תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הולכים לפסיכולוג ומשתמשים באמצעי מניעה - הכירו את החרדים החדשים

לכתבה
חרדים בחופשת חול המועד בגן סאקר בירושליםאוליבייה פיטוסי

לאחר שאיבד את המנהיגים הרוחניים המרכזיים שלו, הציבור החרדי נותר בלי מענה לשאלות הכואבות. כך, רבנים ומנהיגי קהילה מתירים להורים נבוכים, שילדיהם פורצים את גבולות הנורמה החרדית הנוקשה, להיעזר בהדרכת הורים - ובמקרים מסוימים, יש גם הסכמה שבשתיקה לשימוש באמצעי מניעה

5תגובות

בני הזוג החרדים שישבו מול מדריכת ההורים צירה דויטש היו מוטרדים מאוד. בנם, סיפרו השניים לדויטש, החל ללבוש מכנסי ג'ינס שחורים, במקום מכנסי הבד השחורים שמאפיינים בחורי ישיבה. "הם היו הרוסים מזה", נזכרת דויטש. "מבחינתם זה היה צעד ראשון בהידרדרות, והם חששו שבהמשך הוא לא ירצה ללכת יותר לישיבה. אם הוא יעזוב את הישיבה, זה ישפיע על הסיכויים של אחיו להשיג שידוכים טובים. דבר כזה הוא כתם על המשפחה, והמשמעות שלו היא שההורים לא חינכו את הילד כמו שצריך. הם לא מתמודדים רק עם הילד, אלא עם הקהילה כולה".

הקורא החילוני המצוי יתקשה להבין את הסיטואציה. מדוע המכנסיים שלובש הילד הם הרי גורל כל כך, וכיצד הם משפיעים על המשפחה כולה? התשובה טמונה בהבדלים המהותיים בין הציבור החרדי לציבור החילוני, שמשפיעים על כל פרט בחייו של הפרט – גם על התפישה ההורית ועל היחסים בין הורים לילדיהם.

שער וומן ינואר 2017

הכתבה מתפרסמת בגיליון ינואר של TheMarker Women

משפחה והורות הן ערך עליון בציבור החרדי, אידאולוגיה בפני עצמה, לא רק בגלל מצוות פרו ורבו אלא גם מאחר שהאדם החרדי חש שעליו מוטלת האחריות להמשיך את חברת הלומדים. "חרדים לא מקימים משפחה כדי לסמן וי", אומרת העיתונאית החרדית טלי פרקש. "גברים ונשים כאחד משקיעים במשפחה אנרגיה ומאמץ, ורואים בה דבר מרכזי בחייהם. התפישה החרדית היא שאם יש לך משפחה, מימשת את עצמך בצורה העמוקה ביותר שאפשר, הרבה יותר מבכל עבודה".

צירה דויטש, מדריכת הורים חרדית
סמדר כפרי / צילום

דויטש, נשואה ואם לשמונה, חוותה בעצמה קשיים עם ילדיה הגדולים, וכך הגיעה לגישת שפר, המבוססת על עקרונות הפסיכולוגיה של אלפרד אדלר. לאחר שהשתתפה בחוג הורים, החליטה ללמוד את הגישה והוסמכה כמדריכה. "כשסיפרתי לסבתא שלי שאני הולכת ללמוד הנחיית הורים היא שאלה מה לומדים שם ולמה צריך ללמוד איך לגדל ילדים, הרי זה טבעי", היא מספרת. "כיום הורים מרגישים הרבה פחות ביטחון בסמכות שלהם וצריכים ללמוד את זה, גם בציבור החרדי. לכן, אפילו בתי הספר ותלמודי התורה ממליצים לפנות להדרכת הורים כשעולה קושי עם הילד".

חוסר הביטחון שחשים ההורים החרדים נובע מבעיה רחבה הרבה יותר: התרופפות הסמכות הרבנית, בין השאר בעקבות מותם של הרב יוסף אלישיב ושל הרב עובדיה יוסף. בהיעדרם נותרו החרדים ללא מנהיג רוחני סמכותי, כזה שכולם הולכים בעקבותיו ופועלים לפי ההלכות שהוא מפרסם. "פתאום ההורים נדרשים להגדיל ראש", מסבירה דבורה וגנר, שחקרה אבהות של אברכים בישראל בדוקטורט שלה במסגרת לימודים בינתחומיים באוניברסיטת בר אילן. "כשיש הנהגה ברורה, כלומר כוח מנהיגותי רבני עם ידע הלכתי רחב, שאומרים לאנשים איך להתנהג. אצלם מבררים לאיזה בית ספר לשלוח את הילד, אם מותר להלין אח ואחות באותו חדר, שאלות כאלה. כעת אין את מי לשאול, אז הולכים להדרכת הורים. ואיך מסבירים את האימוץ של רעיונות מהפסיכולוגיה המודרנית שעולים בהדרכות כאלה? מאחר שלרבנים חשוב מאוד שהציבור החרדי ימשיך להתקיים – הם מוצאים דרכים להראות שהרעיונות האלה מופיעים גם ביהדות".

טלי פרקש, עיתונאית חרדית

סיבה נוספת לנהירה להדרכות הורים היא השינוי במצב התעסוקתי של החרדית הממוצעת. בניגוד לשנים עברו, אז רוב הנשים החרדיות שיצאו לעבוד עסקו בהוראה, בעשור האחרון אפשר לראות הרבה יותר חרדיות במקצועות מגוונים, כולל עריכת דין, פיתוח תוכנה ואדריכלות. הקונפליקט בין קריירה להורות, המוכר כל כך בציבור החילוני ונוגע בדרך כלל לשני ההורים, הגיע גם אל הנשים החרדיות. "הן רוצות להגשים את עצמן מבחינה מקצועית, ומרגישות שהסיפוק לא נמצא רק בהורות", אומרת פרקש. "הן רצות בין העבודה לבית, ולמעשה עובדות במשרה כפולה – גם כאשת מקצוע וגם כאם".

יציאתן של נשים לעבודה הובילה לכך שהאבות מעורבים הרבה יותר בגידול הילדים. רבים מלומדי התורה יוצאים מהכולל בצהריים, אוספים את הילדים ממסגרות החינוך ומבלים איתם עד שהאם חוזרת הביתה אחר הצהריים. אז הם חוזרים לספסל הלימודים, והאם נשארת עם הילדים בבית. "לאבות ברור שאם יש ילדים קטנים והאם עובדת, הם צריכים להיות איתם", אומרת וגנר. "זה לא נובע מאידאולוגיה פמיניסטית או מרצון לנהל זוגיות שוויונית, והם ידגישו את זה, אלא מכך שלימוד תורה הוא ערך עליון. כדי שהאב יוכל ללמוד תורה האם חייבת לצאת לעבוד, ואם כך – הוא יירתם לגידול הילדים. נכון, כשהוא מטפל בילדים הוא לא בכולל, אבל הוא יעשה מאמץ לשלב את הלימודים בטיפול בילדים – למשל יבשל ויסביר להם על דיני כשרות".

התינוק מנהל את הבית

הציבור החרדי כולל זרמים רבים, שלהם נורמות שונות. דין משפחה ליטאית שונה מדין משפחה חסידית, וזה שונה מדין משפחה ספרדית, וגם בתוך הקבוצות האלה יש הטרוגניות רבה. ובכל זאת, אפשר לשרטט כמה קווים מנחים שיהיו נכונים לציבור כולו.

גיל כהן-מגן

המשפחה החרדית מבוססת על הייררכיה, שבה ההורים הם המנהיגים והילדים הולכים בעקבותיהם. דויטש אומרת כי יש בכך דמיון להייררכיה של העולם היהודי, שבו עם ישראל הולך בעקבות אלוהיו, בלי לשאול שאלות מיותרות. אלא שבשנים האחרונות, עם התערערות הסמכות ההורית, גם ההייררכיה הזו מאותגרת. "כיום כשנולד תינוק, אומרים – שלום אדוני המלך, וכל הבית מתאים את עצמו אליו. הוא מנהל את העניינים. אמהות חרדיות מספרות לי שהילד נכנס הביתה וזורק את המעיל על הרצפה, ולא משנה כמה הן מבקשות ממנו ומענישות – הוא לא מניח אותו במקום.

"אני שואלת אותן: הילד יעז לקחת קערה בשרית ולאכול בה קורנפלקס? הן עונות שלא, ברור שאסור לו לעשות את זה. אז למה יש ספק בעניינים אחרים? מה ההבדל? כשמדובר במצוות אין שאלה, וברור שיש לי סמכות לדרוש מהילד למלא אותן. יש ציווי אלוהי, ולא משנה מה גילו של הילד – הוא חייב ללכת בעקבותיו. למה זה שונה כשמדובר במשמעת? אני מזכירה להן: אתן לא אמורות להתאים את עצמכן לילד, אלא להפך".

שיעור הילודה בציבור החרדי נמצא אמנם בירידה, בעיקר בגלל יציאתן של הנשים לעבודה, אבל עדיין מדובר במשפחות גדולות, שבהן 6.7 ילדים בממוצע. בניגוד לילד החילוני, שנמצא במרכז העניינים, הילד החרדי הוא בדרך כלל אחד מרבים, בורג במערכת משומנת היטב. הילדים לוקחים חלק במטלות הבית לפי יכולתם: עורכים את השולחן, תולים כביסה, משחקים עם אחיהם הצעירים ומלווים אותם לגן. זוהי לא רק חלוקת נטל, אלא גם הכנה לחיים הבוגרים – שהרי בעוד כמה שנים הילדים האלה יקימו בית משלהם. הורה שלא איפשר לילדיו להתנסות במיומנויות האלה, כאילו מעל בתפקידו.

"הבנות שלי מנהלות לי את הבית", מודה דויטש. "חוץ מהבישול, הן עושות הכל. הבת הגדולה, בת 17, אומרת 'כשאני אתחתן לא אפחד מכלום'. היא מוכנה להכל. זה לא נובע רק מכך שהן גדלות במשפחה מרובת ילדים, זה נוגע גם לתפישת העולם שלנו.

"יש הורים שחוששים להעמיס על הילד, אבל אני רואה את זה כפרס – אני מאפשרת לילד לקחת אחריות על נושא מסוים בבית, והוא מרוויח מכך. כיום 'קשה' זה מילת גנאי, אבל אני רואה בזה משהו טוב. נכון, הילדים יותר משופשפים אצלנו במגזר. אחים זה ברכה, והעצמת הכלל חשובה יותר מהעצמת הפרט. כשילדתי את הילדים הראשונים הייתי קונה מתנות לאחים הגדולים, עד שבלידה הרביעית אמרתי – על מה המתנה? אני מביאה להם מתנה. למה להסתכל על הילדים כמסכנים? הם אמורים לשמוח".

אינפו חרדים

"כמו שיש זכויות, יש גם חובות", מוסיפה פרקש. "הילד יודע שהוא יכול לתרום, וכך הוא לומד להיות חלק מקבוצה, לחלוק, להתמודד עם האחר. יש בזה המון כוח ותחושה של מסוגלות. מצד שני, לעתים אני רואה ילדות בנות תשע חוזרות עם שקיות מהמכולת בשבע בבוקר, או שומרות על האחים הקטנים בגינה אחר הצהריים, ומרגישה שזה מוגזם, שזה לא אמור להיות ככה. לפעמים, בגלל מספר הילדים הגדול, חלקם מקבלים מטלות שלא מתאימות לגילם".

שירה (שם בדוי), אשת הייטק חרדית, מדגישה כי הילדים אמנם לוקחים חלק בעול, אבל לכולם ברור מי נושא באחריות. "בתור אחות בכורה אמנם חיתלתי והאכלתי, אבל תמיד ידעתי שלא אני היא המבוגרת האחראית, אלא ההורים שלי. לפעמים מנסים לצייר את זה כאילו בנות השבע שלוקחות את האחים הקטנים לגן הן האמהות, אבל זה ממש לא ככה. הן עוזרות, והן חלק מהאקו־סיסטם שהוא המשפחה, אבל יש הורים. בציבור החרדי ברור מאוד שהורים הם הורים, ולא החברים הכי טובים שלך".

שירה מספרת כי הכבוד להורים בא לידי ביטוי גם בניואנסים הקטנים ביותר: "כשאבא שלי נכנס לחדר, אחי קם. הוא לא פונה אליו בגוף שני, אלא בגוף שלישי. כשמתיישבים לשולחן השבת לא מתחילים לאכול לפני ההורים. הכבוד ההייררכי הזה נוגע גם למחנכים: בבתי ספר חרדיים לא פונים למורה בשמה הפרטי. אני עובדת בעולם חילוני ומרגישה שההייררכיה הזו חסרה לי. מותר לאתגר אותה, אבל לפעמים כדאי לדעת לדבוק בה. מצד שני, כשהמבנה הייררכי ונוקשה, עלולות להיות לכך השלכות חמורות, למשל כשחוששים לספר על תקיפה מינית".

בעולם החילוני סבא וסבתא מהווים בדרך כלל כוח עזר, אלה שמגבים את ההורים – לוקחים את הנכדים מהגן, מארחים אותם בסופי שבוע ועוד. בציבור החרדי, לעומת זאת, לא כל הסבים סיימו את פרק החיתולים בחייהם, ולא תמיד יכולים להושיט יד. "יש נשים חרדיות שממשיכות ללדת גם אחרי שכבר יש להן נכדים", מסבירה דויטש. "הסבים והסבתות מתמודדים במקביל עם הילדים הקטנים שלהם ועם הנכדים. הם מגיעים לסבתאות מותשים, ולעתים הילדים שלהם כועסים שהם לא עוזרים מספיק. זה יכול ליצור חיכוכים בין ההורים לילדיהם".

הכנה לחיים הבוגרים

אלכס ליבק

בניגוד לילדים החילונים, שיודעים להשתמש בטאבלט מינקות, ובגיל צעיר כבר מעלים סרטונים ליוטיוב ומחזיקים חשבון ברשת חברתית, הילדים החרדים עדיין קוראים ספרים ומשחקים ברחובות השכונה. ההורים משתדלים לשמור על הריחוק של ילדיהם מהטכנולוגיה, גם אם הם עצמם חשופים לה: אם יש בבית מחשב עם חיבור לאינטרנט לצורכי עבודה, תכנים מסוימים יהיו חסומים בו; וגם אם ההורים צופים בסדרות חילוניות מסוימות – הם לא יאשרו זאת לילדים.

"אני צריכה לספק לילדים תעסוקה שהיא לא טכנולוגית, כי זה אסור במוסדות החינוך ובחסידות", אומרת דינה (שם בדוי), 31, המשתייכת לזרם חסידי מרכזי. "ילד חילוני מקבל ידע רב מהטלוויזיה ומהאינטרנט, ולי אין את הערוץ הזה, אז אני צריכה ללמד אותם בעצמי באמצעים כשרים, ולהקנות להם את הידע הזה, כדי שיידעו שיש עולם מעבר למה שלומדים בבית הספר".

חרדיםם אינפו

הבדל משמעותי נוסף בין החילונים לחרדים הוא מודל החינוך שבו דוגלים בציבור החרדי: צניעות, למדנות, חסד, מידות טובות, תרומה למשפחה ולקהילה. אינדיבידואליזם ותחרותיות, שנפוצים בקרב החילונים, במיוחד בעשורים האחרונים, הם כמעט מילים גסות אצל החרדים. "הנערה החרדית צריכה להיות צנועה, והנער החרדי צריך להיות למדן", אומרת ליאה טרגין־זלר, דוקטורנטית לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת קיימברידג', שחקרה צניעות בקרב נערות חרדיות וחוקרת תכנון משפחה בחברה החרדית.

החשש העיקרי של ההורים החרדים הוא שהילדים ייצאו לתרבות רעה: יצפו בסרטים אסורים, יסתובבו בקניון וילבשו בגדים לא הולמים. האיום הגדול הוא שהמעשים הנקודתיים האלה יצטברו לכדי משבר גדול יותר, אולי אפילו יציאה בשאלה. אם למצוא הקבלה בעולם החילוני, היא תהיה ילד שהתמכר לסמים. "זה כתם על המשפחה כולה", אומרת דויטש. "היתה אצלי חרדית שאחד מבניה התגרש ויצא בשאלה והשני התפרפר. היא היתה שבורה, שלושה חודשים לא יצאה מהבית, בכוח סחבו אותה אלי. דבר כזה הורס את השידוכים של האחים ופוגע באפשרות שלהם להתקבל למסגרת לימודים טובה".

לאחר שנים שבהן התכוננו לחיים הבוגרים, הילדים שהתבגרו מוכנים בגיל 18 לצאת לעולם השידוכים. בניגוד מוחלט לעולם החילוני, האחריות על מציאת השידוך מוטלת על ההורים, ויש בכך נטל רגשי כבד, לצד נטל כלכלי – בעיקר על הורי הכלה. "חברות שלי מהציבור הליטאי ממש חוששות מהשלב הזה", אומרת פרקש. "אצלם מקובל שהכלה מגיעה עם נדוניה משמעותית, בעיקר דירה, שנועדה לאפשר לבן הזוג ללמוד תורה. ההורים חוסכים שקל לשקל, כי הם חוששים מהאפשרות שהילד שלהם ייאלץ להסתפק בשידוך פחות טוב".

לדינה יש שלושה ילדים, מחזה נדיר למדי בקהילה שבה היא חיה. לשירה יש רק ילד אחד – מחזה נדיר אפילו בחברה החילונית. "זה עדיין לא נורמטיבי, אבל רואים את זה יותר ויותר", אומרת טרגין־זלר. "בתחום הזה יש ביקורת וחשיבה מחדש. יש חרדים שמתאימה להם משפחה גדולה, וכאלה שלא. רבנים ומדריכות כלות רואים את הקשיים של זוגות שרק התחתנו ולא התבססו כלכלית והם פוחדים מגירושים, כי שלום בית הוא ערך עליון. לכן אם יש בעיה רגשית או כלכלית הם יעדיפו שהזוג ישתמש באמצעי מניעה, ואולי יפתח מרווח בין הילדים, שיהיה להם מרחב מחיה. יש מודעות גוברת לקשיים של משפחה חרדית – ויש פתרונות".

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

עוד כתבות במדור TheMarker Women