
אחד הספרים המעניינים שראו אור באחרונה הוא ספרם של הכלכלנים דארן אקמוגלו וג'יימס רובינסון, "מדוע אומות נכשלות". בספר טוענים המחברים כי מוסדות פוליטיים והתנהגות האליטות קובעים במידה רבה את הצלחתן או כישלונן הכלכלי של מדינות.
לדבריהם, מערכת פוליטית "כוללת", שהכלל עומד בראש מעייניה, תאפשר מערכת כלכלית שדואגת לכלל האזרחים. מערכת כזאת תספק לאנשים תמריצים לרכישת מיומנויות, לעבודה קשה, לחיסכון, להשקעה ובעיקר לחידוש.
לעומת זאת, מערכת פוליטית "בוזזת", שמתקיימת למען אליטה אנוכית ורודפת בצע, יוצרת מערכת כלכלית בוזזת. במערכת כזאת נבצר מרוב האזרחים להשפיע ואין להם תמריצים ליצור עושר - שכן זה יילקח מהם על ידי האליטות הפוליטיות.
מערכת "בוזזת" קיימת כיום בארה"ב ובישראל. במהלך 40 השנים האחרונות, מרבית האמריקאים לא נהנו מפירות הצמיחה הכלכלית. ההכנסה הריאלית של מרבית העובדים האמריקאים קפאה או אף ירדה, ומספר שיא של אמריקאים - יותר מ-45 מיליון, שהם כ-15% מהאוכלוסייה - חיים על תלושי מזון.
חלק ניכר מהדור הצעיר מרושש לגמרי ועשוי להישאר כך עוד זמן רב, בעוד המאיון העליון מחזיק בחלק ניכר מהעושר במדינה: במהלך ה"התאוששות" של השנים האחרונות, כ-93% מהגידול בהכנסה הלאומית הגיע למאיון העליון, ו-37% ממנו הגיע לידי 0.01% מהאוכלוסייה, 15 אלף משקי בית בלבד.
בישראל המצב דומה. המשק הישראלי צמח בשנים האחרונות, אבל המעמד הבינוני והעשירונים התחתונים לא נהנו מהצמיחה - להפך, המעמד הבינוני קרס ומדינת הרווחה נהרסה. בישראל התרחש מה שנקרא בלשון נקייה "העברת העושר למאיון העליון", ובלשון פשוטה שוד מאורגן, בחסות השלטון והחוק, של העושר הלאומי על ידי המאיון העליון.
המאיון העליון בישראל מחזיק כיום בחלק ניכר מהעושר במדינה. לפי נתוני מינהל הכנסות המדינה ל-2010, המאיון העליון, הכולל כ-32 אלף איש שהכנסתם החודשית הממוצעת היא כ-139 אלף שקל בחודש, קיבל 14.1% מכלל ההכנסה ברוטו בישראל. הנתח של המאיון העליון בהכנסה הלאומית גדל בתוך חמש שנים בלבד (2005-2010) ב-34%.
הצמיחה העצומה באי-שוויון הכלכלי פוגעת ביכולתם של המוסדות הפוליטיים בארה"ב ובישראל להיות "כוללים". אי-שוויון כלכלי גדול מיתרגם לאי-שוויון פוליטי, כך שהמערכת הפוליטית עוברת יותר ויותר למצב של מעין מפלגה אחת הנשלטת על ידי האוליגרכיה הפיננסית. עדיין יש דמוקרטיה פורמלית בארה"ב ובישראל, אבל כבר לא ברור אם אנחנו יכולים לגרום למוסדות הדמוקרטיים שלנו לשרת את האינטרסים של רוב האזרחים. ואם לא נוכל לעשות זאת, נמצא את עצמנו עד מהרה בשורת האומות הכושלות.
הכותב הוא חוקר במרכז לצדק חברתי ע"ש יעקב חזן במכון ון-ליר בירושלים