קידום השלום ינמיך את להבות החרם - זירת הדעות - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

קידום השלום ינמיך את להבות החרם

יש לספק לחברות ישראליות הפועלות בעולם רשת הגנה מפני איומי החרם, אך באותה הזדמנות גם לעודד ולחזק את מחויבותם לעקרונות של אחריות תאגידית ושל הגנה על זכויות אדם

תגובות

הדיון הציבורי שהתעורר בשבועות האחרונים בשאלת החרם על ישראל, הוא חלק מסוגיה מדינית וכלכלית אסטרטגית, שעשויה ללוות אותנו לא מעט בשנים הקרובות. בדומה לתחומים אחרים, גם בעניין זה קיימת נטייה לבחון את הדברים אך ורק בעיניים ישראליות, מבלי לראות את התמונה הרחבה שאנחנו רק חלק ממנה.

אין ספק, חלק מיוזמי החרם מחזיקים בעמדות אנטי־ישראליות, ולעתים אף אנטישמיות. עם זאת, כדי להבין את תופעת החרם הכלכלי וכיצד להתמודד עמה, חשוב להכיר את ההקשר הרחב יותר של השינוי בציפיות החברתיות מתאגידים ואת עלייתו של שיח האחריות התאגידית. ברחבי העולם, תאגידים, משקיעים וצרכנים מבינים יותר ויותר שהשוק החופשי נהפך לפלטפורמה מרכזית לקידום שינויים חברתיים ופוליטיים, ובהקשר ישיר לכך, אנו רואים מדי יום כי ההתייחסות הציבורית כלפי תאגידי ענק משתנה.

מפעל סודהסטרים
בלומברג

התאגידים, בעיקר אלה בהם המצויים "בעין המצלמה", חשופים יותר ויותר לאפשרות של ביוש (shaming) ושל פגיעה במוניטין. פגיעה זו היא פשוטה ובעלת עוצמה יותר מאשר בעבר, נוכח התפתחות הרשתות החברתיות והוויראליות, שחושפות במהירות התנהלות בעייתית של תאגידים בעניינים הנוגעים לפגיעה בסביבה, בזכויות עובדים ובזכויות אדם. מכורח הנסיבות והצורך הגובר של חברות להגן על עצמן, כמעט על בסיס קבוע, צומח והולך תחום האחריות התאגידית. חברות שמקפידות על התנהלות אחראית, יכולות לצמצם בדרך זו סיכונים פיננסיים, תדמיתיים ומשפטיים.

תופעת ה–BDS (קמפיין לחרם על ישראל, ראשי תיבות של Boycott, Divestment and Sanctions — חרם, מניעת השקעות, ועיצומים) רוכבת במידה רבה על גל זה, וממסגרת את מרבית תלונותיה, המופנות לתאגידים וגם למשקיעים מוסדיים, בשפה של "פגיעה בזכויות אדם". שפה זו מקושרת להיבטים הקשורים לשימור השליטה הביטחונית בשטחים (ובפרט, בכל הנוגע להקמת חומת ההפרדה, נוכח חוות הדעת בעניין זה של בית הדין הבינלאומי בהאג מ–2004) וגם להיבטים הקשורים להקמת ההתנחלויות ולפיתוחן האזרחי. השיח המתפתח בדבר החובות המוטלות על תאגידים הפועלים באזורי סכסוך (חשבו על "יהלומי הדמים" בסיירה ליאון או באנגולה, למשל) משתלב אף הוא בקמפיין החרם הנוכחי.

בסיטואציה שנוצרה, לא רק ארגונים פרו־פלסטיניים, אלא גם ארגוני זכויות אדם בעלי שם, מצטרפים ל"מסגור" הזה ופועלים על־פיו גם נגד מדינות ותאגידים אחרים. מצב זה נהפך בהדרגה לאמת מידה (benchmark) שמכוחה פועל העולם העסקי, וגם תאגידים ישראליים שמעורבים בפעילות בינלאומית נאלצים להתיישר לפיו.

כך למשל, חברת אפריקה ישראל, שנכוותה ממשיכת השקעות על ידי קרנות פנסיה אירופיות, החליטה להפסיק לבנות בהתנחלויות, ומפעלים של סודהסטרים, יקבי ברקן או בייגל בייגל, הועברו מאזורי התעשייה בשטחים אל תוך שטחי הקו הירוק.

אז מה עושים? בראש ובראשונה חייבים להכיר בכך שהרפלקס הפבלובי שלנו לקשר את שיח החרם רק לאנטישמיות עתיקת יומין, מונע מאתנו לראות את התמונה המלאה. שנית, יש להבין שהפוליטיקה הגלובלית איננה יותר רק משחק של מדינות. מבינים זאת מתוך התבוננות בהשפעה הגוברת של שחקנים לא־מדינתיים חדשים, כמו תאגידים רב־לאומיים, מוסדות בינלאומיים או החברה האזרחית הגלובלית. דיפלומטיה מושכלת ומעודכנת חייבת להביא בחשבון את שינויי העומק האלה.

נוסף על כך, יש לספק לחברות ישראליות הפועלות בעולם רשת הגנה מפני איומי החרם, אך באותה הזדמנות גם לעודד ולחזק את מחויבותם לעקרונות של אחריות תאגידית ושל הגנה על זכויות אדם. ולבסוף, סביר להניח שקידום מדיניות מתונה ותומכת שלום תסייע אף היא להנמכת להבות החרם המתהוות (החרם הערבי התמוסס במידה רבה לאחר הסכמי אוסלו) ותקל גם על תאגידים זרים הפועלים בישראל.

הכותב הוא מנהל המכון לאחריות תאגידית במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פיספסתם