לשנות את כיוון המאבק בטייקונים - זירת הדעות - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לשנות את כיוון המאבק בטייקונים

המפתח לפתרון מצוי בשינוי יחסי הכוחות שבין בעלי השליטה לבין העובדים והמשקיעים מהציבור

9תגובות

>> צמצום הריכוזיות במשק נישא באחרונה בפי כל כמזור לתחלואי הכלכלה. הקוטג' יקר? נצמצם את הריכוזיות; זוגות צעירים לא מגיעים לדירה? נצמצם את הריכוזיות, וכן הלאה. אז נכון, הריכוזיות היא רעה חולה במשק הישראלי וחייבים לצמצמה, והפתרונות המוצעים בהקשר זה - כולל איסור על אחזקות ריאליות ופיננסיות, פירוק פירמידות שליטה והגבלות על מתמודדים במכרזים ממשלתיים - כולם ראויים וחשובים, אבל רחוקים מלהיות מספקים.

גם אם נתעורר מחר בבוקר למשק שהשליטה בו מבוזרת ולא ריכוזית, שנוחי דנקנר שולט בו "רק" באי.די.בי ולא בכלל ביטוח, ושיצרנים ומשווקים רבים מתחרים בו על לבם של צרכני הגבינות, כלל לא בטוח שנרגיש הבדל אמיתי בכיס, בחשבון הבנק או בקרן הפנסיה שלנו.

אז מה צריך לקרות כדי שנרגיש שינוי בפועל? ככל שהדברים נוגעים לשוק ההון, שבו מתנהלים מדי יום טריליון שקל השייכים לציבור, המפתח לפתרון מצוי בשינוי יחסי הכוחות שבין בעלי השליטה לבין העובדים והמשקיעים מהציבור. במלים אחרות, שינוי בשטח יורגש רק אם נהדק את הפיקוח על בעלי השליטה ונגדיל את כוחו של הציבור מולם - בין אם בעלי השליטה מחזיקים בשתיים, חמש או עשר חברות, ובין אם הם חולשים על תעשייה אחת או יותר.

פשוט ככל שהפתרון הזה נשמע, המציאות שבה אנו חיים כיום רחוקה ממנו מאוד. החוקים הקיימים מתמקדים בנושאי המשרה בחברות המסחריות - מנכ"ל, דירקטוריון וכו' - ולא בבעלי השליטה. אלא שלנושאי המשרה כוח מועט בלבד מול בעלי השליטה, המכתיבים את מרבית ההחלטות בפועל. התוצאה היא שאמנם יש לנו חוקים מצוינים על הנייר, אבל הקשר בינם לבין המציאות בשטח קלוש.

כך למשל, באחרונה רווחה התופעה לפיה בעלי שליטה משתלטים על חברות באמצעות מינוף - כלומר מבלי להשקיע את הונם האישי אלא באמצעות גיוס אשראי בשוק ההון, לעתים אף מבלי לספק ביטחונות בתמורה. מיד לאחר ההשתלטות מושכים בעלי השליטה דיווידנדים בסכומי עתק כדי לממן לעצמם את ההלוואה. מי שנפגעים מכך הם בראש ובראשונה העובדים וציבור המשקיעים, שחסכונותיהם שימשו הן לצורך האשראי שקיבלו בעלי השליטה בזול והן לצורך הדיווידנד שמשכו לעצמם.

אלא שהחוקים המסדירים את חלוקת הדיווידנדים לא ערוכים להתמודד עם עסקות מינוף והסכנה שנשקפת מהן לציבור. חוקים אלה סומכים בעיקר על נושאי המשרה שימנעו עסקות בעייתיות ומאפשרים במקרים מסוימים לבתי המשפט לפקח על ההליך. בפועל נושאי המשרה חלשים מול בעלי השליטה, ולבתי המשפט אין מספיק כלים כדי להגן על הציבור.

דוגמה נוספת נוגעת לפרמיית השליטה. מושג זה מתייחס לפער שבין שווי מניותיו של בעל השליטה בחברה לעומת שווי המניות שבידי הציבור. או במלים פשוטות, איזה קופון גוזר בעל השליטה מהמניות שלו בהשוואה לרווח שאנחנו, המשקיעים מהציבור, עתידים לראות. בעוד שבעולם עומד הפער בשווי המניות על כ-15% - פער שמשקף תמורה ראויה לבעל השליטה בגין השקעתו - בישראל התחום פרוץ ובעלי השליטה נהנים מרווח בשיעור כפול, של עד כ-30%. גם כאן, החוקים הקיימים כמעט שאינם מתמודדים עם הפער הזה, ואפילו אם מחר תיעלם הריכוזיות מחיינו נישאר עם פער בלתי נסבל לעומת שאר העולם בין ההכנסות שלנו לרווחי בעלי השליטה.

לכל הבעיות האלה יש פתרונות בהישג יד. צריך ואפשר לשנות את חוקי החברות וניירות הערך כדי שיגדילו את הנתח של הציבור ברווחים ויגנו טוב יותר על השכר והפנסיה שלנו. אבל כדי שזה יקרה, חייבים להתמקד בבעיה האמיתית - לא רק הריכוזיות אלא בעיקר היעדר הפיקוח על בעלי השליטה והכוח שבידיהם.

הכותב הוא ראש הקליניקה לאינטרס הציבור בשוק ההון במרכז האקדמי למשפט ולעסקים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פיספסתם