אחת המטרות של ממשלת האחדות החדשה היא העברת תקציב אחראי ל-2013; על כך הכריזו אתמול בנימין נתניהו ושאול מופז. זה יחייב אותם להציג בקרוב תוכנית קשה ולא פופולרית של קיצוצים וגזירות, כי הגירעון הצפוי בתקציב 2013 הוא גדול ומאיים.

בשלוש השנים האחרונות האגף שינה את פניו. מאגף שהיה אמון על מדיניות "אין לי", הוא נהפך לאגף "יש לי". את השינוי מרחיק הלכת הזה ביצע אודי ניסן, שהיה הממונה על התקציבים בין יולי 2009 ליולי 2011. ניסן היה הממונה הראשון שהיה בעל השקפת עולם סוציאליסטית. הוא כלל לא הבין את מהות תפקידו.

ידוע וגלוי שכל השחקנים במשק תמיד רוצים להגדיל את התקציב. זה הכיוון של חברי הכנסת, השרים, ההסתדרות, הוועדים הגדולים, התעשיינים וקבוצות הלחץ הרבות. תמיד הם יציגו צרכים רבים שחלקם אף נכונים.

ואולם מול כל הלחצים האלה צריך לעמוד אגף התקציבים. לכן הוא חייב למקם את עצמו בקצה הימני של המפה הכלכלית. ראש האגף צריך להבין שתפקידו הוא להיות האיש הרע, זה שאומר "אין לי". הוא צריך להחזיק בהשקפת עולם שמרנית וזהירה, ולא להיות אף פעם אופטימי לגבי העתיד. רק כך הוא יוכל לשמש משקל נגד לדרישות האינסופיות להגדלה ולהרחבה.

אבל ניסן היה "טוב" במובן הרע של המלה. הוא הציג אופטימיות ורודה, למשל, כאשר העריך את הצמיחה ב-2012 ב-4%, מה שאיפשר הגדלת הוצאות מופרזת, שכיום מתנקמת בנו בגדול.

ניסן היה בעד הגדלת הוצאות הממשלה, בניגוד לכל ראשי האגף לפניו. בתחילת כהונתו הוא חבר לנגיד סטנלי פישר ולפרופ' מנואל טרכטנברג וביחד הם שינו את הכלל הפיסקלי, כך שבמקום שהגידול השנתי בתקציב יהיה 1.7% (קצב גידול האוכלוסייה) הוא יעמוד בשנה הבאה על 2.9%, ואף ימשיך ויגדל בשנים הקרובות. ב-2010 אמר ניסן ש"באוצר לא מדברים כיום על קיצוצים, אלא על תוספות". זו טעות ענקית. אלה דברים שלממונה על התקציבים אסור להשמיע אפילו אם הוא מאמין בהם, כי אם הוא בעד תוספות - מה יגידו חברי הכנסת והשרים?

בשורה התחתונה, אגף התקציבים נכשל בשלוש השנים האחרונות. לא רק שהוא לא מנע את החגיגה הגדולה בצד ההוצאות, אלא גם לא ביצע רפורמות חשובות. שום דבר לא קודם ולא נעשה בתחום השירות הציבורי שמפגר בהרבה אחרי זה הפרטי. אין רפורמה בחברת החשמל, בנמלי הים וברשות שדות התעופה. גם רפורמת השמים הפתוחים תקועה והורדת המכסים על מוצרי המזון לא מבוצעת. הרפורמה לזירוז הליכי אישור הבנייה תקועה גם היא ואין הכרעה לגבי "מיצוי כושר ההשתכרות".

לפני כתשעה חודשים החליף גל הרשקוביץ את ניסן כממונה על התקציבים. עד כה לא הורגש השינוי הדרוש בעבודת האגף. אך כעת, עם הקמת ממשלת האחדות וההתחייבות לתקציב אחראי, חייב הרשקוביץ לגרום להחלפת הדיסקט באגף וגם מחוצה לו. הוא צריך להחזיר את האגף לימיו הטובים מהעבר ולתפקידיו הקלאסיים המתבטאים בשמרנות כלכלית, בשמירה קפדנית של הקופה ובביצוע רפורמות חשובות. על כך יישפט.

הפתרון הבומבסטי עדיף

אם תיתן לפוליטיקאי שני פתרונות - האחד יעיל וחסכוני והשני יקר ובומבסטי, הוא יבחר תמיד בשני, כי לפוליטיקאי אין כל מטרה של חיסכון והתייעלות, אך יש לו מטרה של בניית תדמית, ניפוח האגו ובולטות בתקשורת.

לכן, תמיד פתרון תחבורתי "קטן" של קווי אוטובוס יינגף מול פתרון "גדול" של קו רכבת חדש, כי הרכבת מצטלמת מצוין. היא מאפשרת כריית מנהרות, הקמת גשרים, בניית תחנות ובסוף גם גזירת סרטים חגיגית בטקסים מצולמים היטב; וזה בדיוק מה שקורה עכשיו עם קו הרכבת החדש בין עכו לכרמיאל.

אבל האמת היא שמדובר בפרויקט מגלומני שמבזבז כספי מסים, כי אין מספיק תחבורה יומיומית בין עכו לכרמיאל שתצדיק קו רכבת. במקום רכבת, היה אפשר לסלול עוד מסלול אחד בכביש עכו-כרמיאל, ולהקדיש אותו לאוטובוסים ולמוניות. הרי מדובר ב-21 ק"מ בלבד, ואוטובוס יעיל יותר למרחקים שכאלה - הוא יוצא ממרכזי הערים ומאפשר נסיעה מהירה יותר מדלת לדלת.

הרכבת בין עכו לכרמיאל מזכירה קו רכבת דומה שנהפך לפיאסקו: הקו בין באר שבע לדימונה, שגם בו הושקעו מיליארדים, אבל מספר הנוסעים בו אפסי.

ללמוד מאמסטרדם

מה היה אפשר לעשות עם המיליארדים שהיו נחסכים בקו עכו-כרמיאל? אפשר היה לשפר באופן דרמטי את השירות שמספקות חברות אגד ודן; אפשר היה לבנות רכבת תחתית בתל אביב ומערכת הסעה המונית במרכז, כך שמי שיגיע מהצפון ומהדרום למרכז, יוכל לנוע בנוחיות בתחבורה ציבורית ולא יזדקק למכונית פרטית.

ביקור קצר באמסטרדם מלמד איך צריך לנהל תחבורה ציבורית. בכל תחנה בהולנד יש לוח שעות מחייב לכל קו, כך שאתה יודע בדיוק מתי האוטובוס יגיע לתחנה ומתי יגיע ליעדו. יש ודאות מלאה שזה תנאי לשימוש בתחבורה ציבורית.

בתחנות רבות יש גם צג אלקטרוני שמבשר על הזמן המדויק לבוא האוטובוס; ובתוך האוטובוסים יש צגים אלקטרוניים שמבשרים על התחנה הקרובה - מתי יגיע אליה האוטובוס ואיזה אוטובוסים יוצאים ממנה ליעדים שונים ומתי. בנוסף, האוטובוסים עצמם נקיים ומבריקים, כך שתענוג להשתמש בתחבורה ציבורית באמסטרדם, עיר שלא פחות צפופה מתל אביב.

ואולם את הרפורמה החשובה הזו לא מקדם השר כץ. התחבורה הציבורית בישראל היא הכי מפגרת מבין כל מדינות המערב. אין ודאות, אין מחויבות לזמני הגעה, אין מסלולים ברורים, אין צגים אלקטרוניים והנוסעים המסכנים מוצאים את עצמם שואלים כל נהג שמגיע לתחנה: "לאן אתה מגיע?" כמו לפני 50 שנה, שום דבר לא זז.

אבל מבחינת כץ עדיף להקים קו רכבת מיותר בין עכו לכרמיאל מאשר לפתור את הבעיות האמיתיות של התחבורה הציבורית בישראל - כי תמיד הפתרון הבומבסטי עדיף על הפתרון הצנוע והיעיל.