מענקי האיזון גורמים לאפליה של הרשויות הערביות - זירת הדעות - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
צמצום פערים

מענקי האיזון גורמים לאפליה של הרשויות הערביות

אף שהרשויות הערביות הן 98% מהרשויות החלשות בישראל, מענקי האיזון אינם מסייעים להן, ואפילו להפך

3תגובות
כפר קאסם. נוסחת המענקים מנציחה ואף מחריפה את הפערים
עופר וקנין

הפערים העצומים בין הרשויות המקומיות היהודיות והערביות, בכל הקשור להקצאת מענקי איזון על ידי משרד הפנים, אינה עניין חדש. מטרת תקציב זה היא סגירת גירעונות תקציביים של הרשויות החלשות. עיון מהיר בקריטריונים מלמד כי על פניהם נראים הקריטריונים נייטרליים, אך בפועל הם אלה שיוצרים את הפער. כך, אף שהרשויות הערביות הן 98% מהרשויות החלשות בישראל, מענקי האיזון למעשה אינם מסייעים להן, ואפילו להפך.

גובה מענקי האיזון מחושב לפי נוסחת גדיש — ההפרש בין ההכנסה להוצאה של הרשות. מרכיב חישוב ההכנסה קובע תבחינים המובילים להפחתת המענקים לרשויות הערביות. למשל, לרשות מקומית שהאוכלוסייה בה מונה עד 20 אלף תושבים — שם ממוקמים מרבית היישובים הערביים — נקבע סכום של 2,031 שקל לנפש עבור הכנסה עצמית. ואולם בפועל, ממוצע הכנסה זו אצל רשויות ערביות מגיע לכל היותר ל–1,521 שקל.

כתוצאה מפער זה, מופחת המענק לרשויות הערביות. כמו כן, ברכיב ההכנסות נקבע סכום של הכנסה מינימלית לנפש בסך 3,546 שקל, שכשמו, חייבות הרשויות לעבור אותו כדי להיכנס לנוסחת החישוב. עם זאת, מתברר כי מרבית הרשויות היהודיות עוברות את הרף ואילו מרבית הרשויות הערביות אינן עוברות אותו, שכן ממוצע הכנסתן המינימלית לנפש מגיע לכל היותר לסכום של 2,795 שקל.

נוסחת גדיש אינה מביאה בחשבון רשות שאינה מגיעה לסכום המינימלי שנקבע, ומכאן נוצר פער של כ–600 מיליון שקל לטובת הרשויות היהודיות. בנוסף, רכיב ההכנסה של הרשות מחושב לפי גביית הארנונה, אך כדי שלא ליצור תמריצים שליליים עבור הרשויות נקבע שיעור גבייה נורמטיבי. גם כאן קיים פער בין השיעור הנורמטיבי שנקבע לבין שיעור הגבייה בפועל אצל רשויות ערביות — באופן הגורם להפחתת המענק עבורן. גם במקרה הזה הרשויות הערביות אינן מסוגלות לממש את השיעור הנורמטיבי שנקבע בנוסחה.

רכיב ההוצאות בעייתי אף הוא, וכולל מקדם המעניק העדפה בגובה של 5% בלבד לרשות חלשה. לעומת זאת, רשות קולטת עלייה — שלעולם אין מדובר ברשות ערבית — תקבל העדפה של 10%; רשויות שהן בקו עימות, רובן המכריע רשויות יהודיות, יקבלו העדפה של 4%; רשות שהיא התנחלות בשטחים הכבושים תקבל העדפה של 4%; ורשות שיש לה מועצות דתיות תקבל העדפה של 3%, כאשר אין אף רשות ערבית שיש בה מועצות דתיות.

יתר על כן, נוסחת גדיש קבעה מקדם העדפה עבור הוצאות חינוך שתלוי במספר התושבים שבה בגילי 0–18. ככל שהאוכלוסייה גדולה יותר, ההוצאה גדולה יותר ועל כן היא תפוצה במקדם העדפה גבוה יותר. ואולם כ–75% מהרשויות זוכות ל–0% ממקדם זה. כך גם לגבי מקדם העדפה בגין הוצאות עבור רווחה, המועבר לרשות ששיעור האוכלוסייה בה מעל גיל 65. גם כאן מחקרים מראים כי 82% מהרשויות הערביות מקבלות 0% בגין מקדם זה.

למעשה, הקריטריונים נתנו משקל כמעט מכריע לשונות הטבעית והסוציו־אוקונומית בין היישובים הערביים והיהודיים, כאשר שונות זו מיטיבה אך ורק עם היישובים היהודיים. כך, מטרת מענקי האיזון היא סגירת פערים, אך נוסחת המענקים מנציחה ואף מחריפה אותם. ואכן, זה 17 שנה דורשות הרשויות הערביות ממשרד הפנים לקבוע נוסחה שתחשב את גובה מענקי האיזון על בסיס קריטריונים אחרים — שוויוניים, צודקים והוגנים.

הפער הוביל לכך שהשירות שניתן על ידי רשות מקומית ערבית לתושב ביישוב ערבי אינו איכותי ושונה מזה שניתן לתושב יהודי. כך מגיעה האפליה לרמת היומיום של חיי האזרחים הערביים מבלי להיראות, מכיוון שהיא מופיעה במסווה של קריטיונים "ניטרליים".

הכותבת היא מנהלת היחידה לזכויות חברתיות־כלכליות במרכז עדאלה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פיספסתם