כשהחלום הופך להזיה: המספרים המנופחים של ההיי-טק - והשאלות הקשות - TechNation - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כשהחלום הופך להזיה: המספרים המנופחים של ההיי-טק - והשאלות הקשות

תעשיית ההיי־טק נסמכת על היכולת לספר סיפור טוב, וליזמים, למשקיעים, לקרנות וגם לתקשורת יש אינטרס לטפח סיפורים כאלה ■ אבל כשהסיפור דוחק הצדה את האמת, מתחילות לצוץ שאלות

25תגובות
דוגמה למציאות רבודה שמציגה מג'יק ליפ באתר שלה
Magic Leap

תעשיית ההיי־טק היא תעשייה של חולמים וחלומות. חברות הטכנולוגיה הגדולות, שהמוצרים שלהן הן חלק בלתי־נפרד מחיינו, התחילו בחלום של יזם — שהצליח להפוך רעיון למציאות. לעתים המסע כלל חצייה כמעט בלתי־אפשרית של אתגרים טכנולוגיים, שפרצו את הגבולות שהיו ידועים עד אותו רגע. כדי להפוך את החלומות לסיפורי הצלחה עסקיים, נדרשו היזמים לקבל תמיכה ממשקיעים שהשתכנעו והאמינו באותו חזון. אבל מתי החלום היזמי נהפך להזיה?

שורה של מקרים מהשנה האחרונה מגלה כי יש יזמים שהלכו צעד אחד רחוק מדי. בעקבותיהם, משהו משתנה בהלך הרוח ובתפישה של קהילת ההיי־טק העולמית, שנאלצת במידה מסוימת לאבד את התמימות ולהתחיל לשאול שאלות, כדי להבין איפה עובר הגבול בין סיפור לגיטימי לבין שקר מסוכן, כלומר בין יזמים שחולמים בגדול ונכשלים לבין הונאה מכוונת.

השינוי הזה חיובי — הוא יגרום לשחקנים בתעשייה, ובהם חברות ומשקיעים, להיות אחראים למסרים שהם מפיצים (בתקשורת, ברשתות החברתיות או בפלטפורמות אחרות), והוא חלק מהתבגרות של התעשייה.

גם בישראל אפשר להתחיל לחוש מתחת לפני השטח בתחושת מיאוס כלפי פוסטים רברבניים ברשתות החברתיות, שלא עומדת מאחוריהם עשייה מרובה. בשיחות סגורות עם יזמים, משקיעים ושחקנים אחרים בתעשייה, הם מספרים כי סכומים המדווחים בתקשורת בנוגע לגודל אקזיטים, גיוסי הון ופרמטרים אחרים, גבוהים — לעתים באופן משמעותי — מהסכומים האמיתיים. לפי גורמים בתעשייה, לעתים מדובר, למשל, בפער של 20%–30% בין הסכום שחברה מדווחת כי גייסה לעומת הסכום אותו גייסה בפועל.

ענף ההיי־טק מורכב בעיקר מחברות פרטיות, שלא חלה עליהן חובת דיווח כמו על חברות ציבוריות (בורסאיות). במקרים רבים לעיתונאים אין דרך לבדוק את אמיתות המספרים. האמת נחשפת אם וכשאר מתחרה או בעל אינטרס אחר מחליט לחשוף את המידע. במקרים האלה האמת הופכת למושג חמקמק, ויש פתח למניפולציות על המספרים המדווחים. לחלק גדול מהמעורבים יש אינטרס לשמור את המספרים האמיתיים לעצמם, ולאפשר לדימוי של התעשייה להתנפח.

שלנו: הערכת שווי שנראתה מוגזמת

שלט חוצות של שלנו בתל אביב
דודו בכר

שני אירועים מהשנה החולפת ממחישים עד כמה העולם הפך ער לסיפורים שעוטפים את תעשיית ההיי־טק, אחד עולמי ואחד מקומי משלנו.

בסוף ספטמבר התחילו להתפרסם דיווחים בתקשורת הישראלית על הנפקה שתיכננה קבוצת שלנו, שגייסה עד אותו שלב 25 מיליון דולר ממשקיעים בעלי פרופיל תקשורתי גבוה, כמו רומן אברמוביץ' וניקי מינאז׳. החברה קיוותה לגייס בהנפקה 200 מיליון שקל לפי שווי של 700 מיליון שקל, שנקבע לפי עבודה של פירמת הייעוץ BDO.

שלנו, שהמייסד והמנכ"ל שלה הוא עודד קובו, לא פיתחה אף אפליקציה שזכתה לפופולריות יוצאת דופן. בתשקיף שהציגה, היא צפתה כי ב–2017 הכנסותיה יהיו 20 מיליון דולר — שיגיעו מאפליקציות שהיא לא סיימה לפתח, נכון למועד פרסום התשקיף.

מעבר לשווי הגבוה ששלנו ביקשה לקבל, היו עוד כמה סימני אזהרה שעלו מהתשקיף שהגישה לרשות לניירות ערך. ביום הגשת התשקיף לחברה לא היו הכנסות. בשלנו הסבירו כיצד השווי שלהם נגזר מתוך השוואה לאפליקציות מוצלחות כמו Waze או וייבר, שנמכרו עם מספר משתמשים גבוה משמעותית משלהם. שלנו גם התייחסה למספר הורדות האפליקציות שלה, בעוד המדד המתאים (שהוצנע בתשקיף, שאורכו יותר מ–350 עמודים) הוא מספר המשתמשים הפעילים.

אוסף של סימנים נוספים עוררו שאלות. שורה של ידוענים השקיעו בחברה, אך לא היה ידוע אם הם מעורבים בפעילותה, אם הם הזרימו הון לחברה או אם הם קיבלו מניות בתמורה לשימוש בשם שלהם. ההודעה לעיתונות הדגישה את מעורבותו של קובו באקזיטים בחברות שבהן נקשר שמו בעבר, אך לא צוין מה היתה המעורבות שלו בכל אחת מהחברות.

בעקבות לחץ תקשורתי מסיבי ואחריו גם התגייסות של תעשיית ההיי־טק הישראלית נגד ההנפקה בשווי הגבוה שפורסם, שחרג מאמות המידה המקובלות בתעשייה, מסרה שלנו בהודעה לתקשורת כי ״בעקבות התלהמות התקשורת וההחלטה לבטל את ההנפקה, החברה נכנסה לתוכנית התייעלות ובמקביל פועלת למען פיתוח עסקיה בעתיד״. כלומר, שלנו האשימה את התקשורת בביטול ההנפקה — ולא את הנתונים הבעייתיים שסיפקה למשקיעים הפוטנציאליים, או את אלה שהיא כלל לא סיפקה לציבור.

אפשר לשאול במה שלנו היתה חריגה מסטארט־אפים ישראליים אחרים שדיווחו על גיוסים הון של עשרות מיליוני דולרים — או סכומים גבוהים אחרים — בלי שהוכיחו כי הגיעו להישגים משמעותיים מבחינת הכנסות או משתמשים. ההבדל המרכזי הוא שהחברות האלה גייסו מימון ממשקיעי הון סיכון, ולא נדרשו לשתף את הקהל בפרטי ההשקעה, הכנסות החברה ומדדים אחרים — כלומר ייתכן שגם הן גייסו כספים לפי הערכות שווי מנופחות, אבל אף אחד מחוץ למעגל המשקיעים המקצוענים לא ידע ולא הושפע מכך, והאחריות לערוך את הבדיקות היתה על המשקיעים.

חוקי המשחק משתנים כשחברה מבקשת להפוך לבורסאית ולמכור את מניותיה לציבור, כך שהוא ייחשף חשוף להפסדים שעלולים להיגרם מהפער שבין דיווחי החברה והשווי שביקשה להשיג לבין המציאות. כלומר, במקרה של הנפקה, לחברה יש אחריות מיוחדת כלפי הציבור. ואולי פשוט שיתוף הנתונים של שלנו חשף שהמלך הוא עירום?

תראנוס: תוצאות מזויפות, תביעות של צרכנים

מייסדת תראנוס, אליזבת הולמס, על שער המגזין "פורצ'ן"

דוגמה נוספת, שעשויה מחומר שיכול להפוך לסרט הוליוודי, היא זו של חברת תראנוס האמריקאית, שהצליחה להלהיב את העולם ב"חלום" שלה — עד שהאמת התחילה להתברר.

החברה הכריזה כי פיתחה בדיקות דם שכל אדם יכול לבצע בביתו, המבוססות על דגימת טיפת דם בודדה — כתחליף ללקיחת מנות הדם במעבדה. החברה הגיעה לשווי אסטרונומי של 9 מיליארד דולר. אליזבת הולמס, המייסדת שלו ויקירת התקשורת, שעיטרה שערי מגזינים כלכליים, הוערכה בשווי אישי של מיליארד דולר, והחברה צירפה לשורותיה בכירים שכיהנו כדירקטורים, כמו הנרי קיסינג׳ר.

ככל שנשאלו יותר שאלות בנוגע לרמת הדיוק של הבדיקות שמבצעת החברה והאישורים שניתנו לה, התברר כי החברה מבוססת על זיופים. כך למשל, באוקטובר 2015 פורסמה כתבה ב"וול סטריט ג׳ורנל" שבה הועלו טענות בנוגע לזיוף תוצאות באמצעות שימוש בבדיקות דם מסורתיות של יצרניות ציוד רפואי מתחרות. השותפים של תראנוס נסוגו מהשותפויות עמה, והרשויות האמריקאיות — אסרו עליה להמשיך להשתמש במכשירים שפיתחה שלא עברו אישור מהרשויות (בניגוד לטענות החברה).

הפרשה הזאת עדיין מתגלגלת. המעבדות של החברה נסגרו, והולמס והחברה מתמודדות עם חקירות ותביעות שהוגשו נגדן על הונאת צרכנים, על ידי משקיעים ולקוחות, ועל האשמות אחרות.

ואולם הולמס לא עצרה וגם כשהשווי של תראנוס נמחק וכששווי האחזקות האישיות של הולמס הוערך מחדש על ידי "פורבס" באפס. החברה, שפיטרה 41% מהמועסקים בה בינואר לאחר ש–340 עובדים עזבו אותה עם סגירת המעבדות באוקטובר, ממשיכה לכאורה לפתח מוצר חדש בתחום הבדיקות. הפעם, יהיה לה קשה הרבה יותר לשכנע את השוק שמדובר בהמצאה מהפכנית, והיא תידרש למצוא דרכים להוכיח את האמינות מעל לכל ספק.

מג'יק ליפ: פיתוח הטכנולוגיה יימשך עוד שנים

האבטיפוס לכאורה של מג'יק ליפ. אמור להגיע לשימוש המוני
צילום מסך מהאתר Business Insider

שני הסיפורים האלה תפסו כותרות רבות, אך הם ממש לא היחידים. חברה נוספת שהחלה לעורר סימני שאלה היא מג׳יק ליפ (Magic Leap), שהוקמה על ידי הישראלי לשעבר רוני אבוביץ, ובימים האחרונים מככבת במדורי הטכנולוגיה. מג׳יק ליפ גייסה 1.4 מיליארד דולר לפי הערכת שווי של 4.5 מיליארד דולר, מגופים חזקים בעמק הסיליקון, ובהם גוגל, שרואה בה את זרוע המציאות הרבודה (AR) שלה, ועליבאבא הסינית. החברה מפזרת כבר כמה שנים הבטחות בנוגע למוצר השאפתני שהיא מפתחת וזוכה לסיקור נרחב — אף שמחוץ לכותלי החברה, בודדים זכו להיחשף לטכנולוגיה עצמה.

כתבות שהתחילו להתפרסם בחודשים האחרונים בתקשורת הכלכלית טוענות כי למרות גיוסי ההון הענקיים של החברה, היא רחוקה מהצגה של אבטיפוס. לפי דיווחים מדצמבר באתר The Information, החברה מפגרת משמעותית בפיתוח הטכנולוגיה שלה בהשוואה לתמונה שהיא מנסה להציג, ויידרשו לה שנים כדי להגיע ליעד.

בשבוע שעבר פורסם באתר ביזנס אינסיידר כי הזמרת ביונסה קיבלה הדגמה פרטית לטכנולוגיה של מג'יק ליפ, וחשבה שהיא ״משעממת״. בימים האחרונים, על פי דיווחי עובדים שפורסמו בתקשורת, ניסו מהנדסי החברה להשלים אבטיפוס כדי להציגו בישיבה של דירקטוריון החברה, אבל כלל לא בטוח שהחברה מסוגלת למזער את הטכנולוגיה שלה לממדים הנדרשים כדי לעמוד ביעד שהציבה.

בשבת פורסם באתר ביזנס אינסיידר צילום של האבטיפוס לכאורה. בתמונה נראה אדם ששתי רצועות עבות מחברות לגבו ציוד אלקטרוני מסורבל, לוחות אם וחוטי חשמל — לא משהו שנראה כמו מכשיר אלקטרוני צרכני וסקסי בגודל של משקפי מציאות מדומה לשימוש המוני. לאחר פרסום התמונה, מנכ״ל החברה צייץ בטוויטר וטען כי מדובר בציוד שמשמש לבדיקות כחלק מתהליך המו״פ. הוא חתם את סדרת הציוצים שלו בקריאה למעריצים של מג׳יק ליפ שהחברה לא תאכזב אותם. למרות זאת, אי־אפשר שלא לתהות אם הגיע הקץ להייפ שנוצר סביב מג׳יק ליפ.

האם החברה תצליח לקיים את ההבטחה ולהוציא לשוק מוצר מסחרי מהפכני, או שהיא תצטרף לחברות שצמחו ברעש גדול ונעלמו? עוד מוקדם להכריז על כישלון, ובוודאי על הונאה. בינתיים השותפים בקרן אנדריסן הורוביץ, המשקיעה בחברה ואחת מקרנות ההון סיכון המובילות בעמק הסיליקון, יצאו נגד הביקורת הנמתחת על החברה, והשותף קייל ראסל שיתף תמונה שבה נראית שפופרת טלפון, מחשב גדול ומקלדת, והזכיר שכך לכאורה נראה פעם האבטיפוס של האייפון.

סנאפ: שיקרה בנוגע לנתוני הצמיחה?

USA-UNEMPLOYMENT/
LUCY NICHOLSON/רויטרס

גם כלפי חברת סנאפ, מפתחת האפליקציה סנאפצ׳ט, הופנו בתקופה האחרונה חצים בנוגע לשיתוף נתונים כוזבים. בינואר, רגע לפני שפורסם התשקיף לקראת הנפקת החברה, עובד לשעבר של החברה הגיש תביעה שלפיה סנאפ שיקרה בנוגע לנתוני הצמיחה שלה. סנאפ מצדה טענה כי העובד משקר וכי הוא הפר את תנאי החוזה שלו עם החברה.

השימוע של העובד ייערך באפריל, אבל הוא מעלה לדיון שורה של שאלות בנוגע למדדים אותם משתפות חברות טכנולוגיה: האם ניתן לסמוך על המספרים שמפרסמות חברות פרטיות? האם ניתן לסמוך עליהן שהן מפרסמות את המדד המתאים ביותר שיאפשר לשוק להעריך את הפעילות שלהן? אם כן, איך ייתכן שחברות בתחומי פעילות קרובים בעולם הרשתות החברתיות - פייסבוק, טוויטר וכעת סנאפ - מפרסמות מדדים שונים בדו״חות שלהן? טוויטר, למשל, חושפת נתוני משתמשים פעילים בחודש, לעומת מספר משתמשים פעילים ביום שמפרסמות פייסבוק וסנאפ. הבחירה במדד מסוים על פני אחר נועדה לשרת את המאפיינים של החברה שבעליה מעוניינים להדגיש - אך האם זוהי לא מניפולציה שמקשה להשוות בין חברות?

במקרה אחר בשנה האחרונה הודתה פייסבוק כי פירסמה נתונים שגויים בנוגע לצפיות וידאו בפלטפורמה שלה. מדוע מה ש"מותר" לפייסבוק אסור לחברות קטנות יותר שעוד מחפשות כיצד למדוד את ביצועיהן? והאם יזמים צריכים לחשוש שמשקיעים יתבעו אותם באשמת הונאה?

מיטי: היזם גייס מיליונים ונחקר במשטרה

הסיפור האחרון מגיע מישראל ונבדק בימים אלה על ידי המשטרה. בשבוע שעבר נחקר במשטרה היזם תומר יוסף, שהקים את אפליקציית מיטי (Meetey), בחשד לביצוע עבירות של מרמה, זיוף, קבלת דבר במרמה והלבנת הון. על פי החשד, יוסף גייס במרמה 17 מיליון שקל ממשקיעים שונים באמצעות מצגי שווא הנוגעים להתקדמות בפיתוח האפליקציה החברתית, וכן הציג בפני המשקיעים נתונים מזויפים על מספר ההורדות של האפליקציה. עוד על פי החשד, יוסף התחזה לאיש יחסי ציבור ותחת מצג זה נשכר על ידי המשקיעים כדי לשווק את האפליקציה תמורת כסף רב.

בניגוד למקרה של סנאפ, במקרה זה מדובר כבר, לפי ההאשמות, במצג שווא, קרי שקר למשקיעים. אם אכן יתברר כי ההאשמות נכונות, זוהי דוגמה למקרה שבו יזם עובר את הגבול האפור בין אופטימיות והדגשת נתונים מחמיאים לחברה — לעבירה פלילית.

75% מהיזמים מציגים מידע שקרי או חלקי

עולם הסטארט אפים

אז למה בעצם נוצר המצב הזה? בעיקר כי לאף אחד אין אינטרס אמיתי לשנות אותו, ואולי בתקופה האחרונה השחקנים המעורבים הלכו צעד אחד יותר מדי. עולם הסטארט־אפים וההון סיכון נסמך על המשכיות. היזמים מעוניינים לגייס את סבב הגיוס הבא לפי שווי גבוה יותר מהסבב הקודם, ואם הם לא הצליחו, הם מעוניינים לגייס הון למיזם הבא שלהם; קרנות ההון סיכון צריכות לגייס מגופים מוסדיים ומשקיעים אחרים את הקרן הבאה שלהם ומעוניינות להיות קשורות להצלחות.

לקרנות יש אינטרס לפעמים לנפח את השווי של חברות הפורטפוליו בספרים באמצעות סבבי הגיוס בשווי הגבוה, וחלקן סומכות על כך שהמשקיעים בהן לא יעמיקו לבחון את הדו״חות ליזמים ולמשקיעים יש מטרה להראות אקזיט נוצץ; וגם התקשורת אוהבת להגביר את סיפורי ההצלחה המרשימים. על כישלונות לא אוהבים לדבר בתעשייה, אף שרוב הסטארט־אפים שהתחילו כחלומות גם יסיימו ככאלה. שיעור ההצלחות נמוך מ–10%, ועדיין קשה מאוד לשכנע את הגורמים המעורבים לדבר על הכישלונות. במקום זאת, רבים מהם מעדיפים לעגל פינות ולספר סיפור ורוד הרבה יותר מהמציאות העגומה.

בגיליון ינואר פירסם "פורצ׳ן" כתבה שכותרתה ״התחתית המכוערת והלא אתית של עמק הסיליקון״ שתהתה, לאור הסקנדלים האחרונים, אם היזמים לא לקחו צעד אחד יותר מדי את גישת fake it till you make it. המגזין דירג את השערוריות בטווח שבין ״כולם עושים את זה״ ל״זמן לשכור עורך דין״ (במקרה של תראנוס). בכתבה מרואיין מייסד StartupFactCheck, שמייעצת למשקיעים בביצוע בדיקת נאותות לסטארט־אפים, הטוען כי 75% מתוך 150 חברות בשלבים מוקדמים הציגו מידע לא נכון או לא מלא למשקיעים — למשל, ספרו כלקוחות משתמשים שבקושי השתמשו בגרסה החינמית של המוצר. נאבל ראביקנט, מנכ״ל ומייסד פלטפורמת ההשקעות AngelList, טוען בכתבה כי ״כל הסטארט־אפים קצת מגזימים״.

גם במגזין הטכנולוגיה Wired עסקו בנושא. הכתב קייד מץ פירסם בתחילת החודש טור שכותרתו ״2016 היתה השנה שבה מכונת ההייפ של עמק הסיליקון התחילה לגמגם״. ״החברות והמשקיעים שלהן שופכים כמויות עצומות של מיליונים לטכנולוגיות שיש סביבן יותר מדי הייפ ומבטיחות לחדש את הבריאות, תחבורה ואפילו את הכסף עצמו", נכתב בכתבה. "בטווח הקצר, משקיעים, ולעתים גם הלקוחות, מפסידים כסף כשהדברים האלה נכשלים בהפיכתם למציאות. בטווח הארוך, זה יכול להחליש את השווקים, ואפילו למוטט אותם. זה יכול אפילו להרוס את היכולת שלנו להבחין באמת מתוך השקר״.

השינוי בשיח חיובי, ואולי הוא אחד הטרנדים המרכזיים השנה בתחום. ככל שהגורמים המעורבים בעולם הסטארט־אפים ילמדו לשאול שאלות ולא לקבל דברים כמובנים מאליהם — גם אם אומרת אותם היזמת הכי כריזמטית בעולם — כך יהיה קשה יותר לנפח סיפורים יתר על המידה. טראמפ ועידן העובדות האלטרנטיביות מחזקים עוד יותר את המגמה הזאת, וגורמים לאנשים לפקפק במה שמוצג להם.

עם זאת, היכולת לספר סיפור היא חלק בסיסי מכל סטארט־אפ שצריך להצליח לגייס כסף ועובדים עוד לפני שיש לו פעילות מוחשית, וצריך להיזהר לא לשפוך את התינוק עם המים ולהפוך את כולם לשקרנים בדרך לחיפוש האמת. האחריות היא על כולם: על יזמים שיספרו מהו מספר המשתמשים האמיתי; המשקיעים שיחשפו את סכום האקזיטים הנכון (גם אם מדובר בעסקה לא מחמיאה או הפסדית); קרנות ההון סיכון שיגלו כמה הון פנוי יש להן להשקעות; והעיתונאים שיקשו וישאלו את השאלות הלא נעימות.

לפעמים חברות ממציאות מחדש את הגלגל, ואולי עוד תהיה בדיקת דם שתיעשה אמצעות דגימת טיפה אחת של דם. אבל עד אז צריך לנהוג בחשדנות הנדרשת כשחברות מציגות חזון בלתי־אפשרי, לשאול שאלות ולבקש לראות הוכחות. זה נכון לתקשורת, למשקיעים — ולכל מי שרואים עצמם חלק מעולם הטכנולוגיה.

הירשמו עכשיו: סיכום דו שבועי בנושאי טכנולוגיה והייטק ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם