התפלאתי לשמוע את הדאגה בקול של אפרים. הן רק לפני כחודש רכשו הוא ואשתו דרכי דירה לשביעות רצונם. התברר שלא היתה בעיה עם הדירה שרכשו, אך היתה להם סיבה לדאגה היות שדירתם הקודמת, שעל כספי מכירתה התבססו בתנאי התשלום לרכישת החדשה, לא נמכרה. זאת אף שזלמן, בעל המכולת השכונתית, ממייסדי השכונה, החנווני שהתפאר במכירת דירות לגדולי היישוב עוד לפני הקמת המדינה, נתן להם ערב חתימת הסכם הרכישה את מלתו שימכור את דירתם "צ'יק צ'ק, תיכף ומיד".
אלא שזלמן התקשה לעמוד במלתו, ואף שהביא טפטוף מתעניינים דליל לדירה, לא שב איש לביקור נוסף - שלא לדבר על הצעה כספית קונקרטית. אפרים ביקש את עזרתי הדחופה במכירת דירתם, כדי שלא ייאלצו לקחת הלוואת גישור יקרה או להפר חוזה חלילה. "דירה יפה מאוד, כמו שאתה אוהב", הוא הבטיח לי בתחילת, בסיום ובמהלך השיחה.
והדירה אכן מצאה חן בעיניי - 90 מ"ר בטעם של פעם, תקרות גבוהות ואפילו מרפסת קטנה המשקיפה לגינה עורפית. גם המחיר שאותו ביקשו היה בגבולות הסביר. נרתמתי למשימה, אך דרשתי שזלמן יתרכז בעסקי החנוונות כל עוד אני בתמונה - כך שאוכל לנהל את המכירה כראות עיניי. בני הזוג הסכימו. ידעתי מה מחבל במכירה. ביקשתי אותם להתלוות אלי במסלול שעובר כל לקוח מהרחוב לדירה. הם התפלאו אך פסעו לצדי.
"הביטו בעיני הקונה", ביקשתי מהם והצבעתי כיצד לכל אורך שביל הכניסה התפורר הטיח שעל הקיר החיצוני של הבניין, מותיר את לבני הסיליקט חשופות. המרצפות בשביל שבורות כולן והכניסה לחדר המדרגות, שהיה נאה ומכובד לכשעצמו, חסומה בחומת לבנים - שריד ממלחמת ששת הימים, שהותירה חלל דחוק וחשוך.
"ההזנחה הזו מרתיעה לקוחות", הסברתי לבני הזוג. "ומפוגגת את ההתלהבות מדירתכם היפה. זה הרושם הראשוני בכניסה והמראה האחרון שנותר בעיניהם בדרך החוצה". "כן, כבר שנים דנים השכנים בשיפוץ המבנה", הם ענו לי. "אך איש לא לקח על עצמו לקדם את הפרויקט". שבנו לדירה. הכנתי להם רשימת מטלות, והשניים, כמביני עניין, מיהרו לבצע.
עוד באותו שבוע אורגנה אסיפת דיירים דחופה. על סדר היום - שיפוץ המבנה. לבקשת בני הזוג, נכחתי בה. הרעיון מצא קרקע פורייה להפליא, ופרט לגברת כהן הקשישה - היתה הסכמה מפה לפה. רק מרת כהן שבה והעלתה טענות נגד הפרויקט, במבטא הונגרי כבד: "מה זה ככה לבזבז כסף כשאפילו נזילות אין? מי מפרק חומה בכניסה ומחר אולי יש פה מלחמה חדשה? ומה פתאום זה מתווך מתערב בהחלטות, שאפילו לא גר פה?".
"גברת כהן חברה טובה של זלמן", לחש באוזני אפרים בחיוך כבוש. "יש כמה הטוענים אף לרומן סוער ביניהם לפני כמה עשרות שנים", הוא הבהיר לי את התנגדותה של הגברת לקונקורנציה הצעירה שפלשה לשכונה וכירסמה במעמד אביר נעוריה. אלא שדעת הרוב גברה. נרשם ונחתם פרוטוקול ישיבה, ובפעולה מהירה ונחרצת של לקוחותיי התקבלו הצעות מחיר, נבחר קבלן מבצע, נחתם הסכם ביצוע לעוד חודשיים, ותוך שבועיים ימים הותקן שלט גדול המבשר על שיפוצו העתידי של הבניין.
רק אז פתחנו בקמפיין מכירה, וכדי להעלות את התהליך על דרך המלך אף הוספנו לפרזנטציה הדמיה של המבנה לאחר השיפוץ. כל לקוח קיבל העתק של פרוטוקול ישיבת הדיירים וחוזה השיפוץ - וזה עבד. תוך שבוע התקבלו שלוש הצעות, והזוג חתם על חוזה מכירה בתנאים מצוינים. בדיוק כשיצאנו מחתימת החוזה, צילצל הטלפון. "אתה שומע בחור צעיר", הפתיעה אותי גברת כהן מהעבר השני, ולאחר שתיקה של רגע שאפה נשימה עמוקה והמשיכה: "אתה תבוא בקשה מחר ב-12:00 בדיוק אצלי בבית, אני רוצה אתה תגיד לי כמה כסף אני יכולה למכור דירה שלי".
הכותב הוא בעל משרד התיווך נדל"ן הים התיכון ביפו
