חצי הכוס המלאה של תעשיית ההון סיכון הישראלית - היי-טק - TheMarker

חצי הכוס המלאה של תעשיית ההון סיכון הישראלית

רוב השחקנים בענף ההיי-טק הישראלי לא מנבאים לו טובות ומלאים בטענות. ואולם ארבעה מבכירי קרנות ההון סיכון בישראל רואים את העתיד דרך משקפיים ורודים  "אנו בפתחו של עשור מבטיח, ההזדמנות גדולה מזו שעמדה לפנינו בשנות ה-90", טוען אהרון מנקובסקי, יו"ר משותף באיגוד לתעשיות מתקדמות ושותף בפיטנגו  מנשה עזרא מג'מיני: "בהתאמה של היזם לשוק הגלובלי - אנחנו אלופי העולם"

>> 2011 הסתיימה בקולות צהלה שליוו את פרסום נתוני ההשקעות בחברות היי-טק ישראליות. לפי חברת רואי החשבון PwC Israel, החברות גייסו 1.2 מיליארד דולר בסבבי השקעה שבהם לקחו חלק קרנות הון סיכון.

היקף ההשקעות של קרנות ההון סיכון בישראל ב-2011 גבוה ב-39% לעומת 2010 (884 מיליון דולר) ו-ב67% לעומת 2009 (735 מיליון דולר). מבחינה זו, נראה כי ההיי-טק הישראלי, למרות חוסר הוודאות בשווקים, מגלה התאוששות מהמשבר של 2008.

גם הנתונים שפירסמה בשבוע שעבר חברת IVC באשר למיזוגים ורכישות מעידים על שנה מוצלחת. היקף המיזוגים והרכישות שבוצעו בתעשייה בישראל ב-2011 היה השני בגובהו זה עשור, והגבוה מאז 2006. ואולם על קרנות ההון סיכון הישראליות, שמספקות במידה רבה את הדלק לתעשיית ההיי-טק המקומית, עוברת תקופה לא פשוטה - והן נדרשות לעבור שינויים ולהתאים עצמן לתנאי השוק.

בעשור האחרון הצטמצם מספר קרנות ההון סיכון הישראליות הפועלות בישראל במידה רבה. לפי PwC, בעוד שבשנת 2000 פעלו בישראל 44 קרנות הון סיכון, עד 2011 הצטמצם מספרן ל-17.

גם משקלן היחסי של של הקרנות הישראליות בהשקעות פחת במידה ניכרת: לפי נתוני חברת המחקר IVC, ב-2011 השקיעו הקרנות הישראליות 25% בלבד מסך ההון שהושקע בחברות ישראליות. במהלך רוב העשור הקודם, שיעור זה היה כ-40%. לעומת הירידה בשיעור ההשקעה, סך ההשקעות של הקרנות הישראליות נשאר יציב יחסית - בין 400 ל-700 מיליון דולר בעשור האחרון.

הירידה בחלקן היחסי של הקרנות הישראליות משקפת בעיקר את הרגישות של המשקיעים הזרים, שבעתות משבר עוצרים את ההשקעות. לכן, יש חשיבות גם לקרנות מקומיות מבוססות שימשיכו להשקיע בחברות ישראליות בתקופות קשות.

בשנים הקרובות יעמדו הקרנות הישראליות במבחן. יהיה עליהן לגייס קרנות חדשות מגופים מוסדיים כדי להמשיך ולבצע השקעות. אלא שבעקבות עשור משופע משברים, חלקן הציגו ביצועים שיקשו על המשקיעים להביע שוב את אמונם. אמנם גם הקרנות הבינלאומיות נפגעו מהמשבר, אך האתגר של הקרנות הישראליות יהיה קשה אף יותר, מאחר שהן נסמכות כמעט לחלוטין על משקיעים זרים, שבינתיים גילו שווקים חדשים במדינות מתפתחות כמו הודו וסין. בינתיים, צמחה בישראל שכבה של מיקרו-קרנות ואנג'לים המתחרים עם הקרנות הוותיקות על השקעות בחברות מבטיחות בראשית דרכן.

כדי לברר את מצבו של ענף ההון סיכון בישראל ועתידו, כינסנו ארבעה מבכירי התעשייה. הם מצדם הציגו תחזית ורודה. "בשנות ה-90 הושגו החזרים טובים מאוד בהון סיכון, ובעקבות זאת נוצרו יותר מדי קרנות שהשקיעו יותר מדי ביותר מדי חברות - מרביתן לא החברות הנכונות", אומר מנשה עזרא, שותף בקרן ג'מיני.

לדבריו, "העשור הראשון של שנות ה-2000 היה עשור אבוד עבור תעשיית ההון סיכון. מספר הקרנות ירד משמעותית, היקף ההשקעה ירד - וזה הקטין את הצורך של הקרנות לרדוף אחר חברות להשקעה. עכשיו אנחנו יכולים להתלבט יותר, לחשוב יותר, לבחור יזמים שיצליחו. בעשור הזה נוצר ידע שיעזור לנו להצליח בשנים הבאות. כיום אנחנו אופטימיים יותר מבעבר".

"יש כיום התייצבות", מוסיף אהרון מנקובסקי, יו"ר משותף באיגוד הישראלי לתעשיות מתקדמות (IATI) ושותף מנהל בפיטגו. "חלף כבר עשור מאז המשבר הגדול בהיי-טק. בנוסף למשבר הזה עברנו משבר כלכלי ולא מעט טלטלות, אבל עכשיו אנחנו בפתחו של עשור מבטיח מאוד. ההזדמנות בעשור הקרוב גדולה מזו שעמדה לפנינו בשנות ה-90 - הן בהיבט של הכסף הזמין והן במספר הקרנות שפועלות כאן ואיכות היזמים. נוצרו עכשיו הזדמנויות בתחומים של טלקום, תעשיית הרכב ובתעשיית השבבים. יש פה יזמים נהדרים ויש חדשנות. כשיש שני דברים כאלה יהיה גם מימון", אומר מנקובסקי.

לטענתו, הטלטלות והשינויים שחוותה התעשייה הביאו להתאמה בממדיה למצב בשטח. "בעשר השנים האחרונות היו עליות ומורדות והיו לחצים", הוא אומר, "אבל בפועל היתה כאן התאמה של הממדים, גם של היקף קרנות ההון סיכון וגם של הפעילות היזמית. נוצר שיווי משקל - מספר קטן יותר של חברות באיכות גבוהה, שניתן לממן את פעילותן".

מאמינים שאפשר לבנות פה חברות גדולות

כ-20 שנה לאחר השקת התוכנית הממשלתית "יוזמה", שלמעשה יצרה את תעשיית ההון סיכון הישראלית, יש הסבורים כי הענף הגיע לבשלות. לדברי אבי זאבי, שותף כללי ומייסד כרמל ונצ'רס מקבוצת ויולה, "הגענו לשלב הבגרות של תעשייה שעברה משבר. בכל העולם פחת מספר הקרנות. מספרן בארה"ב ירד מ-900 לפני חמש שנים לפחות מ-300 כיום. יש פחות שחקנים (משקיעי הון סיכון, ע.א.), ואלה שקיימים מנוסים יותר. זאת אחת הסיבות לכך שהרף האיכותי למימון החברות גבוה יותר, ולכן גם הסיכוי שההשקעה תצליח גבוה יותר".

השינוי בתעשייה, מסביר זאבי, נוצר בשל שילוב של גורמים כלכליים וטכנולוגיים: צמיחתן של החברות הבינלאומיות והקונסולידציה בתחום מחייבות את אלה לבצע רכישות כדי לייצר חדשנות. מחזורי הפיתוח התקצרו וכך גם יכולתן של חברות לצמוח מהר, בין השאר בשל כניסה של מודלים כמו תוכנה ושירות וירידה בעלויות פיתוח תוכנה.

"לכולנו יש כיום בפורטפוליו חברות עם הכנסות של עשרות מיליוני דולרים. ההשקעות העולמיות המבוצעות בישראל לא מגיעות בגלל העיניים הכחולות שלנו. המשקיעים מאמינים שאפשר לבנות פה חברות גדולות של מיליארד דולר", אומר זאבי.

נדמה שאנשי ההון סיכון הישראלים אינם מוטרדים מכך שחלקם היחסי בעוגת ההשקעות יורד, עד כדי כך שבשנה האחרונה הם היו אחראים ל-25% בלבד מההשקעות. "אף שמספר הקרנות הישראליות ירד, היקף הכסף האבסולוטי גדל", מדגיש זאבי. לדבריו, הקרנות הישראליות השקיעו בשלבים מוקדמים בחברות שהוכיחו את יכולתן לצמוח. "ההשקעות הזרות לא מונעות מאתנו להחזיק חלקים משמעותיים בחברות המצליחות. כשמסתכלים על חברות שהגיעו לאקזיט מגלים שביותר מ-75% מהן השקיעו קרנות ישראליות בשלבי המימון המוקדמים", הוא אומר. "בשביל ליצור חברות גדולות צריך הרבה כסף. אין שום בעיה שחלק מזה יבוא מהקרנות הישראליות וחלק מחברות אמריקאיות ואירופיות".

לדברי עזרא, "העובדה שהקרנות הזרות נכנסות מצביעה על כך שהן חושבות שזה מקום טוב להשקיע בו. העובדה שחלקן היחסי בהשקעות גדל פחות חשובה". מנקובסקי מצביע על הבדל בשלב שבו משקיעות הקרנות הישראליות לעומת השלב שבו נכנסות החברות הזרות. "הנחת העבודה שלנו היא שאנחנו משקיעים פחות כסף ומשקיעים בשלבים מוקדמים יותר. אחרי שהחברות צומחות מגיעות קרנות עם כיסים עמוקים יותר. חברות שמוכרות ב-30 מיליון דולר ומעלה מגייסות סכומים גדולים של 30-50 מיליון דולר".

באופן דומה, המשקיעים בשלבים הראשוניים, מיקרו-קרנות ואנג'לים, משלימים נדבך נוסף בפאזל ההשקעות, בהתאם לאופי ההשקעה שלהם. "בדרך כלל אנחנו לא מבצעים השקעות בשלב פרה-סיד. הקרנות שלנו הן בהיקפים גדולים מ-100 מיליון דולר, לכן אנחנו לא יכולים להשקיע 150 אלף דולר. אם יש מי שמוכן להשקיע סכומים קטנים ולסייע לחברות להבשיל, מבחינתנו זה מצוין. אין כאן תחרות - יש הרמוניה", אומר עזרא.

אף שבשוק נשמעים לעתים ספקות לגבי יכולתן של הקרנות הישראליות לגייס קרנות המשך לאור הביצועים הלא אטרקטיביים שהציגו רובן בעשור האחרון, ראשיהן שומרים על אופטימיות.

"מי שמצליח לגייס כיום הן הקרנות האיכותיות", קובע יהל זילכה. קרן מאגמה שבניהולו נמצאת כיום בשלבים אחרונים של גיוס הקרן השלישית שלה, קרן בהיקף של כ-100 מיליון דולר, וכבר מתחילה לבצע דרכה השקעות.

"בחמש השנים האחרונות, קרנות פנסיה בעולם כמו קלפרס (קרן הפנסיה של עובדי מדינת קליפורניה שהרבתה להשקיע בקרנות הישראליות, ע.א.), עשו הערכה מחדש של אסטרטגיית ההשקעה שלהן בפרייווט אקוויטי ובהון סיכון, וכמעט כולן הורידו את ההקצאה למגזר הזה. זהו הגורם העיקרי לכך שמספר הקרנות בישראל ירד מ-90 ל-15, ובארה"ב מ-900 ל-300", אומר מנקובסקי. פיטנגו, שבה הוא שותף, נמצאת כיום בהליך גיוס של קרן שישית. לדבריו, "הקרנות שממשיכות לפעול, גם בישראל וגם בארה"ב, הן אלו שעברו את המבחן".

הקרנות המגייסות כיום יכולות ליהנות מתוכנית תמריצים שמציע משרד האוצר לגופים מוסדיים שמשקיעים בקרנות הון סיכון. בעשור האחרון הגופים המוסדיים כמעט שנעדרו לחלוטין ממפת ההשקעות בתעשיית ההון סיכון המקומית. לפי נתוני האוצר, 95% מהכסף המושקע בקרנות בישראל הוא זר.

במסגרת תוכנית "יתרון יחסי" לעידוד תעשיית ההיי-טק שיזם חיים שני בעת כהונתו כמנכ"ל משרד האוצר, מעניק המשרד למוסדיים כרית ביטחון על השקעתם. באוגוסט 2011 התחייבו הגופים המוסדיים בישראל להשקיע 450 מיליון שקל בקרנות הון סיכון ישראליות בתוך שנתיים, מתוכם השקיעו 225 מיליון שקל עד כה. מנקובסקי מוסיף כי "המוסדיים מתחילים להבין שיש כאן שוק אטרקטיבי שפשוט מושפע ממחזורים. הסיכון שהם לוקחים בהשקעה ביוזמה של האוצר הוא אפסי".

"תעשיית ההיי-טק מהווה כיום את המגזר השוויוני ביותר במדינה", מכריז עזרא. "כדי להצליח בהיי-טק אתה פשוט צריך להיות טוב. אם אתה טוב כולם תומכים בך. בהיי-טק אין קרטלים ואין מונופולים. קרנות ההון סיכון מעודדות את המוכשרים. אבל משהו צריך להשתנות. לא סביר בעיני שהמוסדיים ישקיעו במי שהשקיע באדמות באוקראינה, ולא בקרנות שמזהות הזדמנויות בישראל", הוא אומר.

היזמים הסדרתיים עוברים לקדמת הבמה

מלבד משברים עולמיים שלא פסחו על ההיי-טק הישראלי, בעשור האחרון התרחשו כמה תהליכים ששינו את ענף הסטארטאפים המקומי. אחד מהם הוא התמחותן של חברות ישראליות בתחום האינטרנט, בניגוד לתחומים שהוציאו את שמה של ישראל למרחקים כמו אבטחת מידע ופיתוח שבבים.

לפי נתוני PwC, ב-2011, תחום האינטרנט משך לראשונה את מירב ההשקעות - 23% מסך ההשקעות בסטארטאפים ישראליים. "בעשור האחרון נוצרה בישראל מומחיות חזקה בתחום האינטרנט - ישראל נהפכה לדאונלוד וואלי (Download Valley)", קובע זילכה. לדבריו, מחצית מההורדות בעולם של יישומי תוכנה למחשב הם פיתוחים של חברות ישראליות כמו קונדואיט, iMesh ו-SweetIM.

לאחר שני עשורים שבהם התפתחה תעשיית הון סיכון התומכת בסטארטאפים, התגבש גם דור של יזמים מנוסים. הניסיון והכסף שצברו היזמים מביאים לצמיחת חברות גדולות שלא חולמות בהכרח על אקזיט מהיר.

"בתעשיית הסטארט-אפ הישראלית יש כבר הרבה יזמים סדרתיים שלא רוצים להסתפק באקזיט בשלבים מוקדמים. אנחנו מושקעים כרגע בשתיים-שלוש חברות שהיזמים שלהן כבר עשו אקזיט אחד ועכשיו הם רוצים להצליח בגדול יותר. יש לנו יזם שעשה אקזיט ב-10 מיליון דולר והוא רוצה להגיע למיליארד. יש יזם שעשה אקזיט ב-300 מיליון דולר והוא רוצה לקחת את זה למקום עוד יותר גבוה", אומר זילכה.

אחת התרומות של היזמים הסדרתיים היא צמיחת שכבה משמעותית של חברות צומחות עם הכנסות של עשרות מיליוני דולרים בשנה. "פעם כמעט שלא ראינו חברות הזנק עם רווחים", אומר מנקובסקי. אנו בפתחו של עשור מבטיח. אני 17 שנה בביזנס, ואני לא זוכר מספר כה גדול של חברות עם הכנסות של עשרות מיליוני דולרים בשנה כמו שיש כיום בשוק".

זילכה מוסיף כי כיום יש חמש חברות עם הכנסות ממכירות של לפחות 100 מיליון דולר. ארבע מהן, לפי הערכות בשוק, הן קונדואיט, קונטרה, פריים סנס ואובג'ט.

לדברי מנקובסקי, אחד האתגרים המרכזיים העומדים בפני החברות הצומחות הוא להמשיך ולגדול למרות הצעות הרכש. עם זאת, הוא אומר, "העובדה שיש פה מספר כזה של חברות בגודל בינוני, ויזמים מנוסים, תגרום לזה שלאט לאט נתחיל לראות יותר ויותר יזמים שיגידו ‘אנחנו הולכים את כל הדרך'".

תופעה נוספת הקשורה להתפתחות זו היא מספר גדל של סטארטאפים ישראליים חזקים ומבוססים שרוכשים חברות ישראליות כדי לתמוך בצמיחה שלהם. בנוסף, הם מבצעים "אקזיטים פנימיים", שבמסגרתם היזמים מוכרים חלק ממניותיהם בעת שהם ממשיכים להחזיק בשליטה בחברה.

""מעולם לא התחרינו על עלויות כוח אדם"

שניים מהאתגרים הגדולים שעומדים בפני התעשייה הם זרם ההשקעות הגובר בתעשיות ההיי-טק בשFווקים המתעוררים ועלות העסקת המהנדס הישראלי, שכבר כמעט ומשתווה לעלות העסקת מהנדס בארה"ב ובתחומים מסוימים אף גבוהה ממנה.

"השאלה האמתית היא לא כמה מהנדסים יש בהודו, אלא כמה יזמים יש בה. תעשיית ההון סיכון בהודו קטנה מתעשיית ההון סיכון בישראל. הון סיכון צריך יזמים", קובע זאבי.

ומה על עלותו של המהנדס הישראלי בהשוואה לעלותם של מהנדסים בשווקים אחרים? "מעולם לא התחרינו על עלויות כוח אדם. רק על חדשנות", אומר מנקובסקי. "העובדה היא שגם החברות האסייתיות הבינלאומיות נכנסות לכאן", מוסיף זילכה, "מרכז הפיתוח של סמסונג בישראל מונה 100 עובדים, וגם LG הקימה כאן מרכז. חדשנות יש בכל מקום בעולם, אבל בישראל יש חדשנות פורצת דרך (Disruptive Innovation). את זה יש כיום רק בארה"ב ובישראל. החדשנות מתרחשת כאן, ולכאן יגיע הכסף".

ואולם מנקובסקי מודה כי "לא הכל דבש. האתגר בשוק העולמי קשה בהרבה מאי פעם. פעם היה אפשר לבוא עם מוצר, היום חייבים גורם מבדל. כדי להישאר במקום צריך לרוץ הרבה יותר מהר". הוא מצביע גם על האתגר הניהולי האדיר שעומד בפני החברות המתבגרות כחסם מסוים: "מכיוון שלא נבנו כאן הרבה חברות גדולות, נוצר פה חסר בדרג הבכיר של המנהלים".

קושי נוסף שמעלה מנקובסקי קשור לאיתור נישות שוק המתאימות להיקף הפעילות במשק הישראלי. "לאורך שנים חברות ישראליות התחרו בשווקים נישתיים בהיקפים של מאות מיליוני דולרים עד למיליארדים ספורים. כשחברות ישראליות ניסו להתחרות בענקיות כמו מיקרוסופט וגוגל, לרוב הן נרכשו בסכומים של כ-30 מיליון דולר. כיום קשה בהרבה למצוא את הנישות המתאימות".

אף שלעתים קרובות מואשמות קרנות ההון סיכון בלחץ על היזמים למכור את החברה ולממש את ההשקעות בהן, מנקובסקי סבור כי הקמת חברות גדולות היא הכרח לתעשייה. לדבריו, "המתמטיקה של תעשיית ההיי-טק לא עובדת בלי חברות גדולות. אנחנו לא אומרים את זה בשביל הציונות - זה חלק מהמודל העסקי. היכולת שלנו להתחרות תלויה בכך שיהיו פה חבורת גדולות".

"בראייה שלנו המגמה היא חיובית, אבל יש גם אתגרים - המשכורות גבוהות יותר וזה מחייב יותר חדשנות, והעולם גלובלי יותר אך גם תחרותי יותר", אומר עזרא. "בהתאמה של היזם לשוק הגלובלי אנחנו אלופי העולם. אנחנו טובים בלקחת סיכונים. היזמים הישראלים נכונים לקפוץ למים והם מוכנים להתמודד עם כל הקשיים - הם לא מוותרים. גם המשקיעים כאן ידועים ככאלה שלא נוטים לעזוב מהר. זה נותן לנו את העוצמה לעבור יחד את הקשיים. חלק מהחברות שנמכרו בתקופה האחרונה בתחום השבבים תמורת מאות מיליוני דולרים עברו תקופות קשות מאוד בדרך, אבל גם היזמים וגם המשקיעים לא ויתרו. זה חלק מהחוסן שלנו".

הירשמו עכשיו: סיכום דו שבועי בנושאי טכנולוגיה והייטק ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות
עקבו אחרינו בטוויטר
עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות ישירות לפייסבוק

הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

שלח להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

שלח סגור להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות
02
אהרון
  • 13:29
  • 22.02.12

ככה עושים מליונים: אחת הנישות המכניסות ביותר לקונדואיט היא נישת שיתוף הקבצים, זה מתנהל לכאורה בניגוד למדיניות של גוגל ובינג (ושל קונדואיט עצמה) אך עובדתית יש ברשת אלפי סרגלי כלים של אתרי טוררנט / שיתוף קבצים ולרובם אלפי עד מאות אלפי משתמשים... עם מנוע חיפוש של בינג או גוגל
הראיייה לכך שמדובר באמת מוכחת:
http://goo.gl/38OXE

פרוייקטים מיוחדים
הפופולריות בTechNation
הצעות מיוחדות