פרדוקס טורונטו: שוק הדיור הלוהט מחזיר את הגוזלים לקן - והמחירים קופצים - נדל"ן - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

פרדוקס טורונטו: שוק הדיור הלוהט מחזיר את הגוזלים לקן - והמחירים קופצים

מחירי הדירות באזור טורונטו שבקנדה מזנקים, ולכן לבעלי הבתים לא מוכרים את נכסיהם ■ בני ה-20 חוזרים לגור אצל הוריהם כדי לחסוך כסף, והתופעה תורמת לסירוב ההורים למכור ■ "אנחנו לא יכולים לתת להם 200 אלף דולר לדירה - רק לאפשר להם לגור אתנו"

תגובות
אם ובנותיה קנדה
Aaron Vincent Elkaim / NYT

ג'נט ברבר אינה מתעכבת יותר מדי על הנוף שנשקף מכביש הגישה לבית שלה באזור טורונטו שבקנדה. הרבה משכניה הוותיקים במורד ובמעלה הרחוב החליטו למכור את הדירות, לאחר הזינוק במחירי הנדל"ן בשכונה, ועברו משם. במקום שבו היו פעם בתי העץ הצנועים שלהם, יש כיום בתים מעוצבים וגדולים הרבה יותר, עשויים מאבן, פלדה וזכוכית. בצדו השני של הרחוב, שלט גדול שעליו מדבקת "נמכר" מעידות כי גורלו של הבית הזה כנראה יהיה דומה.

אבל לא משנה כמה ברבר ובעלה, מייקל, יכולים לקבל כיום עבור הדירה שלהם - בונגלו של שלושה חדרים - הם אינם מתכוונים להצטרף לטרנד. אף שהם מספיק מבוגרים כדי שהגוזלים שלהם יעזבו את הקן - הוא לא ריק. בתם שרה, 29, חיה עמם מאז שסיימה את התואר ב-2013, משום שאינה יכולה להרשות לעצמה לעבור למקום משלה. אחותה הגדולה, ג'ניפר, עשתה את אותו הדבר במשך שש שנים.

ככל שמחירי הבתים ימשיכו לעלות, כך ייקח לשרה יותר זמן לחסוך מספיק כסף כדי לצאת מהבית של ההורים. כל עוד היא ואלפים כמוה נשארים עם ההורים, פחות בתים מוצעים למכירה - והמחסור הזה הוא אחד הסיבות העיקריות לעליות המחירים.

שיעור המבוגרים שגרים אצל ההורים מגיע ל-78%

זה הפרדוקס של שוק הדיור הרותח באזור טורונטו: חלק מבעלי הבתים אינם מוכרים מאחר שהמחירים גבוהים מדי. עיירת השינה האמידה שבה גר הזוג ברבר עברה שינויים גדולים בעקבות הזינוק במחירי הנכסים באזור. בחודש שעבר מחיר המכירה הממוצע באוקוויל זינק ל-1.4 מיליון דולר קנדי (מיליון דולר) - 30% יותר מהשנה הקודמת. מחירי הבתים מטפסים ליותר ממיליון דולר קנדי ברחבי האזור, ודירות להשכרה הן יקרות וקשות להשגה.

המחירים המאיימים האלה גרמו לאלפי צעירים לחזור לגור בחדרי הילדות שלהם. שיעור גבוה באופן חריג - 56.5% מבני ה-20 באזור טורונטו - עדיין מתגוררים עם הוריהם, לעומת 42% בקנדה כולה. כמו שרה ברבר, נראה כי הרבה מהם מחליפים את העצמאות בסיכוי להפוך את הכסף לשכירות לחסכונות לטובת הון עצמי לדירה.

