לכבד את רצונותיהם של פגועי הנפש - זירת הדעות - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לכבד את רצונותיהם של פגועי הנפש

תפקידנו לפגוש את האדם המתמודד עם כאבים, קשיים ומצוקות אישיות-רגשיות, ולסייע לו לקבל החלטות לגבי המשך הטיפול בו

תגובות

באחרונה יצא לי להיפגש באופן אישי ומקצועי עם אדם המתמודד עם מחלת נפש וגם עם מחלת הסרטן. בשפה המקצועית הרפואית קוראים לזה "תחלואה כפולה".

אנשים הסובלים מתחלואה כפולה כמעט תמיד נופלים בין הכיסאות, משום שגם אפשרויות הטיפול הקיימות מוגבלות מאוד: משרד הבריאות מציע שירותי סל שיקום, אבל אם לאדם אין מוטיבציה ורצון לשיקום, המשרד יוצא מהתמונה. קופות החולים מציעות אשפוז בהתאם למצבו הרפואי של החולה (בבית חולים או במחלקות לחולים כרוניים), וכמובן גם מציעות טיפול של רופא משפחה ובדיקות במרפאה, אבל כל אלה כבר לא רלוונטיים לאדם עם מחלה סופנית, ובוודאי שלא רלוונטיים לאדם עם מגבלה בתפקוד וקושי לטפל בענייניו.

מחלקה פסיכיאטרית איכילוב
דודו בכר

ואז פונים למחלקת הרווחה. מגיעים אלי דיווחים ואפילו דרישות מצד שכנים, תושבים ונבחרי ציבור - "תעשי משהו!"

לפי התפישה המקצועית שלי, למרות הקושי שהמציאות הזאת יוצרת, תפקידה של העובדת הסוציאלית במקרים כאלה אינו להעלים את הבעיה מעיני התושבים או השכנים. לא באחריותנו לקחת את האדם ולסדר לו מוסד בניגוד לרצונו. אם אעשה זאת, זה יהיה מעשה לא מכבד, לא מוסרי ובטח לא חוקי. אם אדם אינו מוגדר כחסר ישע לפי החוק, אין דבר שבתפקידי ובסמכותי כעובדת סוציאלית לכפות עליו לעשות. כמו במצבים אחרים, גם במקרים של אדם המתמודד עם מחלה סופנית, תפקידנו לפגוש את האדם המתמודד עם כאבים, קשיים ומצוקות אישיות-רגשיות, ולסייע לו לקבל החלטות לגבי המשך הטיפול בו - מה הוא היה רוצה שיקרה? איך הוא בוחר להעביר את הזמן שנותר לו?

בחיי המקצועיים נפגשתי כבר כמה פעמים עם אנשים בודדים, ללא משפחה תומכת, ללא היכרות עם זכויותיהם ועם המענים הקיימים; אנשים שקופים שרבים מאתנו היו מעדיפים לא להיתקל בהם על המדרכה. לאנשים האלה יש זכות לקבל החלטות על חייהם, גם כשהבחירות שלהם לא נעימות לעין, גם אם הן כוללות הימנעות ממקלחת, עישון סיגריות או תזונה שלא מתאימה למצבם, אבל הם בוחרים בה תוך התעלמות מהנחיות הרופאים. אני אשאר עמם. אני אשב לצד מיטתם ואסתכל לתוך עיניהם, אכסה אותם בשמיכה ואגיש להם מים. אקשיב לכעסים ולהתפרצויות הזעם שלהם, כי אני מבינה שהם מגיעים מכאב עמוק של אובדן ופרידה.

גם אשאל שוב ושוב ושוב: "מה אתה בוחר?" וגם כשהם לא יידעו לענות לי - אשאל שוב ואעזור להם להבין מה האפשרויות העומדות בפניהם. אתן להם את הכבוד המגיע להם ואדגיש באוזניהם שלהישאר לבד בבית זו כנראה לא הבחירה שמכבדת אותם, ושיש אפשרויות אחרות, אבל אני אכבד כל החלטה שיקבלו. אלה החיים שלהם - לא חייו של כלב שאפשר להעביר מהבית לפנסיון או למכלאה. אלה חיים של אדם שעבד, שעשה קניות, שבישל את ארוחותיו, שבחר בחירות בחייו, ועכשיו בוחר בחירה נוספת. עלינו כחברה לכבד זאת.

הכותבת היא עובדת סוציאלית קהילתית במועצה האזורית מרחבים ופעילה חברתית בתנועת עתידנו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פיספסתם