תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כבאי או שוטר: ילדי הפריפריה - ילדים ללא חלומות

היכולת לחלום תחומה בגבולות התודעה שלנו - אם לא יודעים שמשהו קיים, אין סיכוי שנוכל לחלום עליו

3תגובות

"מה תרצה להיות, כשתהיה גדול?", אוהבים מבוגרים לשאול ילדים, כשהשאלה טומנת בחובה את ההבטחה: אופק של אפשרויות פתוחות בפניכם. כל שעליכם לעשות הוא רק לבחור. מורה, רופאה, שוטרת, שחקן — כל ילד והחלום שלו. אבל מה קורה כשלילד אין תשובה?

ילד ללא חלום או שאיפה - יש בכך משהו מכמיר לב. ילד שאינו מעז, שאינו חושב שמגיע לו, שאינו מכיר אפשרויות - אולי מלבד מה שאביו ואמו עושים. המצב הזה עשוי להופיע בכל שכבות האוכלוסייה, אבל נפוץ ובולט הרבה יותר בקרב ילדים ונוער ממעמד סוציו־אקונומי נמוך. הסיבה המרכזית לכך היא טווח האפשרויות המוגבל שאליו הם נחשפים. ילדים שמעולם לא שמעו על מקצועות כמו הנדסת מזון, תסריטאות, ייעוץ אסטרטגי וריפוי בתנועה לא יוכלו לשאוף לעסוק בהם. היכולת לחלום תחומה בתוך גבולות התודעה שלנו — אם לא יודעים שמשהו קיים, אין סיכוי שנוכל לחלום עליו.

ילדים חוזרים לבית הספר
אלון רון

יש לנו אחריות לעזור לילדים האלה. לחשוף אותם לחוויות חדשות. כך פועלת עמותת חינוך לפסגות בתוכנית המצוינות שהיא מפעילה בפריפריה החברתית והגיאוגרפית. לא רק האחריות היא של כולנו, כיחידים וכחברה, אלא גם התועלת מכך. איך קשור חלומו של הילד מהפריפריה, לתועלת שלנו כחברה? ראשית, הגלגלים החברתיים נעים כיום בזכות אנשים שמסוגלים לחלום. התפניות החדות והמרשימות של מאה השנה האחרונות חלו בזכות אלה שדמיינו מציאות אחרת, ושהעזו לפעול למענה. הדבר קריטי בעידן שבו אנחנו חיים ובפרט במדינה כמו ישראל, שבה ההון האנושי הוא המשאב העיקרי שמקיים אותנו.

שנית, יכולתו של הילד לחלום והכלים שיקבל כדי להגשים את חלומותיו הם בעלי משמעות כלכלית טהורה. ניקח לדוגמה שני מסלולי חיים אפשריים עבור ילד שגדל בפריפריה החברתית או הגיאוגרפית: ללא התערבות ותמיכה, התלמיד עשוי לסיים תיכון עיוני (או שלא), לקבל תעודת בגרות שמקשה על המשך התפתחותו האקדמית, לנוע בתוך אופק השאיפות המוגבל ולסיים כאדם בוגר המרוויח משכורת חציונית — כ–6,700 שקל בחודש. משכורת זו מניבה למדינה מסים חודשיים בסך 1,200 שקל. על פני 40 שנה, מדובר בהכנסה של כ–580 אלף שקל למדינה.

אפשרות חלופית היא שהילד ישתלב במסגרת מטפחת ומקדמת, שבה הוא מממש את מלוא הפוטנציאל שלו, מקבל כלים, רוכש תחושת מסוגלות, מסיים תיכון עם תעודת בגרות טובה המלווה בשאיפות אקדמיות, משרת בתפקידים איכותיים בצבא ולומד באוניברסיטה. הוא חולם, מתקדם, מגיע לתפקידים משמעותיים, ועשוי להשתכר בבגרותו גם 15 אלף שקל בחודש. המסים החודשיים שישלם למדינה על פני 40 שנה יהיו כ–2.4 מיליון שקל - פי ארבעה ויותר ממסלול החיים החלופי - עוד לפני שהבאנו בחשבון עלויות נוספות למדינה, שהיו עלולות לצוץ במסלול חייו לולא קיבל הזדמנות שווה, כמו תמיכות וקצבאות מהמדינה.

המסקנה ברורה — אנחנו רוצים ילדים בעלי חלום. זו זכותם וזו חובתנו לאפשר להם לחלום. הרווח יהיה שלהם ושל כולנו.

הכותבת היא מנכ"לית עמותת חינוך לפסגות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פיספסתם