חרמות צרכנים נהפכו בשנה החולפת לשוט בידי הצרכנים במלחמתם ביוקר המחיה. דומה כי ברוח התקופה ובעקבות המחאה של הקיץ האחרון, אין צרכן בישראל שלא נמנע מרכישת מוצר מסוים - החל בקוטג' של תנובה וכלה בפסק זמן של שטראוס. מבלי להיכנס לשאלה אם חברות כמו תנובה או שטראוס נוהגות כמונופול וגובות מחירים מופרזים על מוצריהן, יעילותם של החרמות ככלי אסטרטגי לטיפול במונופולים מוטלת בספק.

ראשית, במקרים רבים, כאשר הציבור מסמן חברה ספציפית כ"גורם הרע" בשוק, הדבר נעשה מבלי שיהיו בידיו נתוני אמת בנוגע לעלויות שבהן היא נושאת ולמחירים שבהם היא מוכרת את מוצריה. בחרם על תנובה, למשל, כלל לא נלקחו בחשבון הסכומים שעל החברה לשלם לספקים (רפתנים, חקלאים), או תרומתן האפשרית של רשתות השיווק למחירים. ברור גם שאיש אינו מביא בחשבון את עלויות הפיתוח והחדשנות, למשל. כלומר, החרמת מוצרים עלולה לגרום לחברה עוול ונזק כלכלי בלתי מוצדקים ובלתי מידתיים.

יתרה מזאת: חרם על מוצרים של חברת מזון כמו אמנם עשוי לגרום לה להוריד מחירים, ולו במחיר פגיעה כלכלית בטווח הקצר ומכירת מוצריה מתחת למחירי עלות. ואולם, בהנחה שלאותן חברות אכן יש כוח מונופוליסטי, הן בכל מקרה ימצאו דרך לפצות את עצמן על ההפסדים - והפעם בדרך "שקופה" פחות.

ככלל, קשה מאוד לפקח על מונופולים שמחליטים להגדיל את רווחיותם באמצעות מהלכים שקופים פחות אך יעילים לא פחות, כגון צמצום הכמות המסופקת לשוק, צמצום המגוון שעל המדף, הורדת רמת השירות, קיצוץ ההשקעה בפיתוח מוצרים ובחדשנות או אי-שיפור תנאי העבודה של העובדים. חרם ציבורי עשוי לפגוע נקודתית במונופול, אך בטווח הבינוני הוא ימצא דרכים אחרות לגבות - במישרין או בעקיפין - מחירים גבוהים על מוצריו.

במלים אחרות, חרם אינו אלא אשליה אופטית, סטירת לחי לכל היותר - כמו פלסטר לדלקת. אין בכוחו להשיג את המטרה האסטרטגית של יוזמיו - להוזיל באופן עקבי את המוצרים בשוק ולמנוע ממונופול לגבות מחירים מופרזים. כל עוד לא יזוהו ויטופלו הכשלים התחרותיים בשוק, שאיפשרו לו מלכתחילה לגבות מחירים מופרזים, חרם כזה לא יביא להפחתת מחירים לאורך זמן. כשלים אלה הם למשל חסמי כניסה גבוהים לשוק עקב עלויות גבוהות או מחסור בידע, חסמים בפני יבוא מתחרה כמו רישוי, מכסים ותקנים, או חסמי מעבר בין ספקים הנובעים מהסכמי בלעדיות.

היכולת לטפל בכשלים ובחסמים ולשנות את מצב התחרות במשק מן מהיסוד נתונה בידי המחוקק והרגולטורים, ולא בידי הצרכנים בשוק. ללא טיפול שורש, המונופול, או קבוצת המתחרים המצומצמת הנוהגת כמונופול, יוכלו לחזור ולגבות את המחיר המונופוליסטי, והפעם הרחק מעיניו הבוחנות של הצרכן. ולא זו בלבד - חרמות עוד עלולים לגרום למחוקק ולרגולטור לחשוב שמלאכתם נעשית בידי אחרים.

הכותב הוא ראש מחלקת הגבלים עסקיים במשרד עורכי הדין יורם ל. כהן, אשלגי, אשל, ושימש ראש צוות משפטי בתחומי תקשורת, היי-טק ולואו-טק ברשות ההגבלים העסקיים