הראשונה להתנתק היתה תל אביב. אחרי יותר מעשור של האשמות קשות מצד קברניטי העיר העברית הראשונה כלפי ממשלת ישראל, על כך שזו אינה תורמת עוד דבר להתפתחות העיר ורק מחבלת בה, הודיעה ראש העירייה כי אין לעירה כל עניין להמשיך להתנהל תחת ריבונות השלטון המרכזי, וכי בכוונתה לכונן ישות מדינית עצמאית בגבולותיה המוניציפליים.

המהלך החד-צדדי גרר ביקורת ציבורית חריפה, ואף איום בהפעלת כוח צבאי נגד העיר ותושביה, אך לאחר כמה חודשי עימות, שכללו בין היתר הפגנות ומרד מסים, הרימה המדינה ידיים והיוזמה יצאה אל הפועל. בכך הצטרפה תל אביב לרשת ערים ברחבי העולם שביצעו מהלך דומה של התנתקות, לאחר שגם הן מצאו את השלטון המרכזי במדינותיהן בלתי יעיל ואף מזיק.

עם התנתקותה של תל אביב נפרץ הסכר. חיפה הצטרפה ראשונה, ואחריה הצטרפו למהלך ערים נוספות לאורך מישור החוף. עד מהרה מצא עצמו השלטון המרכזי מנותק ממשאביו, וחדל להתקיים באופן אפקטיבי. ערי הפריפריה נותרו לבדן, וכדי לשרוד כלכלית התחברו לרשתות-ערים סינרגיות, שיספקו שירותים לתושביהן.

כל זה לא קרה כמובן, לפחות עדיין לא. את התחזית הזו מציגה עבודה של שלושה סטודנטים לתואר שני בתכנון ערים בטכניון, תחת הכותרת "רשת ערי מדינה 2050". באחרונה זכתה העבודה בפרס הראשון בתחרות של איגוד המתכננים בישראל, שבה התמודדו 16 פרויקטים נוספים. את העבודה כתבו האדריכלית מיכל דור, אלון וינגרטן, שכיום עומד בראש אגף הבינוי של מכון ויצמן, ודן ברקוביץ'. העבודה נעשתה בהנחיית פרופ' אמנון פרנקל, ראש החוג לתכנון ערים בטכניון, ד"ר עידן פורת והאדריכל עודד קטוק.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

"בחזוננו, בישראל 2050 יכריזו הערים המובילות על עצמאותן, ויתחברו ברשתות ערים שיעצימו את כוחן הפוליטי והכלכלי. אלה יהיו ערי מדינה מתמחות, חזקות ובלתי תלויות בשלטון המרכזי, שאף יקיימו יחסי גומלין עם שכנותיהן שמחוץ למדינה", נכתב בפתיח העבודה.

כהקדמה לחזונם הסבירו מחברי העבודה כי מאז הקמתה היתה מדינת ישראל נתונה לטלטלות פוליטיות, שעיכבו את תכנונה ופיתוחה כמעט בכל התחומים - מגורים, תעשייה ומסחר, תיירות ועוד. "במקביל, אנו עדים להתפוררות השלטון המרכזי והתחזקות השלטון המקומי - תהליך המייצר פערים בחלוקת המשאבים בין המרכז לפריפריה", כתבו השלושה.

"הרעיון של ערי המדינה התחיל מניתוח של מה שקורה כיום בשטח, כשהשלטון המקומי לוקח לעצמו יותר ויותר סמכויות מהשלטון המרכזי", מסבירה דור. "נקודת המוצא היא שהמרחב העירוני הוא הבסיס הקיומי של המדינה, כדי לשמור על משאבי הטבע והשטחים. בעוד 30 שנה נהיה 16 מיליון איש. אין ברירה אלא לקיים מרחבים עירוניים".

זו לא עבודה תכנונית קלאסית. אתם מנבאים התפרקות מדינית.

דור: "הרעיון במציאות האקדמית הוא להטיל ספק, לא ללכת באותו התוואי שהמרחב סביבך הולך בו. לא רצינו לעשות רק עבודת תכנון טובה. ניסינו להטיל ספק בכל הדברים שאנחנו יודעים. הגענו עם אידיאולוגיה מוקדמת שיש פה מרחב לא שוויוני - ערים חזקות מול ערים חלשות שהעתיד שלהן לוט בערפל. ניסינו דרך חיפוש זהותן של הערים האלה להפוך אותן לכוח נגדי".

לדברי דור, תהליך התחזקותו של השלטון המקומי בא לידי ביטוי כבר כיום. "תל אביב, למשל, מתייחסת לעובדים הזרים החיים בתחומה כאזרחי העיר, אפילו אם המדינה אינה מכירה בהם. היא מעניקה להם שירותי בריאות וחינוך. אלה הן ההתחלות של המגמה, שבה העיר פחות ופחות נשענת על המדינה, ויותר על עצמה. ככל שערי המרכז יתחזקו וייצרו לעצמן מערכות עצמאיות יותר, כך ערי הפריפריה ייהפכו ליותר תלויות על בלימה".

חקלאות בקרית שמונה, צבא בבאר שבע

אל הפרויקט המשותף הגיעו דור ווינגרטן מרקעים שונים, שמסבירים במידה מסוימת את הכיוון שאליו לקחו אותו. בעוד שדור היא אדריכלית במקצועה, שימש וינגרטן בעשור האחרון מנכ"ל החברה הכלכלית של כפר סבא - מה שהקנה לו מבט מקרוב על מערכת היחסים הסבוכה בין השלטון המקומי למרכזי, וכן על הפוטנציאל הגלום בניהול ברמה העירונית. "הכוח של הרשות המקומית, כשהיא מנהלת את עצמה, הרבה יותר גדול מזה של השלטון הארצי. יש בעבודה פן של עתידנות, ואני לא מתבייש לומר שאחד הדברים שהנחו אותנו היה שהעבודה תהיה מעניינת".

במסגרת התוכנית יצרו הסטודנטים 11 ערים ורשתות ערים עצמאיות, המתמחות בתחומי ייצור ספציפיים. כך, למשל, חברו דימונה, ירוחם ומצפה רמון כרשת ערים מוכוונת תעשייה; עפולה, נצרת, טבריה ובית שאן - כרשת מוכוונת מסחר, דת ותיירות; נתניה, חדרה והרצליה יוצרות יחד רשת ערי ריביירה; וקרית שמונה וסביבתה יוצרות מרכז חקלאי.

"הרעיון הוא שלכל אזור יש התמחות מסוימת, כשלכל אזרח במדינה יש אינטרס להגיע לאזור מסוים לפי הפרנסה שלו ואורח החיים שהוא מבקש לעצמו. אם, למשל, אני רוצה חיים אקולוגיים, אני אמצא אותם בקרית שמונה, שבתוכנית שלנו משמשת יצרנית מרכזית למזון טרי ומרכז לחקלאות ולאיכות חיים כפרית".

מה עם מוצרים ושירותים שישות בגודל עיר לא יכולה לספק לעצמה, כמו ביטחון או תשתיות?

דור: "לכל אחת מהערים תהיה התמחות שבה היא תוכל לסחור מול שאר ערי המדינה - כך שבבאר שבע, למשל, יהיו מרוכזים בסיסי הצבא, וזו תוכל לשלוח מערכות הגנה ואבטחה לשאר הערים".

"מתוכננת, למשל, גם 'עיר גז'", מוסיף וינגרטן, "שתהיה מקור הכנסה משותף לכלל הערים. גם שדות תעופה יכולים לשמש כמה ערים במשותף". לדברי דור, רשת הערים תתבסס במידה רבה על מערכות של הסכמים, שיבואו בעקבות אינטרסים משותפים, כמו שמירה על מסדרונות פתוחים לנמלי הים או מרחבים אוויריים משותפים. "הרשת תנוהל כמו שמנוהל האיחוד האירופי - גופים של נציגים ששומרים על האינטרסים של הכלל", מסביר וינגרטן.

עם ההתפרקות לערי המדינה, מנבא הפרויקט גם טשטוש גובר והולך ברמה הלאומית, כשרשתות הערים נרקמות לא פעם בין ערים יהודיות לערים פלסטיניות. "ירושלים מתחילה לפתח מערכות יחסים חזקות עם הערים הסובבות אותה - חברון, בית לחם ורמאללה - שבמובנים מסוימים דומה מאוד לתל אביב", מתארת דור.

"כפרויקט עתידני אתה מניח הנחות מסוימות", מסביר וינגרטן. "אנחנו הנחנו שבתקופה שעליה אנחנו מדברים, יהיה שלום אזורי, וברגע שהמערכות שהכרנו מתפרקות, גם הגבולות מיטשטשים. ההנחה שלנו היא שבאווירת שוק חופשי שמייצרת תחרות ושיתופי פעולה, הפערים יצטמצמו וייווצר לבסוף איזון".

דור: "אחת הביקורות היתה שאנו מניחים קשר שוויוני בין ערים ישראליות לערביות, בעוד שבפועל המצב שונה לגמרי - רוב הערים הערביות עניות בהרבה. בהקשר הפוליטי הרחב של אחרי המחאה, הפרויקט יכול להיחשב קפיטליסטי. אבל אנחנו מאמינים בלאפשר למרחב העירוני, שכיום יותר מדי תלוי בכוחות הפועלים סביבו, להשתחרר ולצמוח. לפעמים השחרור מפתח".

המדינה דווקא התייחסה לנושא הזה ויצרה את הרפורמה בחוק התכנון, שאמורה לפשט את הליכי התכנון. זה עונה על השאיפה שלכם "לשחרר"?

דור: "ממש לא. אותי אישית הרפורמה מפחידה מאוד. היא יוצרת מנגנון מהיר מאוד לאישור תוכניות, וכשאני רואה את הכוחות המניעים את התכנון הזה, זה בהחלט יכול לבוא על חשבון אינטרסים אחרים".

וינגרטן: "כשאנחנו מדברים על השחרור של הרמה המקומית, אנחנו לאו דווקא מדברים על קיצור הליכי התכנון. לזמן התכנון יש חשיבות. עדיף שתחשוב ותתכנן 30 שעות, ושבשטח תעבוד שלוש דקות, מאשר ההיפך. המדינה שלנו כבר ניזוקה רבות מתכנון מהיר - כמו למשל, בכל שיכוני הרכבות של שנות ה-50, שעם הזמן נהפכו לסלאמס. אם היו חושבים 50 שנה קדימה, לא היו מגיעים למצב כזה".

אתם מתכוונים להמשיך לקדם את התוכנית?

וינגרטן: "היינו שמחים להמשיך לעבוד עליה. מישהו אמר לי שזה יהיה קלאסי להציג את הפרויקט בפני הנשיא פרס".

דור: "הראיתי את העבודה במשרד שלנו, ואנשים אמרו 'וואו, איך חשבתם על זה בכלל. מאיפה מתחילים?' זה הכוח של עבודות אקדמיה. מעבר לשאלה אם היא תיושם, החשיבות של התוכנית היא בשאלות שהיא שואלת, והיא שואלת המון. כל אחד יכול לקחת אותה לאן שהוא רוצה, בין אם לכיוון של הגדלת עצמאות השלטון המקומי, או הגברת שיתופי הפעולה בין רשויות מקומיות עניות. אני מודה שזו תוכנית קצת חתרנית. בניגוד לעולם האמיתי, כאן לא היה צריך לחשוב מה יגיד מתכנן המחוז ומה יחשוב ראש העיר".

בשורה התחתונה, אתם מודים שכתבתם מדע בדיוני?

וינגרטן: "ולפני 40 שנה אינטרנט וטלפון סלולרי לא היו מדע בדיוני? לפני שנתיים מהפכות במצרים ולוב לא היו מדע בדיוני? למדע בדיוני יש את הכוח שלו - ולא מומלץ לזלזל בו".