"איכות ההוראה במכללות גבוהה מזו שבאוניברסיטאות" - זוהי המסקנה העולה מסקר מיוחד שיזמה באחרונה התאחדות הסטודנטים הארצית, ושממצאיו פורסמו בהבלטה בתקשורת. בעבר נחשפנו לא אחת לניסיונם של מבקרי האוניברסיטאות להציגן כאילו הן אינן פועלות די כדי להבטיח מצוינות בקרב מרציהן. עתה, בעקבות סקר שערכה התאחדות הסטודנטים הארצית, נמצא שאיכות ההוראה באוניברסיטאות נמוכה מזו שבמכללות. עד כמה נכונה קביעה זו?
5,600 סטודנטים שלמדו ב-74 מוסדות השכלה גבוהה טרחו ודירגו את איכות ההוראה במוסד לימודיהם בסקר הנדון, אך ככל הנראה קידמו רק במעט את ההבנה שלנו ושל עמיתיהם הסטודנטים ביחס לאיכות ההוראה במוסדות הלימוד שלהם, וכל שכן ביחס לפער בין האוניברסיטאות לבין המכללות.
למושג איכות הוראה יכולות להיות פרשנויות שונות ומגוונות, ובוודאי שכל אחד מהסטודנטים שהשתתף בסקר פירש את המושג באופן אינדיבידואלי, משום שעורכי הסקר לא הגדירו מלכתחילה את המושג איכות הוראה. לכן, ספק רב אם ניתן להתייחס באופן רציני לדירוג האוניברסיטאות והמכללות שנערך בעזרת ממצאי הסקר. חמור מכך, בסקר מסוג זה הכרחי היה להבטיח שקבוצה אחת ומייצגת של סטודנטים תשפוט את איכות ההוראה בכל אחד מהמוסדות. העובדה שבכל מוסד ומוסד שפטה את איכות ההוראה קבוצת סטודנטים אחרת כמעט שאינה מאפשרת לומר משהו ממשי על הפער באיכות ההוראה שבין המוסדות.
דומה שסקר הסטודנטים, מבלי שהתכוון לכך, העלה לדיון נושא מרכזי אחר וחשוב: האם הסטודנטים הם השופטים הראויים לדרג את איכות ההוראה במוסדותיהם? אני סבור שעצם היותם של הסטודנטים לקוחותיהם של המוסדות האקדמיים אינו הופך אותם למומחים לשיפוט של איכות ההוראה בקורסים שלמדו, מפני שלמרביתם אין כלים ראויים לעשות זאת, וכל שכן ללומדים לתואר ראשון. זאת משום שלעניות דעתי, איכות הוראה ניתן לשפוט טוב יותר דווקא לאחר מעשה ולא תוך כדי. כאשר מבקשים מסטודנטים להעריך את איכות ההוראה שלהם תוך כדי, קרי במהלך הלימודים, הם ככל הנראה נוטים לדרג את "חוויית הלקוח" שלהם, כמו גם את מידת שביעות הרצון שלהם או הכיף, ולא את איכות ההוראה בפועל.
חיזוק לטענתי זו התקבל מהראיונות עם הסטודנטים בתקשורת הכתובה (TheMarker), שבהם הציגו את ההשקעה שלהם בלימודיהם כאילו קנו וצרכו שירות רגיל. בעת שהם עושים זאת, הם רוצים ליהנות עתה ועכשיו וכמה שיותר, תוך שהם מתעלמים כמעט לגמרי מהמרכיב המרכזי של לימודים המתייחס להשקעה, ומחייב לעתים קרובת לעסוק בנושאים קשים ולא אחת משעממים, אבל הכרחיים מאוד להתפתחותם בעתיד.
למעשה, את איכות ההוראה והתרומה האמיתית שלה להישגי הסטודנטים יוכלו הסטודנטים לשפוט ולהעריך באופן מלא רק לאחר שיקטפו את התמורה להשקעתם בעת שיצטרפו לשוק העבודה. על כן, נכון היה לערוך את סקר הסטודנטים דווקא בקרב בוגרי המוסדות האקדמיים מקץ כמה שנים ולאחר שהשתלבו בשוק העבודה, ולא בעת שהם לומדים.
עד אז, ראוי שניתן משקל מכריע דווקא לדירוגם של המעסיקים, המתעלמים מחוויית הלקוח שבה היו לכודים הסטודנטים בעת שדירגו את איכות ההוראה בסקר. בניגוד לסטודנטים, שדירגו את האוניברסיטאות בתחתית טבלת איכות ההוראה, הרי שהמעסיקים, שהם השופטים הראויים יותר לדרג את איכות ההוראה, היו ככל הנראה מדרגים דווקא את האוניברסיטאות בראש טבלת איכות ההוראה בקרב המוסדות האקדמיים בישראל, ולא בתחתית כפי שהתקבל.
מסקנה חשובה העולה מתוך הנאמר לעיל היא כי בסקר הנדון שפטו הסטודנטים נושא שקיבל את הכותרת "דירוג איכות ההוראה", ולא כך הוא. זאת ועוד, המוסדות האקדמיים לא יצליחו להימלט מדירוגיהם של הסטודנטים בעידן שבו כולם מודדים את כולם, עד שלא ייכנסו בעצמם למדידה ודירוג של איכות ההוראה וחוויית הלקוח של הסטודנטים.
אשר על כן, ראוי שכל מוסד אקדמי יגדיר לשימושיו מהי איכות הוראה, ובמקביל מהי חוויית הלקוח, אילו משתנים למדוד ומתי מודדים אותם, כיצד יש לעקוב אחר השתנותם לאורך זמן ולבסוף - איך כל זה משתלב בתהליך הפקת לקחים לקראת שינויים נחוצים, והכול מתוך פתיחות ושקיפות כלפי ציבור הסטודנטים.
הכותב הוא מנהל מינהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת
