לפיד החליט לבטל חוק הדיור הציבורי; "הוא לא יודע על איזה מוקש הוא עולה"

באחרונה הפעילו בכירים באוצר לחצים על לפיד כדי שיפעל לביטול החוק; שר האוצר, שמכהן גם כראש קבינט הדיור, יעלה את העניין להכרעתו בקרוב

שר האוצר, יאיר לפיד, המשמש גם ראש קבינט הדיור, החליט להביא לאחת הישיבות הקרובות של הקבינט הצעת החלטה לביטול חוק הדיור הציבורי, לאחר שורת דיונים שהתקיימו בצמרת האוצר.

חוק הדיור הציבורי ‏(זכויות רכישה 1998‏), נועד לאפשר לדיירי הדיור הציבורי לרכוש את הדירות שבהן הם חיים תקופה ארוכה בשכירות, בהנחה גדולה. החוק הוא פרי יוזמה של הח"כ לשעבר רן כהן ‏(מרצ‏). שותפים מרכזיים ליוזמה היו הארגונים הקשת הדמוקרטית המזרחית וסינגור קהילתי.

כתבות נוספות ב-TheMarker

זהירות, מפולת: שוק ההון צועד לקראת בועה

LivinGreen - דגים במקום דשן, זבל במקום גז

בשבועות האחרונים הפעילו אנשי אגף התקציבים ומנכ"לית האוצר לחצים על לפיד כדי שיפעל לביטול חוק הדיור הציבורי. תחת זאת, לא נערכה התייעצות עם אף גורם מקצועי או ציבורי, כמו משרדי הבינוי והרווחה, בין השאר כדי למנוע לחצים מצדם. בניסיון להסוות את המהלך במידת האפשר, הצעת האוצר לביטול החוק הוסתרה תחת הכותרת "ייעול מערך הדיור הציבורי", ותחתיה תונח גם על שולחן קבינט הדיור.

הפגנה למען דיור ציבורימוטי מילרוד

בדיונים בביטול החוק שהתקיימו באוצר באחרונה, תמכו בביטול השר לפיד, מנכ"לית משרדו, יעל אנדורן, ואנשי אגף התקציבים. אנדורן התנגדה לחוק עוד בקדנציה הקודמת שלה באוצר, בסוף שנות ה–90 ותחילת שנות ה–2000, אז היתה הממונה על נושאים חברתיים באגף התקציבים. לאחר שהדיון סוכם בצמרת האוצר, הודיע לפיד כי יביא את ההצעה לביטול חוק הדיור הציבורי להחלטת קבינט הדיור.

אם ההחלטה תעבור, יהיה זה ניצחון של פקידי האוצר, שהביעו התנגדות עזה לחוק עוד בשלבי חקיקתו ובכל השנים מאז, אך כל שרי האוצר התנגדו ליוזמות במשרד לבטלו. באגף התקציבים מתנגדים לחוק בטענה כי מי שזכאי לדיור בשכירות המסובסד מטעם המדינה, אינו בהכרח מי שזכאי לקנות את הדירה לאחר שנים גם כן במחיר מסובסד.

מיד לאחר אישור החוק לפני כ–15 שנה, עיכבו פקידי האוצר את היישום בשנתיים תחת חוק ההסדרים. זאת, משום שהחוק כלל שני מרכיבים של הוצאות ממשלתיות: הראשון הוא מתן הנחות על הדירות, והשני הוא כורח לרכוש דירות חדשות במקום הדירות שנמכרו.

בדצמבר 1999 הוחלט כי הכספים ממכירת הדירות הציבוריות יופקדו בקרן וישמשו לרכישת דירות לאוכלוסייה נזקקת. ואולם מרגע שקיבלה הממשלה לידיה את כספי המכירות, היא מצאה לעצמה מסלולים אחרים לנתב אותו.

מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שבדק את העניין, מצא כי החל ב–1999 ועד אוגוסט 2011 נמכרו כ–37,500 דירות במסגרת החוק, מהן 33,400 במבצעי מכר ועוד 4,100 שלא במבצעים; 2,160 מהדירות נרכשו במחיר שוק מלא. מכירות אלה הכניסו לממשלה 2.75 מיליארד שקל, אך אף לא שקל אחד הועבר לצורכי הקמת דיור ציבורי. 56% מההכנסות הועברו למשרד הבינוי והשיכון ו–40% הועברו לסוכנות היהודית, בעקבות הסכם שנחתם בין האוצר לסוכנות לגבי פיצויה עקב ההנחות שניכפו עליה בעת מכירת דירותיה לזכאים; 4% מההכנסות היו עמלות ושומות.

ההתנהלות הממשלתית, שסתרה את החלטתה המקורית, גרמה לכך שערב תחילת המבצע למכירת הדירות ב–1999 היו כ–108 אלף דירות בדיור ציבורי, ואילו כיום נותרו בידיה כ–74 אלף בלבד.

במקביל, דעכו גם מבצעי המכירות. בדו"ח משרד השיכון ל–2012 צוין כי מבצעי המכר הסתיימו בסוף 2010, ומה שנמכר לאחר מכן הוא השלמת עסקות שבוצעו עד למועד זה. זאת, בעקבות החלטת ממשלה שלפיה יש לשמור על המלאי הקיים של הדיור בציבורי, ולא לחדש את מבצעי המכר. הדעה השלטת כיום בממשלה, שבאה לידי ביטוי בדו"ח של ועדת טרכטנברג, היא שאין לרכוש או לבנות דירות חדשות לדיור הציבורי, ובמקום זאת יש לסייע לזכאים בתשלום שכר דירה.

בכיר באוצר אמר כי "נכון שהחוק מיטיב עם השכבות החלשות, אבל אין שום סיבה שאנשים שחיים בשכירות מסובסדת ויכולים להמשיך לחיות בה עוד שנים רבות יהנו מהטבה של קניית הדירה בתנאי סבסוד כבד". לדברי בכיר אחר בשירות המדינה, "אין זה מתפקידו של שר האוצר לבטל חוקים שנחקקו על רקע חברתי. יש לי חשש שלפיד אינו יודע על איזה מוקש הוא עולה".



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר