אחרי חגיגות מובילאיי: יותר מ-600 סטארט-אפים נסגרים בשנה - ואף אחד לא מדבר על זה - TechNation - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אחרי חגיגות מובילאיי: יותר מ-600 סטארט-אפים נסגרים בשנה - ואף אחד לא מדבר על זה

לפי נתונים של חברת IVC, קצב פתיחת החברות הוכפל בעשור האחרון - אך כך גם קצב פליטת חברות מהשוק, וחלום האקזיט המהיר של רבים התבדה וגבה מחיר כלכלי ואישי כבד

49תגובות
סטארט אפ סגור

סטארט־אפים צומחים באור הזרקורים, אבל מתים בסתר.

הרוב המוחלט של הסטארט־אפים נכשלים ואינם מחזירים את כספי המשקיעים. הכותרות בתקשורת חוגגות הצלחות, כמו מכירת מו­בילאיי לאינטל ב–15 מיליארד דולר, אבל לרוב אינן עוסקות בסטארט־אפים שגוועו. יש לזה מחיר: בעידן שבו אין כמעט חסמים בפני הקמת סטארט־אפים, נראה שהדרך לאקזיט מעולם לא היתה קצרה יותר. כתוצאה מכך נכנסים לענף גם יזמים שאינם מבינים את המסלול הסיזיפי להצלחה — שרוב הסיכויים שלעולם לא תגיע, אף שהם ישלמו עליה בזמן ארוך ובכסף רב.

״הרבה אנשים נכנסים לעולם הזה בנאיביות, כי השיח סביבו יותר מדי חיובי — בגלל שזה הסטארט־אפ ניישן וזה מגניב וטרנדי", אומר אדם בניון, שותף בקרן 500 Startups האמריקאית, ובעברו יזם בחברת Binpress. "יש אנשים שעושים את זה כי הם חושבים שהם יכולים לבנות אפליקציה ואחרי שנה למכור לפייסבוק ולעשות מלא כסף. אבל אין ולא יהיה כסף מהיר. יש יותר מדי ׳סיפורי הצלחה׳ שלא קרו. הרבה פעמים כשמישהו מוכר חברה, הוא מסתובב כמו טווס בשכונה ואומר שמכר חברה. הוא לא אומר, ׳תדעו שלא קיבלתי שקל מהמכירה׳. הייתי שמח אם היינו מגיעים לרמה של בגרות שבה יזמים יגידו, ׳מכרתי את החברה, אבל זו לא היתה מכירה טובה. לא הרווחתי כסף. שילמתי על כך מחיר אישי׳. מעטים יכולים לעמוד ולהגיד ׳אני עושה את זה כבר 15 שנה ועדיין לא התעשרתי׳״.

בניון ישתתף היום בפאנל ״Don’t believe the hype: כשחלום הסטארט־אפ הופך לבלוף״, שעורך TheMarker בתל אביב, במתחם WeWork ברחוב הזרם, ויעסוק בהצלחות ובהגזמות שמאחורי תעשיית הטכנולוגיה.

לכותרות העיתונים מגיעים בדרך כלל כישלונות מפוארים. בישראל בולטות בטר פלייס של שי אגסי ומודו של דב מורן, שנכשלו אחרי השקעות אדירות. בניגוד אליהן, רוב החברות נעלמות בקול ענות חלושה מבלי שרבים שומעים על כך. לפי נתוני חברת המחקר להיי־טק IVC Online, שהופקו לבקשת TheMarker, ב–2014 נסגרו בישראל כ–650 סטארט־אפים, וב–2013 נסגרו 630. IVC עוקבת אחרי חברות טכנולוגיה ישראליות או בעלות קשר ישראלי משמעותי, המפתחות מוצרים או שירותים.

גידול במספר הסטארט־אפים שנפתחים - ונסגרים

בעוד חברות ממהרות להכריז על סבבי גיוס הון והשקות מוצרים, קשה לאסוף מידע על סגירות של חברות, שלרוב אינן מדווחת, או מעודכנות באיחור אצל הגורמים הממשלתיים. הנתון האחרון על סגירת חברות הוא מ–2014, מכיוון שמידע על חברות שנסגרו בשנתיים האחרונות עדיין נאסף ומתעדכן.

לפי נתוני IVC, מבין החברות שנסגרו, משך החיים הממוצע של כל חברה בעשור האחרון עד לסגירתה היה כארבע שנים. מספר החברות שנסגרות בכל שנה הוא כמחצית ממספר החברות שנפתחות. בשנים האחרונות גדל מספרם של הסטארט־אפים החדשים — קרוב ל–1,300 חברות קמו ב–2014, למשל — ולכן ניתן להניח שבשנים הקרובות גם מספר הסטארט־אפים הנסגרים יגדל משמעותית.

״יש מתאם ברור והגיוני בין מספר החברות שקמות ונסגרות — ואנחנו רואים התפוצצות במספר החברות שקמות בשנים האחרונות״, אומר קובי שימנה, מנכ״ל IVC. שימנה אומר כי מכיוון שקצב פתיחת החברות החדשות גובר על קצב הסגירה, "על פני 10–15 שנה, מספר חברות הטכנולוגיה הפעילות בישראל גדל. מספרן הוכפל מ–3,700 ב–2006 ל–7,500 ב–2017״.

״החלק הכי קשה הוא לדעת מתי לסגור״

ב–IVC בחנו גם את הנקודה שבה נסגרו החברות השונות לפי השלבים השונים במחזור חייו של סטארט־אפ — שלב הסיד (seed), שבו מגובשים החזון והמוצר; שלב המו"פ; תחילת המכירות; ושלב הצמיחה — שבו נכללות, לפי הגדרות IVC, חברות שמכניסות יותר מ–10 מיליון דולר בשנה. מבין הסטארט־אפים שנסגרו, כ–40% היו בשלב המו"פ, וכ–20% בשלב הבא — תחילת המכירות. קרוב ל–40% מהחברות נסגרו בשלב הסיד, ופחות מ–1% גוועו בשלב הצמיחה. ניתן להסביר זאת בכך שרק חלק קטן יחסית מהחברות זוכות בהכנסות שמספיקות כדי שייחשבו כמצויות בשלב הצמיחה, וכן בכך שמדובר לרוב בחברות מניבות שהיזמים והמשקיעים לא ממהרים לסגור.

קובי שימנה
דודו בכר

בנוסף, ישנו מתאם בין הטרנדים הטכנולוגיים וגובה חסמי הכניסה לתחום לחברות הנסגרות בו: 39% מהחברות שנסגרו ב–2014 פעלו בתחום האינטרנט, ו–26% היו חברות מובייל (תקשורת). 12% נוספים מהחברות שנסגרו פעלו בתחומי ה–IT והתוכנה ושיעור זהה היו חברות מדעי החיים. תמהיל התחומים שבהם נסגרו חברות דומה, אך לא זהה, לחלוקת התחומים שבהם הוקמו חברות בשנים האחרונות.

״לוקח זמן מהרגע שקמה חברה ועד שהיזם מתייאש״, אומר שימנה, ״בשלב הרעיון — הסיד — מעט מאוד חברות נסגרות. יזם מנסה להרים את החברה, ומהר מאוד יש לו רעיון, כיוון, שוק — והוא הולך לגייס כסף או לפתח. בשלב הפיתוח אתה עוד מתעמק ויכול לספר סיפורים שמאמינים להם. נקודת הכשל ברוב המקרים היא המגע עם השוק — כי אתה מנסה לאמת ולעמת את הפתרון או השירות עם קהל לקוחות במחיר מסוים. בין אם זה פיילוט ובין אם שלב מסחרי, אתה מנסה להתחיל עסק אמיתי. מעט מאוד מהחברות נסגרות בשלב הרעיון, מפני שהוא לא עבד או לא תמכו בו. בדרך כלל השלב הזה משתרך, לצערנו — כי אם היו יודעים לסגור את החברות הלא טובות מהר, היתה נחסכת הרבה עוגמת נפש ליזמים ולמשקיעים״.

בניון מנסה להסביר את ההימנעות משיח על כישלונות בקרב יזמים: ״החלק הכי קשה בתהליך הוא לדעת מתי לסגור את החברה — מתי אתה מוותר ומרים ידיים. רוב הסיכויים הם שההחלטה הזאת תתקבל מאוחר מדי. אנשים מפחדים לדבר על הקושי. מבחינתם זה כישלון. אנחנו רוצים לקבל גושפנקה שהצלחנו — זה עניין תרבותי ואנושי. אנחנו תחרותיים.

״מלמדים יזמים לא לוותר אף פעם, שתמיד מעבר לפינה נמצא משהו טוב — ואז רואים אנשים שעובדים שלוש־ארבע שנים על מוצר בלי משתמשים או התקדמות, והמשפחות שלהם חוות קשיים באותו זמן. לאנשים האלה יוצאת הרוח מהמפרשים״.

לפי עבודה קודמת שפירסמו ב–IVC בשיתוף חברת ReversExit, מתוך 10,000 סטארט־אפים שהוקמו בישראל ב–1999–2004, רק 480, שהם כ–6% מהחברות שעדיין פעילות, הוגדרו כמצליחים, כלומר — חברות עם הערכת שווי של יותר מ–50 מיליון דולר, התקיימות עצמית מהמכירות בלי גיוס הון נוסף ושיעורי צמיחה גבוהים. 46% מהחברות שקמו באותה תקופה נסגרו, ורק מחצית מהחברות שנמכרו (שהן 14% מהחברות שנסגרו) עשו זאת בסכום הגבוה מזה שהושקע בהן. 2.5% בלבד מהחברות הפעילות הגיעו למכירות של מעל ל–100 מיליון דולר או ליותר מ–100 מועסקים.

סטארט־אפים נסגרים בתחומים עם חסמי כניסה נמוכים
שיעור החברות שנסגרו בישראל

המצב הזה אינו ייחודי ליישראל. לפי מחקר של שיקאר גוש, מרצה בכיר בבית הספר למינהל עסקים בהרווארד, שמסקנותיו פורסמו ב–2013 ב"וול סטריט ג'ורנל", שלושה מכל ארבעה סטארט־אפים מגובי הון־סיכון אינם מחזירים את ההון למשקיעים. גוש בחן במחקר יותר מ–2,000 חברות שקיבלו מימון הון־סיכון של מיליון דולר לפחות ב–2004–2010, וראיין שותפים בקרנות הון־סיכון וסטארט־אפיסטים. הממצאים הראו כי ב–30%–40% מהחברות, המשקיעים מפסידים את כל כספם לאחר פירוק החברה; וב–95% מהסטארט־אפים, המשקיעים אינם נהנים מתשואה הולמת המשקפת את גודל הסיכון.

סיבת המוות: אי־התאמה לשוק

למרות הקשיים הרבים והמחיר — הכלכלי והנפשי — הכרוכים בתהליך של הקמת סטארט־אפ, שהצלחתו כה נדירה, זהו כמעט טאבו בקהילת הטכנולוגיה לדבר עליהם — ובוודאי לחשוף את הכישלונות. לכן, לעתים קרובות מדי מכירות חיסול של סטארט־אפים במחירי הפסד מוצגים כאקזיטים שמסתירים את ההתרחשות האמיתית. אחת הדרכים לצמצם את שיעורי הכישלונות של סטארט־אפים היא ללמוד מהניסיון המצטבר של אלפי החברות שנסגרו.

זוכרים את לילי? לפני כשנתיים, לילי — רחפן שעוקב אחרי המשתמש ומצלם אותו מן האוויר — זכתה לפרסום רב בעולם. החברה פירסמה סרטון שהפך ויראלי, ובו נראה רחפן שעוקב אחרי משתמשים שמבצעים פעילויות ספורט אתגרי, כמו ראפטינג בנהר סוער וסקי במדרונות אלפיניים, ומצלם אותם מזוויות מרהיבות. לילי אמורה היתה להיות המצלמה הראשונה בעולם שהמשתמש "זורק לאוויר", והיא עוקבת אחריו אוטומטית. הקהל התלהב מההבטחה של החברה בסרטון המרשים, ובאתר החברה בוצעו הזמנות מוקדמות של המוצר ב–34 מיליון דולר בינואר 2016.

ההמשך היה פחות מוצלח. הרחפנים אמורים היו להישלח למזמינים בקיץ 2016, אך זה לא קרה. בינואר האחרון פירסמו מייסדי החברה הודעה באתר החברה תחת הכותרת ״ההרפתקה מגיעה לקצה״. המייסדים הסבירו במכתב שבחודשים האחרונים הם ניסו לגייס הון כדי לממן את ייצור הרחפן ולשלוח למזמינים את היחידות הראשונות — אך ללא הצלחה. לכן, בצער רב, המייסדים החליטו לסגור את החברה ולזכות את המזמינים.

לילי, מיזם הרחפן־מצלמה שנכשל
מתוך ערוץ היוטיוב

״אחרי כל כך הרבה עבודה קשה, אנחנו עצובים לראות את ההרפתקה מגיעה לסופה", הם כתבו. "אנחנו מאוד מצטערים ומאוכזבים שלא נוכל לספק לך את המצלמה המעופפת שלך, ומוקירים מאוד את התמיכה שלך כלקוח שהזמין אותה מוקדם".

לילי היא רק אחת החברות שמופיעות ברשימה של חברת המחקר האמריקאית CB Insights, העוקבת אחר הודעות סגירה של סטארט־אפים. לפי בדיקה שערכו בחברה ב–2014, חברות ״מתות״ 20 חודשים בממוצע אחרי סבב גיוס ההון האחרון שלהן ואחרי שהן גייסו 1.3 מיליון דולר.

בעדכון האחרון של רשימת CB Insights, שפורסם בפברואר וכלל 26 חברות חדשות שהודיעו על סגירה בסוף 2016 ותחילת 2017, הופיעו 204 סטארט־אפים. כל חברה ברשימה נסגרה בגלל סיבה שונה, ומעיון בה אפשר ללמוד רבות על ניהול סטארט־אפים. כך למשל, חברה בתחום הבלוקצ׳יין נסגרה בגלל בעיות רגולטוריות שכרוכות בהוצאות משפטיות גבוהות, סטארט־אפ בתחום ההנעלה נסגר בגלל ניהול שנסמך על אנשי טכנולוגיה וסבל ממחסור במנהלים מתחום האופנה, וחברה מבוסטון להזמנת בילויים נסגרה בגלל היעדר ביקוש לשירות ומודל עסקי שלא עבד לפי ציפיות היזמים.

ניתוח נסיבות המוות של סטארט־אפים מגלה שרוב החברות נסגרות בגלל אי־התאמה לשוק. ב–CB Insights מצאו לאחר ניתוח של 101 סטארט־אפים שנסגרו, ש–42% מהם נסגרו מפני שבשוק לא היה צורך בפיתוח שלהן. ל–29% מהחברות פשוט נגמר הכסף, והן לא יכלו להמשיך להתקיים. 23% מהחברות העידו כי הן לא התבססו על הצוות הנכון, ו–19% טענו כי הובסו על ידי המתחרים. ל–18% מהחברות היו בעיות בתמחור או בעלויות, ב–17% המוצר היה לא טוב, ובשיעור זהה היתה בעיה במודל העסקי (או שהוא לא היה קיים).

מחקר דומה נעשה על ידי חברת שירותי השיווק והמחקר האמריקאית Fractl והתבסס על ניתוח 193 טקסטים שכתבו מייסדי סטארט־אפים לאחר סגירתם וזיהוי הדפוסים בהם. לפי מחקר זה, 26% מהיזמים העידו שהמודל העסקי שלהם לא בר קיימא, ל–24% מהמיזמים נגמר הכסף ול–13% לא היה מספיק מימון או שלא הצליחו לעניין משקיעים, ל–18% לא היו מספיק משתמשים, 12% גילו שלא היה צורך בשוק במוצר שלהם, ו–14% סבלו מבעיות טכניות או בעיות במוצר.

למה סטארט־אפים מתים?
סיבות נפוצות לכישלון, לפי מחקר שנערך בארה"ב*

השוני בין תוצאות המחקרים של שני גופי המחקר מצביע על אחת הבעיות בתחום — למרות שרוב הסטארט־אפים נכשלים, ולמרות העלויות בזמן ובכסף הכרוכות בחוסר ההצלחות שלהם, אין מספיק מידע איכותי וכמותי מדויק שמסביר את סגירתם.

כותבי המחקר ב–Fractl מציינים כי לרוב יזמים מסבירים את הכישלון שלהם בצירוף של כמה סיבות. לטענתם, חלק מהסיבות הן סימפטומים של גורמים אחרים. למשל, אם המודל העסקי אינו רווחי, הכסף שעומד לרשות החברה ייגמר. במקרה כזה, אם החברה לא צומחת, היא גם לא תצליח לגייס מימון נוסף. אחת המסקנות היא שדווקא כ–40% מהחברות שהצליחו לגייס מימון כלשהו, נסגרו מפני שנגמר להן הכסף או שלא הצליחו לגייס הון — בעוד בקרב החברות שלא גייסו מימון, רק 28% הצביעו על סיבה זו כעל הגורם לסגירתן. בחברות שפעלו ללא מימון, היעדר מודל עסקי בר קיימא היה הסיבה המרכזית לסגירה.

״כששואלים יזמים מה מונע לממש את החזון, התשובה היא ׳לא הצלחנו לגייס, המשקיעים לא האמינו׳. אבל אנחנו רואים שיש חברות שאף שגייסו מיליוני דולרים, הן נסגרות — כלומר, גיוס אינו ערובה להצלחה״, אומר שימנה מ–IVC.

לדברי בניון מ500 Startups–, ״כשאני מדבר עם יזם, אני לא רוצה לשמוע שהולך לו טוב. גם לחברות הכי מוצלחות יש קשיים. חברות טובות יתגברו עליהם, אבל כולם מתמודדים עמם. יזמים מוצלחים יודעים להסתכל בלבן של העיניים ולהגיד ׳יש בעיה, אני חייב לפתור אותה׳. יזם אחר פשוט יתעלם מהבעיה כי הוא לא מסוגל להתמודד עם זה שהוא נכשל, או שייקח לו הרבה זמן והוא לא יהיה שקוף לגבי זה.

״כולם יודעים לעשות יחסי ציבור להשקה או להשקעה", הוא מוסיף, "אבל למעטים יש אומץ להגיד איפה הם טעו, להחזיר חזרה לקהילה ולהסביר למה הם סוגרים את החברה.

"מפריע לי שהשיח בעיתונות עושה רומנטיזציה לעולם של הסטארט־אפים. כשפותחים עיתון, כל המכירות טובות והכל טוב. לא מדברים על כמה זה קשה להקים חברה. אין מספיק מודעות. רק מישהו שהקים סטארט־אפ יודע אחרי כמה שנים כמה זה קשה. מצד שני, אם היו מספרים כמה העולם הזה קשה, מארק צוקרברג אולי לא היה מקים את פייסבוק. צריך למצוא איזון, ולדאוג שאנשים נכנסים לעולם הזה כי הם רוצים לפתור משהו וזו משימה בשבילם, ולא מפני שהם חושבים שזה מגניב ושזה עוד משהו שיכולים להוסיף לרזומה״.

מייסדי מובילאיי, זיו אבירם ואמנון שעשוע. התקשורת חגגה את מכירת החברה לאינטל
הירשמו עכשיו: סיכום דו שבועי בנושאי טכנולוגיה והייטק ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם