נהגי המוניות לא אשמים ביוקר המחיה - זירת הדעות - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

נהגי המוניות לא אשמים ביוקר המחיה

ההחלטה להעלות בחזרה את תעריפי הנסיעה היא הכרח. אי־אפשר לפגוע בנהגים ששכרם קרוב לשכר המינימום

7תגובות
מוניות בירושלים
אוליבייה פיטוסי

יוקר המחיה בישראל גבוה, כולם מסכימים על כך, אבל לפעמים הזעם הציבורי על יוקר המחיה מוביל לאבסורד רגולטורי שפוגע בכלכלה הישראלית כולה. ההחלטה הנמהרת של משרדי האוצר והתחבורה, שקבעה הורדה של 11% בתעריפי המוניות, גרמה לעשרות אלפי נהגים לחשוב איך יצליחו לגמור את החודש. השבוע העלו את התעריפים שוב, אך הציבור לא צריך להפנות את כעסו נגד נהגי המוניות, שמשתכרים שכר נמוך עבור שעות עבודה רבות.

בחודשים האחרונים התנהל קמפיין ציבורי נגד תעריפי הנסיעה הגבוהים לכאורה במוניות, שהוביל את הוועדה המשותפת למשרדי האוצר והתחבורה להורות על ההורדה במחירי הנסיעות. לפי חלק מהדיווחים בעיתונות אפשר היה לחשוב שנהגי המוניות הם בעצם טייקונים נסתרים, שעתידם הכלכלי מסודר כבר מזמן, וסתם, ללא כל סיבה, הם נהנים לבלות 12–14 שעות ביום על הכבישים המסוכנים של ישראל. האם מישהו בכלל טרח לבדוק לעומק מה תהיה השפעת ההחלטה על תחום המוניות? נהג מונית מרוויח בממוצע כ-7,000 שקלים בחודש, וזאת רק אם עבד משמרות מלאות של 12 שעות, שישה ימים בשבוע — למעשה, כמעט במשרה כפולה.

בתחילת נובמבר, כשנכנסה לתוקף ההפחתה בתעריפים, נהגי המוניות ספגו באופן מיידי ירידה דרמטית בשכר, שהובילה רבים מהם להחליט כי הם עוזבים את המקצוע. לאחר תקופה קצרה הממשלה הבינה כמה הצעד המקורי היה קיצוני ומנותק מהמציאות ששוררת בענף המוניות, ושר האוצר הורה להעלות את תעריף הנסיעה ב-4%.

הורדת התעריפים הובילה לעזיבה של עשרות נהגים, רובם צעירים, שהבינו שאין טעם לעבוד שעות ארוכות על הכבישים, אם אין להם יכולת להתפרנס בכבוד. למעשה, הם הבינו שהחברה הישראלית החליטה להוריד לשפל המדגה את תנאי המחיה של האנשים שמניעים מדי יום, תרתי משמע, את גלגלי הכלכלה הישראלית. המחסור בנהגים אינו בעיה נקודתית של תחנת מוניות כזו או אחרת, אלא בעיה רוחבית ממנה סובלים כל ספקי התחבורה הציבורית בישראל: אוטובוסים, מוניות שירות וגם משאיות.

אצלנו, בתחנת המוניות הדר־לוד, המחסור באלפי נהגים מיומנים בישראל כבר הוביל לתוצאות קשות: כיוון שמספר הנסיעות הכולל לא ירד, הנהגים שנותרו בעבודה נדרשים לעבוד שעות ארוכות, לעתים ללא מנוחה מספקת וזמן להתרעננות. במקביל, לנוכח המחסור, חברות מסוימות עושות כל שביכולתן כדי להימנע מפיטורים, גם במחיר של העסקת נהגים עם הרשעות בתחום התחבורה. לאחרונה נפרצו כל הגבולות, ומדינת ישראל התחילה לייבא נהגי אוטובוס מאוקראינה. ללא ספק, מעשה ציוני מן המדרגה הראשונה.

משרדי האוצר והתחבורה צריכים להבין שנהגי המוניות הם נכס לכלכלה הישראלית. בהיעדר פתרונות תחבורה ציבורית ראויים, ועד שיוקמו בישראל מערכות הסעת המונים מתקדמות, הנהגים הם אלה שמונעים סתימה מוחלטת של הכבישים במכוניות פרטיות. בישראל פועלות כ-24 אלף מוניות, בהן נוהגים כ-35 אלף נהגים שנותנים שירות חיוני לכלכלה הישראלית. למרות זאת, על פי הנתונים היום, לכל מונית שלישית חסר נהג נוסף שיוכל להפעיל את המונית בשתי משמרות. הסיבה המרכזית לכך היא ההכנסה הנמוכה לשעת עבודה, שמרחיקה צעירים שהיו נכנסים בעבר כנהגי משמרת שנייה.

לאור זאת, החלטת שרי האוצר והתחבורה להעלות בחזרה את תעריפי הנסיעה ב-4% היא הכרח, ובגדר הרע במיעוטו. הציבור הישראלי צריך להבין שעם כל הרצון לפעול להורדת יוקר המחיה, אי אפשר לפגוע כך בפרנסת הנהגים, שממילא מרוויחים שכר שקרוב לשכר המינימום. המציאות שבה נהגי המוניות והאוטובוסים מועסקים בתת־תנאים חייבת להשתנות, ועד שהחלומות על הרכב האוטונומי יתגשמו, בואו ניתן להם להתפרנס בכבוד.

הכותב הוא מנכ"ל תחנת המוניות הדר־לוד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פיספסתם