101 משפיעים לטובה - מגזר שלישי - סמארטפון - TheMarker

101 משפיעים לטובה - מגזר שלישי

עדינה בר שלום, אמל אלסנע-אלחג'וג', ראל גודמן, יובל וגנר, אריאל וייס, ברכה זיסר, אוריאל לדרברג, רחל ליאל, אמירה מוסא, ארנון מנטבר, מיקי נבו, אלימלך פירר, קרל קפלן, ניתאי שרייבר





עדינה בר שלום, מייסדת המכללה החרדית בירושלים, +60

תורת העבודה

בשנה הבאה ייצאו מהמכללה החרדית בירושלים אל שוק העבודה כ-250 גברים ונשים צעירים מהמגזר החרדי. הגברים יהיו בעלי השכלה אקדמית בכלכלה ולוגיסטיקה, בעבודה סוציאלית, בייעוץ חינוכי, במדעי המחשב ותקשורת ובמדע המדינה. כשליש מהם השלימו במהלך הלימודים שירות אזרחי או צבאי. הם יצטרפו ל-350 נשים חרדיות בוגרות המכללה, שהן בעלות תואר אוניברסיטאי לכל דבר ועניין במקצועות הפסיכולוגיה, הייעוץ החינוכי, מדעי החברה, קלינאות תקשורת ומדעי המעבדה הרפואית, וכבר מועסקות במשק.

מי שאחראית לכך היא עדינה בר שלום, שסיפור חייה יכול היה לפרנס כמה שיעורים בחוג לספרות עברית - כזה עדיין אין במכללה - ואולי אף לרשום פרק חדש בתולדות היישוב החרדי בארץ הקודש. עדינה בר שלום (בשנות ה-60 לחייה ואם שלושה ילדים) היא בתו הבכורה של הרב עובדיה יוסף. בגיל 14 מנעו ממנה הוריה להמשיך בלימודיה התיכוניים ושלחו אותה ללמוד תפירה. את התסכול היא המירה בקריאת ספרות יפה ובלימוד עצמי. לאחר מכן התחתנה, ילדה שלושה ילדים, עבדה כתופרת וניהלה סלון כלות. כשביקשה ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטה, התנגד לכך בעלה, אז דיין בבית הדין הרבני בתל אביב (וכיום בבית הדין הרבני הגדול בירושלים), ואביה תמך בו. כפשרה היא למדה עיצוב ואופנה במכללת שנקר. אם תרצו, גם זה סוג של לימודי תפירה.

החיפוש אחר ידע והשכלה הוביל את בר שלום באמצע שנות ה-90 לאוניברסיטת תל אביב כשומעת חופשית. בין היתר האזינה להרצאה של פרופ' דן בן דוד, שבה חזה הכלכלן המוערך כי בשנת 2020 ייכנס המשק הישראלי למצוקה בשל העובדה כי החרדים אינם משתתפים במעגל העבודה. הרצאתו של בן דוד הדליקה אצלה נורה אדומה. בנוסף, השיח הציבורי שהלך והחריף בהתבטאותו כלפי החרדים בשנים שלאחר מכן המשיך להעסיק אותה. כתושבת תל אביב היא הכירה את הכעס החילוני ההולך וגדל נגד הציבור שממנו באה, והקריאות "רק לא ש"ס", שעלו מכיכר רבין לאחר ניצחון אהוד ברק במאי 1999, הבהירו לה זאת היטב. גם מצד המגזר שלה הרגישה בר שלום היטב את המצוקה, וזיהתה עוני עמוק ומנוול שהולך ופושה בציבור החרדי. "חלק גדול מהרבנים לא יודעים עד אילו רמות מגיע העוני בחברה שלנו", היא אומרת בעצב. "לאנשים אין ממה להאכיל את ילדיהם".

הפתרון המתבקש הוא שמי שאינו תלמיד חכם או רב יכול וצריך לצאת לעבודה ולפרנס את משפחתו, אבל ברור היה לבר שלום כי ללא השכלה אקדמית הם לא יוכלו להתפרנס בכבוד וממילא יתקשו לוותר על החיים המבוססים על קצבאות: "רציתי שיהיו להם לא רק גמ"חים וקמחא דפסחא, אלא שכר שיאפשר פרנסה טובה כל השנה". תחושות אלה הבשילו לכדי מעשה כאשר גם אביה סבר שדרושות עובדות סוציאליות חרדיות, ולאחר שניסיונות לשלב נשים חרדיות בלימודים באוניברסיטה לא הצליחו. זה היה הסדק שדרכו ניתנה לבר שלום ההזדמנות לתיקון חייה: בעזרת תרומות מיהודים מחו"ל, קרן אביחי, קרן גלנקור, קרן קמח ועוד ובברכתו המלאה של אביה ורבנים נוספים, היא החלה בהקמת המכללה.

בניגוד למוסדות אחרים הפונים לציבור החרדי ואינם מציעים תואר המקנה פרנסה טובה בעולם התעסוקה, בר שלום הציבה רף גבוה וחד משמעי שלפיו על תנאי הקבלה להיות זהים לאלה של האוניברסיטאות. כלומר, לא האוניברסיטאות יתפשרו למען החרדים, אלא החרדים יתאמצו כדי לעמוד בתנאי הקבלה המלאים של האקדמיה. בתמורה יקבלו תעודה אקדמית לכל דבר, בדיוק כמו בוגריהן החילוניים של המוסדות, וכך יוכלו למצוא תעסוקה בשכר גבוה. כדי להכשיר את החרדים למפגש בין הנושאים החדשים לבין עולם התוכן שלהם, כלולים במסלול הלימודים בן ארבע השנים שמציעה המכללה גם לימודי מכינה, שבתוך 15 חודשים מביאים את המוחות המשויפים בפלפולי גמרא - אך חסרים ידע באנגלית ובמתמטיקה - לרמה של ארבע יחידות במקצועות אלה ולרמה של שתי יחידות בעברית, נוסף על לימודים לקראת המבחן הפסיכומטרי. ללימודים מתקבל אחד מכל ארבעה מועמדים, ובסופם זוכים הבוגרים לתעודה הנושאת חותם של אחד מהמוסדות הבאים: אוניברסיטת בן גוריון, אוניברסיטת בר אילן, האוניברסיטה הפתוחה ומכללת הדסה. אגב, את המפעל המרשים הזה היא מנהלת בהתנדבות: "אם אקח משכורת זה יהיה על חשבון מלגות. תודה לאל, יש לנו בבית פרנסה בשפע בזכות בעלי".

בשנה הראשונה להקמת המכללה נתקלה בר שלום בקשיים רבים, בעיקר בשל התנגדות הרבנים האשכנזים. הלחץ היה רב, הפשקווילים ברחובות ארסיים ומאיימים, אך אביה הגיע מדי חודש לחזקה. גם כיום היא מסבירה כי אביה הוא התומך הכי נלהב בפעילותה, וגם מסגירה את המודל שלה להקמת המכללה: "אבא שלי, שתמך מההתחלה, הוא דמות מעוררת השראה. דרכו היתה קשה מאוד אבל הוא דבק בה אף כי הפסקים שלו לא היו בקונסנזוס. אני עושה אותו דבר. לא הייתי מקימה את המכללה בלי לקבל את האישור. עד היום הוא מבקר כל שנה שלוש פעמים ומוסר שיעור בפני הבנות".

אם התוכניות יעלו יפה, בעזרת השם, יהיה מספר הבוגרים השנתי בעוד חמש שנים כ-1,000, ובמכללה נערכים לקבל אישור מהמועצה להשכלה גבוהה כגוף עצמאי. זה די רחוק מסלון הכלות שבו הכל התחיל, אבל למרות הדרך הארוכה שעשתה, בר שלום עדיין מכפיפה עצמה לדרכה של תורה. "אם אבי יורה לי, אסגור מיד את המכללה", היא אומרת, ומוסיפה כי החשש הכי גדול שלה הוא שאחת הבנות תתפקר כתוצאה מהלימודים. לכן, במקביל ללימודים מקבלות הבנות שיעורי חיזוק מרבנים. "לפני 200 שנה מי שהלך ללימודים באקדמיה התבולל. זה מקור הפחד של החרדים מלימודים גבוהים. בזכות המכללה מיגרתי את הפחד מהאקדמיה", היא אומרת. "אני רוצה שנלך בעקבות הרמב"ם והרמב"ן שהיו גם אנשי מעשה וגם אנשי תורה".

line

אמל אלסנע-אלחג’וג’, מנכ"לית שותפה במרכז אג’יק, 37

רועה רחוק

אמל אלסנע נולדה בלקיה כבת החמישית במספר. לדבריה, מבחינתם של הוריה זו היתה כמעט טרגדיה. לאמה היה ברור שהאב, שקיווה לבן זכר לאחר ארבע בנות, יישא אישה אחרת. אבל הוא דווקא הציע הזדמנות אחרונה וקרא לילדה אמל (תקווה), כאות לבנים. ואכן, אחריה נולדו חמישה בנים, אבל היא נשארה עם טעם האכזבה. בגיל חמש, מכיוון שלא היו לה אחים בוגרים, נשלחה לרעות את הצאן לבדה. "למדתי לקחת אחריות, והבנתי שעל כל דבר שמגיע לגברים באופן טבעי אני איאלץ להילחם", היא מספרת.

20 שנה לאחר מכן נלחמה אלסנע על הזכות לצאת ללימודים לתואר שני בפיתוח קהילתי באוניברסיטת מקגיל בקנדה. עם שובה לישראל הקימה את אג'יק, המרכז הערבי-יהודי לשוויון, העצמה ושיתוף. "אל תדברו איתי על דו קיום", היא מתעקשת, "המטרה שלנו היא לייצר שותפות אמיתית חברתית, סביבתית וכלכלית". בין השאר פועלת אג'יק להעצמה כלכלית של הנשים בקהילה הבדואית מבלי שזו תפגע במרקם החיים השבטי ובמנהגים המסורתיים.

בין הפרויקטים שהיא מפעילה: הכשרת אמהות חד הוריות לניהול עסקים קטנים בתחום המסעדנות, תוכנית הכשרה לעיצוב וייצור תכשיטים ולעיצוב אופנה, וגם יוזמות לא שגרתיות ומקוריות כמו קורס תקליטניות.

מעוררת השראה: צמיחה אישית וכלכלית מתוך כבוד למסורת.

מתוך גיליון ספטמבר של מגזין TheMarker

לקבלת גיליון היכרות מתנה של מגזין TheMarker מלאו את פרטיכם או חייגו
1-700-700-250
שם משפחה: שם פרטי:
טלפון:

line

ראל גודמן, מנכ"ל קרן שמש, 43

מנטור חברתי

לאחר שני תפקידי ניהול בתעשיית המזון הרגיש ראל גודמן שהגיע הזמן לשינוי בחייו. מפגש עם אנשי קרן ספרא וקרן רש"י פתח לו את הדלת למיזם חדש: קרן פרטית שתסייע ליזמים צעירים בגילאי 20-35 על פי מודל בינלאומי שפותח בבריטניה תחת חסותו של הנסיך מוויילס.

מטרת הקרן היא לסייע לצעירים חסרי ניסיון וגב כלכלי להקים עסק פרטי מצליח ובר קיימא. בארבע שנות פעילותה נענתה הקרן לכ-20% מכלל הפניות שקיבלה, וסייעה להקמת 640 עסקים חדשים. גובה הלוואה ממוצעת שהיא מעניקה הוא 75 אלף שקל. ליזמים שאינם זקוקים לאשראי חוץ בנקאי היא מעמידה ערבויות גבוהות של עד 70% להלוואות בנקאיות (בעזרת קרן קורת), ואף מסבסדת בעבורם את הריבית.

הנתונים מצביעים על הצלחה: כ-70% מהעסקים שהוקמו בעזרת הקרן לפני שלוש-ארבע שנים עדיין פעילים - מספר המכה את הסטטיסטיקה הארצית. סוד ההצלחה של הקרן אינו נובע מהמימון, אלא מהחבילה השלמה שמקבל ממנה היזם: סבסוד תוכניות עסקיות, פגישות ייעוץ עם מומחים ומנטור מהעולם העסקי. מועדון המנטורים שהקימו גודמן ואנשיו כולל 200 אנשי עסקים. יחד הם מרימים את היזמים הצעירים שנפלו פעמים רבות בין הכיסאות ומכניסים את המושג מנטורינג עסקי לשיח הישראלי.

מעורר השראה: מעבר למגזר השלישי לפני הפנסיה והאקזיט.

line

יובל וגנר, מייסד ויו"ר עמותת נגישות ישראל, 54

בנגישות וברגישות

במארס 1987 נפצע קשה טייס המסוק יובל וגנר בתאונת טיסה. בתום שיקום ממושך התברר כי לעולם לא יוכל לקום מכיסא הגלגלים, אבל הוא המשיך לשרת בחיל האוויר בתפקידים שונים והגיע לדרגת סא"ל (במיל'). לאחר שנולדו לו שלושה ילדים גילה שיש מקומות רבים שאליהם לא יוכל להגיע באופן עצמאי עם משפחתו. "כתבתי מכתב לנשיא עזר ויצמן והוא פקד עלי להקים עמותה", הוא משחזר.

ב-1999 מילא וגנר את פקודתו של ויצמן והקים את עמותת נגישות ישראל. מהפיכת הנגישות שהתרחשה מאז בישראל רשומה בעיקר על שמו. הישגי העמותה כוללים העלאת המודעות, קידום חקיקה, מתן "אות נגישות ישראל" למקומות שנענו לאתגר והקמת פורטל "לדעת מראש" המספק מידע חיוני.

בשנים האחרונות ניכרות בשטח תוצאות הפעילות: כספומטים נמוכים המיועדים ליושבים בכיסאות גלגלים, וכאלה הכוללים התקנים לחיבור אוזניות למען העיוורים, רמפות גישה במתחמי תרבות, 60 פינות פיקניק נגישות, בתי קולנוע נגישים ללקויי שמיעה והנגשה של אתרי אינטרנט ישראליים. אם ימשיך וגנר להיאבק על זכויותיהם של 670 אלף בעלי המוגבלויות החיים בישראל ויעמוד איתן מול הדעות הקדומות, בתוך שנים ספורות ייעלם המצב המביש שלפיו 80% מבתי העסק עדיין לא מונגשים לכולם.

מעורר השראה: הנחישות מנצחת.

line

אריאל וייס, מנכ"ל יד הנדיב, 57

אסטרטגיה אזרחית

אם ביקרתם בקמפוס האוניברסיטה הפתוחה ברעננה, או גלשתם למאגר המידע גיידסטאר שהושק השנה ושמרכז מידע על העמותות בישראל, נתקלתם רק בחלק קטן מפעילות הקרן שמנהל אריאל וייס בעשור האחרון. וייס אחראי להיקף עצום של יוזמות פילנתרופיות מטעם יד הנדיב (קרן רוטשילד), המשקיעה בתחום זה כ-30 מיליון דולר מדי שנה. היוזמות שבהן טיפל כוללות בין היתר תרומה להקמת המבנה החדש של הספרייה הלאומית וכן להקמת גופים שונים בהם מכון אבני ראשה להכשרת מנהלי בתי ספר בשיתוף משרד החינוך, הקרן לבריאות ולסביבה וארגון קמרון לסיוע פיננסי לעמותות.

וייס חבר בהנהלת יד הנדיב מ-1992, ומשמש מנכ"ל מ-1999. הוא מתואר כאדם בעל ראייה אסטרטגית מבריקה היודע לבחון פרויקט לפרטיו, לזהות את נקודות החולשה שלו ולאחר מכן להזיז הרים במוסדות המדינה כדי להוציא אותו לפועל - גם אם התהליכים דורשים שנים ארוכות.

מקור כוחו הוא הקשר הקרוב שיצר עם משפחת רוטשילד, וכמותם הוא מתרחק מהתקשורת. לעזר כנגדו נמצא המשנה למנכ"ל, אלי הורוביץ, המתפקד כפנים הגלויות של הארגון ומוביל קו המעודד קשר וחשיפה לארגונים אחרים.

מעורר השראה: הירידה לפרטים מחדדת את הראייה ארוכת הטווח לשיפור איכות החיים של תושבי המדינה.

line

ברכה זיסר, מקימה ומנהלת של המאגר הלאומי למח העצם, 51

עצם העניין

ברכה זיסר היתה יכולה למלא באופן מושלם את תפקיד העזר כנגדו של המולטי מיליונר מוטי זיסר וליהנות מחיים מרופדים ונוחים. אבל במובנים רבים דווקא הוא יכול להיחשב לעזר כנגדה של מי שהקימה מפעל חיים משגשג, שמציל חיים של מאות אנשים בשנה: מאגר מח העצם הלאומי עזר מציון.

זיסר החלה את דרכה כאחות. לפני כמה שנים עברה טלטלה אישית כשבעלה חלה בסרטן - אירוע שבעקבותיו עברה הסבה למחלקה האונקולוגית. בשילוב של רוח יזמית ואמצעים כספיים הקימה את בית ההחלמה לילדים חולי סרטן אורנית שליד בית החולים שניידר בפתח תקוה. שם נחשפה למחסור בתורמי מח עצם ליהודים, והקימה את מאגר מח העצם הלאומי, שכיום מכיל כחצי מיליון דגימות וכבר הציל חייהם של מאות אנשים.

בשתי ידיה ובעזרת הכסף המשפחתי הקימה זיסר מפעל רפואי חיוני, ללא כל סיוע ממשלתי. לממסד זה נוח: ביד אחת הוא מחבק אותה ואף מעניק לה את פרס ישראל, אך ידו השנייה נותרת קפוצה ולא משקיעה אפילו שקל אחד בהרחבת המאגר. לא שזה עוצר את זיסר. במקום להתלונן על שרירות לבה של המדינה, היא כבר בדרכה לעוד קמפיין לגיוס תרומות ודגימות חדשות למאגר.

מעוררת השראה: כוונות טובות בלי טובות.

line

אוריאל לדרברג, יו"ר עמותת פעמונים, 37

יתרת זכות

הרבה לפני שאלון גל עשה קריירה עם "משפחה חורגת", עמותת פעמונים לימדה משפחות רבות בישראל לחתוך בהוצאות. את העמותה הקים הקים אוריאל לדרברג, ופעילותה העניקה שקט נפשי לאלפי משפחות.

זה שמונה שנים מסייעת העמותה של לדרברג, שבעבר ניהל מוסדות חינוך חרדיים, למשפחות הנתונות בקשיים כלכליים. מתנדבי העמותה, הפזורים ב-50 סניפים ברחבי הארץ, עוזרים למשפחות לאזן את תקציביהן ומלמדים אותן כיצד לנהל את כספן באמצעות ליווי פיננסי מקצועי. לצורך זה מכשירה העמותה חונכים ומאמנים אישיים, וזוכה להצלחה רבה. זו ניכרת יותר מכל ברשימת ההמתנה הארוכה של מתנדבים לקורסי ההכשרה.

התפיסה שעומדת מאחורי העמותה פשוטה. במקום לחלק דגים - לתת חכות, וכך להוציא משפחות ממעגל העוני. כעת מבקש משרד הרווחה לאמץ את השיטה ולהצמיד מאמנים אישיים למובטלים, כדי לסייע להם למצוא עבודה וללמד אותם כיצד לנהל משק בית באופן מאוזן. אם יאמץ המשרד את התוכנית וירחיב אותה, תצטרף פעמונים לקבוצה איכותית ומצומצמת של עמותות חסד שיישמו בהצלחה רעיון חברתי בהיקף ארצי.

מעורר השראה: הקניית כלי יסוד להתנהלות נבונה שאיש לא טורח לתת.

line

רחל ליאל, מנכ"ל הקרן החדשה לישראל, +50

הסנגורית הציבורית

רחל ליאל מונתה לפני כשנה למנכ"ל הקרן החדשה, ארגון גג של ארגוני החברה האזרחית בישראל, לאחר שבמשך 11 שנים כיהנה כמנכ"ל שתי"ל, הזרוע הביצועית של הקרן.

בהנהגתה תמכו שתי"ל והקרן החדשה במאות ארגונים בתחומי הסביבה והקהילה, שילוב עולים בחברה, קידום צדק חברתי ועוד. שתי"ל עודדה את האוכלוסיות הדחויות והמוחלשות ביותר בחברה הישראלית - נשים בדואיות, ערבים, הומואים ולסביות, אתיופים ואחרות - להקים ארגוני סיוע ולפעול בעצמם כדי לשפר את מצבם. ארגונים אלה מקבלים משתי"ל סיוע, קורסים והדרכה בנושאים כמו התאגדות לעמותה פעילה, ניהול כלכלי ומשפטי, לובינג ואימון אישי.

ליאל עומדת בראש ארגונים אלה בתקופה מאתגרת. המשבר הכלכלי פגע בעמותות השונות, ובמקביל קמה להן תחרות מצד ארגונים חדשים. לנוכח עליית קרנה של הפילנתרופיה, בלט קולה של ליאל שקראה לבחון בזהירות אימוץ כללי ניהול עסקיים בעת הפעלת עמותה חברתית. היא דוברת בולטת של העמדה המתריעה מפני נסיגת הממשלה מתמיכה בחברה האזרחית והחלפתה בפילנתרופיה. גם מול ביקורת חריפה שמותחים עליה ארגונים המזוהים עם הימין הפוליטי, ממשיכה ליאל להוביל את הקרן החדשה בפעילות הנוקטת גישה ליברלית ודמוקרטית מובהקת.

מעוררת השראה: קול צלול ומצפוני השואב מעשייה רבת שנים.

line

אמירה מוסא, מנהלת ארגון אלעאמר ומנהלת מתנ"ס אבו סנאן, 48

ניצוצות של הכוונה

אמירה מוסא עוזרת לצעירים ערבים לבחור את המקצוע הנכון עבורם. היא עצמה עברה מהפך בתחום המקצועי. בגיל צעיר חלמה מוסא להיות רופאה. ואולם, המצב הכלכלי הקשה בבית לא איפשר לה לפנות ללימודים אוניברסיטאיים. הפשרה שלה היתה לימודים בבית הספר לאחיות. במשך 12 שנים עבדה במחלקת טיפול נמרץ לב במרכז הרפואי נהריה, עד שמפגש מקרי עם מאושפזת במחלקה, ניצולת שואה, שינה את חייה. היא החליטה לעשות הסבה מקצועית.

בסביבה הקרובה הרימו גבה - היא עוזבת משרה מסודרת. אבל מוסא התעקשה. היא עברה הסבה לתחום החינוך בחברה והחלה לנהל את המתנ"ס בכפר אבו סנאן. בהמשך למדה בקורס למנהיגות צעירה במכון מנדל, והבינה את הצורך במערך תמיכה לצעירים ערבים בשלב הקריטי של בחירת מקצוע לחיים.

הפרויקט שהחלה לפתח במכון מנדל הפך לארגון "אלעאמר" (שגשוג), שמפעיל בסכנין את פרויקט ג'אפה לאיתור צעירים בעלי פוטנציאל. המשתתפים בפרויקט עוברים שנה אינטנסיבית שבמהלכה הם עוברים הכנה ללימודים אוניברסיטאיים והדרכות צמודות להכוונת קריירה, ומתנדבים כמה ימים בשבוע בפרויקטים בקהילה. עד כה התקיימו בפרויקט ארבעה מחזורי חניכים.

מעוררת השראה: הגשמה אישית על חשבון ביטחון תעסוקתי.

line

ארנון מנטבר, מנכ"ל ג’וינט ישראל, 64

טיפול רקמות

מאז שהוקם ב-1914 דבק ארגון הג'וינט העולמי בחזונו המקורי: סיוע הומניטרי ושוויוני לתושבי ארץ ישראל וליהודים ברחבי העולם. ואולם, בעשור האחרון עולה כוחו של הארגון המקומי בשל היותו גוף מקצועי לעילא בתחומי פעילותו.

ארנון מנטבר עומד בראש ג'וינט ישראל מאז 1995, והשכיל לטפח אותו כארגון המתמחה בהפעלת פרויקטים בהיקף ארצי. האסטרטגיה שגיבש מבוססת על הקמת מיזמים חברתיים במימון צמוד של הג'וינט. משרדי הממשלה השונים מעורבים כבר בשלב פיתוח המיזם. שיתוף הדרג המקצועי של משרדי הממשלה בחדשנות מבטיח לא רק המשכיות במקרה של תהפוכות פוליטיות, אלא גם שינוי הדרגתי לטווח ארוך במדיניות המשרד. בתום כמה שנים מסיים הג'וינט את תהליך הפיתוח והמימון, והמשרד בשל להמשיך בכוחות עצמו.

בזכות שיטת עבודה זו של מנטבר היה הג'וינט שותף למאות מיזמים שחדרו עמוק לתוך הרקמות החלשות ביותר בחברה - בין היתר הגדלת שיעור האוכלוסיות המוחלשות בכוח העבודה, השמה והכוון תעסוקתי לחרדים, צמצום היקף ילדים ובני נוער בסיכון וסיוע לילדי הגיל הרך בחברה הערבית. במסגרת אש"ל, האגודה לתכנון ופיתוח שירותים למען הזקן בישראל, פועל הג'וינט בתחום הנסתר מהעין של האוכלוסייה הקשישה, ומפתח שירותים קהילתיים מתקדמים.

מעורר השראה: שותפות ממשלתית מבטיחה מחויבות והמשכיות.

line

מיקי נבו, מייסד ומנכ"ל מרכז מעשה, 51

הכניסה עליו

מרכז מעשה שהקים מיקי נבו מעודד התנדבות לשנת שירות בקרב צעירים בגילאי 18-21 שסיימו את לימודיהם ומסיבות שונות אינם מתגייסים לצה"ל. את הגישה הטיפולית המתייגת והמחלישה כלפי בני נוער מהפריפריה החליף נבו בדרישה להישגים, למיצוי יכולות ולהתנסות במנהיגות. חוויית ההתנדבות היא הדרך שבה צעירים אלה יכולים להתחבר לחברה, והיא מעניקה להם נקודת התחלה טובה יותר, שבלעדיה עתידם עלול להיות מוגבל. במלים אחרות, נבו מעניק להם כרטיס כניסה לחברה הישראלית.

בעשור הקודם עבד נבו כמהנדס תוכנה, אך בסופו החליט לשנות כיוון לתחום החינוך. נאמן להחלטתו למד שנתיים במכון מנדל למנהיגות חינוכית ובמשך חמש שנים נוספות ניהל את בית הספר העל יסודי בגוש שגב שבגליל. במהלך תקופה זו התחוור לו שהתנדבות היא הכלי האפקטיבי לקידום שוויון הזדמנויות ומוביליות חברתית.

ב-2004 הקים את מרכז מעשה. בשנה שעברה הפעיל המרכז 700 מתנדבים שהגיעו מקבוצות מגוונות בחברה הישראלית, ופעלו בערוצים מגוונים. בין התוכניות: גרעיני איתן לנוער מהפריפריה במסגרת הנח"ל הקהילתי, מכינה קדם צבאית, מכינות לנערות תושבות הפריפריה במסגרת השירות הלאומי (רובן יוצאות אתיופיה) וגרעיני אופק למתנדבים מהחברה הערבית.

מעורר השראה: לא מוותר על מי שנשאר מאחור.

line

אלימלך פירר, מייסד אגודת עזרה למרפא, 66

כשהשמיים נופלים

את הרב אלימלך פירר אין צורך להציג: כמעט כל אדם בישראל נאלץ להיעזר בשירותי הייעוץ הרפואי שלו או מכיר מישהו שנעזר בהם, לרוב ברגעים הקשים ביותר בחיים. פירר הוא תופעה יוצאת דופן - מפעל רפואי שעליו מנצח אדם אחד, הנחשב לגאון בדורו.

אף כי הוא אוטודידקט, הרב פירר מרכז ידע רפואי במגוון רחב של תחומים רפואיים ומעודכן במחקרים החדשים ביותר. באמצעות הידע הנדיר ויקר הערך הזה הוא מעניק לחולים קשים, המוצאים עצמם אבודים במבוך הביורוקרטיה הרפואית, סיוע והכוונה לטיפול המתאים. לא פחות חשוב מכך, הוא מפנה לרופא המתאים לטיפול במחלתם. את כל זאת הוא עושה ללא תשלום, מתוך שליחות ובאמצעות צבא מיומן של עוזרים שמסייעים לו לנהל את המערכת, העונה לאלפי פניות של חולים בשנה. נוסף על הייעוץ עוסק הארגון, בין היתר, בסיוע בהטסת חולים למרכזים רפואיים בחו"ל ובהשכרת ציוד.

במשך השנים צבר פירר עוצמה רבה, ובמערכת הבריאות הוא נחשב למי שמשפיע לא רק על קריירה של רופאים אלא במידה מסוימת גם על מעמדן של מחלקות ויחידות במרכזים הרפואיים. המלצה שלו יכולה לרומם, והימנעות ממנה - להזיק. בלי כל תואר פורמלי או תפקיד רשמי במערכת הבריאות - פירר הוא ללא ספק אחת הדמויות המשפיעות ביותר במערכת.

מעורר השראה: ידע הוא כוח להבריא.

line

קרל קפלן, מנכ"ל קרן קורת, 65

פיננסייר מיקרו

זמן קצר לאחר שעלה לישראל מארה"ב התבקש עו"ד קרל קפלן לתרום מניסיונו העסקי לאחרים. מנהלי קרן קורת האמריקאית, שהיקף ההון שלה הוא חצי מיליארד דולר, ביקשו ממנו לעמוד בראש הסניף הישראלי.

בתחילה תפסה הקרן רבע מזמנו, אבל בהדרגה הפכה לפול-טיים ג'וב ולמפעל חיים. הקרן הישראלית, שהוקמה ב-1994, שמה לעצמה מטרה לסייע למנוע הצמיחה האמיתי של המשק - העסקים הקטנים. ב-15 השנים האחרונות העניקה הקרן הלוואות לכ-8,500 עסקים, מתוכם 5,500 עסקים קטנים ובינוניים, רובם בפריפריה ובבעלות אוכלוסיות מוחלשות. באמצעות הערבויות שמספקת הקרן העמידו הבנקים לעסקים הללו אשראי בסך כולל של 235 מיליון דולר.

וזה לא הכל: מאז 2006 הפכה קרן קורת למקור היחיד בישראל הפועל בשיטת המיקרו־פייננסינג, ומספק הלוואות בסכומים של 2,500-10,000 שקל לעסקים זעירים. יותר מ-2,000 עסקים הוקמו באמצעות הלוואות אלה, בין השאר בקרב אוכלוסיית הנשים הבדואיות בנגב. שיעור ההפסד של הקרן בקרב הלווים הוא 2.5% בלבד.

קפלן, שעבד במגזר הפרטי בארצות הברית, בין היתר בוול-סטריט, ויתר על עריכת דין ותיווך עסקי מהמעלה הראשונה, כדי לעמוד בראש מיזם שעושה באופן פרטי את מה שהממשלה צריכה לעשות ומרחיב את מעגלי התמיכה באוכלוסיות חלשות.

מעורר השראה: מעסקים לעסקים של אחרים.

line

ניתאי שרייבר, מייסד עמותת גוונים, 49

מתקן עולם בסנדלים

הורים לפעוטות, משפחות במצבי סיכון, בעלי מוגבלויות, קשישים מהקווקז ובני הקהילה האתיופית - כל אלה נהנים משירותיה של עמותת "גוונים" הפועלת בשדרות. ניתאי שרייבר, חבר הקיבוץ העירוני "מגוון", הקים את העמותה לפני 16 שנה כחלק ממהפכה חברתית שאותה מחוללים בעיר הוא וחבריו. העמותה, שכיום מנהל אותה גם ברק ביתנון, מפעילה בעיר עשרות פרויקטים חברתיים - בהם מרכז לאיתור בעיות התפתחות בגיל הרך, תוכניות עזרה לילדים ולנוער בסיכון גבוה, מועדון הנמצא בשכונה של עולים מחבר העמים ומסייע לצעירים בקשיים לחזק את זהותם ולסייע להם להיקלט, ומרכז שמקשר בין צעירים בעיר לבין מעסיקים ומוסדות השכלה.

ההתחלה, לפני 23 שנים, היתה צנועה. שרייבר, יליד קיבוץ נירים ששירת בצבא בסיירת שלדג, הגיע לשדרות כחלק מקבוצה של שישה חברים שבאו להקים קיבוץ עירוני. חברי הקהילה התגוררו בדירות צפופות בבלוק דיור ציבורי וניהלו משק משותף. המטרה היתה לבנות שותפות של ממש עם אלה שנזנחו בשולי ישראל, לא כשנת שירות או שהות זמנית, אלא כהתיישבות לכל דבר. זה לא עבר בלי חשדנות מצד התושבים, שנשאו משקעים כלפי המונח קיבוץ. במשך הזמן רכשו החברים מגרשים בעיר ובנו את בתיהם. היום החשדנות היא היסטוריה, אבל הקרב על שדרות עדיין רחוק מלהסתיים.

כ-30% מאוכלוסיית שדרות מטופלים במחלקת הרווחה. אם זה לא מספיק, לעיר היו די והותר סיבות אחרות להתרסק אל קרקע המציאות בעשור האחרון. לאחר שנאבקה להתרומם מנקודת התחלה לא מבטיחה כמעברה, קלטה שדרות בשנות ה-90 אלפי עולים מהקווקז שהכפילו את אוכלוסייתה - תוצאה ברוכה כשלעצמה, אך הרסנית בהיעדר תשתיות מתאימות שיסייעו בקליטת התושבים החדשים. מכיוון שלעולים החדשים נדרשה תמיכה משמעותית, שקעה העיר שוב בקשיים. לכך הצטרפה אימת הקסאמים שריסקה את גופם ונפשם של תושבי העיר שנה אחר שנה. "שדרות היא יישוב חזק, אבל עם שריטות", אומר שרייבר, היום בן 49, נשוי ואב לארבעה ילדים שגדלו בעיר תחת ההפגזה הבלתי פוסקת. "הקסאמים שרטו את כולנו. זו טראומה מתמשכת שלא חלפה ועדיין נוכחת בחיינו".

אם שדרות שרדה את כל הקשיים ואיכשהו אפילו יצאה מהם מחוזקת, זה לא מעט הודות למודל שפיתחו שרייבר וחבריו. למרות כל הקשיים שנחתו עליה גילתה שדרות חוסן מפתיע, בין היתר בזכות תחושת קהילתיות חזקה שקיימת בה. אחת הסיבות לכך, גם אם לא היחידה, היא פעולתן של קהילות שיתופיות חזקות כמו הקיבוץ העירוני שבו חבר ניתאי, והגרעין התורני הגדול שבעיר, שפיתחו שירותים קהילתיים רבים ודומיננטיים. סוד ההצלחה הוא בכך שגוונים מציבה את שדרות במרכז ולא את עצמה. כך היא מצליחה לרתום גם גורמים נוספים בעיר לשיתוף פעולה. "גוונים עוסקת בהצמחה", אומר שרייבר. "הסוד הוא תרבות ארגונית שמאפשרת פיתוח. התרומה שלי היא שיותר אנשים יחשבו במונחים של שותפות במקום תחרות. בגלל זה אנחנו ישנים טוב בלילה".

השותפות שעליה מדבר שרייבר הפכה לכה מרכזית בחיי העיר, עד שלגוונים יש כיום חלק מרכזי בניהולה, וכמוה גם לעמותת "אפיקים בנגב" שהקים הגרעין התורני. בתקופת ראש העיר הקודם, אלי מויאל, אפילו נשמעו טענות שלפיהן שדרות מנוהלת למעשה על ידי פורום הגופים הפעילים בעיר, ומנכ"ל העירייה שמקבל את ההחלטות השוטפות, תוך ייתור הדרג הנבחר.

עתה פועל שרייבר להרחבת מודל ההתיישבות והפעילות החברתית שפיתח באמצעות ארגון גג חדש המכונה רקמה. ארגון זה הוא למעשה רשת תומכת של כמאה קהילות שיתופיות מכוונות משימה, המפוזרות באזורי פריפריה גיאוגרפיים או חברתיים. כמה מהקהילות הן גרעינים תורניים, ואחרות הוקמו על ידי בוגרי תנועות נוער או קהילות של יוצאי קווקז ואתיופיה. המימון לפעילות רקמה, שבו מכהן שרייבר כמנכ"ל משותף לצד שלמה קליין, מגיע מחמש קרנות: הסוכנות, הג'וינט, קרן אורן, קרן גנדי"ר ומגבית קנדה.

"אני מנסה לתת משמעות לחיי באמצעות תרומה לחברה ולהקדיש את חיי לעשייה חברתית", אומר שרייבר. ב-2008 זכתה עמותת גוונים בפרס מטעם יו"ר הכנסת לאיכות חיים על פעילותה, אך הוא סירב לקבל אותו כאות מחאה על המצב הביטחוני בעיר: "איך נקבל פרס על איכות חיים כשאנחנו אפילו לא יכולים לחוש בטוחים לשלוח את הילדים לבתי הספר".

עקבו אחרינו בטוויטר
עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות ישירות לפייסבוק
הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

שלח להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

שלח סגור להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות
03
ישראל כהן
  • 09:21
  • 18.09.10

מפעולות הקרן - תמיכה בדוח גולדסטון, תמיכה בעמותת זוכרות ועוד עשרות ארגונים פלסטינים המנתגדים לזכותנו להגדרה עצמית, תמיכה מסיבית בכל מי שקורא בחול להחרימנו.

02
אזוב שבקיר
  • 04:47
  • 19.09.10

לא כולם פה נוהים אחר הכסף בלבד... עדיין.

01
המדייק
  • 12:52
  • 17.09.10
פרוייקטים מיוחדים
הפופולריות בסמארטפון
הצעות מיוחדות