הממשלה מעדיפה שידור ציבורי חלש - זירת הדעות - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הממשלה מעדיפה שידור ציבורי חלש

אם אפשר, היתה משדרת בו שירים עבריים, או תחרויות ספורט - רק לא ידיעות ופרשנויות, החושפות את פעילותה

7תגובות

הודעתם המשותפת של שר התקשורת גלעד ארדן ושר האוצר יאיר לפיד, כי הם משהים את ההסכם למימון תוכנית ההבראה ברשות השידור, שנחתם עוד בדצמבר 2012, מדאיגה לא בגלל הקפאת הניסיון לרפורמה, שכקודמיו עלול שלא להבריא את הרשות, אלא בשל הרמזים בדבר כוונת הממשלה לסגור את רשות השידור ולפותחה מחדש בתנאים אחרים. ובמלים אחרות, לשפוך את התינוק עם מי הרחצה ולהחזירו חבול ומוכתם.

אף ששר האוצר המריא על כנפי היותו עיתונאי, ואף שמקור עוצמתו של ראש הממשלה בדיבור המועבר בכלי התקשורת, ממשלת ישראל מעדיפה שידור ציבורי חלש. אם אפשר, היתה משדרת בו שירים עבריים, או תחרויות ספורט - רק לא ידיעות ופרשנויות, החושפות את פעילותה ומגלות את אוזן הציבור על פרשיות שרצתה להסתיר ועל הנעשה בישראל בתקופת כהונתה.

ביום עיון שנערך לפני שנים אחדות בחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה, אמר חוקר התקשורת הבכיר, פרופ' גבי וימן: "אנו חיים עם תקשורת מטומטמת, מטמטמת ורדופת רייטינג. מה שמעניין אותה הם המחשופים של פנינה רוזנבלום, או גובה הפוני של הזמרת נינט טייב".

ההסכם הקיים ביסודה של כל מדינה, לרבות ישראל, הוא שהממשלה המייצגת את הציבור מתחייבת לספק לאזרחיה חבילה של צרכים על פי סדרי עדיפויות שהאזרחים קובעים ונציגיהם ברשויות השלטון מממשים. האזרח לבדו אינו יכול לספק צרכים אלה ושיתוף הפעולה בין כל חלקי האוכלוסייה מאפשר לכל פרט ופרט ליהנות מקופת הכלל ומהמאמץ הקיבוצי לקיים חיים משותפים.

עמ' 20 - בנימין נתניהו וגלעד ארדן
אמיל סלמן אמיל סלמן

חוץ מביטחון, השואב בישראל נתח רב מדי מהקופה הציבורית, הממשלה אמורה לספק לאזרחיה חינוך, בריאות, רווחה וגם דרכי תעבורה ותקשורת. השידור הציבורי והתקשורת הם לב החיים המשותפים במדינה דמוקרטית. בלעדיהם יהיו חיי הכלל נעדרי ידע על הסובב אותם, ובעיקר - על מעשי נציגיה ברשויות השלטון ועל מחדליהם.

רשות שידור ציבורית, אף שהיא ממומנת בחלקה מכספים שבשליטת הממשלה, נתבעת להביא לידיעת הציבור מגוון ידיעות ודעות שאינן מגיעות אליו בדרכים אחרות ואינן מוטות על פי גחמות בעלי המאה או בעלי אינטרסים - שהרי הכסף אינו רכושה הפרטי של הממשלה ושריה.

עובדי רשות השידור אמורים לשמש שליחי ציבור המתעלים מעל אינטרסים אישיים, כלכליים ופוליטיים. לא שופר ממשלתי ולא בית הפקות לתוכניות ריאליטי או בישול, המספקות לחם ושעשועים עד לזרא. הרייטינג אינו מולך שרשות שידור ציבורית אמורה לספק לו מדי רגע קורבנות.

רשות השידור אינה נהנית מאמון הציבור ורבים מעדיפים את מתחריו של הערוץ הראשון, ולא בכדי. קשה להאשים במצב מדכא זה את העובדים. אבל, בישראל כמו בישראל - העובדים תמיד אשמים. לעולם לא ההנהלות, לעולם לא מקבלי ההחלטות. יש ברשות השידור אושיות תקשורת שעושות מלאכתן נאמנה, אבל עבודתן מופרעת בעטיו של ציוד מיושן, שאיש לא חקר את הסיבות לרכישתו ולהמשך קיומו. העבודה ברשות נפגמת גם בשל פיצול חולני בארגון, שאיש לא מנסה לאחותו למען תקינות מנהלית. היא גם מעוקרת בידי הנהלות החוששות מרוח המפקד ומנסות לגייס תומכים ועסקנים להמשך היותם מנהלים, ואיש לא פוצה פה לעצור תחלואים אלה.

סגירת רשות השידור ופתיחתה מחדש היא איוולת נוספת במצעד האיוולת של ממשלת ישראל. שרי התקשורת והאוצר לא בנקל ימצאו מאגר עיתונאים ואנשי המקצוע ‏(לא מנהלים‏) הטוב מהעובדים ברשות השידור - ודאי לא בתנאי העבודה הירודים שיונהגו ברשות החדשה. אבל בינתיים, בין סגירה לפתיחה מחדש, ממשלת ישראל תיהנה משקט תקשורתי. בימים שעיקר הישגי הממשלה הקודמת וככל הנראה החדשה, הוא מזעור כלי התקשורת.

הכותבת היא יועצת תקשורת, בעלת משרד ליח"צ ובעבר דוברת משרד המשפטים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פיספסתם