תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הבניין שמרתיח את האדריכלים - ואיך זה קשור למרדף אחרי הכסף

לכתבה
מגדל עזריאליעופר וקנין

למה בניין קרית הממשלה בת"א מעורר כל כך הרבה כעס ותסכול? על החלטת הממשלה להפריט את בניית מבני הציבור בישראל - והתרבות שנעלמת כשלאף אחד לא אכפת

5תגובות

מול מגדלי עזריאלי מתרומם מגדל משרדים עצום, שבו 37 קומות עטופות זכוכית וחיפוי קשיח דהוי, המונחות על שתי קומות מסחריות המוגבהות מעל הרחובות הסמוכים. הבניין, שמנותק מהעיר ומסביבתו ומפנה גב למתחם שרונה הסמוך, משמש את קרית הממשלה. למרות העיצוב השנוי במחלוקת, יש מי שיאמר המכוער, מדובר במבנה ציבורי חשוב, שבו בין היתר, שוכנת הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה - שבה מחליטים כיצד ייראו שכונות, רחובות ובנייני ציבור אחרים בגוש דן.

כיצד צמח בתחילת שנות ה-2000, בלב אחד הצמתים המרכזיים של תל אביב, מבנה ציבורי שאינו מתייחס כלל לסביבתו, שעיקר איכותו מצטמצמת לניצול זכויות בנייה והעובדים בו סובלים מחללים חנוקים וחשוכים? הבניין, שתיכנן משרד האדריכלים פלג, הוא אחד ממבני הציבור הראשונים שהקים ובנה יזם פרטי - מנרב ודניה סיבוס - בשיטה הקרויה B.O.T (בנה־הפעל־העבר, Build-Operate-Transfer), שיושמה בישראל תחילה בפרויקטים תשתיתיים כמו כביש חוצה ישראל ומנהרות הכרמל בחיפה. בעקבות ההצלחה החלה המדינה להפריט גם את תכנונם של מבני ציבור ובנייתם, ולהעביר את האחריות ליזמים פרטיים. הגופים הפרטיים מקימים את הבניינים ומתפעלים אותם, והמדינה משלמת עבור השימוש בהם דמי שכירות חודשיים או שנתיים במשך 25 שנה, שלאחריהן הם עוברים לידי המדינה. הכלכלן פרופ' מומי דהן מהאוניברסיטה העברית מסביר שכשהמדינה מוציאה לפועל פרויקט ל-B.O.T, היא למעשה לוקחת הלוואה באופן עקיף. "מי שגובה את דמי השכירות חייב לקחת סכום גבוה מסכום הריבית שהוא מחזיר לבנק כל חודש", אומר דהן. כלומר, חברת בנייה שמממנת את הפרויקטים הציבוריים שהיא בונה באמצעות הלוואה מהבנק, תדרוש מהמדינה סכום חודשי גבוה מהסכום שאותו היא מחזירה כל חודש - כך שהסכום שהמדינה תשלם במשך 25 שנה יהיה גבוה יותר מהסכום שאותו החברה השקיעה בפרויקט.

למה המדינה עושה את זה? "הסיבה הראשונה היא בעלת אופי חשבונאי", אומר דהן. "אם אני שוכר ולא קונה, הרישום התקציבי השנתי הרבה יותר נמוך ויש תמריץ תקציבי לבצע את הפרויקט. הנימוק הנוסף הוא שלמדינה אין מנגנון אפקטיבי לטיפוח הפרויקטים. ברגע שהמדינה שוכרת את הבניינים, יש למי שמשכיר עניין לטפח את הבית (את מבנה הציבור שעומד למכרז, נ"ר), וזה מקטין את הסיכוי שימכרו בית לא טוב".

לכאורה, מערכת היחסים הזאת רווחית לשני הצדדים: היזם מרוויח מפרויקט ארוך טווח שניתן בדרך כלל עם רשת ביטחון או ביטחונות אחרים מהמדינה, והיא מצדה לא מכלה את זמנה ומשאביה בתחזוקה ובנייה. הפרויקטים מתקדמים במהרה, ביעילות וללא זעם ציבורי על הוצאות תקציביות חריגות. עם זאת, שיטה זו שתופסת תאוצה מפחיתה את ערכה של האדריכלות ואת חשיבותה התרבותית, הופכת את האדריכלים לנותני שירות בלבד, דוחקת את שכר הטרחה שלהם ומכתירה חברות בנייה ויזמים כיוצרי תרבות, בזמן שהפרמטרים האדריכליים הם חלק מצומצם יחסית במכרז.

בניין מבקר המדינה בירושלים, בניין ג'נרי 2, שיאכלס מגוון של משרדים ממשלתיים ובניינים נוספים, נבנה בשיטה מתוחכמת יותר הקרויה DBOT (Design Build Operate Transfer). משמעות השיטה היא שחברות הבנייה חוברות למשרד אדריכלים, מגישות בשלב המכרז תכנון מפורט, יעיל וחסכוני עד כמה שניתן, כך שהצעת המחיר תוכל להיות זולה - גם היא עד כמה שניתן. האדריכל ארז לטנר, מנהל תחום פרויקטי PPP (Public–Private Partnership) בחברת א.אפשטיין, אומר כי "האיכות התכנונית לא מקבלת ערך גדול במכרזים. החברות שניגשות יודעות לבנות טוב וזול מבחינת איכות הבנייה, אבל כשיש הצעה תכנונית יקרה - לא ייקחו אותה". לכן הוא מסביר שלא היה סיכוי להקים בשיטה זו את בית המשפט העליון או בית המשפט בחיפה, שבהם יש הרבה שטחים ציבוריים שלא נדרשים לצורך תפעול הבניין, נעשה בהם שימוש בחומרים יקרים יותר ועוצבו בהם אלמנטים ייחודיים. "בפרויקטים האלה מקבלים תכנון פונקציונלי. זאת שאלה של איך מנהלים כספי ציבור. מה שנבחן הוא בעיקר הסיכון שהחברה לוקחת". הוא מוסיף שבמכרזים לרוב לא מצרפים להצעה שרטוטים, אלא פרוגרמה כמותית בלבד (מספר משרדים, מספר חדרי ישיבות ועוד'). "לא מכתיבים את התכנון כדי שהחברות יוכלו להציע הצעה כמה שיותר זולה, ומקווים שהן יעשו עבודה טובה".

במסגרת מכרזי DBOT לא נרשם פרוטוקול שיפוט, לפחות לא כזה שמפורסם לעיניי הציבור או נמסר למשתתפים במכרז, והאדריכלים מקבלים לרוב הודעה לקונית בדבר אי זכייתם. גם צוות השופטים כמעט לא כולל אנשי תכנון חיצוניים, כמקובל בתחרויות אדריכלים פתוחות. צוות השופטים במכרז לבניין ג'נרי 2, למשל, כלל בעיקר פקידים ממינהל הדיור הממשלתי. לצוות הצטרפה האדריכלית מיכל קימל־אשכולות שמתכננת את תוכנית בניין העיר החדשה (תב"ע) לקרית הממשלה. המכרז גם לא היה אנונימי, שכן חלק מהניקוד בשלב א' התייחס ל"איכות האיוש של צוות המתכננים והיועצים".

הדמיה של בניין המבקר
אורית כוכבי אדריכלות

האדריכלית אירית כוכבי, שניהלה את הקמת בנייניו של האדריכל משה ספדי והשתתפה במכרז לתכנון בניין מבקר המדינה, חושבת שהבעיה אינה המכרזים עצמם, אלא היחס בין המחיר לאיכות. "הפרופורציות צריכות להיות שונות. למה לא להקדיש לסטנדרטים האדריכליים במכרז 70% או 80%?" לדעתה, יש דרכים נוספות למסגר את המחיר בנפרד ולא לפגוע בתוצר האדריכלי. "אפשר להפריד את הפרמטרים. אני מבינה את הצורך הכלכלי, אבל בהרבה פרויקטים ציבוריים שמממונים מתרומות, כמו ביד ושם ובמוזיאון הארכיאולוגיה, האדריכלות נמצאת במקום הראשון. אלה גופים שמבינים שהאדריכלות נשארת שם, והם מבינים שבניין ציבורי טוב עוזר למצבו הכלכלי של אותו גוף".

מלבד בנייני הממשלה, גם קרית ההדרכה של צה"ל, בסיס ההדרכה של המשטרה, מעונות הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, במכללת כנרת ובמכללת הגליל המערבי ובנייני עיריות חדשים - שעלות בנייתם נוסקת לעתים למאות מיליוני שקלים וששטחם משתרע על פני עשרות אלפי מ"ר - נבנים ומתופעלים ב-15 השנים האחרונות בידי חברות פרטיות כמו שיכון ובינוי, מנרב, אלקטרה ואשטרום.

משרד החוץ
עמית גירון

מותן של תחרויות האדריכלים

שיטת המכרזים החליפה את רוב תחרויות האדריכלים המסורתיות. המעטות שעדיין מתקיימות נוגעות למבני ציבור בינוניים וקטנים יחסית. תחרויות למבני ציבור גדולים, שהיו נפוצות עד שנות ה–90, כמו לבניית בית המשפט בחיפה - לא נערכות עוד. "כשזכינו בתחרות לתכנון בית המשפט בחיפה היו לנו שני עובדים במשרד", נזכרת האדריכלית ברכה חיוטין. "זו היתה תחרות פומבית פתוחה לכל, וזכינו כי שר המשפטים דוד ליבאי ונשיא העליון מאיר שמגר ישבו בצוות השיפוט והאיכות עמדה לנגד עיניהם".

משרד מבקר המדינה
עמית גירון

כדי לגשת כיום למכרז DBOT, משרד אדריכלים נדרש למאמץ אדיר ולהקצות שישה־שבעה עובדים למשימה למשך כמה חודשים - יכולת לוגיסטית שרק מעט משרדים יכולים להתמודד אתה. לכן לא רק שמשרדים צעירים אינם משתתפים במכרזים מהסוג הזה, אלא גם משרדים ותיקים קטנים שחתומים על תכנון מבני ציבור חשובים.

בית המשפט בחיפה, שנחנך ב-2003, הוא אחד ממבני הציבור המושקעים שנבנו בישראל. 80 אולמות המשפט שבו מתהדרים בנגרות פרי ידיו של הנגר גדעון סגל, שגם אחראי על עבודות הנגרות בבית המשפט העליון. בית המשפט הזה יוצא דופן: בשנים האחרונות נבנו כמה בתי משפט ב-DBOT והתוצאה היא מבנים מכובדים, אך קומפקטיים ופשוטים מבחינה צורנית וחומרית. הם דומים זה לזה, ככל הנראה מפני שהאחראים לעבודה, משרד האדריכלים אמר קוריאל וחברת אשטרום, היטיבו להתייעל מפרויקט לפרויקט. נגרות מתוחכמת, חומרי גמר יקרים או חללים מורכבים לא נראה שם.

בתי משפט בחיפה
רמי שלוש

מנהל בתי המשפט לשעבר, השופט דן ארבל, לא מרוצה מבניין בית המשפט בחיפה. "יש שם בזבוז אדיר של שטח, והבניין נראה כמו ספינה ענקית עם גשרים באמצע", הוא אומר. "לדעתי, הוא בזבזני בצורה בלתי רגילה. כל הפטיו הענק הזה מיותר, והיה אפשר לבנות את זה אחרת". מבין בתי המשפט הוא מעדיף את בית המשפט בבאר שבע, פרויקט חסר ייחוד אדריכלי או כל קשר לבירת הנגב, אך פונקציונלי ונוח לשימוש. "בתי המשפט החדשים, כמו בלוד ובפתח תקוה, עונים על ההגדרות. בית משפט צריך להיות מרשים ומכובד, אך לא מפואר מדי כי אנחנו במדינת ישראל. זו לא בריטניה או ארה"ב", הוא אומר.

המקרה של בניין עיריית נתניה יוצא דופן: ההחלטה מי יתכנן את הבניין עמדה בתחילה לתחרות, שבה זכה משרד האדריכלים הוותיק קימל אשכולות עם המשרד הצעיר צ'צ'יק קלוש. בשנים האחרונות עמל משרד האדריכלים על ביצוע תב"ע לפרויקט, אך העירייה לא מצאה משאבים כלכליים להוציא את הבנייה לפועל בעצמה - ועברה ל-BOT.

פול ויטל, לשעבר סמנכ"ל נכסים בעירייה ומהנדס העיר, מסביר כי העירייה תתפרש על כ-17 אלף מ"ר משטחי המגדל, ששטחו הכללי יהיה כ–25 אלף מ"ר, כולל כ-3,000 מ"ר של שטחי מסחר בקומת הקרקע, כנהוג בפרויקטים מהסוג הזה. הוא מדגיש כי ההחלטה לצאת למכרז התקבלה לאחר "מחשבה מסודרת ומובנית".

נגב עיר בה"דים סיור
עופר וקנין

התכנון של קימל אשכולות יישאר כמו שהוא?

"פחות או יותר. יכול להיות שהם ימשיכו עד לשלב היתר הבנייה, אף על פי שאני הייתי מעדיף שהם יישארו עד הסוף. אני הייתי מעדיף שהקבלן יביא את היועצים, כמו את מהנדס הבניין ויועץ האינסטלציה ושהעירייה תשלם לאדריכל. זה BOT למחצה".

המכרז כבר יצא? כי חברות הבנייה כבר שמעו עליו.

"הוא בשלבים אחרונים". ויטל מדגיש שלא מדובר רק בקבלן, "אלא גם ביזם שייקח קבלני משנה".

אז האדריכלים יישארו - או שיש סיכוי שהאדריכל יתחלף?

"אנחנו שואפים להיעזר באדריכלים שזכו בתחרות. זו המגמה. מה יקרה בסופו של דבר? זה תלוי גם בהם".

מה עם התכנון המפורט שכולל היתר בנייה ותוכניות העבודה? האם האדריכלים יישארו בשלב הזה?

גרם המדרגות בבניין קרית הממשלה

"לנו יש מחויבות לאדריכלים. למכרז BOT צירפנו תכנון ראשוני לפי מה שזכה בתחרות, אבל אנחנו לא סוגרים את עצמנו. אתה לא מסנדל את עצמך מראש. אנחנו נותנים איזה חופש מסוים, שיזכה הקבלן ונראה. קימל אשכולות וצ'צ'יק קלוש הם משרדים יוצאים מן הכלל".

מהנדס העיר אבנר אקרמן מוסיף: "מכיוון שהבניין זכה בתחרות אדריכלים ואנחנו רוצים את האיכויות האדריכליות אנחנו רוצים שהאדריכל ימשיך ללוות את הפרויקט. הוא יפקח וידאג". אקרמן מתכוון שהיזם שיזכה במכרז ייקח אדריכל נוסף שיבצע את התכנון המפורט, וזה יפוקח על ידי העירייה והאדריכלים שזכו בתחרות. "זה מבטיח שהעיצוב יישאר נאמן לתחרות עצמה ואם החברה שתזכה במכרז תרצה לעשות שינויים - זה יהיה באישורנו. היא תצטרך לכבד את התחרות".

בניין מבקר המדינה - 
צנוע או בנאלי?

בית משפט חיפה
ארדון בר-חמא

המצב הנוכחי נוח למשרדי אדריכלים גדולים, שמעסיקים אדריכלים צעירים בשכר נמוך יחסית ובמקביל עובדים על פרויקטים מסחריים, שמאפשרים להם להתמודד במכרזים שתקציב תכנונם דחוק יחסית. אחד המשרדים שמתכננים בשנים האחרונות פרויקטים רבים במסגרת DBOT הוא קולקר-קולקר-אפשטיין. המשרד, שבראשו עומדים התאומים עופר ואמיר קולקר ושותפם רנדי אפשטיין, הגיע לשיאו בעשור שעבר, כשתיכנן מבני ציבור מוצלחים כמו בניין משרד החוץ בירושלים והגיע לשלבים האחרונים בתחרות לתכנון בניין בית המשפט העליון. "המשרד צמח מתחרויות", אומר לוטן רוטמן, אדריכל בכיר במשרד.

המשרד סיים באחרונה את הקמת בניין מבקר המדינה שהקימה חברת שיכון ובינוי, והם מתכננים עבור שיכון ובינוי את בניין ג'נרי 2. המשרד גם תיכנן את בנייני קרית ההדרכה של צה"ל ואת מגדלי רוממה בירושלים עבור משפחת עופר, והם ניגשו עם שיכון ובינוי למכרז בניין משרד המשפטים שנמצא בשלבי מכרז סופיים.

לדעתם של האחים קולקר ושל אפשטיין, האופן שבו מוקמים מבני הציבור בקרית הממשלה בירושלים הוא יעיל. "אחת הבעיות עם תחרויות אדריכליות היא שהן לא עומדות במבחן העלויות והתקציב", אומר האדריכל עופר קולקר. "התחרות פתוחה לחלוטין והיא נסובה סביב בולטות: ככל שאתה יותר חריג ותופס את העין של השופטים, יש לך יותר סיכויים לזכות. רק שהתוצאה לא תמיד תעמוד במבחן הכלכלי".

בפועל, ברבות מתחרויות האדריכלים הקלפים נטרפו שוב ושוב: התכנון הסופי השתנה לעומת התכנון שזכה בתחרות ולעתים גם משרד האדריכלים השתנה, כמו בתחרויות לתכנון בניין הספרייה הלאומית ובניין האקדמיה בצלאל. שינויים כאלה לא התרחשו בבניין מבקר המדינה, שזהה כמעט למבנה שהוצג במכרז.

לדבריהם, גם כשתיכננו את פרויקט משרד החוץ הם חשבו על עלויות הבנייה בזמן התכנון. "אנחנו מכניסים את הכסף כאלמנט תכנוני. לאדריכל יש אחריות חברתית בענייני התקציב", אומר האדריכל אמיר קולקר. "זאת לא חוכמה לבנות ב–5,000 יורו למ"ר. אדריכלים משכו את ידם מלדבר על כסף. אדריכל הוא לא פסל. הוא משרת מטרה ציבורית, שהיא חשובה מאוד, ומראית העין חשובה מאוד. אנחנו לא יכולים לבנות ארמונות. המדינה נשפטת על בזבוז כספי ציבור". אפשטיין מוסיף: "חברה רשאית להחליט איפה היא שמה תקציבים. החברה שלנו שמה את הכסף בהתנחלויות".

במהלך השיחה עמם הם מתמחרים את עלות הקמת מבנים. "בנייני ציבור סבירים עולים בין 1,000 ל–2,000 דולר למ"ר, בנייני אוניברסיטה עולים בין 1,500 ל-2,500 דולר למ"ר, וילות מגיעות לאלפי דולרים למ"ר. האם כשאנחנו בונים בניין ציבורי, אנחנו צריכים להיות בקצה העליון של ההוצאה הכספית?" שואל עופר קולקר. "כשהשתתפנו בדיון על החזיתות בקרית ההדרכה, נציג הצבא הראה לנו תמונות של בנייני אוניברסיטה - שהם מבוססי תרומות. עולה השאלה אם מוסרי שחיילים יגורו בבניינים של 2,500 דולר למ"ר. בנייני הציבור צריכים לשרת את הציבור בצורה יעילה, בלי הפרזה ובלי הפגנת כוח".

בניין מבקר המדינה בירושלים, שנחנך באחרונה, משתרע על פני 17.5 אלף מ"ר ועלות בנייתו הסתכמה ב–126 מיליון שקל. המבנה אינו פנינה אדריכלית, אך הוא פונקציונלי ונאה. בסיור בבניין אומר מנכ"ל משרד מבקר המדינה, אלי מרזל, ש"הבניין מבחוץ בולט בפשטותו והוא לא פומפוזי. אנחנו משתדלים להיות צנועים ויחד עם זאת נוכחים". לדבריו, הם ביקשו שהחללים הפנימיים ישדרו שיתופיות. "הבניין שלנו עורך ביקורת ל–1,500 גופים. אנחנו צריכים הרבה אינטראקציה, והשקיפות היא ערך".

במרכז המבנה אטריום מואר שלדברי המתכננים, "מגביר את השקיפות של מוסד המבקר", וסביבו מסודרים המשרדים שמתפזרים לגובה של שמונה קומות. בשעות שביקרנו רוב הדלתות היו פתוחות ונראה שדיירי הבניין מרוצים מחלליו. בקומה העליונה נמצאת לשכתו של המבקר שצופה על אתר הבנייה של משרד ראש הממשלה. הקומה שמתחת לקומת הכניסה היא קומה ציבורית שמכילה אודיטוריום ויציאה לחצר נעימה.

הקולקרים ואפשטיין מרוצים מבניין המבקר. "איכות אדריכלית לא נמדדת רק בצורות", אומרים האחים קולקר, ומוסיפים אילן גבוה להיתלות בו: "בפורטוגל", מדינה שבה מייצרים אדריכלות איכותית בתקציבים נמוכים, "יש שני חתני פרס פריצקר, הנובל של תחום האדריכלות. אנחנו שייכים למפלגה מהסוג הזה - של איכות בתקציבים נמוכים". אמיר מדגיש שאין כאן אדריכלות פחות טובה. "אנחנו מאמינים באדריכלות שמתחברת לסביבתה ושכבודה של בת מלך פנימה. יש הרבה צורות אדריכליות שכשנכנסים אליהם פנימה לא מבינים על מה הצעקה".

בניין
ARC Creative

דחיקתו של שכר הטרחה

מלבד צמצום מספר התחרויות וצמצום מספר משרדי האדריכלים שנמצאים בזירת תכנון מבני הציבור, גם שכר הטרחה של האדריכלים נשחק. האדריכל איתי בן חיים, שותף במשרד קיסלוב קיי ויו"ר האגף הכלכלי בעמותת האדריכלים, אומר שהשכר שמציעים היזמים והקבלנים מאפשר רק למשרדים בעלי יכולות פיננסית ואפשרות לעבוד במהירות לגשת למכרזים. משרדם זכה בשנים האחרונות בשתי תחרויות פתוחות - לתכנון בניין עיריית אילת ולתכנון בית ספר ברמת אפעל - אך הם לא ניגשים למכרזי DBOT, בין היתר עקב שכר הטרחה הנמוך שמוצע בפרויקטים כאלה.

כדי לתאר את חומרת המצב מציג בן חיים כדוגמה את בניין עיריית רעננה, פרויקט שראש העירייה הקודם בחר לקדם במכרז DBOT וראש העירייה הנוכחי גנז. בן חיים חישב ששכר הטרחה לפרויקט כזה על פי תעריף משרד הביטחון שנע בין 3.3% ל-3.7% הוא 3.75 מיליון שקל. "היקף העבודה למכרז כזה היא כ-25% מהתכנון הכולל. כלומר, יש לשלם עליו בהתאם רבע מהשכר הכולל - שזה 937 אלף שקל. בפועל התעריפים המוצעים בשוק דורשים מהאדריכל הנחה של כ-90%, ומוכנים לשלם כ-100 אלף שקל על תכנון". הוא מוסיף כי "יש כאלה שמתנדבים לגמרי". אדריכלים נוספים שעמם שוחחנו אומרים כי 100 אלף שקל הוא פחות או יותר הסכום שמוצע להם עבור תכנון מכרז שלעתים עובדים עבורו יותר מ-1,000 שעות.

כוכבי חושבת שהיה צריך לתקצב שכר תכנון לתחרות כאלה במאות אלפי שקלים. "אני חושבת שמזמין העבודה (המדינה) צריך לתקצב תחרות כזאת רק אם הוא מבין שהוא הולך להשקיע מיליוני שקלים בפרויקט באופן מצטבר. אני חושבת שאדריכלים צריכים לעמוד על זה ולנהל על זה מאבק". הקולקרים לא מתלוננים על השכר. "ככל שמעמדך המקצועי גדול וכשרוצים אותך, משלמים לך כראוי. ולנו משלמים כראוי", אומר עופר. עם זאת הוא מודה שהשכר היחסי של אדריכלים נשחק בין השאר "מפני שיש עודף של אדריכלים".

בני הזוג ברכה ומיכאל חיוטין נמנעים להשתתף במכרזי BOT. "השכר על התכנון הוא אפס בדבר הזה", אומר חיוטין. "במקרה של פרויקטים למכרז, האדריכלים מתכננים בניין מפורט כמעט ברמה של היתר בנייה, ושואלים אותם כמה הנחה על הנחה הם עושים מהתעריף", מצטרף חיוטין לתחשיב שערך בן חיים.

כיצד המדינה מבקרת את איכות התכנון? האם ניתן להרחיב את מספר המתכננים? מדוע לא עורכים תחרויות פתוחות לפני היציאה למכרז BOT? מדוע המדינה שינתה את שיטת ההקמה? במשרד האוצר סירבו לאפשר לשוחט להתראיין ומסרו בתגובה: "המדינה החלה להקים מבנים בשיטת BOT באמצע שנות ה-90. ההחלטה נבעה כמה שיקולים, בהם הרצון והצורך לשתף את המגזר הפרטי במימוש פרויקטים חיוניים והתקשרות עם גורם אחד שנושא באחריות התכנון. ההקמה והתחזוקה לכל תקופת ההתקשרות מעודדות את היזם הנבחר לעמוד בלוחות הזמנים והאיכות הנדרשת תוך חלוקת הסיכונים בין מזמין העבודה למבצע.

"המדינה מפעילה גורמי פיקוח ובקרה מקצועיים מטעמה, בהתאם לצורך ומורכבות הפרויקט כדי להבטיח את רמת האיכות והביצוע הנדרשים. אין בסיס לטענה בנושא צמצום היצע משרדי האדריכלים המתכננים, שכן הפעלת שיטת הביצוע הרחיבה את היקפי הפרויקטים שמטבע הדברים מאפשרת את הגדלת היצע המתכננים. למותר לציין, כי הפעלת שיטות ביצוע אין בה כדי להשפיע על הצורך בתכנון והעסקת אדריכלים שהינם חלק בתהליך התכנון והביצוע. ככלל, עריכת תחרות אדריכלים נעשית ככל שיש עניין ציבורי ועל פי תקנות חובת המכרזים ובנוסף במקרה של פרויקט ייחודי ומורכב. היתרון בשיטת DBOT הוא בחלוקת הסיכונים בין מזמין העבודה למבצע. השיטה מטילה על היזם חבות לעמידה בלוחות הזמנים ותקציב ומצמצמת הליכים ביורוקרטיים והשקעת משאבים שונים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות