>> דפני ליף רצתה דירה, איציק שמולי רצה לסיים את הסמסטר וד"ר ליאוניד אידלמן רק רצה לנוח קצת. סביר להניח כי לפחות חלק ממה שדרשו יקבל מענה, אך ההישגים המשמעותיים ביותר של אנשים אלה אינם כלולים ברשימות הדרישות שלהם ואינם תלויים בהיענות הממשלה. המחאות כבר רשמו כמה הישגים חשובים ביותר, הנה כמה מהם.

המחאות הזכירו לנו שעוני אמנם עושה אדם אומלל, אך עושר אינו עושה אותו בהכרח מאושר. סולידריות חברתית ותחושה של ייעוד דווקא כן. זו הסיבה שהצעירים ברוטשילד גם מחייכים מבעד לשלטים ולכעס. הם המחישו שטיפה ועוד טיפה אכן הופכות לים, ולא משנה כמה גדולות היאכטות של הטייקונים או כמה תותחים יש על המשחתות של שר הביטחון או ראש הממשלה, הם שטים על הים ותלויים בו. לא ההפך.

המחאות חידדו את התפישה ההוליסטית שמדינה היא כמו אורגניזם: גם בה הכל תלוי בכל. ממש כמו שכאב ראש וכאב בטן יכולים לנבוע מאותו מקור, כך גם מצוקת הרופאים ומחיר הקוטג' יכולים לנבוע מאותו תקציב. המחאות ריסקו את ההבחנה של ימין ושמאל ויצרו הבחנה חדשה בין ליברלים לסוציאל-דמוקרטים. ההתעלמות מהשאלות המדיניות ומיחסי החוץ של ישראל במחאה הנוכחית רק מחדדת את העובדה שלאחר נאום בר אילן של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כבר אין הבדל בין ימין, שמאל ומרכז. כל הכוחות המרכזיים בפוליטיקה הישראלית מסכימים על פתרון של שתי מדינות לשני עמים, ואחרי שהבנו את קווי המתאר החיצוניים של המדינה, אפשר סוף-סוף להתמקד בדמותה ובתהליכים הפנימיים שלה.

המחאות חיברו וליכדו אותנו: אזרחים בני דורות שונים, תושבי יישובים שונים, השייכים למעמדות שונים, בני דתות שונות, כאלה שהצביעו למפלגות שונות, צועדים יחד וקוראים יחד לשינוי מתוך אחווה ושותפות גורל. המחאות אף הראו כמה אנו דומים לשאר עמי האזור. ספק אם מחאת האוהלים וכל מה שניצת בעקבותיה היה מתרחש אילולא ראינו את בני דורנו במזרח התיכון יוצאים לכיכרות.

ואם אנו כה דומים, אולי יש סיכוי שהזיכרונות מכיכר תחריר (זו שבקהיר וזו שברוטשילד) יהיו הגשר עבור הדורות הבאים של המדינאים משני הצדדים. תקווה ותפילה שבלב. המחאות גם הראו כמה אנחנו שונים משאר עמי האזור, וכמה התמזל מזלנו לחיות בדמוקרטיה. בעוד שבלוב ובסוריה יורים במפגינים, אצלנו תגובות השלטון השפלות ביותר מתמצות בטוקבקיסטים מטעם וקצת מעשיות מגוחכות.

גלי המחאה הפיחו בנו את האמונה שיש עתיד ויש תקווה - כי הולך וגובר הדור ולפחות לפי שלטי המחאה, גם היצירתיות הישראלית עדיין חיה ובועטת. כלכלית יהיו הצלחות למעמד הביניים, אך המחאה כבר הצליחה עם הישגים אחרים ראויים.

הכותב הוא מרצה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה