>> בית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, דחה אתמול את עתירותיהם של תושבי היישוב חריש שבוואדי ערה נגד תוכניות המדינה להפוך את היישוב לעיר חרדית.

"תיקון התוכנית המפורטת על ידי גריעת טבלת השימושים ממנה - טבלה שהותאמה לצורכי אוכלוסייה חרדית בלבד - שינה מהותית את תפישת היסוד עליה נשענות התוכניות, ובכך ניתן מענה תכנוני לצורכי האוכלוסייה הקיימת", כתבה השופטת וילנר. "אני סבורה כי בעקבות תיקון התוכנית המפורטת נעשה איזון ראוי בין האינטרס הציבורי להקל על מצוקת הדיור של האוכלוסייה החרדית לבין האינטרס של האוכלוסייה הקיימת לשמר את אורחות חייה".

עוד ציינה וילנר כי הצהרת נציג משרד השיכון במהלך הדיון, שלפיה הוחלט לפתוח את שיווק היישוב לכלל האוכלוסייה, משנה גם היא את פני הדברים. "טענות העותרים, לפיהן הנחיות ועדת המשנה בעניין תיקון התוכנית המפורטת לא תיושמנה על ידי הרשויות הרלוונטיות, מקדימות את זמנן, שכן ראוי לתת לרשויות הזדמנות סבירה למלא אחר הוראות ועדת המשנה טרם התערבות שיפוטית", סיכמה השופטת.

1,300 תושבים לא-חרדים

כיום מתגוררים בחריש, הממוקם מזרחית לחדרה, כ-1,300 תושבים - בהם חילונים, דתיים-לאומיים וכן גרעין של כ-15 משפחות המשתייכות לקהילת הרא קרישנה, המשלבים באורחות חייהם מנהגים מהמסורת ההינדית.

בעקבות דו"ח של משרד השיכון מ-2008, שעמד על כך כי היישוב אינו עומד ביעדי האכלוס שנצפו לו, ובשל מצוקת המגורים באוכלוסייה החרדית פירסם שר הפנים דאז, מאיר שטרית, צו המגדיר את קציר-חריש כ"אזור תכנון מיוחד". בדצמבר 2009 קבעה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה כי "המועצה הארצית מכירה בחשיבות תכנונה והקמתה של עיר חרדית, אשר תאפשר פתרונות דיור לאוכלוסייה החרדית". גם הממשלה התייחסה לעניין, ובמארס 2010 קיבלה החלטה בעניין קידום היישוב חריש כפתרון למצוקת הדיור של האוכלוסייה "בעלת צביון דתי".

בעקבות סדרת ההחלטות החלה ועדת תכנון מיוחדת בהכנת תוכנית מתאר לחריש, תוך ייעודו לאוכלוסייה חרדית בלבד. ביולי 2011 הופקדה תוכנית מפורטת שלפיה צפויות לקום ביישוב שכונות מגורים בנות כ-6,000 יחידות דיור, וכן שירותים נלווים המתאימים לאוכלוסייה בעלת צביון חרדי.

לטענת העותרות, חריש הירוקה אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ ועמותת יוגה של אהבה, התוכניות כפי שאושרו הן חסרות תקדים בכך שהן כופות על תושבי יישוב קיים לחיות ביישוב בעל אופי שונה לחלוטין מזה שבו בחרו. עוד טענו כי אין בתוכניות שאושרו מענה לאוכלוסייה הקיימת, העתידה לסבול מפגיעות קשות בזכויותיה ובאורח חייה, שיאלצו אותה לבסוף לעזוב את היישוב. עוד נטען כי על פי התוכניות לא תתפתח בעתיד כל תשתית ציבורית של שירותים לאוכלוסייה שאינה חרדית, לא ייבנו מוסדות חינוך, מוסדות ציבור או שירותים משלה, והתנועה ביישוב, ממנו ואליו בחגי ישראל ושבתות תיאסר.

לאחר דיון ראשוני בעתירות נתנה ועדת המשנה לוועדת התכנון הארצית את החלטתה בעררים שהוגשו נגד אישור התוכנית המפורטת, וריככה את החלטות התכנון הקודמות. הוועדה החליטה על הפיכת טבלת השימושים ליישוב, שמייעדת מבנים ושטחים לשימושים שונים לאוכלוסייה החרדית בלבד, לנספח מנחה ולא מחייב. עוד הורתה כי יש להוסיף לנספח השימושים שימושים נוספים המאפיינים את האוכלוסייה הלא-חרדית.

"מסקנתי היא כי אכן מלכתחילה לא נעשה איזון ראוי בתוכניות", כתבה השופטת וילנר בפסק הדין, "אולם תיקון התוכנית המפורטת על ידי ועדת המשנה איזן באופן ראוי בין האינטרסים השונים תוך מתן התייחסות הולמת לצורכי האוכלוסייה הקיימת. לפיכך, משתוקן הפגם המרכזי שדבק בתוכנית המפורטת ומשניתן מענה תכנוני לצורכי האוכלוסייה הקיימת, יש לדחות את העתירות".

לטענת העותרים כי השינויים שעשתה ועדת המשנה הם קוסמטיים בלבד, וכי אין בכוונת המדינה לסטות מתוכניותיה המקוריות, השיבה השופטת כי טענות אלה "מקדימות את זמנן", וכי בכל מקרה לא יהיה בכך פגם בהתנהלות רשויות התכנון, שנגדן עתרו התושבים, אלא באופן שבו מיושמות התוכניות על ידי הרשות המקומית.