בתי המשפט נזכרו בעצמאים ובפרילנסרים - עושים עסק - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מלחמת העצמאות

בתי המשפט נזכרו בעצמאים ובפרילנסרים

בשעה שהפרילנסרים בישראל מתאגדים כדי להתמודד עם מוסר התשלומים הירוד, אי הוודאות והיעדר תנאי עבודה בסיסיים - בתי המשפט מצליחים לגרום לשינוי משמעותי בשוק כשהם מחייבים את המעסיקים לקחת אחריות

42תגובות

במשך כשנה וחצי התגלגלה בראשו של הפרסומאי אלון חדד המחשבה שעליו לצאת מחיי השכירות ולפתוח עסק כקופירייטר עצמאי. באוגוסט אחרון נהפכו המחשבות למציאות. לאחר שנאלץ לעזוב את מקום עבודתו האחרון, משרד הפרסום גיתם BBDO, בתום 12 שנה כשכיר, כמעט מאז שהצטרף לראשונה לשוק העבודה, הוא מצא את עצמו לבד במערכה.

"הבנתי שעבודה כשכיר, במיוחד בפרסום, היא לא לנצח", מסביר חדד. "אנשים בני 40 נבעטים החוצה. התבגרתי, נולדו לי ילדים, התחלתי להרצין והפרספקטיבה השתנתה. ראיתי שעם כל הכבוד למשכורת, אני לא סוגר את החודש. בנוסף, שעות העבודה והתנאים היו קשים. לא היתה לי ברירה אלא להיות עצמאי, וכשאין ברירה - מסתדרים.

"הטריגר העיקרי למהלך היה השכר ושעות העבודה הארוכות. הגעתי לתקרת שכר מסוימת, סביב 16.5 אלף שקל, וממנה לא יכולתי לעלות יותר. לא רציתי להיות מנהל, אלא להמשיך ליצור, וזה תיסכל אותי. הייתי בן אדם של תלוש שכר מסודר, איש של ה–10 לחודש, והיו לי הרבה פוביות. אמרתי לעצמי 'מה יהיה עם ההתעסקות עם רשויות המס, מע"מ, ביטוח לאומי, מס הכנסה? צריך פתאום לתת דין וחשבון לכולם'. התגברתי על זה. אלוהים לא ברא אף אחד להיות שכיר.

"יש חודשים שאני מרוויח בהם מצוין, פי שניים ממה שהרווחתי כשכיר", הוא מוסיף, "ויש חודשים שבהם כמעט אין הכנסה. צריך להתרגל לזה. הרווח מבחינתי הוא לאו דווקא כספי. אני אבא מעורב, לוקח את הילדים מבית הספר, מסדר את הזמן שלי כרצוני. יוצא לקניות בראשון בבוקר כשכולם בעבודה. זו ברכה.

עצמאים עובדים בבית קפה
יעל אנגלהרט

"הבנתי שאני לא זקוק למנהלים סביבי כדי להצליח. אני יושב מול לקוח, מעביר פרזנטציה לבד, וזה עובד. אתה רץ על המסלול וממריא. שכירים מוכשרים, מה שקרוי 'טאלנטים', הם כמו מטוסי F16 שיושבים בחנייה. הם לא יכולים להביא את עצמם לידי ביטוי באופן מלא בארגון גדול. כעצמאי אין לך זכויות סוציאליות, אבל למי שמשתכר טוב - זה שווה את זה".

גם נעם ‏(שם בדוי‏) מספר על יציאה חלקה וקלה יחסית לעצמאות. "זה קרה לפני שבע שנים. הרגשתי שמיציתי את עצמי אחרי כמעט 20 שנה ככתב ועורך במערכות עיתונים, וחיפשתי משהו חדש", הוא אומר. "לקחתי חצי שנה כדי לראות מה עושים, והתחלתי להתגלגל". כיום הוא נותן שירותי שיווק ותוכן ללקוחות. "כעצמאי אתה עובד בשביל עצמך", הוא מפרט את היתרונות הגלומים במעמד הזה, "אתה מנהל את העסק שלך ולא עובד בשביל מישהו אחר. כשאתה עצמאי הרעיון ברור: כל עוד אתה מספק את הסחורה - אתה לא חייב דין וחשבון לאף אחד".

ומה עם ביטחון תעסוקתי?

"היום, חוץ מהמונופולים הגדולים, לאף אחד אין ביטחון תעסוקתי. זה הכל אשליה".

חדד ונעם שייכים לקבוצה של כ–250 אלף עצמאים בישראל, המעסיקים רק את עצמם. אליהם מיתוספים כ–100 אלף עצמאים שמעסיקים עובדים נוספים. חלק מהם עובדים במקצועות שאפשר לעבוד בהם כשכירים, אך גם כעצמאים. למרות הצבעים הוורודים שבהם משתמשים חדד ונועם לתיאור חייהם העצמאיים, המציאות עבור רבים אחרים הרבה יותר מורכבת. עשרות אלפי תיקי עצמאים נסגרים בשנה, ואחרים שורדים בקושי. הסיבות ברורות וידועות, החל בניהול עסקי לא נכון וכלה בכריעה תחת מוסר התשלומים הירוד הנהוג בישראל. ולמרות זאת, מספר העצמאים גדל מדי שנה, וצפוי רק להמשיך לגדול.

בקרב העובדים שנותנים שירותים לחברות אך לא מועסקים על ידן כשכירים יש רמות שונות. מצבם של העצמאים, דוגמת חדד ונעם, הוא הטוב ביותר - למרות הקושי ואי הוודאות. הם חופשיים לתת שירות למי שיבחרו, יכולים לעבוד על מספר רב של פרויקטים בו זמנית, ולחלק את הביצים, כפי שהגדיר זאת נעם, בין סלים רבים. החברות המעסיקות את העצמאים חיות בשלום עם העובדה שהם עוסקים בפרויקטים נוספים.

לעומתם, יש כיום תעשיות שלמות שאינן מעסיקות כמעט שכירים, תעשיית הטלוויזיה למשל, שם כמעט כל בעלי המקצוע הם פרילנסרים - עצמאים העובדים עם לקוח עיקרי אחד. במצב כזה במאים, עורכים ותחקירנים עובדים במשרה מלאה כאילו היו שכירים, מבלי שתינתן להם הזכות לעבוד עם גופים נוספים - אך לא מקבלים תלוש שכר ולכן נעדרים זכויות סוציאליות כימי חופשה ומחלה, דמי הבראה, פיצויי פיטורים והתחלקות עם המעסיק בהפרשה לפנסיה ולביטוח לאומי. הפרילנסרים העצמאים הם אחת מקבוצות העובדים המקופחות בישראל, ולמרות זאת לא זכו להתייחסות מספקת מצד קובעי המדיניות.

"העסקת פרילנסרים עולה לדיון בכל העולם בתקופה האחרונה, בגלל האבטלה הגואה ומפני שחברות רבות נמצאות בקשיים ומבחינתן חלק מהפתרון הוא להעסיק אנשים כעצמאים כדי שיעשו עבודה של שכירים", אומר מוטי שפירא, יו"ר לה"ב ‏(לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל‏). "בשעה שעצמאי, יועץ ארגוני למשל, עובד מהבית ונותן ייעוץ, הפרילנסר עובד בארגון אחד בנפח מלא כמו עובד במשרה מלאה בארגון והמעסיק מרחיק את עצמו מחוקי עבודה. למעשה, הוא לא מחויב לו מבחינת תנאים ופיטורים". לטענת שפירא, התופעה הזאת בולטת במיוחד בקרב בני 50 ומעלה, "פרילנסרים מאונס, שנאלצים לעבוד כעצמאים במשרה של שכירים".

שפירא מוסיף כי בתי הדין התחילו באחרונה לתת את הדעת על התופעה. "אם היום יבוא פרילנסר כזה לבית המשפט ויסביר שהעסיקו אותו כעצמאי אבל הוא היה שכיר לכל דבר, יש סיכוי שבית הדין לעבודה ייתן לו הגנה כשכיר. מעסיקים שמנסים להקטין באופן כזה את האחריות שלהם ואת העלות שלהם כמעסיק לוקחים על עצמם סיכון".

"כמה פסיקות שהתקבלו באחרונה בבתי הדין עתידות לחולל שינוי במערכת היחסים הנהוגה בין פרילנסרים ומעסיקים", מסבירה עו"ד אפרת דויטש, מומחית ליחסי עבודה. דויטש מביאה לדוגמה פסיקה של בית הדין הארצי בתביעה שהגישה לפני שמונה חודשים מכללת רמת גן נגד עו"ד אורי פרייס, ששימש בה מרצה מן החוץ. המכללה סירבה לשלם פיצויים לפרייס וטענה בערעור שהגישה על פסק הדין של בית הדין לעבודה כי פרייס, עורך דין במקצועו, הסכים להגדרתו כקבלן עצמאי, אישר זאת בהסכם וניהל תיק עצמאי ברשויות המס, ולכן לא התנהלו בין הצדדים יחסי עובד־מעביד. בית הדין לעבודה לא קיבל את הטענה הזאת, ואף קבע כי גם בעובדה שפרייס שימש כמרצה בכמה מקומות נוספים אין כדי כדי לבסס טענה בדבר עבודתו במכללה במסגרת עסק עצמאי. בית הדין דחה את ערעור המכללה ופסק לו פיצויי פיטורים ופדיון ימי חופשה.

"פסק הדין הזה מצטרף לפסקי דין נוספים שניתנו באחרונה על ידי בתי הדין לעבודה ומערערים על כדאיות חתימת הסכמים עם קבלנים עצמאיים כשקיים חשש ממשי להכרה ביחסי עובד ומעביד בעתיד", אומרת דויטש. דויטש מתייחסת בין היתר לפסק דין שניתן בינואר 2012, שבו קבע בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, כי התקיימו יחסי עובד־מעביד בין "מעריב" לאיריס פרחי, ששימשה ככתבת, דחה את טענות "מעריב" כי מסגרת ההתקשרות היתה גמישה וזמניה נקבעו על ידי העובדת ופסק לה פיצוי פיטורים והודעה מוקדמת.

עצמאות עם ערך מוסף

במקרה נוסף, בינואר 2012 פסק בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, כי התקיימו יחסי עובד־מעביד בין משרד עורכי דין לבין עו"ד דוד מאירי, אף שבין הצדדים נחתם הסכם למתן שירותים כנגד חשבונית מס ובתשלום של ריטיינר חודשי. "המגמה בבתי הדין היא לכלול אוכלוסיות נוספות כעובדים, על אף שההסכמים בינם לבין 'המעסיק' היו שונים", מסבירה דויטש. "ככל שהכנסתו העיקרית של הפרילנסר היא ממקור אחד, כך ייטו לראות בו עובד".

זה אומר שהם נהפכים לשכירים?

"המשמעות היא שבמידה שהפרילנסר מוכר כעובד, הוא זכאי לכל זכויות העובד השכיר, לרבות פיצויי פיטורים, חופשה, דמי הבראה, הפקדות לפנסיה והודעה מוקדמת. עם זאת, ההכרה ביחסי עובד ומעביד אין משמעותה בהכרח תשלום כספי לפרילנסר, שכן בית הדין דן אז בדרך כלל בטענות המעסיק, שלפיהן לו היה יודע מלכתחילה כי הוא מעסיק עובד ולא פרילנסר, היתה משולמת לפרילנסר תמורה נמוכה יותר, שמביאה בחשבון בנוסף את עלויות העסקת עובד. לכן, כדי שהפרילנסר יקבל בסופו של דבר כספים כתוצאה מהכרתו כעובד, עליו להוכיח שהתמורה ששולמה לו לא היתה גבוהה מהמקובל".

שפירא מצביע על תופעה נוספת, הנגזרת מהמספר הגדל של עצמאים ופרילנסרים בשוק העבודה הישראלי. "מאחר שנוצרה קבוצה גדולה של עצמאים זעירים שהיקף המחזור שלהם קטן, והם עובדים אצל כל מיני מעסיקים גדולים, החלו לקום חברות צינור, שהציעו לעצמאים הקטנים להעביר אליהם את ניהול החשבון ובתמורה יקבלו מחברת הצינור משכורת. למעשה די הונו אותם, כי הבטיחו להם יחס של שכירים, מה שלא קרה בפועל. אותם עצמאים קטנים הגיעו לביטוח לאומי עם סיום ההעסקה, וגילו שהם רשומים כעצמאים ולכן לא זכאים לזכויות כמו דמי אבטלה".

כמה חברות כאלה קיימות?

"בשוק פועלות כיום כמה חברות כאלה. בראשן עומדים יוצאי מערכת המיסוי, שגילו דרך קלה יחסית לעשות כסף".

אין זמן חסד

"הקושי הגדול ביותר בעצמאות הוא חוסר הוודאות", מודה איציק ‏(שם בדוי‏), העובד בתחום התכשיטנות. "אם אתה לא עובד, ולא משנה מה הסיבה - מחלה, אירוע משפחתי או חס וחלילה אירוע מצער כלשהו - לא נכנס כסף. אין ימי חופשה, אין ימי מחלה. אף פעם. צריך להאכיל את העסק כאילו היה תינוק, ואם הוא לא יאכל - הוא ימות. עצמאים אומרים שאין להם בוס, אבל זה לא נכון, כי הלקוח הוא הבוס".

"התחלתי את דרכי כעיתונאי וקיבלתי תגמול פר כתבה. זה מה שהציעו, לא היתה ברירה אחרת", מספר אבי מאור מרזוק, 42, עורך תוכן ובמאי טלוויזיה, שברזומה שלו פרויקטים כמו "האח הגדול", "24/7 הדור הבא" ו"דייט בחשיכה". "הגעתי לערוץ 10 כתחקירן פרילנס בשכר זעום של 4,500 שקל. אין לי פנסיה חובה, הניתנת אוטומטית לכל שכיר, ואין ברשותי את העודפים הכספיים כדי לחסוך לעצמי. אם אין הפקה - אין לי עבודה, ואני כל הזמן מוטרד מהדבר הבא שאעשה. כשמסתיימת הפקה התחושה היא כאילו פוטרת, רק שאין פיצויי פיטורים ואין דמי אבטלה".

פרילנסרים בתעשיית הטלוויזיה בתפקידי ביניים אמנם מדווחים על טווחי שכר נאים למדי, בין 12 ל–20 אלף שקל בחודש, אך מכיוון שבחלק מהחודשים אין להם עבודה, הסכומים אינם גבוהים בחישוב שנתי. בעיה חמורה נוספת היא מוסר התשלומים הנמוך בישראל, המייצר מצב שבו פרילנסרים בתחומים שונים מקבלים את השכר בשיטת שוטף פלוס 60 - כלומר יותר מחודשיים לאחר שבוצעה העבודה.

"אני לא בוכה על השכר, אלא על חוסר היציבות וחוסר הוודאות", אומר מרזוק. "גם אשתי היא במאית עצמאית, ויש הוצאות קבועות וילדים, ולכן הקושי גדול. אני מעריך שבעתיד אצטרך לחפש אלטרנטיבות מקצועיות, כי בטלוויזיה מחפשים דם צעיר וזול והביקוש לעבודה עצום".

מרזוק הוא מהעצמאים שמעמדם בשוק העבודה הישראלי הוא הנמוך ביותר, אולם נראה כי גם כל מי שעובד כעצמאי, גם כאלה העובדים עם כמה לקוחות, כמו חדד ונעם, וחלקם משתכרים היטב, מוטרדים לא פחות. מסקר שערך מכון פאנלס עבור TheMarker בינואר עולה כי 75% מעצמאים בישראל אינם חשים ביטחון תעסוקתי רב, ו–77% מהם אינם מרוצים מהיקף ההכנסות שלהם. 62% מהמשיבים סיפרו כי שקלו ליהפך לשכירים ב–2012 או מצאו כבר עבודה כזו.

בסקר של פאנלס דיווחו עצמאים על מועד קבלת תשלום מאוחר מאוד: 28% מהם מקבלים את התשלום עבור העבודה או המוצר שסיפקו בתנאי תשלום של שוטף פלוס 30 ועד שוטף פלוס 90 יום. רק 10% מקבלים את התשלום עם הזמנת העבודה, ו–43% מקבלים אותו עם סיום העבודה או העברת המוצר. מסקר BDI שנערך באפריל אשתקד עלה כי ממוצע ימי האשראי בפועל בישראל היה 102. ב–2011 היה ממוצע ימי האשראי בישראל, 96, גבוה ביותר מפי שניים מהממוצע בריטניה וגבוה פי שלושה מזה שבצרפת.

הסוגיות הכאובות האלה עוררו בקיץ 2011 את הפרילנסרים לפעולה, וכמה מהם יזמו את המאבק לשוויון זכויות לעצמאים ולפרילנסרים בישראל. אחת ממובילות המאבק, העיתונאית, עורכת התוכן ומגישת הרדיו קרין אלדאה, 35, מספרת כי המחאה התמקדה במקומות שבהם עצמאים מקופחים לעומת שכירים - למשל בדמי לידה ותגמולי מילואים, ובכך שהם לא מקבלים דמי אבטלה ‏(כי הם אינם משלמים לענף אבטלה בביטוח לאומי‏), וסובלים מדחיית תשלומים בשיטת השוטף פלוס. עצמאים אף משלמים יותר לביטוח לאומי לעומת שכירים, שכן הם משלמים את מלוא הסכום בעצמם, בעוד השכיר מתחלק עם המעסיק ‏(בסך הכל עצמאים משלמים 16% מהכנסתם החודשית מעל סף הכנסה מסוים, ושכירים 18.5% יחד עם המעסיק‏).

חוק חדש מאפשר לעצמאים לשלם מע"מ רק אחרי קבלת התשלום על העבודה, אולם הוא עדיין לא השתרש לגמרי בתודעה. עוד בכנסת הקודמת יזמו ח"כים, בהם יו"ר מפלגת העבודה שלי יחימוביץ', כמה הצעות חוק יחד עם לה"ב, שנועדו לסייע לעצמאים ולפרילנסרים - ואלה הונחו שוב באחרונה על שולחן הכנסת. חוק הפרילנסרים קובע כי פרילנסרים העובדים ביותר מ–75% משרה יזכו לרוב הזכויות המוקנות לשכירים. חוק אחר עוסק בהגבלת שיטת השוטף פלוס במגזר הציבורי. בכל הנוגע לדמי אבטלה ופנסיה לעצמאים צצו מחלוקות בין לה"ב לאוצר ולביטוח לאומי, ולכן סוגיות אלה עוד לא קרובות לפתרון.

עד שהחוקים יוסדרו, אלדאה מדגישה כי עצמאים חייבים לעמוד על זכויותיהם. אם צריך, היא אומרת, עליהם לשכור עורך דין ולתבוע גורמים מעכבי תשלום. "אם שכיר לא מקבל משכורת קוראים לזה 'הלנת שכר', אבל עצמאים אינם מוגנים לפי חוק והם צריכים להגן על עצמם", היא אומרת. "הפתרון הוא להקפיד על חוזה עבודה ברור ומוסכם שבו גם מצוין מועד התשלום, ואם הלקוח לא עומד בו - אפשר לשלוח מכתב התרעה באמצעות עורך דין.

"עניין נוסף הוא לא לפחד להגיד 'לא'. אני, למשל, לא עובדת בשוטף פלוס 60 ויהי מה. נכון שקשה לעמוד בזה כשנואשים לעבודה, אך בעיניי עצמאים חייבים להקפיד לא לתמחר את עצמם נמוך".

מעניין לגלות כי אף שלפי הסקר של פאנלס עצמאים חווים תסכול וקושי רבים בניהול העסק ‏רק מחציתם היו ממליצים לילדיהם לעבוד כשכירים. כ–40% מהעצמאים אפילו לא העלו על דעתם להיות שכירים.

חדד, למשל, כמעט לא מוצא חסרונות בסטטוס החדש שלו כעצמאי. "אין בי פחד, אני מאושר", הוא אומר, "אם העסק לא יצליח אחזור לבנות פרגולות, כמו שעשיתי לפני שנכנסתי לפרסום. עתידי תלוי בי, והידיעה הזו מחזקת את תחושת המסוגלות והביטחון העצמי. לפעמים אני אומר 'למה לא יצאתי לעצמאות מוקדם יותר?', אבל אני מעריך שלא יכולתי כי אשתי לשעבר לא היתה מאפשרת".

מה לגבי גבייה? מוסר תשלומים נמוך?

"אני מסתדר עם התשלומים הדחויים והגבייה. אין בושה בלדבר על תעריפים, ואם צריך מתקשרים ושואלים לגבי התשלום, זה חלק מתהליך ההתבגרות. אני לא מתמקח, ורק לעתים יורד מעט מהתעריף למען ההרגשה הטובה של הלקוח. הדבר היחיד שחסר לי הוא לראות אנשים, ללמוד מהם".

כשכיר אתה נדרש פחות לשיווק עצמי.

"אם המוצר שלך טוב, הוא כבר ידבר בעד עצמו".

גם מרזוק מודה שלא יוותר בקלות על סטטוס העצמאי. "יש גם יתרונות בעצמאות, העיקרי שבהם הוא היכולת לבלות עם הילדים בחודשים או בימים שבהם לא עובדים. ובכל זאת, אנשים שקיבלו ג'וב בתעשיית הטלוויזיה ומשתכרים היטב נחשבים בני מזל".

אלדאה, שעד לפני כעשור עבדה כשכירה, קובעת נחרצות: "עצמאים יכולים לא פעם לשלב טוב יותר הורות עם עבודה, וזה יתרון שלא נמדד רק בכסף. אני גם לא אדם של מסגרות ונהלים נוקשים. לאחר שאתה נהפך לעצמאי אתה מבין כמה רע להיות שכיר".

דינה, 60, אדריכלית עצמאית, עבדה עשרות שנים כשכירה, ולפני כעשור יצאה לעצמאות מתוך ראייה מפוכחת של שוק העבודה ‏("הבנתי שעלולים לפטר אותי, ומי יעסיק אותי בגיל מבוגר?"‏). במשך חמש שנים נאבקה כדי לשרוד והעסק התקשה להרוויח, אך לאחר כמה שנים קשות הגיעו השנים הטובות. "אני אדם דעתן, שלא מקבל מרות בקלות, ולכן החרדה מפיטורים ומהיעדר תעסוקה העסיקה אותי. ידעתי שבאיזשהו שלב אצטרך לפתוח משרד משלי. לא ידעתי לקראת מה אני הולכת, וטוב שכך, כי זה היה מפחיד. התרסקתי, ובהתחלה חשבתי שאמות. התרוצצתי ברחבי הארץ עבור פרוטות. הכסף על הדלק קיזז לגמרי את ההכנסה. הטפסים והביורוקרטיה איימו עלי, ואלה דברים שעצמאים לא מדברים עליהם בפתיחות. עסקתי בתחילה בגיוס לקוחות וזה היה קשה. אמרו לי 'תראי עבודות שעשית', ולא היה לי מה להראות. רציתי להכניס שותף, רק כדי שיירד ממני חלק מהעול. אבל המשכתי קדימה כי לא היתה ברירה".

בסופו של דבר העסק החל להתניע, וכיום מעסיקה דינה שלושה עובדים. "כמובן שהדאגות לא נעלמות, פשוט יש דאגות אחרות: לשלם לעובדים, לדאוג ללקוחות, לפרנסה ולשיווק. יש המון כאבי בטן וכאבי ראש, אבל לפחות זה בידיים שלי. אני אוהבת את תחושת החופש. אני יכולה לעשות ספורט בלי לתת דין וחשבון, ואני משאירה מונומנטים לדורות עם השם שלי עליהם, מה שמסב לי סיפוק גדול".

העתיד מטריד אותך? חסכת מספיק לפנסיה?

"אני חוסכת לעצמי, אך היו שנים שבהן לא יכולתי לחסוך כי לא היה מספיק. החברות השכירות שלי ייצאו לפנסיה בזמן שאני אמשיך לעבוד, וזה כלל לא מצער אותי. אני כנראה לעולם לא אצא לפנסיה. זה בסדר גמור. אני בשליטה מלאה על חיי".

חופשי זה לגמרי לבד / טלי חרותי־סובר

לקראת ה–1 במאי, חג הפועלים, התפרסמה ב–TheMarker פירמידת הפועלים העבריים. את הפרילנסר דירגנו בתחתיתה, ולא בכדי: במובנים רבים מדובר במעמד הנמוך, החלש והמנוצל ביותר. מבחינת הסטטוס המשפטי שלו, הפרילנסר הוא עצמאי, ולכן חלות עליו חובות העצמאי - הוא פותח תיק במס הכנסה ובמע"מ, הוא מגיש חשבוניות, הוא מקבל את התשלום בשיטת שוטף פלוס 90 ולפעמים 90 פלוס יכולת. כמו כל עסק בישראל חסרת מוסר התשלומים הוא מממן חודשים את מזמין השירות, אלא שבעוד שלמזמין יש כיסים עמוקים יותר, הרי שהפרילנסר, שמעסיק רק את עצמו, הוא בעל כיסים מצומקים במיוחד.

כעסק קטנטן הוא לא זוכה לאשראי מוגדל מהבנק - למה שיזכה, מי בכלל מכיר אותו, מי הוא, נוחי דנקנר? - וכמי שמעסיק רק אדם אחד ‏(את עצמו‏) אין לו שום עזרה מחברים. הוא המנכ"ל וסמנכ"ל הכספים, הוא איש השיווק ומנהל המכירות, בזמנו הפנוי הוא גם המוקדן שאליו מגיעות תלונות הלקוח. רבים מהפרילנסרים עובדים, כמו שכירים טובים, רק עבור גורם אחד. הם תלויים בו, אך הוא, לעומת זאת, לא תלוי בהם. פרילנסרים יש 1,000, ולכן הוא מרשה לעצמו לא לקיים יחסי עובד־מעביד, ולתת לו בערך כלום. הכי קל "לפטר" פרילנסר, אפילו לא צריך להגיד לו 30 יום מראש. פשוט מפסיקים להזמין. אם הפרילנסר המבולבל ילך ללשכת התעסוקה, יעיפו אותו משם בבושת פנים. אתה עצמאי, יגידו לו, דמי אבטלה הם רק לשכירים.

הפרילנסר הוא יצור הכלאיים שצמח בשוק העבודה העולמי ואומץ בחום בישראל. הוא טוב בעיקר למעסיקים שרוצים לקבל שירות, אבל לחסוך מעצמם כ–30% עלות, שמושתת על העסקת השכיר. הם מעדיפים את זה כשמדובר בפרויקטים שמתחילים ונגמרים ‏(הרעיון המקורי של הסטטוס הזה‏), אבל גם כשמדובר בהעסקה לאורך זמן. מדוע העובדים משתפים פעולה? כי אין להם ברירה. תחומים שלמים, כמו התקשורת ‏(רדיו, טלוויזיה, עיתונות, פרסום‏), נהפכו למעצמת פרילנסרים.

מעטים נהנים מהסטטוס הזה. האפשרות לעבוד עבור כמה מעסיקים קיימת אמנם, כמו גם חופש הפעולה שנמנע מהשכיר "הרגיל". לעתים גם אפשר להרוויח פר פרויקט - מעט יותר מזה שמקבל תלוש משכורת, אבל הביטחון התעסוקתי אפסי והריצה אחרי העבודות מעייפת ביותר.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם