו רק על ההיריון. כל כך רצינו ילד, וכשזה רחוק, יש תחושה שהכל מותר. נותנים הוראה וזה מבוצע".

נשמע כמו מוצר.

"אני מכיר את הטענה הזו, אבל לא חשבנו בכלל במושגים כאלה - אולי בגלל שדורון מתמוז עשה לנו הכנה טובה, ואולי מפני שהכרנו את הסיפור מארה"ב. בסך הכל זה לא ייחודי רק להודו. להפך, בארה"ב התחושה שמדובר בתהליך מסחרי בולטת אפילו יותר".

ויש עוד בעיות: בניגוד לנעשה בישראל, בהודו קשה יותר לקבל צילומים של בדיקות אולטרסאונד שעוקבות אחרי ההיריון - ומתקבל עליו מידע מצומצם ויבש. "תודעת השירות שם נמוכה הרבה יותר", מציין אייל.

אייל ובן זוגו כבר החלו להתכונן ללידה: קודם כל הם מסדירים בישראל את מעמד התינוק שייוולד באמצעות עמותת משפחה חדשה - עניין מפרך וארוך כשמדובר בפונדקאות הודית, וכזה הדורש בדיקות די.אן.איי שנעשות בהודו ונשלחות לאישור בארה"ב; הם גם החלו לרכוש עריסה, בגדים וציוד נוסף, ויהיה עליהם לסחוב את כל הפקלאות להודו, שם ישהו כמה שבועות עד שהתינוק יקבל דרכון ישראלי.

הם שוקלים להביא לתינוק אבקות הזנה, שהרי "בהודו, אפילו מים הם לא דבר טריוויאלי". אייל כבר הודיע על הלידה במקום העבודה שלו ונתקל בפרגון משמח, וחופשת לידה מובטחת לו מביטוח לאומי מכוח פסיקה משפטית מלפני כמה שנים. עכשיו נותר רק לשבת ולהמתין לטלפון.

במפגש בגן מאיר היו כמה משתתפים שדאגו לגבי המציאות שאחרי החזרה הביתה. אחד הגברים בקהל שואל את ילדיו של וולטמן אם נתקלו בהצקות בבית הספר. קייל, 13, סיפר כי הוא סובל לעתים מהקנטות, אך מוסיף כי "בסופו של דבר ההתמודדות מחזקת אותי". לעומתו, זאקרי, 15, לא נתקל עד היום בקשיים: "אף פעם לא היתה לי בעיה שיש לי שני אבות. כששאלו אותי על זה עניתי באופן ישיר ובלי להסתיר, ומעולם לא הקניטו אותי".

"לא ידוע מה היקף התעשייה השחורה בתחום הפונדקאות"

בארגון משפחה חדשה עוזרים לכל מי שרוצה להקים משפחה בישראל ונתקל בקשיים. אירית רוזנבלום, מייסדת ומנכ"לית הארגון, מספרת שבפונדקאות המקרים מתחלקים בדרך כלל לשלוש קבוצות: בני זוג חשוכי ילדים עם פגמים פיסיולוגיים המונעים מהם להיכנס להיריון, או מקרה שבו לאשה אין רחם; נשים רווקות שאינן יכולות להיכנס להיריון; או בני זוג הומוסקסואלים.

המדינה מתירה פונדקאות רק לקבוצה הראשונה. ב-2004, לאחר פסק דין של בג"ץ שהמליץ להתיר פונדקאות לרווקות, התכנסה ועדה של משרד הבריאות והחליטה לבסוף לא לאפשר זאת. "זה חצוף, נבזי, ויש לי תחושה שהוועדה לוקחת על עצמה תפקיד אלוהי", אומרת רוזנבלום. "לא ייתכן שהחברה תכה באנשים שהגורל התאכזר אליהם, ותחליט אם יש להם זכות להורות - בעוד היא מאשרת אותה לבני זוג, שיכולים להיפרד בהמשך הדרך".

לגבי הומוסקסואלים, רוזנבלום מעריכה כי בישראל יש 18 אלף תאים משפחתיים חד-מיניים ויציבים. מכוח בג"ץ מהשנה שעברה, הגברים האלה יכולים לאמץ גם את ילדיהם הביולוגים של בני זוגם. בכל הנוגע לסטרייטים, אין מבחינת החוק כל צורך בתיווך לצורך פונדקאות: הזוג יכול למצוא לו פונדקאית בכוחות עצמו, ובלבד שיעבור את אישור הוועדה המאשרת פונדקאות. הוועדה כוללת גינקולוגים, פסיכולוג, עורך דין וגם איש דת.

לדברי רוזנבלום, הוועדה נוטה להחמיר באישורים, ולפי הערכה, אושרו רק כ-500 היריונות פונדקאיים מאז נחקק החוק ב-1996. "לדעתי, כמות האנשים שמעוניינים בפונדקאות גדולה לפחות פי שלושה מהכמות שפנתה לוועדה", מציינת רוזנבלום. "אנחנו לא יודעים כמה תעשייה שחורה יש בתחום הזה, מחוץ למדינת ישראל, למשל במזרח אירופה. שם קורה שמגיעים להסדר עם אשה בלי התערבות של סוכנות או של מתווך, והילד נרשם על שם האם המיועדת. המקרים האלה הביאו לחיקוק חוק הפונדקאות וליצירת אתיקה שלטעמי היא מחמירה מדי, אף שאני בעד רגולציה כדי למנוע ניצול.

"מי שעובר את תהליך הפונדקאות בחו"ל, צריך לשים לב שהחוק המקומי מתיר אותו לאזרחים זרים ולא דורש שהילדים יתגוררו במדינה שבה נולדו", מציינת עורכת הדין דפנה כהן-סטאו ממשפחה חדשה. "יש מדינות שבהן צריך לחכות זמן רב עד שהאם יכולה לוותר על זכויותיה מול הילד, ויש כאלה שלא מאפשרות לאזרחים זרים לצאת עם ילדים. את כל אלה צריך לבדוק מבעוד מועד".

פונדקאיות: הן לא עושות את זה רק תמורת כסף

אחת הסוגיות המעניינות ביותר בכל הנוגע לפונדקאות היא זהותן של הנשים שמסכימות לעבור היריון שלם עבור מישהו אחר. בישראל, פונדקאית מקבלת 120 אלף שקל, לא כולל תוספות עבור לידת תאומים או ניתוח קיסרי, או אפילו עבור ביגוד עבורה ושמרטף לילדיה. החוק דורש שהפונדקאיות יהיו אמהות, אך לא נשואות - ולרוב מדובר בנשים המגיעות מהפריפריה ולא ממעמד סוציו-אקונומי גבוה. אפשר להבין מדוע "העבודה" הזו, שאינה דורשת השכלה או ניסיון מקצועי, קוסמת להן.

אבל מקורות המקורבים לעניין טוענים כי יש בכך יותר מכסף. "המניע העיקרי הוא כספי, אבל לא כל אם לא נשואה תרצה להיות פונדקאית", מסבירה עדה אטיאס, שמנהלת עם מינה יוזרי את המרכז להורות באמצעות פונדקאות. "צריך גם פרופיל אישיותי מתאים. צריך יכולת נתינה בתוך התהליך, ועבור חלק מהנשים הללו, העובדה שהן לא רק נזקקות אלא גם נותנות - עוזרת לשפר את הדימוי העצמי שלהן: בלעדיהן, הזוג לא יוכל להוליד ילד. זו ממש העצמה".

התחושה הזו תלויה כמובן גם בקשר שנוצר עם בני הזוג - ככל שהקשר טוב יותר, גם הכרת הטובה ניכרת יותר. גם בכסף המשולם לפונדקאית יש מרכיב של העצמה. אטיאס מספרת על אם לשתי בנות שהתחתנה בגיל 17 והתגרשה, "היא עברה היריון פונדקאי פעמיים תוך ארבע שנים - וכיום היא מסיימת לימודי הנדסאות בניין. הכרתי אותה כשהתגוררה בחדרון עלוב, וכיום היא חיה בדירה מרווחת. זה לא שהיא לא היתה יכולה לעשות זאת קודם, אבל היא לא האמינה בעצמה, וגם הכסף עזר".

לעומתה, היא מספרת על פונדקאית שגם היא עברה את התהליך פעמיים, אבל ביזבזה את כל הכסף - 250 אלף שקל - על קניות. "ישבנו אתה ושאלנו: ?לא חבל?' והיא אמרה, ?מגיל צעיר אני חולה במחלה שקוראים לה עוני, ועכשיו נרפאתי'". התהליך עשוי להיות מסובך מבחינה פיסית ונפשית כאחד. הוא כרוך בהתמודדות עם השאלות והברכות על ההיריון, שבסופו של דבר לא יביא לגידול ילד. אטיאס מספרת כי בתהליך המיון נבדקת הסביבה הקרובה, כדי לוודא שלפונדקאית יש מערכת תמיכה. אבל נגד שאלות של שכנים ברחוב, למשל, אין מה לעשות.

לשם כך מספק המרכז ליווי פסיכולוגי צמוד, ויש נשים רבות המעוניינות בו. גם רן פול-דיין, דובר סוכנות הפונדקאות האמריקאית סירקל, טוען כי יש בפונדקאות הרבה יותר מתגמול כספי. הסוכנות משלמת לפונדקאיות 20-25 אלף דולר - סכום לא גבוה במיוחד יחסית למשכורות האמריקאיות ולעובדה שמדובר בתהליך שאורכו תשעה חודשים.

"מכיוון שהתשלום לא גבוה במיוחד, אנחנו מקבלים נשים שעבורן זה פרויקט מדהים, שבו הן יכולות לשנות חיים למי שלא יכול לעשות את זה בלעדיהן", הוא מסביר. "במקביל, הוא מאפשר להן להישאר עוד שנה בבית עם הילדים או לחסוך כסף לקולג'. רבות מהפונדקאיות הן אקטיוויות מאוד, וחוקרות לגבי ההורים - אם יהיו הורים טובים או אם האבא בכלל בעניין. יוצא שגם אם הן באו בעבור הכסף, בסופו של דבר זה אחד הדברים הכי גדולים שהן עשו בחיים".