צהלות השמחה של חגיגות הפורים בבתי הספר כבר נמוגו. השיעורים חזרו לשגרה, התלמידים הסירו את מגוון הדמויות שלבשו והמורים שבו לעבודה. אך בעת שעליצות החג חלפה לה, שוב מצאו עצמם מורי ישראל במסיבה מתמשכת. מסיבה בה נכפה עליהם להיות מחופשים כל הזמן. למורים.

השנה, המופע הפורימי המרכזי של מערכת החינוך נערך דווקא בצאת החג, והוא לא היה משעשע. בערב שני האחרון, בכנס חירום שהתקיים במכללת סמינר הקיבוצים, התאספו מורים ומורות וגילו כי בעצם הנם מחופשים כל ימי השנה. יותר ויותר עובדי הוראה מוצאים את עצמם בסיטואציה מגוחכת עד לא ידע, הם נראים כמורים, נכנסים לבית הספר כמורים, פוגשים תלמידים כמורים, מלמדים כמורים, חלקם אף פיתח עיניים בגב כמורים, אך הם אינם מורים כשאר חבריהם. הם מורים ומורות בתחפושת.

במערכת החינוך הישראלית נמצאים, לפי ההערכות הזהירות ביותר, אלפי אנשים המלמדים בבתי הספר, אך הם אינם מורים מן המניין, הם עובדי קבלן. המקרים הידועים הם מורי "התוכניות המיוחדות" כמו תוכנית היל"ה ותוכניות קרב אשר מצויים במאבק מתמשך מול מעסיקיהם ומשרד החינוך בשל פגיעה בלתי קבילה בזכויות האלמנטריות שלהם כעובדי הוראה.

אך מעבר לכך, מערכת החינוך מעסיקה עוד מורים ומורות באמצעות חברות קבלן. כולם עובדים כתף אל כתף עם מורים הזוכים לתנאים מסודרים, אם כי בהחלט בלתי מספקים גם כן, בעוד הם נמצאים בחרדה מהפנסיה שלהם או אפילו מהפרנסה שלהם בחופשות, בשל חרב הפיטורים הקבועה. לפי דובריו בועדת החינוך של הכנסת, משרד החינוך אינו מכיר בתופעה ולא בממדיה ואינו מתכוון לעשות מהלך אמיץ להסדירה, אלא אף עשוי להרחיבה בגני הילדים בהיקף ענק דרך המכרז המתוכנן להרחבת יום לימודים ארוך. למען יהיו לנו גם גננות מחופשות.

לצערנו, מצבם של המורים מן המניין אינו טוב בהרבה. ככל שהזמן חולף הם נכנסים לכיתות ותוהים האם הנם אכן מורים או אולי, גם הם, מצויים בתחפושת בלתי ניתנת להסרה. המורה לספרות התחפשה לקריינית רצף של הכתבות, המורה למתמטיקה עטויה בגדי מלצרית בכדי להגיש לתלמידיה עוד מבחן כמנה קרה ומורה לאזרחות הוא טכנאי מחשבים המסייע לשנן מערכות הפעלה שלטוניות.

בליבם, ודאי עוד נצורות המחשבות על טיפוח סקרנותם של התלמידים, החלומות על דיונים מעמיקים, השאיפות ללמד ולהגיע יחד לכמה תובנות. איזה שביב תקווה להפקת יצירה או ניתוח בכיתה עוד מתגנבים להם החוצה ומיד חוזרים למחבוא. זאת, כיוון שהרצונות שלהם אינם מתיישבים עם יעדי החינוך של מדינת ישראל. הם יודעים היטב כי גם עכשיו, כמו בכל השנה, המבחן הוא המלך והמדידה היא המלכה. טבלת היעדים של משרד החינוך לא משקרת והיא נטולת כל שאיפה להסיר את המסכות מעל פני המורים. השנה בתי הספר לא יידרשו לכאב ראש של הרחבת הדעת או למידה ביקורתית. לפי מארז התכנון של המשרד, אם ירצה בית הספר להנחיל ערכים לתלמידיו, מומלץ לו, למשל, לקרוא למדריכי "מסע ישראלי" שיעשו זאת עברו. הרי המורים בבית הספר, הם רק בתחפושת.

בשבוע שעבר פירסם משרד החינוך כי הקים ועדה לבדיקת היקפי בחינות הבגרות ולא מכבר נודע כי ועדה קמה לבחון את העסקת המורים. אלו מהלכים מבורכים וראויים בהחלט לשבח, המציגים נכונות מעודדת לשינוי. אולם, אנו יודעים היטב כי ועדות אינן ערובה למדיניות. בכדי להחזיר את החינוך למסלול הנכון ולסיים את דחיקת המורים וההוראה לשוליים, עלינו לצפות לקביעת יעדים חדשים. שר החינוך הנו איש דומיננטי ורציני, היודע להשיג את יעדיו ולממש את סדר העדיפויות שהוא עצמו קובע. לכן, עד שלא נשמע, בקול חזק וצלול, כי המשרד מתכוון לשים את המורים במרכז העשייה החינוכית, להשיב את האמון בהם, להעסיקם בצורה מכובדת ולמקד את המאמצים העיקריים סביב פיתוח הוראה חדשה, יצירתית ומעשירה, נדע כי אנחנו עדיין בנשף תחפושות ותו לא.

גילי רומן, ממובילי תנועת ח' זה חינוך