כיצד ילדינו לא יהיו סרדינים בכיתות - זירת הדעות - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כיצד ילדינו לא יהיו סרדינים בכיתות

פתרון אפשרי אחד יכול להיות כזה שעל פיו משרד החינוך יקבע מנגנון תקצוב לפיצול כיתות, המתחשב במצב הכלכלי של הרשות המקומית

3תגובות

באחרונה פסק בית המשפט העליון כי רשויות מקומיות מנועות מלהשתמש בתקציביהן לשם תשלום שכר מורים ופיצול כיתות בחינוך היסודי ובחטיבות הביניים. פסיקה זו והשפעתה על הרשויות המקומיות, הביאה להתפתחותה של "מחאת הסרדינים", שבמסגרתה החלו הורים רבים להלין על הצפיפות בכיתות ובבתי הספר הציבוריים.

מחאה זו נוצרה, בין היתר, על בסיס כך שכבר שנים רבות מספר התלמידים בכיתות בבתי הספר הציבוריים בישראל הוא גבוה מהממוצע במדינות OECD. כך, על פי הדו"ח האחרון של OECD, ב–2011 היה מספר התלמידים הממוצע לכיתה בחינוך היסודי בישראל 28.4 תלמידים, לעומת 21.3 במדינות הארגון. בנוסף, במשך השנים התחדדה ההבנה כי כמות תלמידים בכיתה הוא קריטריון חשוב בכל הנוגע לאיכות החינוך הניתן לתלמידים בבתי הספר.

מחאת ההורים מוצדקת ככל שבבסיסה עומדת הדרישה להקטנת מספר התלמידים בכל הכיתות שבבתי הספר במערכת החינוך הציבורית. מנגד, דרישה של הורים חזקים לאפשר לרשויות מקומיות שבהן הם מתגוררים לתקצב מכיסן את פיצול הכיתות היא פסולה, שכן היא טומנת בחובה פגיעה קשה בעיקרון שוויון ההזדמנויות בחינוך.

מחאת הסרדינים
תומר אפלבאום

קבלה של דרישה זו על ידי משרד החינוך תביא לכך שמרבית הרשויות אשר פיצול הכיתות ייעשה מכיסן יהיו רשויות מבוססות, שבהן מתגוררות אוכלוסיות חזקות ממילא. דבר זה יביא להגדלת הפערים בין תלמידים בחינוך הציבורי, ולאפלייתם של תלמידים ממצב סוציו־אקונומי חלש.

אין ספק כי הגדלת מספר המורים בכלל בתי הספר באופן שוויוני, מתוך תקציב משרד החינוך, הוא הפתרון הראוי לבעיית הצפיפות בבתי הספר. ואולם פתרון זה משמעותו הגדלה ניכרת של תקציב משרד החינוך, ומכאן ספק רב אם הוא יתקבל בברכה על ידי משרד האוצר והעומד בראשו. מנגד, אסור לאפשר לכל רשות מקומית לעשות ככל העולה על רוחה בנוגע לתקצוב פיצול הכיתות בבתי הספר שבתחומה.

אז מה עושים? פתרון אפשרי אחד יכול להיות כזה שעל פיו משרד החינוך יקבע מנגנון תקצוב לפיצול כיתות, המתחשב במצב הכלכלי של הרשות המקומית. רשויות מבוססות, שיוכלו לעמוד בנטל הכלכלי הכרוך בפיצול כיתות, יידרשו לשאת בעלויות אלה. מנגד, ברשויות חלשות יותר, תקצוב פיצול הכיתות ייפול על כתפי משרד החינוך וייעשה מתקציב המדינה.

כדי שהפתרון יהיה אפקטיבי והוגן, על המשרד לקבוע תקרת תקצוב לכל רשות ורשות בהתאם למצב הסוציו־אקונומי שלה, וכן שיהיה ברור שהפסקת התקצוב מטעם המדינה משמעותה גם הפסקת תקצוב מטעם הרשויות. משרד החינוך והעומד בראשו הצהירו זה מכבר על רצונם וכוונתם לתקצב שעות הוראה בבתי ספר באופן דיפרנציאלי. פתרון זה יכול להיות מיושם כחלק מרפורמה נדרשת זו.

הפתרון המוצע תואם את עיקרון שוויון ההזדמנויות בחינוך, המהווה עיקרון משפטי מרכזי בדיני החינוך בישראל. פתרון זה יכול להתקבל בברכה על ידי מרבית הרשויות ואזרחי ישראל, שכן הוא משקף את הסולידריות הישראלית ואת ההבנה שיש צורך לחזק את תושבי הפריפריה החברתית והגיאוגרפית במדינה, לצד מתן מענה לאוכלוסיות חזקות יותר. וחשוב מכל, פתרון זה יאפשר לכל תלמידי ישראל ללמוד בכיתות קטנות יותר, באופן שיאפשר לכל ילד להביא את הפוטנציאל שלו לידי מימוש.

הכותב הוא ראש הקליניקה לזכויות בחינוך במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ומרצה בנושא זכויות ילדים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פיספסתם