101 משפיעים לטובה - עסקים חברתיים - סמארטפון - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

101 משפיעים לטובה - עסקים חברתיים

אשר אליאס, לנה גורארי, גיל וינש, חנוך ברקת

תגובות





אשר אליאס, מקים מכללת טק-קריירה, 40

הקייס הטכנולוגי

בשנת 2003 היו בתעשיית ההיי-טק הישראלית רק ארבעה עובדים ממוצא אתיופי: שלושה גברים ואישה. גם היום מספרם אינו יותר מ-200, ואת התמונה הזאת נחוש אשר אליאס (40) לשנות. למעשה, הוא כבר עשה צעד אדיר בכיוון הזה: מכללת טק-קריירה שהקים בקיבוץ נחשון מכשירה צעירים ממוצא אתיופי למגוון תפקידים בתעשיית ההיי-טק, ורבים מבוגריה כבר השתלבו בענף.

אם הייתם שואלים את אליאס לפני עשר שנים לאן תיקח אותו הקריירה שלו, סביר להניח ש"עבודה קהילתית" לא היתה התשובה הראשונה שהייתם מחלצים ממנו, אם בכלל. הוא נולד וגדל באשקלון להורים שהיו בין חלוצי העלייה מאתיופיה בראשית שנות ה-60, וזוכר ילדות מאושרת שכללה הרבה שעות בים. בכיתה ט' גילה לראשונה את תחום המחשבים ונשאב לתוכו, אבל לאחר הצבא החליט ללמוד דווקא ניהול ושיווק במכללה למנהל בירושלים.

בתום לימודיו עבר לתל אביב, ועבד כאיש שיווק בחברת מחשבים. אבל בדיוק כשהיה נראה שהוא מתבסס במסלול סולידי ונוח, נתקל אליאס במראה שטילטל את עולמו והסיט את מהלך חייו לכיוון אחר לגמרי. בביקור מקרי בתחנה המרכזית בתל אביב ראה אליאס קבוצת צעירים אתיופיים המתגודדת ליד אחד המבנים - מרכז המידע לנוער יוצא אתיופיה שהוקם ונוהל על ידי האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה ומופעל כיום על ידי עמותת פידל. כשניגש לברר במה מדובר, גילה שהמקום מרכז צעירים בני העדה שנפלטו ממערכת החינוך, לרוב מפנימיות שבהן שהו, ושבמקרים לא מעטים הנערים האלה מצאו את עצמם גרים ברחוב, ונגררים בעל כורחם לפעילות לא חוקית כדי לשרוד. "הזדעזעתי", הוא מספר, "אני ישראלי לכל דבר ושאלת השילוב של האתיופים מעולם לא היה נושא שעסקתי בו. פתאום ראיתי מה קורה בקהילה שאמנם הייתי חלק ממנה, אבל למעשה לא הכרתי אותה כלל". לתחושות האישיות תרמה גם הפרשה שכונתה "פרשת הדם" - השמדת מנות דם של אתיופים בטענה שהם בסיכון גבוה לאיידס. "זה היה הקש ששבר את גב הגמל", הוא נזכר, "היו בי כעס וזעם על מה שנעשה. התפוצצות הפרשה, וההפגנה ההמונית שבאה בעקבותיה, נפלו על תקופה אישית שבה שאלתי את עצמי שאלות על מה שאעשה בחיים. הבנתי שהעבודה בחברת השיווק אינה משמעותית, ושעלי ליצור משהו משמעותי בעבורי ובעבור אחרים".

את המענה לשאיפותיו החדשות מצא אליאס בארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה. לאחר כמה חודשים של עבודה בארגון, חזר לירושלים והשתלב באגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה, ובמשך שמונה השנים הבאות עבד עם ילדים, נוער בסיכון ונוער מנותק, והיה חתום על יוזמות קהילתיות וארציות. בתום התקופה התגבשה אצלו הבנה מהפכנית: "הבנתי שהפוטנציאל המשמעותי לשינוי לא טמון רק בחינוך ובהשכלה", הוא מסביר, "השכלה זה פוטנציאל, תעודה על הקיר. אבל המפתח האמיתי להשתלבות הוא תעסוקה, שנותנת ביטחון אישי והיכרות עם המנטליות הישראלית, וגם מפחיתה מהמתח שקיים בבית שיש בו אבטלה".

מצויד בהכרה החדשה הזאת, עזב אליאס את האגודה ב-2002. תחילה תיכנן להישאר לזמן מה בבית עם בתו הבכורה שנולדה באותה תקופה, ולנצל את הזמן כדי לחשוב על המשך הקריירה. התוספת למשפחה הכריחה אותו לחשוב מחדש על העבודה הקהילתית, שלא תרמה באופן משמעותי להכנסה המשפחתית. ובכל זאת, כשחבר הציע לו את הרעיון של שילוב חברי הקהילה בתעשיית ההיי-טק, הוא התלהב מיד: "היה לי ברור שזה הכיוון. היו אז קורסים להכשרות מקצועיות בקהילה, אבל הם התמקדו בעיקר בתחומים כמו נגרות ומכונאות. ההכשרה הכי יוקרתית היתה קורס נהיגת אמבולנס - אנשים ממש רבו על מקום בקורס הזה".

אליאס החליט להציע אלטרנטיבה. הוא גילה שמקור ההשתתפות הנמוכה של האתיופים בהיי-טק טמון במחסור בידע ובניסיון, ובחסמים כלכליים. רבים מבני הקהילה מתקשים לצלוח את הבחינה הפסיכומטרית ולא מגיעים לאוניברסיטאות, ואילו המכללות יקרות מדי. "גם אתה מאוד רוצה ויכול, אין לך למעשה הזדמנות לרכוש ידע רלוונטי", הוא מסביר, "וחשבנו שאם אין הזדמנות, אז ניצור אותה". מכללת טק-קריירה שהקים אליאס בקיבוץ נחשון היא ההזדמנות הזאת. המכללה מפעילה מסלול בן 14 חודשים של לימודים תובעניים. הסטודנטים גרים במקום בתנאי פנימייה, ונאסר עליהם לצאת ממנו בימי השבוע, או לעבוד במהלך הלימודים. אליאס אומר שהספרטניות היא חלק בלתי נפרד מהחזון: "להקמת המכללה היו שתי מטרות - להראות למעסיקים שצעירים מהקהילה יכולים להשתלב בכל תחום, וגם להוכיח לצעירים שאם יהיו מוכנים להשקיע, בלי להתבכיין, השמיים הם הגבול. אבל הם צריכים לעבוד, ולעבוד קשה".

מחזור הסטודנטים הראשון במכללה יצא לדרך ב-2004 בסיוע תרומה מקרן רוכלין. מאז עברו במוסד כ-160 תלמידים, ואליאס אומר שהביקוש עולה על ההיצע: "זה סוג של מקפצה. אנשים שעבדו בתדלוק או בחנויות בגדים עוברים פה שנה שמשנה אותם. זה סוויץ' רציני של הכנה לקריירה, שלא לדבר על הקפיצה ברמת השכר וברמת החיים". עם זאת, גם אליאס יודע שהמדד האמיתי לפעילות המכללה אינו מספר התלמידים אלא שיעור הבוגרים המשתלבים בתעשייה. המספרים מרשימים: 95% מבוגרי ארבעת המחזורים הראשונים מצאו עבודה בהיי-טק. אמנם בעקבות המשבר הכלכלי ירד שיעור זה ל-70% , אבל אליאס מאמין שהדברים ישתנו. "אנחנו כבר רואים התאוששות", הוא אומר. "היום כבר יש כבר בוגרים שלנו בתוך התעשייה שעוזרים לפתוח דלתות, ואנחנו נעזרים בשותף אסטרטגי, קבוצת בנק דיסקונט, שעוזרת להציב עובדים בחברות שונות".

ומה לגבי העתיד? אליאס אופטימי אבל זהיר. נקודת הזמן הנוכחית היא לדעתו קריטית להשתלבות הקהילה בישראל: "יותר ממחצית מבני הקהילה הם בני 25 ומטה. בשנים הקרובות יתברר אם המצב הקיים של עוני ואבטלה יונצח, או שהקהילה תראה השתלבות נורמלית - יהיו בה מאוד מוצלחים, מאוד לא מוצלחים והרוב יהיו סטנדרטיים. בדיוק כמו בכלל החברה הישראלית. החזון שלנו הוא להקים שכבת מנהיגות קרייריסטית בקהילה, ואנחנו מאמינים שאם נשקיע בקטר - הוא כבר ימשוך את הרכבת".

line

לנה גורארי, מנכ"ל עמותת סביבה תומכת, 36

קליטה נכונה

חם בתל אביב. "אבל עם מאוורר זה ממש נוח", משכנעת לנה גורארי. החום הוא לא מה שיכשיל אותה במשימת חייה - ביסוס קהילה תומכת לאלפי נשים יזמות, עולות חדשות מרוסיה ומאתיופיה, ערביות וחרדיות, מהמרכז ומהפריפריה.

לפני כשבע שנים הקימו גורארי ושותפותיה, כולן עולות מבריה"מ לשעבר, את עמותת סביבה תומכת. הן זיהו את הצורך במתן שירותים לעסקים זעירים, שירותים המיועדים בדרך כלל לעסקים קטנים ובינוניים ואינם מכירים בצרכים הייחודיים של יזמות זעירה. העמותה מציעה לחברות בה להשתתף בקורסים להקמה וניהול עסק, הלוואות, ייעוץ וליווי עסקי.

מודל העבודה נגזר מאופי האוכלוסייה: עולות מחבר העמים מקבלות חומרי לימוד מתורגמים לרוסית במקביל ללימוד טרמינולוגיה עסקית בעברית. בעבור העולות מאתיופיה תורגמו החומרים לשפה של ציורים שכן חלקן אינן קוראות וכותבות, והידע מועבר באמצעות סיפורי אגדות. נשים חרדיות נחשפות למידע המבוסס על עולם התוכן הדתי. באחרונה מפעילה העמותה תוכנית חדשנית לחיסכון פנסיוני לנשים. הצלחת העמותה לא איחרה לבוא. עד היום נעזרו בה יותר מ-5,000 נשים לפרוץ את תקרת הזכוכית הכפולה לנשים מאוכלוסיות חלשות.

מעוררת השראה: קיבוץ גלויות עסקי.

מתוך גיליון ספטמבר של מגזין TheMarker

לקבלת גיליון היכרות מתנה של מגזין TheMarker מלאו את פרטיכם או חייגו
1-700-700-250
שם משפחה: שם פרטי:
טלפון:

line

גיל וינש, יזם ומייסד CALL יכול, 48

משווה לשווים

אחד מכל עשרה ישראלים סובל ממגבלה כלשהי. יותר ממחציתם מובטלים או מועסקים במפעלים מוגנים, במקצועות שאינם הולמים את יכולותיהם ובעבור משכורת נמוכה משכר המינימום. לפני יותר משנתיים החליט ד"ר גיל וינש, בעליה של חברת טנדם לייעוץ ארגוני, לעשות מעשה. בהשקעה של כמה מאות אלפי שקלים הוא הקים את המוקד הטלפוני CALL יכול, שמעסיק כיום 160 בעלי לקויות שונות, פיזיות ונפשיות. המוקד מעניק שירותי מיקור חוץ בתחומי שירות לקוחות, מכירות, זימון תורים ובק אופיס, והכל בתמורה מלאה. הלקוחה העיקרית שלו היא חברת פלאפון.

הסיבות להצלחת המיזם כוללות יצירה של סביבת עבודה המשופעת בפתרונות טכנולוגיים למגוון רחב של לקויות, וכן שעות עבודה גמישות וליווי מקצועי ונפשי לעובדים. בתמורה לעבודתם זוכים העובדים לשכר הוגן ולאופק מקצועי הכולל תפקידי ניהול. כך הכניס וינש את בעלי המוגבלויות למעגל התעסוקה בדלת הקדמית, וגם הוכיח שמיזם חברתי אינו חייב להיעשות במסגרת מלכ"רית, אלא יכול לעמוד ביעדים עסקיים ולהתחרות כשווה בין שווים בשוק החופשי. הוא מעריך כי במהלך 2011 תוחזר ההשקעה הראשונית והמוקד יעבור לרווחיות.

מעורר השראה: גם בעלי מוגבלויות יכולים לתרום תרומה משמעותית לשוק העבודה. line

חנוך ברקת, מנכ"ל קרן דואליס, 50

תוספת סיכוי

אל הפרוטפוליו של קרן ההון סיכון דואליס הכולל את מסעדת לילית, שמעסיקה נערים במצוקה, נוספו בשנתיים האחרונות שלושה עסקים: ליליות בייקרי, מאפיה ובית קפה, קפה רינגלבלום בשכונה ד' בבאר שבע, שכל עובדיו נערים בסיכון, ואולגו, העוסק בייצור מוצרים המתמקדים במחזור ובשיפור איכות החיים והסביבה.

מה גרם לחנוך ברקת, לשעבר מנכ"ל קרן איפקס ישראל, לעבור מהשקעה בסטרט-אפים ומגזירת קופונים מעסקות ענק כמו מכירת בזק לסיוע בהקמת עסקים קטנים המסייעים לאוכלוסיות חלשות? רצונו של ברקת ושל אנשי עסקים נוספים (הגם שמעטים מדי) להחזיר לחברה חלק קטן מהכסף הגדול שהרוויחו בעולם העסקים, תוך זיהוי מחושב של הטרנד הבא: עסקים עם כוונת רווח הפועלים למען הקהילה.

כך או כך, ברקת, שהיה יכול להציע מכישוריו לחברות פרטיות רבות, הוא הראשון (אם לא היחיד) שהקים קרן פרטית מכיסו האישי שמשקיעה במגזר הרביעי בלבד. הוא הבין את הפוטנציאל של השקעה בעסקים חברתיים בני קיימא למטרת רווח - לא למשקיעים כי אם לעסק עצמו.

מעורר השראה: מודלים יצירתיים למען אוכלוסיות חלשות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם