בישראל קיימת מדינה אחרת, כזו שרבים מעדיפים שלא לדעת ולא להכיר - שבה 129 יישובים ערביים, שמהווים כ-11% מכלל היישובים במדינה, מהם 92 יישובים עירוניים של 2,000 איש ויותר ו-37 יישובים כפריים.

44% מהאוכלוסייה הערבית מרוכזת באזור הצפון, והעיר הערבית הגדולה ביותר היא נצרת עם כ-67 אלף תושבים. הערים הגדולות שאחריה הן אום אל פאחם, באקה-ג'ת, טייבה, רהט, שגור ושפרעם, שבכל אחת מהן יותר מ-30 אלף תושבים. עבור רבים מאתנו מדובר רק בכיתובים על שלטי דרכים.

פרויקט מיוחד: המגזר הערבי מנוע צמיחה

ההזדמנות הגדולה של החברה הישראלית: המגזר הערבי - קפיצת המדרגה הבאה של המשק הישראלי

"הפריצה הבאה של המשק הישראלי: שילוב הפוטנציאל הערבי"

3,000 אקדמאים ערבים חיפשו עבודה - רק 170 מצאו

הציבור הערבי מתקרב לשוק ההון: נחשף למוצרים מגוונים, דורש ייעוץ - ומתחיל להשקיע בבורסה

מהפכת התקשורת מדלגת על הכפרים הערביים: רק 6% ממשקי הבית המחוברים לאינטרנט משתייכים למגזר הערבי

האוכלוסייה הערבית נמצאת בתהליך מואץ של שינוי חברתי / רמזי חלבי

בישראל קיימת מדינה אחרת, כזו שמעדיפים לא להכיר / אריק מירובסקי

ענף ההיי-טק - ממקורות האי שוויון הגדולים בחברה / ירון זליכה

"החברות הישראליות רק מתחילות לגלות את כוח הקנייה של המגזר הערבי"

"למנהל היי-טק נוח לעבוד עם מי ששירת אתו בצבא"

הנה עוד נתון טריוויה: במדד החברתי-כלכלי של הלמ"ס, שמדרג את הרשויות המקומיות בסולם של 1 עד 10 (דירוג 10 ניתן למקומות שבהם המצב הסוציו-אקונומי הוא הגבוה ביותר), היישובים הערביים הגדולים נמצאים במדרגים 1-4 (נצרת במדרג 4 ואום אל פאחם במדרג 2). התוצאה היא הרבה יישובים עניים ולא מעט מצוקות בתחומי הרווחה והחברה.

במהלך השנים הרבה דנו ומעט עשו בפתרון המצוקות שמהם סובלים מרבית היישובים הערביים, שהעיקרית היא היעדר תכנון לצד בנייה בלתי מתוכננת ביישובים, שאליהם מצטרפים יישובים בלתי חוקיים והחלטות ממשלתיות להגביל את התפתחות היישובים. כל אלה, יחד עם חוסר היכולת של ראשי הרשויות הערביות לפתח תשתיות ראויות, גורמים להגדלת הפערים בין יישובים יהודיים לערביים.

במשך שנים היה נוח לכולם להתעלם מהבעיות. ליהודים, משום שההתמודדות עמן מעולם לא היתה בסדר עדיפות לאומי גבוה; ולערבים, מכיוון שחלק מהפתרון לבעיות נעוץ בשינוי מוחלט של סדרי השלטון המקומי בערי המגזר, שכלל לא בטוח שרבים מבכיריו רוצים בו.

בעקבות הקושי למצוא מקומות מגורים בערים הערביות, החלה בהדרגה אוכלוסייה ערבית, במיוחד צעירה, לחפש לעצמה מקום מגורים אחר ולהגר ליישובים יהודיים.

הראשונה שחשה בכך היתה נצרת עילית, אחת מערי הדגל של מבצע "ייהוד הגליל". כחלק מהמשבר הכלכלי והתעסוקתי שמכה זה שנים ברשויות המקומיות בצפון, נצרת עילית החלה לרשום בשנות ה-2000 הגירה שלילית בקרב תושביה, ומ-2000 ירד מספר תושביה בכ-4% ל-42.4 אלף איש, מחירי הדירות בעיר ירדו וערבים מהסביבה החלו לרכוש בה דירות. בכרמיאל, בעת הבחירות המקומיות האחרונות ב-2008, הוקמו סיעות שחלק מהמצע שלהן אסר על מכירת דירות בעיר לערבים. כמו כן, מבאר שבע ומערד מגיעות עדויות על רכישת דירות על ידי בדואים מהסביבה.

הלקח שצריך להפיק מההתפתחויות הללו הוא שההתעלמות מהבעיה אינה פותרת אותה. זאת, בנוסף לשאלה אם האוכלוסיות בשלות להתערות האחת בשנייה ולהתגורר בשכונות מעורבות.