זה הגיוני מבחינה פיננסית עבורם, אבל זה גם הופך במובן מסוים את הבעיה שלהם לחמורה יותר. לפי הכלכלה הבסיסית, מחירים גבוהים אמורים לפתות יותר בעלי בתים למכור, ותוספת הדיור בשוק אמורה למתן את עליות המחירים. אבל זה לא מה שקורה בטורונטו, שבה למרות הביקוש הגבוה, מספר הדירות החדשות בשוק נמצא בקיפאון כבר כמה שנים - ואף ירד ב-12% בחודש שעבר.

ייתכן כי יש סיבות נוספות לכך שבעלי בתים באזור טורונטו אינם עושים את מה שספרי התיאוריה הכלכליים חוזים. יש אנליסטים המאמינים כי הורים שהיו מעוניינים למכור, אבל נשארים במקומם כדי לתת מגורים לילדיהם המבוגרים, הם גורם משמעותי.

העיר טורונטו
אי־פי

"זו המתנה היחידה שאנחנו יכולים להעניק להם", מסבירה ברבר. "אנחנו לא יכולים לתת להם הון עצמי של 200 אלף דולר לדירה. אז מה אנחנו יכולים לעשות? רק לאפשר להם לגור אתנו".

ברוב הערים הקנדיות האחרות, המחירים יציבים או עולים באטיות, אבל שוק הדיור בטורונטו רותח, ומתודלק על ידי עלייה מהירה באוכלוסייה. היזמים אינם יכולים להדביק את הביקוש. תופעה דומה התרחשה בוונקובר במשך זמן מה, אבל שורה של צעדים, ובהם מיסוי של רוכשים זרים, הצליחה לקרר את השוק לעת עתה.

דנה סנגמה, האנליסטית הראשית של אזור קנדה בגוף הממשלתי האגודה הקנדית לדיור ומשכנתאות, אומרת כי המומחים הופתעו מהקפיצה במחירי הדירות באזור טורונטו בדיוק כמו הציבור.

"אני חושבת שזה מטורף", אומרת סנגמה. "כולנו כתעשייה צריכים להיות זהירים יותר, ולוודא שאנחנו לא נגיע למצב שיהיה גדול על מידותינו". היא מסבירה כי הריבית הנמוכה, מעמדה של טורונטו כיעד מבוקש עבור מהגרים אמידים וההשקעות הזרות בנכסים קנדיים, שיחקו תפקיד גדול בהתחממות השוק. גם ההסתייגות היחסית של בעלי הבתים להציע למכירה את בתיהם בעיר, שבה 80% מהמכירות הם של בתים קיימים, משפיעה על השוק.

מורתזה חיידר, מרצה לניהול נדל"ן באוניברסיטת ריירסון בטורונטו, המתמחה בניתוח נתונים, אומרת כי שיעור המבוגרים הגדול שעדיין חיים עם ההורים הוא גורם משמעותי. בחלק מהאזורים, נתון זה מגיע ל-78%, לפי סוכנות הסטטיסטיקה הפדרלית של קנדה.

חלק מהמצב נובע מנורמות חברתיות בחלק מקבוצות המהגרים, אבל חיידר ואחרים סבורים כי המגמה מונעת על ידי מחירי הבתים הגבוהים ושוק עבודה שאינו יציב עבור צעירים. "היה שינוי דמוגרפי גדול", אומר חיידר. "המערכת הלוגית של שוק הדיור, ששירתה אותנו היטב, הושפעה מאוד".

ההורים מרוצים - וגם הילדים

לא כל צעיר שעדיין מתגורר עם הוריו חוסך לקניית בית. נדיה נאסר, 25, גרה עם הוריה בשכונת וודג'ווד קריק באוקוויל, רק כדי להצליח לגמור את החודש. היא הלכה לקולג' בניו ברונסוויק כדי ללמוד סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, וחזרה לתוכנית לתואר שני באוניברסיטת יורק בטורונטו. היא מתכננת להישאר עם הוריה כשתסיים את התוכנית, שאורכה 18 חודשים.

"אילו הייתם אומרים לי שארבע שנים מאוחר יותר, אני עדיין אהיה פה ללא עבודה קבועה במשרה מלאה - הייתי מזועזעת", אומרת נאסר. היו לה כבר כמה עבודות בתחומה, באוניברסיטאות ובמחלקות ממשלתיות, אבל כולן היו קצרות מועד ונגמרו כשהמימון הסתיים.

כמו משפחת ברבר, הוריה של נאסר אומרים כי הם שמחים שבתם גרה עמם, ולא אכפת להם להישאר בשולי שוק הדיור. "זה נעים שהילדים חוזרים הביתה, והדינמיקה הישנה חוזרת", מספרת אמה של נאסר, ג'יין מיטשל. ואחרי הסתגלות מסוימת, מוסיפה נאסר, נראה כי ההסדר הזה דווקא עובד יפה.

טורונטו. המחירים זינקו ב-12% בשנה האחרונה
Brent Lewin/Bloomberg

כמה מחבריה של נאסר חזרו גם הם לקן באוקוויל. אחת מהם, ויקטוריה שרמן, אמרה כי 12 חברים קרובים שלה חזרו הביתה, אפילו שרבים מהם מצאו עבודות קבועות. שרמן אומרת כי היא ואמה שמחות מהסידור הזה: "אנחנו אומרות לסוכני הנדל"ן שדופקים לנו על הדלת שאנחנו לא מעוניינות למכור".

החוויות הטובות של שלוש המשפחות האלה מנוגדות להנחות המקובלות על המשברים והאכזבות הקשורים למגורים של ילדים מבוגרים עם הוריהם. ננסי וורת, גיאוגרפית מאוניברסיטת ווטרלו, אומרת כי היא ראתה תחושות דומות בראיונות וסקרים, שנערכו בקרב כמה מאות צעירים שחזרו לגור עם הוריהם.

"הורים מבינים כמה זה קשה, והם שמחים לתת יד", מסבירה וורת. הילדים, בתורם, "מאתגרים את הסטריאוטיפ של בני המילניום העצלנים שגרים במרתף הבית, משחקים משחקי וידאו ולוקחים כסף מהוריהם. הם עושים בחירה חכמה ואסטרטגית".

שרה ברבר מספרת כי היא קיוותה לחסוך מספיק כסף כדי לקנות בית בהמילטון, אונטריו - עיר שנמצאת מערבית לאזור טורונטו. אבל המחירים עולים גם שם, אולי בקצב אף מהיר יותר מהכסף שהיא מצליחה לשים בצד מעבודתה בארגון ללא מטרות רווח בתחום החינוך.

ג'נט ברבר, 61, שגדלה באוקוויל, מתארת כיצד היא ובעלה קנו את הבונגלו לפני 27 שנה, בשכונה שנבנתה עבור עובדים במפעל פורד מוטור. הם שילמו כ-250 אלף דולר קנדיים עבורו (185 אלף דולר). "לא ייאמן!" מתפלאת בתם הבכורה, וצוחקת.

אפילו למטרת הריסה, הבונגלו שווה כנראה יותר ממיליון דולר קנדי (740 אלף דולר). אבל מכירת הנכס פירושה לעבור דירה, וזה לא רק ימנע משרה לגור בבית, ללא תשלום, וזה גם ייאלץ את הזוג להיפרד מאמה של ג'נט בת ה-88, שגרה בעיר.

בני הזוג ברבר קיוו במקור להישאר בבונגלו גם בשנות הפרישה שלהם. "רצינו להזדקן כאן", אומרת ג'נט ברבר. "רצינו להיות סבא וסבתא זקנים עם בריכה". אבל התחממות השוק שינתה באופן דרסטי את השכונה, וכעת, היא אומרת, "אני לא בטוחה שאני רוצה להיות כאן, להיות הבית הקטן האחרון בסופו של דבר".

 

הירשמו עכשיו: סקירה יומית של שוק הנדל"ן ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם