מאז 1872, 1 במאי הוא חגם של הפועלים. ומיהם אותם פועלים? הגיע הזמן שנפנים כי הפועלים הם אנחנו, וש-1 במאי רלוונטי לכולנו. מה שהמהפכה התעשייתית עשתה לפועלים של ימיה, האינטרנט, כוח המחשוב, מכונות יעילות יותר וחומרים חכמים יותר עושים למעמד הביניים - ושוב אנו ניצבים בפני בעיה קשה של קיטוב תעסוקתי.

חשבו על Amazon לעומת Mart-Wall, חשבו על הדקה ה-90 לעומת דיזנהויז, על פסקי דין ממוחשבים לעומת אין ספור מתלמדים שנוברים בספריות בחיפוש אחר תקדימים: ב-1920 כל אמריקאי חמישי היה חקלאי. ב-1920 מנתה האנושות כ-2 מיליארד איש. ב-2012, פחות מ-2% מהאוכלוסייה מייצרת את התצרוכת החקלאית למספר גדול בהרבה של אנשים. ב-2012 צריך פחות חקלאים, פחות פועלים, פחות סוחרים, פחות הכל - ויש יותר מ-7 מיליארד אנשים.

צעיר ספרדי או מצרי שסיימו בית ספר טכני במסלול הנדסת בניין יתקשו למצוא עבודה במקצועם, ואולי ייאלצו להסתפק במשרת נהג או מלצר. מה תועיל להם מחאה למען צדק חברתי? כך או כך לא ישיגו את השכר שהם מצפים לו.

לקיטוב בשכר יש הסבר כלכלי אמיתי, מלבד חמדנות וכוח. בעולם המפותח יש צורך במעט מהנדסי תוכנה ובמעט מתכנתי-על שמפתחים את המכשירים של אפל ואת האפליקציות של גוגל ומרוויחים מיליארדים, ולעומת זאת יש מהנדסים ומתכנתים רבים שיתחרו בסופו של דבר על משרות של מלצרות וירוויחו מעט מאוד. השלב הנוכחי של המהפכה התעשייתית מנשל את מעמד הביניים ממקומות העבודה ומאיים להחזיר אותנו לימי הביניים, לעולם של קיטוב מחריף בין אלה שיש להם לאלה שאין להם.

גם עתידם של הפועלים לא פשוט. היקף הייצור התעשייתי בארה"ב ובסין דומה, אבל בארה"ב נדרש פועל אחד על כל עשרה פועלים סינים כדי להשיג אותה תפוקה. ומה יקרה כשהסינים יתייעלו? מה יקרה כאשר מדפסות תלת-ממד יחליפו את קווי ייצור שלמים והאמריקאים יתייעלו במדרגה נוספת?

התרופות שפעלו במשברים קודמים - הורדת ריבית, הזרמת כסף לבנקים - הן כיום בבחינת אקמול לחולה כרוני. לכן מוטב שנזדרז ונפנים כי הבעיה אינה מחיר הקוטג'; הבעיה היא הקיטוב בין הזדמנויות התעסוקה למספר דורשי העבודה ממעמד הביניים.

אנחנו יכולים לפטור את 1 במאי כיום נוסטלגי שהיה רלוונטי פעם, כשעוד היו כאן פועלים, ואנחנו יכולים להבין שכיום הצורך בזכויות עובדים הוא צורך של מעמד הביניים, ושגורלם של הרבה מאוד עובדים יהיה כמו זה של פועלי הטקסטיל אם המדינה לא תפנה תקציבים להכשרה ולפיתוח מקצועות יוצאי דופן. זה לא יקרה ללא מיקוד, ללא תכנון תקציבי, ללא יצירת תשתיות להשכלה, לייצור ולפיתוח יכולות שיתחרו באלה של פאלו-אלטו, קליפורניה.

הכותבת היא סמנכ"לית פיתוח עסקי בבית ההשקעות IBI