הנאחס שנדבק לבית - נדל"ן - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
סיפור מהחיים

הנאחס שנדבק לבית

הבית שבקרן הרחובות עומד ריק מאדם כבר שנים ואין לו קונה, וכל קונה פוטנציאלי המגיע אליו ומנהל שיחת חולין קצרה עם השכנים מבין מיד שהוא מסתבך

10תגובות

כל מי שראה מספיק סרטים אמריקאיים מכיר את ז'אנר הבתים רדופי השדים - ‏בית או בניין שנתפש כמיושב על ידי רוחות של אנשים שהיו כנראה הבעלים או דיירים בעבר. בוויקיפדיה תמצאו רשימת בניינים בארה"ב שסומנו כרדופים.

גם בארצנו הקטנטונת יש בתים רדופים, אך הנושא עדיין לא זכה לתשומת לב. שמאים ומתווכים מעלימים עין מהעובדה ולא נותנים לה משקל, ולכן כשמישהו קונה בית כזה ולא מודע להיותו רדוף - הוא עלול לאבד את השקעתו. לא מאמינים? הנה סיפור אחד שימחיש לכם שיש להיזהר גם בכנען.

הבית שבקרן הרחובות, כמה מאות מטרים מביתי, מוכר לתושבי השכונה. הוא עומד ריק מאדם כבר שנים ואין לו קונה, וכל קונה פוטנציאלי המגיע אליו ומנהל שיחת חולין קצרה עם השכנים מבין מיד שהוא מסתבך.

הדייר האחרון שגר בו - ד"ר זיוון - עזב את ישראל ועבר לאוסטרליה, הרחק מהרוחות הרעות השולטות בבית שהביאו להתאלמנותו בגיל צעיר, לאחר שאשתו החליקה על מדרגות השיש. היה זה שנה לאחר שקנה את הבית וצחק לשכנים שרמזו לו לבחור באחר. אך הדוקטור היה אחרון בשרשרת אירועים מוזרים שהחלו עם השלמת הבית בתחילת שנות ה-70.

הדיירת הראשונה, בתיה, בתו של הקבלן מילר שבנה אותו, התגרשה כשנתיים לאחר נישואיה. את הבית קיבל הזוג במתנה. פסק הדין במשפט הגירושים קבע כי על בתיה למכור את הבית ולחלק את תמורתו עם מי שהיה בעלה. הקונים וגרושה היו מאושרים על שניצלו את המצב, אך לא רוו נחת מהבית. תקלה במערכת הביוב העירונית בחורף הציפה את המקלט ואת קומת הקרקע, בזמן שהבעלים גולשים על מדרונות המונבלאן. כששבו הם גילו שריח הביוב מסרב להתנדף. כל שכבות הצבע שקולפו וכל שכבות הצבע החדשות לא סילקו את הריח.

בלית ברירה הם בישמו את הבית במטהרי אוויר והעמידו אותו למכירה. הקונים היו עולים אמידים מארה"ב שרכשו את הבית מבלי שראו אותו. עורך דינם המליץ לרכוש את הבית, והזכיר ברמז את הצחנה העולה כל אימת שהחורף מגיע, אך כפי שכתב "החורף בישראל קצר והמחיר מצוין". גם המשפחה האמריקאית לא החזיקה זמן רב בבית. הסבתא החליקה באמבט, נחבלה בעורפה ולא קמה יותר. הילדים ששבו מבית הספר לא התאוששו מהטראומה של הסבתא מתה על רצפת האמבט, ודרשו לחזור לניו ג'רזי.

הבית הושכר, והצרות שנפלו על דיירי הבית שהושכר על ידי משפחת פרימן, שישבה לה בניו ג'רזי, התרבו. סוכן הביטוח שלהם הודיע שלא מצא חברת ביטוח אחת שמוכנה לבטח את הבית ודייריו.

כך עומד לו הבית בשיממונו. כשנסעתי עם מוריס, נהג מונית מהתחנה בשדרה, וחלפנו ליד הבית, שאלתי אם הוא יודע מה סיבת הנאחס שלו. הוא חייך, "הייתי שם כשהכל החל. כשמילר 'שחט' במחיר את דויטש בעל הבית שעמד שם, כדי להורסו ולהקים עליו וילה שנתן לבתו. דויטש היה צריך את הכסף. אשתו היתה חולה והיה צריך להכניסה לבית אבות סיעודי. הוא ביקש 400 אלף לירות, אך מילר הציע 320 אלף ודויטש לקח בלית ברירה. הם חתמו במשרדי על החוזה. הייתי מתווך צעיר. דויטש לקח את הצ'ק ובירך את מילר: 'אני מאחל לך שתזכה לצרות שגרמו לי למכור אותו'". מוריס שתק לרגע. "הנאחס נדבק במילר ובבית ולעולם לא עזב אותו".

ספרו של אבי גולדברג, "חוף בלי ים", יצא באחרונה לאור



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם