"יש לי 40 משרות היי-טק בשכר גבוה שאני לא מצליח לאייש" - TechNation - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
הקטר התנתק מהקרונות

"יש לי 40 משרות היי-טק בשכר גבוה שאני לא מצליח לאייש"

האנשים שמנהלים 60% מהמחקר והפיתוח בישראל מסבירים מה מפריע להיי-טק לפרוח ■ כתבה שלישית בסדרה

241תגובות

בעשור האחרון, שבו הסירו רשויות המדינה את ידיהן ממגזר ההיי־טק המקומי וצימצמו במידה רבה את התקציבים למחקר ופיתוח, היה מי שהבין כי זהו מכרה זהב של ידע. חברות הטכנולוגיה הרב־לאומיות, כמו מיקרוסופט, גוגל, יבמ, מוטורולה, אינטל, סאנדיסק, ברודקום ו–SAP, נהפכו בשנים אלה למעסיקות ענק בישראל, המממנות כ–60% מענף המחקר והפיתוח המקומי.

התרחבות מרכזי הפיתוח הרב־לאומיים התרחשה במקביל לתופעה נוספת, חיובית פחות - שקיעתן של חברות ההיי־טק הישראליות הגדולות כמו קומברס, אלווריון ו–ECI, שפרחו בסוף שנות ה–90 ותחילת ה–2000, אך לא הצליחו להתמודד בזירה הגלובלית לאורך זמן ונאלצו להתכווץ.

האיים הגלובליים שיצרו החברות הרב־לאומיות בישראל מבטיחים לעובדיהם תנאי העסקה דומים לאלה הנהוגים בפאלו אלטו, בוסטון ושיקגו בארה"ב, או באירלנד. רמות השכר, התרבות הארגונית והניהולית שאליה הם נחשפים והטכנולוגיה שהם מפתחים שמות אותם בחוד החנית הגלובלית.

צמיחת ההיי־טק הישראלית תלויה לא מעט בהתרחבות המרכזים האלה, שכן הגדלת מספר העובדים בהם תיצור עוד עובדים חזקים, עם ביטחון תעסוקתי גבוה יותר ובעלי ידע מקצועי ותחרותי יקר מפז. כמו כן, מרכזי הפיתוח האלה הם מקור ידע חשוב עבור תעשיית הסטארט־אפים המקומית, שיזמים רבים בה התחילו את דרכם במרכזי הפיתוח.

עם זאת, ההזדמנות הכלכלית שמביאה עמה הנוכחות המאסיבית של חברות רב־לאומיות בישראל אינה ממוצה עד תומה, מכיוון שרבות מהן מעוניינות לצמוח בישראל ולהעסיק עובדים נוספים, אך לא מצליחות. "יש לי 40 משרות פתוחות שאני לא מצליח לאייש כבר שמונה חודשים. 20 משרות נוספות שיכולנו לפתוח בישראל הוצאנו לחו"ל.

בהודו גייסנו את כל המשרות בתוך חודשיים". האמירה הזאת של שחר בר־אור, סמנכ"ל פיתוח בסאנדיסק העולמית ומנהל סאנדיסק ישראל, מתמצתת את אחד הכשלים המהותיים של ההיי־טק הישראלי: מצד אחד ביקוש ער לעובדים מוכשרים, ומצד שני אין מספיק עובדים שיעמדו בדרישות הגבוהות של החברות הרב־לאומיות.

אינפו - לא בוחרים בהיי-טק

כדי להבין טוב יותר את תפקידן המקומי של החברות הרב־לאומיות, כינסנו מנהלים של כמה ממרכזי הפיתוח הגדולים בישראל. מנהלי המרכזים מגיעים ממגוון תחומים בתעשייה - תוכנה, חומרה, אינטרנט ומוצרים ארגוניים - ומייצגים את הרכב ההיי־טק הישראלי.

במפגש השתתפו יורם יעקובי, מנהל מרכז הפיתוח של מיקרוסופט ישראל ויו"ר משותף בפורום מנהלי מרכזי המו"פ הרב־לאומיים ב–IATI ‏(האיגוד הישראלי לתעשיות מתקדמות‏); פרופ' יוסי מטיאס, מנכ"ל מרכז המחקר של גוגל בישראל ודירקטור בכיר בחטיבת החיפוש בגוגל; עודד כהן, מנהל מעבדות יבמ בחיפה; אורנה קליינמן, מנהלת מעבדות SAP בישראל; ד"ר שלמה מרקל, סגן נשיא ברודקום העולמית; שחר בר־אור, מנהל סאנדיסק ישראל וסמנכ"ל פיתוח בסאנדיסק העולמית. כמו כן השתתף בפאנל יואב שלוש, יו"ר משותף ב–IATI.

בפאנל דומה שערכנו לפני שנתיים, בהשתתפותם של כמה מחברי הקבוצה הנוכחית, עלו בעיות כמו תשתיות טכנולוגיות מפגרות בהשוואה לעולם, או קשיים ביורוקרטיים שמערימה המדינה במתן ויזות וכניסה של אורחים לישראל. הפעם, לעומת זאת, היה ברור לכל כי החברות מוטרדות מסוגיה בוערת עיקרית - המחסור הגובר בכוח אדם.
"כל מרכזי הפיתוח גדלו בשנתיים האחרונות והתווספו להם עובדים.

מנגד, האוניברסיטאות מייצרות פחות בוגרים, לכן האפקט מובן וברור", אומר יעקובי ממיקרוסופט. כהן מיבמ מוסיף: "צריך יותר כוח אדם גם מבחינת כמות וגם באיכות. השיפוע של ההר שעליו מתקדמת רכבת היי־טק הישראלית נהפך לתלול יותר. הרכבת אמנם מתקדמת, אבל יש רכבות שמתקדמות מהר יותר. אני מרגיש שזה מסכן את ישראל, מכיוון שהתחרות שלנו מול העולם נעשית קשה יותר".

עמ' 10 עודד כהן, יורם יעקובי, יוסי מטיאס, יואב שלוש, שלמה מרקל, שחר בר־אור ואורנה קליינ
אייל טואג

הנתונים של מוסד שמואל נאמן למחקרי מדיניות לאומית מגבים את תמונת המצב שמתארים חברי הפאנל. לפי הדו"ח, בתוך עשר שנים התכווץ בשליש מספר הסטודנטים החדשים לתואר ראשון במדעי המחשב, במתמטיקה ובסטטיסטיקה - מ–4,430 ב–2001, ל–2,951 ב–2011. בעשר השנים האלה ירד מספר מקבלי תואר ראשון במדעי המחשב ובמתמטיקה מ–2,820 בוגרים ב–2001 ל–1,944 בוגרים ב–2011.

הדבר בולט נוכח עלייה של יותר מ–50% במספר הסטודנטים הכולל באותה תקופה.
עוד מראה הדו"ח כי רק חלק קטן ומצטמצם מהסטודנטים בוחרים במקצועות הקלאסיים שיובילו אותם לעסוק בהיי־טק. 25.5% מהסטודנטים החדשים בחרו בתחומי המדע וטכנולוגיה ב–2010, לעומת 37.1% ב–2000. במקביל, חלה עלייה בחלקם של הסטודנטים שלמדו מדעי החברה ומקצועות ניהול.

"אני לא מצליח לגייס בישראל מספיק מועמדים מהאוניברסיטאות המובילות. הסיבה היא שמספר הבוגרים שהן מכשירות מדי שנה הוא קטן ממה שאנחנו צריכים", אומר בר־אור מסאנדיסק.

כוח האדם הוא חסם

אנשי הפאנל מבהירים פעם אחר פעם כי אינם מבקשים את תמיכת המדינה באופן ישיר. "הממשלה לא צריכה להשקיע בהיי־טק, אלא בדלק שמתדלק את הקטר, כלומר בהכשרת הצעירים ובתשתיות הטכנולוגיות", אומר בר־אור. "בעשר השנים האחרונות חלה ירידה של 40% במספר הניגשים לבחינת הבגרות במתמטיקה ברמה של חמש יחידות. זה תפקידה של הממשלה. הטאלנט של עוד חמש או עשר שנים לא מנותב כיום ללימודי STEM ‏(מדעים, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה‏)".

מטיאס מגוגל מוסיף: "המדינה צריכה להשקיע במחקר ובהוראה האוניברסיטאית, וכן בהכוונה ללימודי STEM בתיכונים. זה קריטי בעיני. לדברי מרקל מברודקום, "אנחנו בעיקר מבקשים מהממשלה שלא תפריע, אך תדאג לתשתיות באקו־סיסטם הרלוונטי - לדאוג לכך שהתלמידים ירצו לעשות פרויקטים במדע או בטכנולוגיה. המדינה צריכה להביא למצב שהאמא הפולנייה תרצה שהילד שלה יהיה מהנדס או טכנולוג".

אינפו מימון זר

אחד הפתרונות האפשריים להגדלת מספר המועסקים הוא הגדלת המאגר האנושי שממנו הם באים. "במהלך תנופת הגיוס של סאנדיסק ישראל גייסנו מהנדסים רבים מעל גיל 45. יש לנו מהנדסים בני 55 וגם מהנדס בן 60. בנוסף, יש לנו כעשרה חרדים וחרדיות ומספר דומה של ערבים ודרוזים", אומר בר־אור. "אנחנו מודעים בהחלט לנושא של אוכלוסיות מודרות, וחלק מהמדיניות שלנו היא להגיע אליהן. זה לא רק בגלל הצד הערכי, אלא בשל הערך העסקי - אנחנו חושבים שהם מהנדסים מצוינים. מצבור הטאלנט המקומי קטן מאוד, ולכן הרחבתו לאוכולסיות מודרות היא חשובה".

פתרון נוסף הוא להתרחב לתחומי טכנולוגיה נוספים. "בתעשיית מדעי החיים 60% מהמנכ"לים הן נשים, אז חלק מהמענה לתעסוקת נשים או הרחבת הסקטור הוא התרחבות למדעי החיים. בוגרי יחידת המודיעין של צה"ל 8200 והטכניון כבר מועסקים. צריך להתרחב מעבר לתעשיית המחשוב וליצור בישראל יתרון תחרותי בתחום", אומר שלוש מ–IATI.

עם זאת, קליינמן מ–SAP מצביעה על כך שכדי לקלוט אוכלוסיות נוספות, ההיי־טק יצטרך להשתחרר מהדימוי שדבק בו ככזה שמשעבד את העובדים. לדבריה, "חלק גדול מההון האנושי אצלנו הוא דור ה–Y, ובעוד כמה שנים זה יהיה דור ה–Z. אנחנו צריכים לשנות את התפישה ולייצר תדמית טובה יותר. אנחנו צריכים לייצר תדמית של ענף בוגר יותר שנותן איזון נוח יותר בין החיים האישיים לעבודה. פעם לא דיברנו על זה בהיי־טק, והיה ברור שאתה נכנס למכונת עבודה. צריך גם לטפל בתופעה של נשים שנאלצות לפרוש לאחר לידת הילד הראשון. אנחנו צריכים ליצור מסגרת שמתאימה יותר לנשים, כדי לעודד נערות בתיכון לבחור במקצוע טכנולוגי".

מעדיפים לגייס מאוניברסיטאות

אחת הטענות נגד החברות הרב־לאומיות היא שהן מנסות לגייס רק בוגרים מצטיינים מהאוניברסיטאות, ומטעמי יוקרה אינן מגייסות בוגרים של מכללות. כמה מאנשי הפאנל מתקוממים נגד התדמית הזאת. "אני פונה למכללות ורוצה את המצטיינים שלהן, אבל יש פה בעיה אמיתית שלא מאפשרת לי לגדול. החסם העיקרי הוא היכולת שלי לגייס מהנדסים טובים", אומר בר־אור.

קליינמן מוסיפה כי רבים מהמהנדסים שמגיעים למרכזי הפיתוח הם בעלי ניסיון, ולא כאלה שבאים ישירות ממוסדות ההכשרה. "אנשים אלה נמדדים אצלנו רק על פי הכישורים, ולא על פי המוסד שבו למדו", היא אומרת. בר־אור מוסיף: "גילינו שהמצטיינים במכללות כמו מכון לב ומכון לוסטיג ‏(מוסדות להכשרת סטודנטים חרדים‏) הרבה פעמים טובים יותר מהבוגרים של הטכניון או אוניברסיטת תל אביב".

מנגד, מטיאס מגוגל ומרקל מברודקום מודים כי לגוף האקדמי יש חשיבות בבחירת העובדים. "יש חברות שלוקחות רק בוגרים של הטכניון או אוניברסיטת תל אביב, ולא מראיינות מועמדים עם ממוצע מתחת ל–84", מודה מרקל. לדברי מטיאס, "אנחנו שופטים כל מועמד לגופו של עניין. המקום שבו למדו המועמדים משפיע בוודאי על היכולת והכלים שלהם". יעקובי מוסיף כי "מספר המהנדסים האיכותיים קטן גם במכללות. רף הכניסה לאוניברסיטת תל אביב ולטכניון הוא מסנן טוב. בהודו יש מספר מוסדות טכנולוגיים ‏(IIT‏) שמחר אני מוכן לקחת את מי שמתקבל לשם. אלה אנשים ברמה אחרת, אז התחרות היא אחרת".

עם זאת, מרקל אינו חסר ביקורת נגד האקדמיה המקומית. לדבריו, האוניברסיטאות אינן מתאימות את עצמן לצרכי התעשייה. כדוגמה הוא מציין מפגש שבו השתתף עם דקאני חוגים להנדסת חשמל, שבו ביקש שילמדו נושאים נדרשים בתעשייה. לטענתנו, האוניברסיטאות בוחרות לא ללמד את הנושאים האלה בשל שיקולי יוקרה, וגם בשל הרצון לשמור על עניין גבוה של הסטודנטים.

"המצב נעשה יותר קשה, כי במקומות אחרים בעולם רכבות היי־טק נוסעות על פסים טובים יותר, והדלק שמניע אותן הוא באוקטן גבוה יותר. מדינות לומדות את הסיפור הישראלי ומנסות ליישם אותו. פה זה הפוך", אומר מרקל.

לא נרתעים מבריחת מוחות

תנועה חופשית של ידע ואנשים בין ישראל למרכזי החברות הגלובליות בחו"ל היא תנאי הכרחי להצלחת המרכזים הישראליים. מנהלי המרכזים מצביעים על בעיה מחמירה - הם מתקשים להביא את אנשי החברה מהמרכזים בחו"ל. הם מציינים כי מדיניות הכניסה לישראל וחוקי העבודה מקשים על כניסת אורחים, ויותר מכך על קליטת עובדים זרים במרכזים המקומיים.

הדוגמה הבולטת ביותר להתמודדות עם הקושי הזה בעולם היא לובי Fwd.us של חברות בעמק הסיליקון, שפועלות לאימוץ מדיניות שתעודד הגירת מהנדסים ויזמים לארה"ב. בישראל, לעומת זאת, רשות האוכלוסין וההגירה מגבירה את האכיפה נגד חברות רב־לאומיות שמעסיקות מומחים תחת אשרת תייר. אנשי היי־טק ישראלים מדווחים על אינספור תקריות שבהן בכירים בחברות כמו פייסבוק ואחרות נתקלו בקשיים במעבר הגבול לישראל.

לדברי כהן מיבמ, "יבוא מוחות לישראל זה תהליך קשה עד בלתי־אפשרי. העולם הוא שטוח, וכדי לפתח מוצרים בישראל עבור שווקים כמו סין והודו אנחנו צריכים להביא משם אנשים אלינו". מטיאס מוסיף כי "ישראל צריכה להיות מקום ידידותי לעבוד בו. כולם בעולם רוצים לעבוד אתנו, אך הכניסה והיציאה פה אינן קלות. אנחנו צריכים שהמדינה תבין זאת ותתמוך בנו בנושא זה".

בניגוד לדיון הציבורי המתנהל בימים אלה, המנהלים במרכזי הפיתוח, שכל אחד מהם עבר תקופת רילוקיישן בחו"ל, אינם נרתעים מבריחת מוחות. "עלול להשתמע שאנחנו לא רוצים שהמוחות יברחו כי אנחנו פה במצוקת כוח אדם. חייבים להדגיש שאנחנו רוצים שיהיו ישראלים בחו"ל. זה בריא שישראלים עוברים למטה החברה. הם עוזרים לנו משם ועוזרים לנו כשהם חוזרים", אומר יעקובי.

מרכזי הפיתוח הזרים מתמודדים לאאחת גם מול החשש כי בזמן משבר הם ימהרו לצמצם פעילת בישראל, והחברות גם חוששות כי השפעתן על הסביבה העסקית המקומית נמוכה יחסית. כמו כן, סוגיית הרווחים הכלואים של החברות האלה והניסיון שלהן למזער את תשלומי המס בישראל מעוררת ביקורת ציבורית נוקבת.

טבעי שאנשי הפאנל יתקוממו נגד הביקורת, והם מציגים דוגמאות רבות לרמת המחויבות הגבוה שיש להם למשק המקומי. אף שהחברות הרב־לאומיות לא רואות כחלק מתפקידן להיות חלק ממערכת החינוך הישראלית הפורמלית, הן מגלות מעורבות בדרכים אחרות. רוב החברות מעורבות באוניברסיטאות במתן מלגות או קורסים לסטודנטים ומפעילות תוכניות לעידוד נוער, בדגש על נערות, לפנות לכיוון טכנולוגי־מדעי, וחושפות אותם לענף ההיי־טק כבר בשלב התיכון. בנוסף, החברות מעודדות פעילות יזמית בישראל.

"האינטרס של החברה להשקיע בסביבתה הוא לפי גודל השוק. למשל, התמריץ של יבמ להשקיע בסין גדול יותר מאשר בישראל, אך בכל זאת אנחנו משקיעים ביוזמות כאן הרבה מעבר לגודלנו הטבעי", אומר כהן. לדברי בר־אור, "סאנדיסק משקיעה במלגות לתלמידים בג'לג'וליה, מביאה תלמידים לבקר, מעניקה מלגות באוניברסיטת תל אביב. השאלה המרכזית היא עד כמה ישראל תוכל לשמור על התחרותיות הגלובלית שלה. היתרון היחסי נובע ממדיניות ואסטרטגיה של מדינה, וחברה מסחרית אחת או קבוצה של חברות לא ישנו זאת".

מיקרוסופט וגוגל הקצו כל אחת קומה שלמה בבניין שלה לטובת קהילת הסטארט־אפים והיזמות, והן מנהלות תוכניות עידוד שונות בתחום. "אנחנו לא יושבים על קופות המזומנים של החברות, ולמטות בחו"ל אין העדפה לישראל", מדגיש יעקובי ממיקרוסופט את הקשיים שעמם הוא מתמודד כשהוא בוחר להשקיע בסביבה המקומית. למרות הפעילות הנוספת של מרכזי הפיתוח, רוב החברות הרב לאומיות אינן מקימות את הפעילויות החדשניות והניסיוניות שלהן בישראל, אלא קרוב יותר למגרש הביתי שלהן בארה"ב. כך למשל, גוגל החליטה להקים מיזם סיבים מהפכני בקנזס סיטי.

עד כמה מהותיים מרכזי הפיתוח הגלובליים למשק?

מרכזי הפיתוח של החברות הרב־לאומיות הם כוח משמעותי שחלקו בכלכלה הישראלית מתרחב, כפי שהשתקף בנתוני המחקר של מוסד שמואל נאמן מהטכניון, שפורסם ב–TheMarker באחרונה.

על פי הדו"ח, מרכזים אלה היו אחראים ל–59% מהוצאות המחקר והפיתוח בהיי־טק הישראלי ב–2010. כמו כן, מרכזי הפיתוח הזרים העסיקו 28.2 אלף עובדים, שהם 39% מכלל ההיי־טקיסטים העוסקים במו"פ בישראל.

במידה מסוימת, החברות הרב־לאומיות נכנסו לחלל שהשאירה אחריה הממשלה בתחום. בעשור בו ירד חלקה של המדינה במימון המו"פ המקומי, מ–24% ב–2000 לרמה של 15% בשנים האחרונות ‏(לעומת 35% בממוצע ב–OECD‏), עלה חלקן של החברות הגלובליות ל–46% ב–2009 וטיפס ל–59% ב–2010. בין 2005 ל–2010 גדלו הוצאות המחקר ופיתוח של המרכזים הרב־לאומיים ב–88%, והכנסותיהם ממכירות צמחו בכ–60%, לפי מוסד שמואל נאמן.

"עיקר פעילות המחקר ופיתוח נעשתה במרכזים, ואלה יהיו כנראה עתיד העשייה במחקר בישראל", נקבע בדו"ח פני החברה בישראל שפירסמה באחרונה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ‏(הלמ"ס‏). מאז 2002 ועד 2011 גדל מספר המשרות במחקר ופיתוח בהיי־טק ב–33% - עובדים שמועסקים בתפקידים בליבה הטכנולוגית והמדעית, בעיקר הודות למרכזי הפיתוח הרב־לאומיים בישראל.

הגידול היה מ–40.8 אלף משרות ל–54.2 אלף, עליה שנתית ממוצעת של 3%. מאז 2005 הוכפל מספר המשרות במרכזי המחקר ופיתוח מ–10.5 אלף ל–23.2 אלף ב–2011. בלמ"ס מציינים כי הצמיחה נובעת מגידול אורגני של המרכזים הקיימים ומפתיחת מרכזי פיתוח חדשים.

העובדים במרכזי הפיתוח הרב־לאומיים משתכרים, לפי הלמ"ס, שכר הגבוה ב–53% מבחברות אחרות שעוסקות במחקר ופיתוח. עלות שכרו של עובד במרכזים אלה היא כ–33.4 אלף שקל בחודש, לעומת ממוצע של 21.8 אלף שקל בתעשייה המקומית ב–2010. המשמעות היא כי המרכזים הזרים הצליחים למשוך אליהם חלק ניכר מהעובדים הכישרוניים ביותר. הם מעניקים להם סביבת עבודה מאתגרת יותר ומשלמים להם שכר גבוה יותר.

אחד ממקורות הגאווה של ישראל הוא שיעור ההוצאה הגבוה למחקר ופיתוח כשיעור מהתמ"ג. ב–2009 שיעור ההוצאה למחקר פנימי של המגזר העסקי היתה 3.9% מהתמ"ג - נתון שהציב את ישראל במקום הראשון בעולם. סך ההוצאה במגזר העסקי עמדה היתה 30.8 מיליארד שקל. ואולם כשמנכים את פעילות מרכזי המחקר הזרים משתנה התמונה - וישראל יורדת למקום החמישי בעולם עם הוצאה של 1.92% מהתמ"ג.

הירשמו עכשיו: סיכום דו שבועי בנושאי טכנולוגיה והייטק ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם