תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ארבע צעירות שלא קונות את זה יותר ישמחו להסביר מה הבעיה עם שופינג

לכתבה
מתוך הסרט סקס והעיר הגדולהמתוך הסרט סקס והעיר הגדולה

דווקא מתוך הדור שנולד לקניונים וקניות באינטרנט קמים יותר ויותר אוהדים של התרבות המינימליסטית המבקשת לצמצם את הצריכה, לעבוד פחות ולהגשים יותר חלומות ■ ארבע צעירות מסבירות למה שופינג לא יעשה אותנו מאושרים

103תגובות

בני דור המילניום מזוהים עם תרבות השפע והצריכה. הם יוצאים למסעדות ובתי קפה לעתים קרובות, פעם בשבוע ואף יותר; הארון שלהם מלא בבגדים עד אפס מקום; והם מקפידים לטוס לחו"ל לפחות פעמיים בשנה. זהו ניגוד בולט ביותר לבני הדורות הקודמים, הוריהם וגם הסבא והסבתא, שעבורם בילוי במסעדה היה אירוע מיוחד שהתרחש אולי פעם בשנה, וגם נסיעה לחו"ל היתה עניין נדיר ביותר.

"הם גדלו לתוך עידן הקניונים והפכו לקניינים נלהבים. השפע העצום בחנויות, הדחף והפיתוי לשדרג כל הזמן את המוצרים האלקטרונים וסף הריגוש העולה – מדרבנים צרכנות בולמית. אם יציאה למסעדה, נופש בבית מלון, טיסה לחו"ל ומשחקים אלקטרוניים נחשבו בעבר לפסגת האושר, הרי כיום, הדור שצרך את הבילויים הללו כבר מגיל צעיר נזקק לדברים מרגשים ויקרים יותר. יתרה מזאת, מי שהתרגל לבלות (על חשבון ההורים) מגיל צעיר, רואה בהוצאות הבילוי חלק בלתי נפרד מסל הצריכה שלו", כך מתארים את התופעה פרופ' עוז אלמוג וד"ר תמר אלמוג בספרם "דור ה־Y– כאילו אין מחר".

מגזין וומן אפריל

הכתבה מתפרסמת בגיליון אפריל של TheMarker Women

ואולם, מעבר לעובדה שהמילניאלז אינם היחידים המשתתפים בבולמוס הצריכה, הרי שהם אלה המובילים את המינימליזם – אידיאולוגיה השואפת לרסן ולהגביל את שיגעון הקניות, לשמור על אורח חיים צנוע המתאים ליכולת ההשתכרות, לא להרבות בחפצים ולצמצם את בזבוז המשאבים של כדור הארץ. פרופ' אלמוג סבור כי "זו תופעת נגד מתבקשת, שהיא חלק בלתי נפרד מהתופעה הרחבה. זו מגמה שתלך ותגדל".

לדבריו, מקור התופעה בכך שבדור הזה יש תחושה חזקה של ניכור. "קשה ליצור לעצמך ייחודיות בתוך הזרם הכללי", הוא אומר. "התחושה היא שהכל כבר נעשה וקשה לכבוש פסגות חדשות – בוודאי לבד. לכן, באופן מעניין, בתוך הדור יש לא מעט קבוצות נישה שמחפשות לעצמן זהות מיוחדת ומטרה משותפת שמקנה משמעות. "סיבה נוספת היא השובע. היה ברור שבשלב מסוים עוד בגד ועוד בגד, עוד ארוחה ועוד ארוחה, עוד טיול ועוד טיול – יתחילו לשעמם. חלק מהצעירים חשים עייפות מהצריכה הכפייתית, שאין לה סוף ולכן גם אין סיפוק. טבעי ומתבקש שיצוצו אלטרנטיבות בתחום האידיאולוגיה וסגנון החיים".

אלמוג מוצא גם מניע בסיסי, עמוק יותר, למינימליזם. "צעירים רבים שואלים את עצמם 'מה יהיה איתי בעוד 10 ־ 20 שנה'. הם והוריהם חשים שעננה מתקדרת מעל לראשם. הם מבינים שהשיטה הכלכלית הקיימת מובילה לבור שחור. שעות העבודה מוגזמות ומשעבדות, מקום העבודה לא יציב וגם המגורים לא מובטחים. נוצרה תחושה עמוקה של חוסר איזון, לצד רצון שמתחזק והולך, להתאים את החיים לרוח הזמן. "לצעירים יהיה תפקיד חשוב מאוד, כי במקום להרים דגלים, יש להם את המגאפון של הפייסבוק. גם החולשה שלהם היא יתרון. כי הם עוזבים ויעזבו מסגרות שלא יתאימו להם ובכך יאלצו את המערכת להשתנות".

החיים בתיק גב || חניה פרץ

חניה פרץ
תומר אפלבאום

גיל: 28

מגורים: במקור מירושלים, כעת מתגוררת בתל אביב (אבל מבלה את רוב השנה בטיולים בעולם).

עיסוק: יוטיוברית – מתפרנסת מיצירת סרטונים ליוטיוב בנושא טבעונות, טיולים והחיים.

מצב משפחתי: רווקה

כיצד נראו החיים לפני השינוי?

"המושג מינימליזם נשמע לי מדהים בעיקר כי הייתי אגרנית – היו לי כמויות ענק של בגדים וחפצים שלא השתמשתי בהם במשך שנים: נעליים, גיטרות, מצלמות, ספרים ותכשיטים. אני באה ממשפחה של אגרנים – בבית של הורי יש חדרים שלמים שמוקדשים לג'אנק שסבא או אבא שלי היו מביאים וכאב לנו הלב לזרוק. קניות היו עבורי דרך להרגיש טוב יותר. הייתי קונה, נהנית – וזה היה מעין חיזוק חיובי מיידי בשבילי".

איך התחיל המעבר לצמצום?

"בגדול, התחלתי לפני שלוש שנים, כשחברה שלי סיפרה לי על המינימליזם, ואני התעניינתי וחיפשתי מידע נוסף בנושא. תמיד הפריע לי שיש לי יותר מדי דברים ופתאום רציתי להיות חופשיה, לטייל, לא להרגיש כבולה למקום אחד או לחפצים. בסוף התואר רציתי לעשות את שביל ישראל, תכננתי לטייל עם תיק ששוקל פחות מ־10 ק"ג – וזו היתה קריאת השכמה בשבילי. פתאום גיליתי שיש לי כל כך הרבה חפצים, איך אני יכולה לארוז הכל לתיק קטן? הבנתי שכל החיים שלי מתמצים ברכוש. עשיתי מכירה גדולה, ונדרשו שבע מכוניות כדי להעביר חפצים שלא השתמשתי בהם שנים".

כמה פריטים יש לך היום בארון?

"פעם היו לי 33 פריטים בארון, כי ניסיתי להיכנס למשבצת ולהיות מינימליסטית לפי ההגדרה, כמו שצריך, אבל מצאתי שזה לא פרקטי מבחינתי. כיום אני לא סופרת פריטים, אבל בגדול, רוב השנה אני מטיילת בחו"ל עם תיק ובו שתי מערכות בגדים.

"כשאני מגיעה לישראל אני רוצה קצת יותר גיוון, ושומרת עוד קצת בגדים אצל ההורים, אבל גם הם נכנסים במדף אחד. כשאני בתל אביב אני גרה בחדר שנכנסים בו רק מזרון, מחשב וארון".

איך את מתכננת את המלתחה?

"אני לא טורחת – פשוט לובשת אותם בגדים".

מה הכי חסר לך?

"היה לי קפוצ'ון שלבשתי עשר שנים והוא היה כבר מגעיל ומרופט. העפתי אותו ביום אמיץ אחד, ולפעמים אני מתגעגעת אליו. נחמד לקנות דברים בחו"ל, ולפעמים אני רואה שיש מכירות סוף עונה וזה קצת מפתה – אבל אני חיה עם תיק של 40 ליטר ואין לי מקום להכניס לשם שום דבר נוסף, אלא אם אעיף משהו אחר".

מה הפריט הכי יקר שלך?

"יש לי מעיל טבעוני. הוא בלי פרווה, צמר ונוצות, אבל מתאים לטמפרטורות נמוכות מאוד. הוא עולה בסביבות 400 יורו, וכשטיילתי באיסלנד הוא הציל אותי. זה היה שווה כל שקל".

איך הסביבה מגיבה?

"אני לא מרגישה ביקורת מאחרים בכלל. ההורים שלי מקבלים את העניין. כאגרנים היה להם נחמד שמישהו עושה סדר ומעיף הכל. החברים גם מקבלים את זה בשמחה. יש בעיה אחת – הפסקתי לקנות מתנות לאנשים, ואני מצפה שלא יקנו לי שום דבר.

"זה הופך את עניין ימי ההולדת לבעייתי משהו, אבל הם כבר רגילים ולמדו לא לצפות ממני למתנה. אני משתדלת לאפות עוגה טבעונית או לפנק בדרכים אחרות, אבל לא קונה חפצים. גם להם זה נחמד, כי רוב הזמן אנשים נתקעים עם מתנות שהם לא אוהבים".

מה התגובה הכי שלילית שקיבלת?

"מישהו אמר לי שהחדר שלי בתל אביב לא ראוי למגורים, אף שבשבילי הוא ממש סבבה".

השיטה משחררת אותך?

"פעם חשבתי שצריכה זה אושר. עכשיו, כשאני מודעת לכל העניין, זה לא כיף לי כמו פעם – לקנות זה סיוט בשבילי. אני פשוט שונאת את זה כי אני יודעת שההנאה היא רגעית ואחר כך אתקע עם משהו שאולי כבר לא איהנה ממנו".

איך זה מתחבר מבחינתך לדור ה־Y?

"אני לא יודעת מספיק על הדור. רק לאחרונה התחלתי לקרוא על המילניאלז וכמה אנחנו דפוקים. לפני כן חשבתי שזו רק אני. יכול להיות שזה נובע מהדיכאון הקיומי של כולנו כרגע. מבחינתי, לפחות, זו לא היתה יציאה נגד תרבות הצריכה, אלא חיפוש שלי עם עצמי, ניסיון לגלות למה לא טוב לי, ואולי באמת הצרכנות היתה הסיבה".

להרגיש את הקלילות || יעל שמר

יעל שמר
תומר אפלבאום

גיל: 24

מגורים: דרום תל אביב, במקור מלהבים

עיסוק: סטודנטית ללימודי סביבה, מסלול פורטר לתואר שני. פעילה של מגמה ירוקה לשחרור גוש דן מהפקקים ויזמית של גינה רב־תרבותית בדרום תל אביב לחקלאות טבעונית ככלי מחבר.

מצב משפחתי: רווקה

כיצד נראו החיים לפני השינוי?

"אני מקשרת את השינוי שעשיתי לכך שבילדותי, עברתי עם המשפחה לארצות הברית – והשפע שם היה בלתי נתפש. כשהיה לי משעמם, הלכתי עם חברות לקניות, ואם ההורים לא היו קונים לי משהו בקניון הייתי עצובה, כי החיבור בין קניות לאושר נעשה כבר בגיל צעיר מאוד".

איך התחיל המעבר לצמצום?

"בשנה שעברה רציתי לעשות שינוי גדול בחיים שלי. הרגשתי שאני מוצפת – בלימודים, בחברים, ביציאות לברים, בקשרים שלא מזינים אותי – ושהמשמעות של מה שאני עושה היא לא במרכז. מגיל צעיר אני מנסה תמיד לברר איך להיות גרסה יותר טובה של עצמי. הייתי טבעונית מגיל 18, התנדבתי עם פליטים ולמדתי לימודי אפריקה בתואר הראשון. המגורים בתל אביב בדירה קטנה והיציאות התכופות לבילוי גרמו לי להרגיש מנותקת ממה שאני באמת רוצה לעשות.

"בשלב הזה התקבלתי לתוכנית של חילופי סטודנטים בפריז במסגרת התואר הראשון. כשארזתי לקראת הנסיעה, התלבטתי איך להתלבש ומה לקחת איתי, ונזכרתי שהתקופה הכי מאושרת בחיים שלי היתה כשהשתחררתי מהצבא והלכתי 900 ק"מ ברגל, מצרפת לפורטוגל דרך ספרד, במסלול עלייה לרגל של צליינים שנקרא קמינו דה סנטיאגו. הייתי מאושרת אז כי לא היו לי הרבה דברים, וכל רכושי היה על הגב שלי. הבנתי שהקונצפט של בתים כמקומות אחסון לא מתאים לי, ושאני רוצה להרגיש את הקלילות הזו שוב".

במה המינימליזם שלך מתבטא?

"נפטרתי מ־80% מהבגדים, הספרים, האיפור, הדיסקים והרהיטים שלי. עזבתי דירה ובן זוג. עשיתי סדר בחיים האישיים. אני לא מוציאה כסף על אוכל כמעט בכלל – ומובילה מיזם שנקרא 'יש לנו אוכל', ובו מצילים מזון מהפחים של שוק הכרמל בכל יום שישי, או ממאפיות בסוף היום – כשנשארות כמויות גדולות של לחם בדלת האחורית. חלק מהמזון הזה משמש להכנת ארוחות, והשאר מועבר לנזקקים".

כמה פריטים יש לך כיום בארון?

"ארבעה זוגות מכנסיים ארוכים, חמש חולצות דקות, שני סוודרים, שני ז'קטים ושמלה. זה כל הארון שלי".

איך את מתכננת את המלתחה?

"מי שלא מכיר אותי ויודע שאני מינימליסטית, בחיים לא היה יודע שיש לי רק את הפריטים האלה, כי המכנסיים הם בצבעים וגזרות בסיסיות, ואני מרכיבה סטים שונים. במינימליזם יש גם שיטות, למשל, להתחיל כל עונה עם הדברים שאת צריכה באמת, ואת מה שלא – לשמור בשקית בצד. זה מאפשר לחשוב מחדש בכל עונה מה אני באמת רוצה שיהיה לי, ואת מה שעובר לשקית אני בדרך כלל תורמת. זה תהליך מתמיד של חשיבה מחדש על מה שאני מכניסה לחיים שלי. בשנתיים האחרונות קניתי שלושה פריטים – נעליים, כובע קסקט ותיק".

מה הכי חסר לך?

"אני מתגעגעת לחנויות יד שנייה, ולקניית פריטים מגניבים. אני קונה רק מה שהכרחי עבורי. זה עדיין משמח אותי, בגלל הקשר בין אושר לקניות, אבל אני כבר לא הולכת לקנות משהו רק כי אני עצובה".

מה הפריט הכי יקר שלך?

"הגיטרה שלי, שקיבלתי מאחותי והיא עולה בסביבות 5,000 שקל, והמחשב שקניתי בתחילת התואר הראשון שלי – לפני חמש שנים".

איך הסביבה מגיבה?

"אנשים שמגיעים לחדר שלי רואים את הארון ואומרים 'מה, זהו?' הרבה פעמים רוצים להביא לי שקיות עם דברים, אבל אני לא לוקחת. ההורים שלי אימצו את השיטה לגמרי, ובשנה שעברה אפילו עשיתי עם אמא שלי מסיבת קופסאות – מניחים את רוב החפצים בקופסאות, מוציאים מהן רק מה שצריך – וכך אפשר לגלות למה אנחנו לא זקוקים. ההורים שלי נפטרו מיותר מ־50% מהחפצים שלהם, וגם נהפכו לטבעונים בעקבותי. אם החברים שלי חולמים לקנות בית ענק ולהרוויח המון כסף, אני יכולה לבחור בעבודה שתעשה לי טוב. חסכתי אלפי שקלים בשלוש שנים האחרונות, בזכות המינימליזם".

מה התגובה הכי מוזרה שקיבלת?

"מגברים שמתחילים איתי ואומרים דברים כמו 'כל הנשים אוהבות לקנות'".

השיטה משחררת אותך?

"המינימליזם הוא כלי שמסייע לי להיות חופשיה מלסדר את החדר באופן תמידי, מלשחות בדברים שלי. זה רדיקלי כי אני לא לוקחת חלק בתרבות הצריכה ואני מעניקה משמעות לכל דבר שנכנס לחיים שלי – חפצים וגם אנשים. יש לי תכלית ומשמעות – אני בבירור מתמיד, לא לוקחת דברים כמובנים מאליהם. יש לי תשוקה לדרך שבה אני רוצה לתרום לעולם ולסביבה, אני רוצה להעשיר את החיים שלי בתחביבים ויש לי יותר זמן".

איך זה מתחבר מבחינתך לדור ה־Y?

"אני חושבת שזו תגובת נגד – נגד הרעיונות שהכניסו לי לראש על איך אני אמורה להיראות, מה אני אמורה ללמוד, ושקניות הן הפתרון לכל בעיה. ברגע שהפסקתי להאמין לזה, הפסקתי להאמין לעוד דברים – לכך שיש דרך אחת נכונה, שאני חייבת לרצות אנשים שחשוב להם שאעשה דברים מסוימים, שאני חייבת לשמור על קשר עם אנשים שרוצים לשמור על קשר איתי, שאני חייבת בן זוג. אני עכשיו מחפשת בן זוג עם ערכים כמו שלי".

יציאה מהמעגל הסגור || מעיין טל

גיל: 29

מעיין טל
תומר אפלבאום

מגורים: תל אביב, במקור משכניה (יישוב במשגב)

עיסוק: עד לא מזמן מורה לפיתוח קול, וכיום עובדת על סדרת רשת. בעלת הבלוג "הסולידרית". 

מצב משפחתי: נשואה

כיצד נראו החיים שלך לפני השינוי?

"לפני כחצי שנה קיבלתי קריאת השכמה. הייתי במצב כלכלי לא טוב – ניתקו לי את החשמל וחזרו לי צ'קים. זה לא היה אמור לקרות, כי עבדתי והיתה לי משכורת, אבל נסחפתי לחיים היפים בתל אביב. זה הוביל אותי למשבר ולחשיבה מחדש על הדברים".

איך התחיל המעבר לצמצום?

"הבנתי שאני רוצה לעשות שינוי מקצועי. זה היה סיכון כלכלי שלא הייתי בטוחה שאני יכולה לקחת, כי מצבי לא היה מזהיר. צמצמתי את ההוצאות ב־7,000 שקל לחודש, הפסקתי לצאת למסעדות, התחלתי לקנות ירקות במחירי חיסול בשוק, למדתי לבשל והתחלתי להכין לעצמי את כל מה שאני רוצה כולל איפור, חומרי היגיינה וחומרי ניקוי.

"אני קונה חומרי גלם ובאמצעות סרטי הדרכה מכינה דיאודורנט, משחת שיניים, מרכך כביסה, חומר לשיער ועוד. התוצאה זולה ואיכותית יותר. בקוסמטיקה, למשל, החיסכון מגיע ל־97% ממחיר של מוצר קנוי. העפתי את כל כלי המטבח, ולי ולבן זוגי יש צלחת לכל אחד, כוס לכל אחד ושני פריטי סכו"ם לכל אחד. הכיור שלי כבר לא מלא כלים כל הזמן, ופתאום הבנתי שהיו לי הרבה כלים רק בשביל האפשרות לדחות את שטיפת הכלים".

כמה פריטים יש לך היום בארון?

"יש לי מדף אחד של בגדים".

איך את מתכננת את המלתחה?

"בחרתי להשאיר רק את מה שבשימוש, אחרי שגיליתי שלבשתי רק 2% מארון הבגדים שלי. כיום קל לי יותר לראות מה יש בארון, אז אני מגוונת – כשאין הרבה אפשרויות, יש יצירתיות. פתאום השילובים מעניינים יותר. כמה בגדים אני כבר צריכה?"

איך הסביבה מגיבה?

"ההורים דווקא מרוצים, ובן הזוג מסתגל – הוא אוהב מאוד לאכול בחוץ, אבל מפרגן והולך איתי בזה. יש ערכים רבים מאחורי השינוי שעברתי, אז אנשים לא בהכרח רואים את זה כקמצנות".

מה התגובה הכי שלילית שקיבלת?

"בן הזוג שלי מקבל תגובות כמו 'אולי תקנה לה משהו'".

השיטה משחררת אותך?

"אני מרגישה טוב יותר גם מבחינה נפשית, כמו אחרי שמפסיקים לעשן. אני מרגישה שיצאתי ממעגל סגור של תלות שלא שירת אותי – אין לי תחושת מחנק כל הזמן. ברור לי שזה תהליך ועכשיו אני מצליחה לחסוך".

איך זה מתחבר מבחינתך לדור ה־Y?

"בני הדור שלי הם אלה שהתחילו את החיים המקצועיים שלהם במקביל למחאה החברתית וראו אותה נכשלת. הם עזבו את הארץ כי קיבלו את הרושם – המוטעה בעיני – שאין להם אפשרויות כאן. האידאולוגיה הזו אמורה להציל את הדור שלי שחשוף לכמות פרסומות שאף אחד לא יודע להכיל, הן בכל מקום. מצד אחד יש תחושה שאנחנו אמורים לצרוך מסביב לשעון וזה אף פעם לא מספיק. מצד אחר, אומרים לנו שאנחנו מפונקים ומבזבזים. אנחנו חיים תחת שטיפת מוח שצריך להשתחרר ממנה".

מחוץ למרוץ העכברים || אסתר לחמן

אסתר לחמן
תומר אפלבאום

גיל: 34

מגורים: מושב שובה בנגב המערבי

עיסוק: בעלת עסק משפחתי לקוסמטיקה אורגנית בשם "ערוגות"

מצב משפחתי: נשואה פלוס 5 (בן 9, בת 8, בן 6, בת 4, תינוק בן חודש)

כיצד נראו החיים לפני השינוי?

"הכל התחיל כשנולדה הבת השנייה שלי, לפני שמונה שנים. לפני שנהפכנו להורים, אני ובן זוגי איתי עבדנו בעבודות מזדמנות והסתדרנו, אבל כשהיא נולדה הבנו שאנחנו לא רוצים להיכנס למרוץ העכברים, לעבודה של תשע עד חמש, ולרדוף אחרי המשכנתה. הסתכלנו לצדדים וגילינו שאם רוצים ליהנות מחיי המשפחה, זה כרוך בעול כלכלי".

איך התחיל המעבר לצמצום?

"השלב הראשון היה לצאת מאזור המרכז. גרנו בשכונת נחלאות בירושלים, ועברנו לנגב המערבי, למושב שיכולנו לקנות בו שטח במחיר עלות. משם העניין המינימליסטי בא לידי ביטוי בבחירות יומיומיות – התחלתי לברר איזה מוצרים אנו צורכים וראיתי שהרבה מהם מורכבים מרעלים וכימיקלים.

ביתה של אסתר לחמן
תומר אפלבאום

"בשליחות העמותה שבה בעלי עובד נסענו לארצות הברית, ושם למדתי על צמחי מרפא ורוקחות טבעית והתחלתי לרקוח לילדים שלי מוצרים נטולי רעלים. כשחזרנו לישראל התחלתי לגדל צמחי מרפא, ופתאום גיליתי את הקסם שבפשטות. אנשים הולכים לסופר ומסונוורים מהשפע והמגוון, אבל הבנתי שגם מוצר שנראה לי מורכב מאוד, כמו שמפו, הוא בעצם די בסיסי ואני יכולה לייצר אותו לבד.

"אחר כך עברנו לבית החדש שלנו, שגם הוא פרויקט מינימליסטי של כולנו כמשפחה – בנינו בית מעץ, מתוק ויפהפה".

כמה פריטים יש לך היום בארון?

"לכל אורך הדרך מה שהנחה אותנו זו התפישה המינימליסטית, שלפיה מעט זה הרבה. אני שומרת על מספר קבוע של פריטי לבוש, גם אצלי וגם אצל הילדים. אצלי זה סביב 30־40 פריטים בסך הכל, ואצל הילדים זה ממש 8־10 פריטים. ברוטינה של הכביסות אני כל הזמן חוקרת ובודקת כמה צריך. הילדים גם מעבירים בגדים אחד לשני, הולכים למחסן יד שנייה ולספרייה".

איך מסבירים את זה לילדים?

"מבחינתי הפרקטיקה האמיתית היא איך להעביר את המינימליזם לילדים שלי. כשהם ראו את הבתים המפוארים בשכונה, הבן הגדול שאל למה אנחנו בונים בית מעץ. שאלתי אותו בחזרה – אם הייתי נותנת לך הרבה מאוד כסף והיית יכול לבחור לשים אותו בקירות או לנסוע לטיול עם כל המשפחה ולבחור את החוגים שאתה הכי אוהב, מה היית מעדיף? לא היתה בכלל שאלה. עכשיו היה מצב הפוך, התארחנו אצל חברים עם שירותים ענקיים ומהממים, והוא שאל למה הם בזבזו על זה כל כך הרבה כסף".

מה הפריט הכי יקר שלך?

"הגיטרה שקניתי לפני שנתיים בקרוב ל־1,500 שקל, אם לא סופרים את הרכב והבית".

איך הסביבה מגיבה?

"אישית לא נתקלתי בהרבה ביקורת. דווקא בקבוצה של מינימליזם מישהו אמר שהרבה ילדים זה לא מינימליסטי, ובתגובה כתבתי פוסט ארוך, על למה זה לא עניין של מספר.  פעם הילדה הלכה לגן משותף עם המושב שאנחנו גרים בו והעירו לה על הבגדים שלה – חברה שאלה  למה אין לה חולצות של דורה. זה לא היה עניין מבחינת הילדה, אבל היה שלב שבו לפני השינה היא שאלה למה כולן לובשות דורה, ואני חשבתי לעצמי שאלה המדים של העולם הצרכני".

איך זה מתחבר מבחינתך לדור ה־Y?

"לדור שלנו שמו משקפיים של צרכנים מאולפים. אנחנו כל הזמן חושבים שגדול יותר זה טוב יותר וחדש יותר זה אופנתי יותר, גם אם בפועל אני לא מפסיקה לקבל מחמאות על הלבוש שלי, ש־80% ממנו הוא מיד שנייה.

"המעבר למינימליזם הוא הורדה של המשקפיים האלה. אין לנו טלוויזיה בבית, לא מטעמים דתיים, אלא מטעמים של תרבות מערבית. אנחנו רואים את החברים של הילדים עם סלולריים מגיל צעיר, וכשהם שואלים למה לנו אין, אני עונה שיש גיל שממנו אפשר לבחור ולהחליט, אבל זה מכשיר מבלבל – כי מעבר למשחקים, יש בו כל הזמן פרסומות. אנחנו בכלל לא מבינים כמה פרסומות יש סביבנו. ברגע שנפתחים לחיים של פשטות מרצון פתאום רואים כמה הסביבה משדרת לנו כל הזמן לקנות – כל יום את רואה 30־40 פרסומות עוד לפני שיצאת מהבית בכלל".

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

עוד כתבות במדור TheMarker Women