דלק וכיל הם לא אדוני המשק - זירת הדעות - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

דלק וכיל הם לא אדוני המשק

חייבים לנתק את התלות בתאגידים

8תגובות

פרסום מסקנות ועדת ששינסקי 2 בנוגע לתמלוגים מאוצרות הטבע, שמהם עולה כי כיל הצליחה לרככן לטובתה באופן משמעותי, וחשיפת הפרוטוקולים שהעידו על העמדה האדנותית של ראשי דלק ונובל אנרג'י כלפי הרשות להגבלים עסקיים - הם ביטוי מזוקק למה שמכונה בספרות "עוצמה תאגידית". התמודדות עם העמדה הבעייתית הזאת יכולה להיעשות הן באמצעות חיזוק הכוחות שמהווים משקל־נגד לבעלי ההון והן באמצעות הגברת השקיפות.

התפישה המקובלת במחוזותינו היא שהכרעה בעניינים חברתיים וערכיים בדמוקרטיה מסורה לפוליטיקאים, ולא לאנשי עסקים. הפוליטיקה נתפשת כתחום שבו האינטרסים השונים מתחרים על חלוקת הכוח בחברה, כשהתאגידים הם שחקן אחד מני רבים. אלא שזהו תיאור בעל כוח הסברי מוגבל, המתעלם מהכוח הכלכלי הייחודי של תאגידי הענק - המאפשר להם להשפיע בעוצמה על השוק, תוך החצנת עלויות על הציבור, והגבלת מרחב התמרון של ממשלות. מכאן, שהכוח העודף של התאגידים הגדולים הוא מובנה.

לתאגידי הענק מאפיינים ייחודיים שמעצימים את כוחם: משאביהם הכלכליים מקנים להם השפעה פוליטית רבה, בעיקר בעזרת שתדלנים (לוביסטים); הם נהנים מהגנות משפטיות ייחודיות, ובראשן האחריות המוגבלת וההכרה החוקתית בזכויות התאגיד, והם "שחקן חוזר" בזירה המשפטית, מה שמסייע להם לעצב את הכללים המשפטיים שבחסותם הם פועלים.

עובד במפעל כיל
Bloomberg

יתרה מזאת, הפיקוח הציבורי על הפעילות התאגידית סובל מחולשה משלושה טעמים. ראשית, התאגידים "לוכדים" את הרגולטור שמשאביו מוגבלים (ואף הולכים וקטנים) ושאופק התעסוקה שלו כולל בדרך כלל עבודה בתעשייה שעליה הוא מפקח. שנית, הכסף התאגידי שוכר את מיטב המוחות המשפטיים והחשבונאיים לשם ציות "יצירתי" לחוק (בעיקר בתחום המיסוי); ושלישית, רף הענישה הנמוך הופך לא פעם את הפרת החוק למשתלמת (למשל, הקנסות בגין פתיחת עסקים בשבת).

ואם בכך לא די, התלות של הכלכלה המדינתית בתאגידים גוברת בהתמדה: הם מייצרים מקומות עבודה, משלמים מסים (אף ששיעורם נמוך בשל תכנוני מס), משקיעים במחקר ופיתוח, ומקדמים צריכה באמצעות השקעה מאסיבית בשיווק. בנוסף, הגלובליזציה שהגבירה את ניידות ההון, העצימה את כוח המיקוח התאגידי - האיומים בסגירת המפעלים של כיל הם דוגמה לכך - באופן המייצר "אפקט מצנן" על רגולציה המבקשת לקדם מטרות חלוקתיות.

בניגוד, אפוא, להסבר המצוי, תאגידי הענק אינם סתם עוד קבוצת אינטרס. העוצמה המבנית שלהם מחייבת התמודדות ציבורית. לשם כך, יש לפעול, בראש ובראשונה, לחיזוק הכוחות המהווים משקל־נגד לכוחו של ההון, שהוחלשו מאוד בעשורים האחרונים - העבודה המאורגנת, השירות הציבורי, התקשורת העצמאית ובתי המשפט. כמו כן, יש לחזק משמעותית את הרגולציה הניצבת מול העוצמה התאגידית, לא רק באמצעות תוספת משאבים, כי אם גם בהפיכתה ל"חכמה" יותר, כך שתתמרץ ותתמרן את התאגידים, באמצעות מקלות וגזרים, לפעול לטובת החברה.

בנוסף, יש לפעול להגברת השקיפות כדי לצמצם את השפעת השתדלנות התאגידית המשומנת. יש לתת משקל רב יותר לקולם של ארגוני החברה האזרחית, שמציגים את התמונה הרחבה. יש לבטל את הנוהג של פרסום דו"ח ביניים לוועדות ציבוריות, ששימש בכל המקרים האחרונים בסיס לשינויים בשווי מיליארדי שקלים לטובת התאגידים. לבסוף, יש לשקול הקמה של מוסד שימוע פרלמנטרי שניתן יהיה לזמן אליו גם ראשי תאגידים כשפעילותם מאיימת על האינטרס הציבורי.

הכותב הוא מנהל המכון לאחריות תאגידית במרכז האקדמי למשפט ולעסקים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פיספסתם