גם לעולים משנות ה–50 מגיעה עזרה - זירת הדעות - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
דיור

גם לעולים משנות ה–50 מגיעה עזרה

אם נמשיך להישען רק על תוכנית מחיר למשתכן, נישאר עם פערים עצומים בחברה ועם מחסור של יותר מעשור בהיצע הדירות

תגובות
פרויקט בינוי בהרצליה

בימים האחרונים התבשרנו על תוכניתו של שר האוצר, משה כחלון, שלפיה המדינה תאיץ את הקמתן של 150 אלף יחידות דיור במסגרת פרויקט מחיר למשתכן. לפני שהררי הביורוקרטיה, ועדות התכנון וראשי הערים יתחילו להערים קשיים, ניתנת לנו הזדמנות נוספת לבחון מחדש את בעיית הדיור. אולי הפעם נוכל לשנות כיוון באופן חד ומהיר.

תוכנית מחיר למשתכן היא תוכנית ראויה שצריכה להימשך, אך היא אינה מספקת. כדי להגדיל את היצע הדירות ולספק את הצרכים הקהילתיים שכל שכונה זקוקה לה — החל ממבני ציבור, עובר במרחבים ירוקים ועד לתשתיות מורכבות — צריך לזכור שההתחדשות העירונית כבר כוללת את כל אלה, ואין צורך להמציא את הגלגל מחדש.

במקום לחכות שנים לפיתוח, שספק אם יקרה בשכונות החדשות, עלינו להאיץ תהליכים של התחדשות עירונית בשכונות שבהן יש תשתית קיימת — גם אם בסיסית — שאפשר להוסיף עליה אלפי יחידות דיור. אפשר לראות תהליכים כאלה בפרויקטים בשרון ובמרכז, וניצנים של התחדשות עירונית נראים גם באזור הדרום.

תוספת מיידית של עשרות אלפי יחידות דיור בהתחדשות עירונית תצנן את המחירים באזורים שנחשבים אזורי ביקוש. התוכניות האלה, להבדיל מתוכניות אחרות, יוצאות לדרך רק כשהרשויות המקומיות והתושבים הסכימו להן, ולכן הן חוסכות את הביורוקרטיה הכרוכה בהישענות על תוכנית מחיר למשתכן בלבד.

ראשי הרשויות והמנגנונים העירוניים הם חלק מהמשימה הלאומית, ורק שחרור של כבלי הביורוקרטיה במישור הלאומי ובמישור המוניציפלי יכול לגרום לדברים להתבצע. למשל, בסוף שנות ה–80 ותחילת שנות ה–90 של המאה ה–20, עמדה מדינת ישראל בפני משימה לאומית של קליטת מאות אלפי משפחות מברית המועצות המתפרקת. ההחלטה של ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, על הקמה של פרויקט דיור ("בנייה תקציבית") לא היתה יכולה להתקיים לולא שותפות מלאה של הרשויות המקומיות, וללא קיצור דרמטי של הליכי התכנון והבנייה.

משמעות הדבר היא שמשבר הדיור הוא עניין תקופתי. כך היה בקום המדינה עד שנות ה–60, בפיתוח הכלכלי המואץ באמצע שנות ה–70, ובקליטת העולים באמצע שנות ה–90. המוטיב של שכלול הקיים במקום אלתור החדש חוזר על עצמו. ההתחדשות העירונית ותמ"א 38 לא באו לעולם לפני חצי שנה וגם לא לפני שנה. אלה פרויקטים עתירי ידע וניסיון, בעלי פוטנציאל בנייה גבוה ויכולת ביצוע קלה יותר, שמעלים אבק על המדף כבר יותר מעשור. היישום שלהם צריך להתבצע לצד תוכנית מחיר למשתכן, וזאת הדרך להוריד את מחירי הדיור בצורה משמעותית.

אולם אם נמשיך להישען על תוכנית בודדת, בלי להסתייע בפרויקטים של התחדשות עירונית, נישאר עם פערים עצומים ומחסור של יותר מעשור בהיצע הדירות. התחדשות עירונית אינה מתמקדת בהיצע דירות ובשיקום מבנים בלבד, אלא גם בצדק חברתי. לאחר שנים רבות שבהן המדינה עזרה לאוכלוסיות מסוימות — כדוגמת קיבוצים ומושבים — הגיעה העת לעזור לעולים משנות ה–50 וה–70 באמצעות הגדלת זכויות למבנים קיימים, העלאת ערך הרכוש שלהם ושיפור איכות חייהם. התחדשות עירונית היא בדיוק הפתרון לכך.

הכותב הוא יו"ר קבוצת הייזום אב־גד, והיה סגן שר התמ"ת ויו"ר נת"ע



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פיספסתם