כשההיי-טקיסטים נכנסים למשרדים הממוזגים ועושים הרבה כסף - מי ידאג לכל השאר? - טקטיים - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כשההיי-טקיסטים נכנסים למשרדים הממוזגים ועושים הרבה כסף - מי ידאג לכל השאר?

ההיי-טק הישראלי הוא פלא כלכלי להתפאר בו, אבל כבר לפני עשור הפסיק לדחוף עוד אנשים לרמות ההכנסה הגבוהות. פרק שני בסדרה טק טיים

81תגובות

 

מצד אחד, הסטאראט־אפ ניישן היא פלא כלכלי להתפאר בו, המצליח היטב לנצח בתחרות הגלובלית, ולהזניק רבים מעובדיו לעשירונים העליונים. מצד שני, מדובר בתעשייה סגורה יחסית שכבר שנים אינה מתרחבת ומספקת מענה תעסוקתי רק למעטים ומוכשרים. הסטארט-אפ ניישן היא מקור גאווה עצום לכלכלה המקומית, ובצדק. כ-21% מהייצוא הסחורות ושירותים מישראל וכ-14% מהתוצר העסקי שלה, מקורם בהיי־טק.

לא סתם ישראל מתגאה בהיותה סטארט־אפ ניישן. זו אינה תעשייה ריכוזית, המתמודדת בתנאי שוק נוחים ולא תחרותיים, אלא תעשייה רחבה מאוד, הנסמכת על הרבה מרכזי ידע בתחומים טכנולוגיים רבים, שמצליחה עשור אחר עשור לבסס את מעמדה בעולם תחרותי מאוד שמשתנה בזריזות, והסיכונים בו גבוהים מאוד.

הנפקת מובילאיי בבורסה
אי־פי

כיצד נוצרה תעשייה כל כך מפוארת דווקא בישראל? התשובה לכך במילה אחת היא לחץ. הלחץ של האמא היהודיה על ילדיה להצליח, והלחץ לרכוש השכלה כדי להגיע לעצמאות כלכלית, הן שתי סיבות מרכזיות. אך כנראה שהסיבה העיקרית היא הלחץ הכלכלי והביטחוני שגרם לישראל לטפח תעשייה עתירת ידע שתעזור לה להתמודד מול אויביה בהיעדר משאבי טבע אחרים. המדינה הצעירה הצליחה כבר בימים הראשונים לרתום את עצמה למהפכה הטכנולוגית, ולנצל את הכישרון המקומי כדי להתמודד היטב בזירה הגלובלית. אותו כישרון, הזרים לישראל דולרים רבים לאורך השנים, והיה אלמנט חשוב מאוד ביכולת של המשק המקומי להגיע לעצמאות וליציבות כלכלית.

כשאומרים סטארט־אפ ניישן, רבים רואים מול עיניהם חבורה של יזמים צעירים בטי־שירטים ש"עשו את המכה". תמונה זו אמנם מעוררת את דמיונם של רבים, אך היא רחוקה מהמציאות. מרבית ההיי־טק הישראלי מורכב מאנשים בוגרים, אנשי משפחה, שעובדים בחברות גדולות ומבוססות ונהנים משכר גבוה ויציב. החבורה הצעירה של סטארט־אפיסטים שלוקחים את גורלם בידיהם ומנסים לכבוש את העולם, היא בקושי שליש מכלל עובדי התעשייה.

למעשה, ההיי־טק הישראלי הוא מעין מיקרוקוסמוס גלובלי הפועל מתוך המשק הישראלי. חלק ניכר ממנו הם מרכזי הפיתוח הגלובליים של חברות כמו אינטל, HP, קוואלקום, ברודקום גוגל ואחרות, שהבינו כי הכישרון הישראלי יעזור להן להתמודד בתחרות הגלובלית על לבו החמקמק של המשתמש. לצדן פועלות חברות גדולות מקומיות, כמו נייס, אמדוקס וצ'ק פוינט, המעסיקות אלפי עובדים בישראל, אך השוק שלהן נמצא מעבר לים.

כנס דה מרקר 2021
דודו בכר

מרבית האנשים המכונים היי־טקיסטים נכנסים כל בוקר למשרדים ממוזגים הנמצאים ברעננה, הרצליה, יוקנעם, קריית גת או חיפה, אך יכולים להיכנס למשרדים זהים בעמק הסיליקון, ניו יורק או בוסטון. החיים שלהם בין 9:00 ל–19:00 הם גלובליים לחלוטין, ובמידה רבה מנותקים מהמציאות המורכבת של שוק העבודה הישראלי.

חלק מהותי נוסף מהיי־טקיסטים הם אנשי התעשייה הביטחונית. רפאל, התעשייה האווירית, אלביט, אלתא, ומגוון רחב של חברות קטנות יותר וחדשניות, מפתחות מערכות טכנולוגיות מתוכמות מאוד, כמו שרביט קסמים וכיפת ברזל, שתפקידן לספק הגנה, אך 
גם לתקוף.

ההיי־טק הביטחוני הישראלי נמצא בחוד החנית העולמי של תחום הטילים המונחים והסייבר. כאמור, הלחץ הביטחוני הוא אחד הגורמים ההיסטוריים להקמתה של תעשיית עתירת ידע, אך תפקידו של לחץ זה עדיין לא תם. מיליארדי שקלים מתוך תקציב הביטחון מופנים מדי שנה למחקר טכנולוגי באמצעות משרד הביטחון ומפא"ת (המינהל למחקר פיתוח אמל"ח ותשתית טכנולוגית). המוצרים הביטחוניים והצבאיים שמפותחים על חשבון תקציב הביטחון, יוצרים מרכזי ידע מובילים כמו סייבר וראיית מכונה, שמהם יוצאים הרבה מיזמים אזרחיים. כמו כן, יחידות טכנולוגיות כמו 8200 ולוטם, הן מוקדי הכשרה מצוינים שמהם יוצאים לאזרחות מדי שנה אלפי אנשי טכנולוגיה המזינים את תעשיית הסטארט־אפים. תעשיית ההיי־טק הישראלית מעוררת גאווה לאומית ובצדק, אך עם גאווה לא הולכים למכולת.

חברת וייז
עופר וקנין

עובדי ההיי־טק אמנם משתכרים טוב ונהנים מתנאים נוחים, אך רק 10% מהשכירים הישראלים הצליחו להשתלב בהיי־טק. הנתון המדאיג יותר הוא ששיעור ההיי־ טקיסטים אינו משתנה כבר עשור. גם מספר המהנדסים שיוצאים ממוסדות ההשכלה הגבוה נותר יציב כבר שנים רבות. הצמיחה הנמוכה מדי של היי־טק הישראלי, בולטת במיוחד לנוכח המהפכה הדיגיטלית שמתרחשת בעשור האחרון. כך, הפסיק ההיי־טק הישראלי למשוך את כל המשק קדימה ולהוות גורם שמשפר את חייהם של שכבות 
רבות באוכלוסייה. האם בכלל מדובר בבעיה? כמאמר הפרסומת הוותיקה, מי שלא הולך קדימה — הולך אחורה. יוקר המחיה בישראל קשה במיוחד בעיקר בשל השכר הנמוך כאן.

ההיי־טק הוא אחד הפתרונות לבעיה זו. ג'וב בהיי־טק מבטיח הזרקה כמעט אוטומטית לעשירון התשיעי או העשירי, כי כל היתר שלא הצליחו לקפוץ על העגלה מרוויחים פחות. רבים מתנגדים למעורבות של המדינה בתעשייה, אך נראה שבלי עידודה, שיעור הצמיחה שלה יישאר נמוך. למרות זאת, מזה עשור מצמצמת המדינה את תמיכתה בתעשייה. תקציבי המדען הראשי יורדים, פחות כסף זורם למוסדות האקדמיה ופחות מהנדסים מצטרפים מדי שנה לתעשייה.

הגישה של המדינה היא שהתעשייה הזאת חזקה מספיק כדי להמשיך ולהתחרות בזירה הגלובלית ללא דחיפה נוספת. אך בעשור האחרון הוכח כי בלי תוכנית סדורה של המדינה, כוחה של התעשייה ילך ויישחק. כמו בכל העולם, גם בישראל צריכה הממשלה לעודד את התעשייה ולדאוג שחלקים גדולים יותר מהעובדים הישראלים יקבלו את ההכשרה וההזדמנות להתמודד טוב יותר מול עובדים אמריקנים, אירופאים, הודים וסינים. ההשקעות הרבות שזורמות לישראל וכספי האקזיטים יכולים לשמש ליצירת מקומות עבודה מתגמלים נוספים ולצירוף של רבים משכבות נוספות למעגל הנהנים. לשם כך נדרשת ההבנה כי תפקידו החברתי של ההיי־טק כספק הזדמנויות תעסוקה טובות הולך ונשחק. הכרה בבעיה היא השלב הראשון בפתרונה. אסור שההיי־טק יהיה רק כלי להתעשרותם של יזמים בודדים או הזנקה של מעטים ומוכשרים לעשירונים העליונים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם