מכרה הזהב של ישראל בסכנה

במקום להשקיע במו"פ ובחברות הביומד הצעירות, שיעמדו בחזית הפיתוחים הטכנולוגיים העולמית, הממשלה מקשה עוד ועוד על המשך פיתוח הענף

>> מה הייתם אומרים על מדינה שיש בה אוצרות זהב אדירים, אך הממשלה, במקום להשקיע בהקמת המכרות לצורך העשרת קופתה, מתעלמת מהפוטנציאל ומעדיפה להטיל עוד ועוד מסים על האזרחים - שגם כך מתקשים לגמור את החודש.

מן הסתם, הייתם חושבים שממשלה זו יצאה מדעתה. זהו בדיוק מה שקורה כיום בישראל. המדינה בורכה במדענים מוכשרים ובהישגים מדעיים יוצאי דופן, המהווים בסיס חזק לתעשיית ביומד מצליחה, שיכולה להוות את קטר הצמיחה המוביל של המשק. ואולם במקום להשקיע במו"פ ובחברות הביומד הצעירות, שיעמדו בחזית הפיתוחים הטכנולוגיים העולמית, הממשלה מקשה עוד ועוד על המשך פיתוח הענף.

לא די בכך שהממשלה לא "כורה את הזהב" שברשותה, היא אף מקשה על המשך קיומן של מאות חברות, שמספקות מקומות עבודה לעשרות אלפים. תעשיית מדעי החיים הישראלית סובלת מהזנחה של ממשלות ישראל, שמקצצות באופן עקבי בתקציבי המדען הראשי והתמיכה הניתנת במו"פ. גם גל הגזירות האחרון לא פסח על המדען הראשי בתמ"ת, שספג קיצוץ נוסף של כ-58 מיליון שקל בתקציבו. קיצוץ זה מיתוסף לשורת קיצוצים כואבת בתקציב, שהצטמק מ-2.2 מיליארד שקל ב-1999 לכ-1.16 מיליארד ב-2012.

אבל הפגיעה הממשלתית בענף הביומד אינה הסכנה היחידה הנשקפת לו. בנוסף לקיצוצים המסוכנים בתקציבי המדען, סובל הענף מכשל שוק מבני הגורם לכך שרק חלק קטן מהפרויקטים מסתיים בפיתוח של תרופה או מוצר מוגמרים. הכשל נובע מהתנגשות אינטרסים בין שלושת הגורמים החוברים לחלום של פיתוח תרופה חדשה: היזם, המשקיע וענקית הפארמה. ליזם, שמגיע לרוב מהעולם האקדמי, אין בדרך כלל את הידע החיוני ברגולציה ובהכרת צורכי השוק, שנמצא בידי חברות הפארמה הגדולות.

המשקיע, שמביא עמו את ההון, מעוניין להגדיל את רווחיו בכמה שפחות זמן והשקעת משאבים מצדו, וכך, פעמים רבות, המשקיע "דוחף" את היזם להתקדם במהירות בהליך הפיתוח, תוך קיצור הליכים חיוניים, כמו בחינת המוצר על מספר רב של מודלים בבעלי חיים, בחינה מקיפה של קריטריונים של עמידה בתנאי ייצור תרופה לבני אדם ומעקב דקדקני אחר תוצאות בטיחות ויעילות של התרופה.

תלמידות באורט כרמיאלמשה שי

הצלע השלישית במשולש, ענקית הפארמה, מעוניינת לחסוך את העלות הגבוהה בפיתוח עצמאי של תרופה חדשה, באמצעות רכישת חברות ביומד עם טכנולוגיות שנמצאות כבר בשלבי פיתוח קליני מתקדם. העדפה זו גורמת לכך שענקיות הפארמה נכנסות לתמונה בשלבים מאוחרים מאוד, ולמעשה מוותרות על הפיקוח והליווי ההדוק הנחוץ בתהליך הפיתוח בשנותיו הראשונות.

התוצאה הבעייתית היא שהליך פיתוח תרופה, שאורך 10-15 שנים, מתבצע במסלול יקר מאוד ולא יעיל. אין להתפלא אפוא שבמסגרת מבחנים קליניים מתקדמים המבוצעים על ידי חברת הפארמה, 50%-70% מתוכניות הפיתוח הקליני מסתיימות בכישלון.

הגיע הזמן לשנות את המודל העסקי הקיים, כך שחברות הפארמה יקבלו אחריות על פיתוח תרופה וייצרו שיתוף פעולה אסטרטגי עם סטארט-אפים בשלבים מוקדמים של התהליך. חלק מענקיות הפארמה בחו"ל כבר השכילו להבין את הצורך בשינוי המודל הקיים, ומסוף 2011 אנו מדווחים על כמה עסקות שלהן עם חברות ביומד בשלבים מוקדמים מאוד של הפיתוח. לצד השינוי באופי שיתוף הפעולה האסטרטגי בין השחקנים השונים, חייבים להחזיר את תקציבי הפיתוח הממשלתיים, שבלעדיהם מכרה הזהב של הביומד הישראלי ייוותר לא ממומש, ייזנח וייעלם.

הכותבת היא מדענית ויזמית בתחום הביומד, מייסדת ומנכ"לית חברת ביוטן פארמה



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות