אופתע מאוד אם יהיה השנה ספר יותר חשוב מספרו של צ'רלס מאריי "Coming Apart" ("ההתפרקות"). אופתע מאוד אם יהיה עוד ספר שיתאר בצורה כובשת כל כך את המגמות החשובות בחברה האמריקאית.

הטיעון הבסיסי של מאריי אינו חדש: אמריקה מתפצלת לחברה שיש בה שני מעמדות. הספר מרשים בשלל הנתונים המדהימים שהוא מציג כדי לתאר מגמה זו, ולהעמיק את הבנתה. הסיפור שלו מתחיל ב-1963. כבר אז היה פער בין עשירים לעניים, אך הוא לא היה עד כה גדול.

בית בפרוור עשיר היה עולה רק פי שניים לעומת בית אמריקאי חדש ממוצע. מחיר מכונית היוקרה דאז, קדילאק אלדורדו ביאריץ, היה כ-47 אלף דולר במונחים דולריים של 2010. זה לא מעט, אבל הרבה פחות לעומת מחירי מכוניות היוקרה היקרות ביותר כיום.

חשוב מכך, פערי ההכנסות לא הובילו לפערי התנהגות גדולים. כ-98% מבין גילאי 30 ל-49 עבדו, בין אם במעמד העליון או התחתון. רק כ-3% מהילדים הלבנים נולדו מחוץ למסגרת הנישואין - הן במעמד הגבוה והן בנמוך. ואולם מאז חל קיטוב מעמדי בארה"ב. למעשה, המלה "מעמד" לא מצליחה לתאר את הפער שמאריי מראה. אפשר לומר שהמדינה התפצלה לשני שבטים חברתיים נפרדים, קשורים זה לזה בתרבות משותפת. השבט העליון כיום מופרד מהשבט התחתון.

ב-1963, אנשים עשירים שחיו באפר-איסט-סייד במנהטן חיו בקרב בני המעמד הבינוני. מרבית תושבי מנהטן מדרום לרחוב 96 לא השלימו השכלה תיכונית. כיום כמעט כל מנהטן דרומית לרחוב 96 היא מובלעה של השבט העליון. כיום, מדגים מאריי, יש קבוצות של מובלעות סביב ערי חוף כמו גם שיקאגו ודאלאס. מי שנולדו בתוך אחת מהן, ודאי ימצאו עצמם בלימודים עם אנשים מאחת המובלעות, יתחתנו עם מישהו מהמובלעות, ויחיו באחת מהן.

גרוע מכך, יש פערים התנהגותיים אדירים בין השבט העליון המשכיל (20% מהמדינה) לשבט התחתון (30% מהמדינה). כאן מאריי במיטבו, כאשר הוא משתמש בעיקר בנתונים על אמריקאים לבנים, כך שגורמים כמו גזע שמסבכים את העניין אינם באים לידי ביטוי. כ-7% מהילדים הלבנים בשבט העליון נולדים מחוץ למוסד הנישאין, לעומת כ-45% מהילדים בשבטח התחתון. בשבט העליון, כמעט כל גבר בגילאי 30-49 נמצא במעגל העבודה. בשבט התחתון, גברים בגיל העבודה נושרים בהתמדה ממעגל העבודה - הן בעתות משבר והן בזמנים הטובים. אנשים בשבט התחתון נוטים להתחתן פחות, ללכת לכנסייה פחות, להיות פחות פעילים בקהילותיהם, ונוטים לצפות בטלוויזיה יותר מדי ולהיות שמנים מדי.

דרושה תוכנית שירות לאומי

הסיפור של מאריי נוגד את האידיאולוגיה של שתי המפלגות בארה"ב. הרפובליקאים טוענים כי אמריקה מאוימת על ידי אליטה תרבותית דקדנטית המשחיתה אמריקאים רגילים, אוהבי אלוהים, מדינה ומסורת. זהו סיפור כוזב. האליטה התרבותית חיה באופן שמרני ומסורתי הרבה יותר לעומת ההמונים.

לעומת זאת, הדמוקרטים טוענים כי אמריקה מאוימת על ידי האליטה הפיננסית, האוגרת לעצמה את משאבי החברה. ואולם זוהי לא יותר מהסחת דעת. הפער החברתי האמיתי הוא בין 20% העליונים באוכלוסייה ל-30% הנמוכים. החברים הליברליים של השבט העליון נטפלים לנראטיב המאיון העליון מכיוון שהוא פוטר אותם מאותו תפקיד מרכזי שהם עצמם משחקים בהגדלת הפערים ובחוסר ההגינות החברתית.

מוטעה לתאר את אמריקה ככזו שבה האליטה התככנית ניזונה ממלח הארץ, ומוטעה לספר את המיתוס המוכר של האליטות היוצרות את בעיות ההמונים. האמת היא שחברי השבט העליון הפכו את עצמם לפרודוקטוביים להפליא. הם אולי מחקים מנהגים בוהמייניים, אבל למעשה הם חזרו לערכים ולמנהגים המסורתיים של שנות ה-50. שיעור הגירושין שלהם נמוך, הם עובדים קשה ונוקטים מערכת כללים נוקשה בחינוך ילדיהם.

חברי השבט התחתון עובדים קשה וחולמים הרבה, אך מרוחקים יותר מהנורמות הבורגניות המסורתיות. הם חיים בשכונות פוסט-מודרניות חסרות ארגון פנימי, שבהן הרבה יותר קשה להיות ממושמעים ופרודוקטיביים.

אני לא בטוח שמאריי היה מסכים, אבל אנחנו צריכים איזושהי תוכנית שירות לאומי, שתיאלץ את חברי השבט העליון והתחתון לחיות יחד, ולו רק לכמה שנים. אנחנו צריכים תוכנית שבה אנשים משני השבטים עובדים יחדיו כדי לאזן בין מערכות הערכים, המנהגים והמוסדות המובילים להישגים. אם נצליח לשלב מחדש את השבטים - נשפר את האליטות שלנו ונשפר את ההמונים.