רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בלי עבר ביחידה 8200: הפספוס הענק של ההיי-טק הישראלי

למרות העלייה במספר הערבים בענף ההיי-טק בשנים האחרונות, ייצוגם עדיין נמוך בהרבה מחלקם היחסי באוכלוסייה ■ הדרך לשוויון: התגברות על מרחק גיאוגרפי, הבדלים בתרבות העסקית ודעות קדומות ■ כתבה אחרונה בסדרה

96תגובות

קריירה בהיי־טק אמנם אינה עניין בטוח או יציב במיוחד - אך השכר המשולם בתעשייה ממקם את המועסקים בה גבוה בעשירוני ההכנסות. ואולם למרות התהודה הגדולה שלה היא זוכה, תעשיית ההיי־טק מעסיקה פחות מ–10% מהשכירים בישראל, והשפעתה על התוצר ועל הפריון נמצאת בנסיגה בעשור האחרון.

אחת מהקבוצות שנעדרות כמעט לחלוטין מהתעשייה בישראל היא המגזר הערבי. לפי נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו בדצמבר 2010, שיעור היהודים מקרב המועסקים בהיי־טק הוא 95.6% - אף שרק 75% מתושבי ישראל הם יהודים. מאז חל אמנם שיפור מסוים, אך שיעור של הערבים בהיי־טק עודנו נמוך משמעותית משיעורם באוכלוסייה (כ–20%).

לצפייה בסמארטפונים ובטאבלטים

בשנים האחרונות גדל באטיות מספרם של הערבים בתעשייה. לפי אומדן של ארגון צופן, שמסייע לערבים להשתלב בהיי־טק באמצעות קורסים והכשרות מקצועיות, ב–2013 עבדו 1,200 ערבים בחברות היי־טק, לעומת 350 בלבד ב–2008. כך עלה חלקם היחסי מבין המועסקים בהיי־טק מ–0.5% בלבד ל–1.5%.

גיא חצרוני, מנהל תחום אחריות תאגידית בענקית ציוד התקשורת סיסקו - החברה בקואליציית מענטק, שפועלת גם היא לשילוב ערבים בהיי־טק - מעריך שמספר המהנדסים הערבים בתעשייה הוכפל בשלוש השנים האחרונות, והוא מגיע לכ–2,000 כיום. שני הגופים, שאינם ממשלתיים, פעלו בשנים האחרונות בעיקר לפתיחת דלתות עבור צעירים ערבים בחברות ההיי־טק הגדולות בישראל, וניתן לזקוף לזכותם חלק מהשינוי.

ההורים מעדיפים קריירה מסורתית

בפני הצעירים הערבים עומדים לא מעט חסמים המקשים עליהם לבחור בהיי־טק כמסלול קריירה. לצעירים הערבים אין גם קשרי היי־טק כמו אלה שנוצרים ביחידה 8200 של צה"ל, והמעסיקים לעתים קרובות מהססים לקלוט ערבים ממגוון סיבות.

חסם אחר, מספרים במגזר, הוא לחץ של ההורים לבחור בקריירה מסורתית יותר. סאמי סעדי, מנהל משותף ואחד המייסדים של צופן: "עד היום, כמו אצל האמא הפולנייה המקצועות הכי מבוקש בקרב ההורים במגזר היה רפואה. כיום המיתוג של ההיי־טקיסט הערבי יותר טוב. יש התחלת יצירה של חברת היי־טק בחברה הערבית, ומספרים לנו שבכפר כמו דבוריה אנשים מתלהבים שיש מכוניות עם הלוגו של אמדוקס שמסתובבות. זה מעניין את האנשים ונותן עידוד ללכת להיות היי־טקיסטים".

סיפורה של קטי פרח, 22, מהנדסת באמדוקס ותושבת נצרת, ממחיש את הקשיים שעמם מתמודדים ערבים בתחום, אך גם מציג פתרונות אפשריים. כשפרח החלה ללמוד הנדסת תוכנה באורט בראודה, בכרמיאל כמעט שלא היו אפשרויות תעסוקה בהיי־טק באזור. הסביבה דחפה אותה ללמוד הוראה תוך כדי לימודי ההנדסה, כדי שתוכל להיות מורה. לשמחתה, עד שסיימה את לימודיה, אמדוקס פתחה מרכז פעילות בנצרת - שמעסיק כ–150 עובדים ושמאפשר לה לעבור במקצוע שלמדה - קרוב לבית.

עופר וקנין

"החברה התנגדה שאלמד הנדסה, כי אין עבודה בצפון - חייבים לנסוע למרכז, לשכור שם דירה ולהתחיל משם", מספרת פרח. "כשהמרכז של אמדוקס נפתח, היתה לי אופציה להתחיל פה, במקום שבו אני גרה. עכשיו אני לא חייבת לעבוד במשרה או בתחום שאני לא אוהבת. אני לא אוהבת להיות מורה. תכנות זה מה שאני אוהבת". בנוסף לעבודתה באמדוקס, פרח מלמדת מדי שבת בני נוער בבית ספר בנצרת, שנחשפים דרכה לאפשרות להשתלב בעולם ההיי־טק.

נצרת נהפכה בשנתיים האחרונות למוקד השינוי בכל הקשור לתעסוקה בהיי־טק במגזר הערבי. לפי נתוני צופן, מספר המשרות בהיי־טק בעיר עלה מ–30 בלבד ב–2008 ליותר מ–400 ב–2013 - כש–30% מהמועסקים בתחום הן נשים. באותה תקופה מספר החברות הפועלות בעיר גדל מאחת בלבד ל–12. עם החברות הפועלות בנצרת נמנות גליל סופטוור ואמדוקס, שפתחה מרכז פעילות למתן שירותים מנוהלים ללקוחותיה. למרכז שנפתח לפני שנה מגיעים עובדים מיישובים באזור, והרכב המועסקים בו חריג בנוף ההיי־טק הישראלי: שליש מהמועסקים במרכז הם יהודים, שליש מוסלמים והיתר נוצרים, דרוזים וצ'רקסים.

כחברה שממוקמת בפריפריה, אמדוקס מקבלת הטבות מהמדינה. החברה אינה חושפת את היקף וסוג הסיוע שהיא מקבלת, אך מסלול השכר במרכז ההשקעות במשרד הכלכלה מספק סיוע ממוצע של 35% בשכר העובדים - בתנאי שהם מרוויחים לפחות פי 2.5 מהשכר הממוצע במשק. בשנה הראשונה הסיוע מגיע אף ל–40%, ולאחר מכן הוא יורד בהדרגה.

למרות הצמיחה, שילוב הערבים בתעשייה עודנו בתחילת הדרך. "החזון היה שאם נגיע ל–1,000 מהנדסים ערבים בתעשייה זה יעבור את ה–tipping point (נקודת מפנה, ע"א) ויתחילו לעבוד המנגנונים הרגילים של חבר־מביא־חבר. עברנו את הנקודה הזאת, ואנחנו לא חושבים שזה קרה", אמרה סמדר נהב, מנכ"לית ומייסדת צופן, בפאנל שנערך בטירה באחרונה באירוע שערך הארגון. "מובילי ההיי־טק בישראל אומרים שחסרים להם מהנדסים - כאן יש אוכלוסייה בלתי נראית", היא הוסיפה. לדבריה, אחת התובנות של הארגון היא שהמנוע המרכזי להכנסת ערבים לתעשייה הוא הקמת אזורי תעשייה קרוב לריכוזי האוכלוסייה. כראיה, מחצית מהגידול בתעסוקת הערבים בהיי־טק התרחש בנצרת, שנהפכה למוקד תעסוקה.

ארגון צופן

גאזי זריקי מכפר כנא עבד במשך שבע שנים בסטארט־אפים בנתניה עד שעבר למרכז של אמדוקס בנצרת לפני שנה וחצי. "היה לי קשה מאוד לנסוע למרכז, בגלל הפקקים והמרחק. לאחר שהתקבלתי לעבודה ראיתי שיפור באורח החיים שלי", אומר זריקי. בתשובה לשאלה אם לא נדרש להתפשר על השכר או על האתגר המקצועי לשם כך הוא עונה: "להפך. ראיתי במקום הזה הזדמנות למגזר שאני חי בו להתקדם ולהתפתח מבחינה מקצועית, אישית וניהולית. מבחינתי זו היתה הזדמנות להתרחק מאזור שיש בו המון רעש ותחרות".

הפתרון: מרכזי תעסוקה קרובים

"ההיי־טק הוא העתיד עבור החברה הערבית", אומר סעדי. "זהו המנוף לשוויון הכלכלי שאנחנו כל כך צמאים אליו. לא מספיק שוויון אזרחי, לא מספיק שוויון לאומי, אם אנחנו רוצים להגיע לחברה אזרחית משותפת חייבים לקיים גם את השוויון הכלכלי. כיום זה לא מוזר עבור חברות היי־טק לדון בפתיחת שלוחת ובהבאת פרויקטים לתוך החברה הערבית. מבחינתנו זהו שינוי גדול".

להקמת מרכזי היי־טק ביישובים הערביים יש פוטנציאל לפיתוח החברתי והכלכלי שלהם באמצעות הכנסות ממסים. לפי נתוני צופן, בעוד 15 אזורי תעשייה להיי־טק הוקמו ביישובים יהודיים, לא הוקם אף אזור תעשייה מסוג זה ביישובים ערביים. 2.4% בלבד מכלל אזורי התעשייה ברשויות בישראל נמצאים בישובים ערביים. היעדר אזורי תעשייה לא רק מקשה על התעסוקה, הוא מצמצם את ההכנסות של הרשויות המקומיות הערביות. "היכולת של טירה, למשל, להשקיע בחינוך מעבר לתקציב שמקבלים ממשרד החינוך היא כמעט אפס", טוענת רוני פלומן, מתנדבת בצופן ומחברת הספר "כוונות טובות - היי־טק ערבי בישראל", שפורסם באחרונה.

אחד המקומות שבהם בולט הפער הזה הוא כפר קאסם: כיום עיריית ראש העין מקבלת מיליוני שקלים מדי שנה מארנונה של חברות היי־טק שיושבות בפארק התעשייה אפק שבכניסה לכפר קאסם. מאות מכוניות מזדחלות כל בוקר בכניסה לפארק, אך כפר קאסם לא נהנית מכך. ב–2008 הוקם בכניסה לראש העין אזור התעשייה לב הארץ, על אדמות פרטיות של תושבי כפר קאסם, בניגוד לרוב אזורי התעשייה, שהוקמו על אדמות ממשלתיות. כעת הפארק משמש לצרכים לוגיסטיים, אך המטרה בשלב הבא היא למשוך חברות היי־טק. לטענת עבד צרצר, מנהל הפארק, הארנונה בו תהיה זולה משמעותית מבאפק.

במקביל לשילוב מהנדסים ערבים בחברות ההיי־טק הגדולות, כיום צופן מקדמת יוזמה להקמת מרכזי תעסוקה תומכי היי־טק בלב היישובים הערביים במשולש שיספקו פרנסה בעיקר לנשים. ליוזמה שותפה קרן אדנאוור הגרמנית, והיא מקבלת מימון מהאיחוד האירופי.

"אין תחבורה ציבורית מתוך הישובים הערבים החוצה, ולכן לא קל להגיע לרעננה כפר סבא או נתניה", טוענת פלומן. "זו שאלה של צדק חלוקתי - האם רוצים שכספי מסים והזליגה של משרות נוספות שנוצרות בתעסוקת היי־טק תקרה בתוך יישוב ערבי ושהוא יקבל ממנה את ההטבות הכספיות, או שהיא תקרה ביישוב יהודי". היא מצטטת סקרים של המכון הישראלי לדמוקרטיה שלפיהם 43% מכלל הנשים הערביות הלא־מועסקות היו מוכנות להיכנס מיד לכוח העבודה, ו–73% מהן מעדיפות לעבוד בתוך היישוב. קהל היעד של הארגון הוא 30 אלף נשים בנות 20–34, שמהן 29% בלבד משתתפות בכוח העבודה.

דרוש: סיפור הצלחה

קפיצת המדרגה של שילוב הערבים בהיי־טק כרוכה, בין השאר, בפיתוח יזמות טכנולוגית במגזר. מוקד היזמות כיום בנצרת, שבאחרונה הוקמה בה תוכנית האצה לסטארט־אפים ערביים - לאחר שבשנתיים האחרונות התקיימו בה שפע אירועים בתחום - בהם האקת'ונים (מרתון מפתחים) וסטארט־אפ וויקנד.

אחד ממנועי השינוי הוא קומץ היי־טקיסטים ערבים, בעיקר בוגרים מצטיינים של מוסדות כמו הטכניון, שצברו ניסיון רב בתעסוקה בחברות ההיי־טק וכעת רוצים לצאת לדרך עצמאית. בנוסף, עד היום היו כמה סיפורי הצלחה של מנהלים ערבים־ישראלים בחברות הטכנולוגיה הרב־לאומיות הגדולות: ג'וני סרוג'ין, במקור מנצרת, הוא מנהל פיתוח שבבים באפל העולמית; נביל סקרן, מנהל הפיתוח באפל, עבד 25 שנה באינטל; אסע חמיסי, שניהל את דיון נטוורקס, הוא כיום בכיר בברודקום בארה"ב; וזיאד חנא הוא מנכ"ל ג'אספר ישראל. זרז נוסף הוא הקמת קרן אל בוואדר, שמטרתה להשקיע בחברות במגזר הערבי. הקרן, שהוקמה ביוזמה ממשלתית. השקיעה עד כה בשבע־שמונה חברות.

גם בפני היזמים הערבים עומדים לא מעט חסמים. "רוב העסקים במגזר הם עסקים משפחתיים. אי אפשר לבנות עסק בתחום ההיי־טק כעסק משפחתי, אומר פאדי סוידאן, מנהל החממה העסקית בנצרת. "צריך להכניס שותפים, קרנות, אנג'לים. זה לא היה מובן ליזמים בתחום".

לדברי סוידאן יזמים ערבים מקימים חברות מובייל, משחקי מחשב ואינטרנט שזול יחסית להקימן - שחלקן מאמצות מודלים של חברות אינטרנט קיימות לשפה הערבית - כמו גם חברות חומרה ומכשור רפואי. כיום כבר קיימים כמה עשרות מיזמים טכנולוגיים שהוקמו על ידי ערבים, אך עדיין חסרים סיפורי הצלחה – בעיקר חסר אקזיט משמעותי שנצרב בתודעה – וחסר ליזמים הון זמין להשקעות, בייחוד בשלבים המוקדמים מאוד".

בשנים האחרונות מתחילה הרבה יזמות. יכול להיות שמכיוון שרואים יותר הצלחות במגזר היהודי ודוגמה או שתיים במגזר הערבי זה מכניס דלק. אנשים קופצים על העגלה", אומר ג'מיל מזאוי, יזם חברת Vpoint, שעבד כ–20 שנה בחברות שבבים, בהן אורנט, שהוקמה על ידי ארנה ברי, סאן מיקרוסיסטמס וג'אספר.

עופר וקנין

"מפתה להישאר בהיי־טק - יש משכורות טובות ואופציות. כשיוצאים ליזמות כל הסיכונים עלי. במיוחד במקרה שלי, שעשיתי מימון עצמי של הפרויקט. זה סיכון גדול. יוצאים מכלוב הזהב. אני מכיר אנשים שנשארו בחברות כמו אינטל במשך 20 שנה. אני לא רוצה לעשות דברים לבד", הוא מוסיף. "במגזר אין אקו־סיסטם של אנשים שמבינים ביזמות, אנשים שיכולים לעזור מבחינת מנטורינג. אבל הכי חשוב זה המשקיעים - משקיעי סיד, אנשים שיכולים לתת את ה–100–200 אלף דולר הראשונים כדי להתחיל. רוב העשירים במגזר הולכים לכיוון של נדל"ן, לתחומים שהם מבינים. זה משאיר אותנו במצב שבו אין לנו למי לפנות. אין לנו את הדוד העשיר שיכול לתמוך בנו בהתחלה", אומר מזאוי.

החממה בנצרת: "מפעל לסטארט־אפים ערביים"

נצרת היא העיר הערבית הגדולה בישראל, והאוכלוסייה בה משכילה יחסית. האירועים בה מושכים קהל שמגיע מחיפה, מיישובי הצפון ומהמשולש - ולעתים אף מגיע אוטובוס מרמאללה, שגם בה מתהווה סצנת היי־טק. ב–2008 החליטה הממשלה להקים את הרשות לפיתוח כלכלי במגזר המיעוטים, בניהול איימן סייף ובתקציב של 700 מליון שקל, לקידום פעילות כלכלית במגזר הערבי כחלק מתוכנית חומש.

במסגרת התוכנית הוקמה בעיר חממת עסקית על ידי מט"י נצרת והישובים הערביים בגליל בתמיכת הסוכנות לעסקים קטנים במשרד הכלכלה, שמטרתה לסייע ליזמים שרוצים להקים עסקים בתחומים שאינם מפותחים במגזר - בדגש על חברות טכנולוגיה. כיום יושבות בחממה 13 חברות שמקבלות שטח עבודה וליווי של החממה, ובנוסף היא מלווה מספר דומה של חברות שמגיעות אליה לקבל שירותים.

בשלב הפעילות הבא, תפתח במסגרת החממה nazTech תוכנית האצה שתעניק ליזמים חמישה חודשים של עבודה אינטנסיבית עם מנטורים. בסוף התקופה יופגשו החברות שישתתפו בתוכנית עם משקיעים. עד 15 חברות ייקלטו בתוכנית, שנפתחה כבר להרשמה. המטרה של התוכנית היא לתת ליזמים כלים להתגבר על המחסור בידע, להכין אותם למפגש עם קרנות השקעה וללמד אותם איך להציג את הרעיון שלהם, לאמוד את השוק ולהכין תוכנית עסקית. חלק ניכר מהחברות בחממה כבר הצליחו לגייס הון, למשל ממשקיעים מירדן ומהקרן הישראלית־אמריקאית BIRD.

עופר וקנין

סיסקו, שפועלת לשילוב ערבים גם כחלק מקואליציית מענטק, מממנת 70% מהפעילות, ושאר המימון מגיע מהרשות לפיתוח כלכלי ומט"י נצרת. בהקמת התוכנית שותף PresenTense Israel, ארגון גלובלי לקידום יזמות שמוביל גם הקמת תוכנית האצה בשיתוף בית איזי שפירא לפיתוח יוזמות טכנולוגיות לבעלי מוגבלויות. התוכנית הוקמה בליווי ועדת היגוי שבה השתתפו הקרנות JVP, קרן בירד, OurCrowd, גיזה ואפטר דוקס. גיא חצרוני מסיסקו מספר שב–2010 החברה בחנה אפיקי השקעה בהיי־טק במגזר הערבי ושאפה להשקיע גם בסטארט־אפים, אך לאחר בדיקה של המצב בשטח הבינו בחברה שאין היצע גדול מספיק של חברות מתאימות.

"אני מנסה לקחת את האנשים אחרי שסיימו את הטכניון ולומר: אם יש לך רעיון, בוא ואני אתן לך את כל מה שדרוש כדי שלא תיקח סיכון", אומר פאדי סוידאן, מנהל החממה העסקית בנצרת. "ההוצאות מסובסדות מהממשלה. תעבוד על פיתוח הרעיון. בצורה כזו או אחרת ניצור את המפעל לייצור סטארט־אפים במגזר הערבי".

דווקא לגבי אחת החברות המוכרות שצמחו בעיר, גליל סופטוור, חברת שירותי התוכנה מנצרת שהוקמה בתמיכת אנשי היי־טק ומשקיעים ישראלים, אומרים בחממה שהיא אחראית לפגיעה במוניטין של ההיי־טקיסטים הערבים. "כשאמרו לחברות שבמקום ללכת להודו וסין כדאי להן לבוא לנצרת, התחילו להעסיק מפתחי התוכנה בשכר מגוחך של 700–5,000 שקל. זה גרם נזק למיתוג של המקצוע בחברה הערבית, במקום לעודד אותו", אומר סוידאן.

בפאנל לעיתונאים שנערך בטירה, התייחס איציק דנציגר, מנכ"ל קומברס לשעבר ויו"ר גליל סוופטור, שפועלת בנצרת ומעסיקה 130 מהנדסים ערבים, לנושא והסביר שמטרת המיזם היתה לספק ניסיון תעסוקתי למהנדסים ערבים כדי שיוכלו בהמשך להשתלב בחברות היי־טק אחרות. לדבריו, הקהל שאליו פנתה החברה אינו מצטייני הטכניון, שבכל מקרה מוצאים עבודה בחברות המבוססות, אלא מי שחסרה להם רשת קשרים ענפה בחברות.

עופר וקנין

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

הירשמו עכשיו: הסיפורים החשובים של מגזין TheMarker ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם