בקרוב אני עובר להתגורר במדינת תל אביב. אני מתעתד להיכנס לנבכי השבט הצפונבוני ולדווח מהחזית. כבר קניתי כפכפי אצבע צבעוניים, כוסות חד פעמיות ושקיות ניילון לאיסוף הצואה של כלבים. ובינתיים, עוד לפני שרכשתי מנוי לשירות השכרת האופניים של העירייה, התל אופן, זכיתי לקבלת פנים סוציולוגית הולמת. סיפור שהיה כך היה:
ראיתי דירה להשכרה באתר יד2. המחיר סביר, המיקום נחמד. צילצלתי. ענתה בחורה חביבה ומאנפפת. סיפרה שהיא הדיירת ושהיא מעוניינת לעבור לפני תום תקופת השכירות. ביקשה סכום של חודש השכרה (כמה אלפים טובים) מכיוון שזה, לטענתה, הפיצוי לבעל הדירה הנדרש בחוזה. נשמע הגיוני. קבענו להיפגש למחרת ב-12:00. צילצלנו בפעמון והערנו אותה משינה עמוקה (היא זמרת ועוד משהו). החוטיני היה זרוק על הספה בסלון. מצא חן בעינינו (הדירה).
סיכמנו שהיא תקבל את אישור בעל הדירה על חילופי הדיירים, ונרים כוסית אספרסו לחיי עם ישראל והפלסטינאים. היא צילצלה למחרת והודיעה חגיגית (בשיחה הזאת כבר נהפכתי ל"מותק") שהכל סגור בפלומבה. בעל הבית מוסר ששני מרצים מאוניברסיטת חיפה הם ערובה לשימור ההשקעה. אשרינו, זכינו. צילצלנו לבעל הדירה לסגור את העסקה. הוא היה המום. לא היה בתמונה. ומה שיותר מדהים: בחוזה כלל אין סעיף על פיצוי המשכיר בעת מעבר מוקדם. יש רק חובת התראה של חודשיים מראש מצד השוכר. מתברר שהיא רצתה גם להפר חוזה וגם לגזור קופון שמן על חשבון בעל הדירה וגם על חשבוננו.
עד כמה שידוע לי, מעשה שכזה אינו חוקי ובוודאי שאינו מוסרי. כעסתי, עד שפתאום עלה בדעתי שאולי במושגים שלה אין כאן בכלל שקר והונאה. היא בסך הכל רמזה על עסקה משולשת שטובה לכל הצדדים, ורק אני, פוץ חיפאי שעדיין מאמין ב"ערכים אנכרוניסטיים" של יושר והגינות, לא הבנתי את כוונתה. "טמבל", אמרה לי בתי התל-אביבית. "אתה לא יודע שהגעת לעיר הקומבינות? תתחיל להסתגל". טוב, אז אני מסתגל. אבל בינתיים אין לי דירה.
הכותב הוא פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה שעוסק בחקר החברה והתרבות בישראל
-
תיק השקעות
-
קפה
-
פייסבוק
-
תגובות
-
רשימת קריאה
