התוכנית לדיור בר-השגה היא דרך בלתי יעילה לפתרון בעיית שוק הדיור. היא אינה מפרידה בין הפשרה מואצת של קרקעות מדינה ואישורן לבנייה לבין המענק למשפחות נצרכות.

הסיוע בדיור יהיה במיזמים על קרקעות המדינה במקומות ספורים בישראל. נניח שיש מיזם בר-השגה באזור א', ואילו המשפחה הנצרכת נמצאת באזור ב', שבו נמצאים מקום העבודה וקבוצת התמיכה החברתית שלה. אם המשפחה הנצרכת תזכה בדיור, היא תישא בעלות הכלכלית והחברתית של עקירה מאזור א' לאזור ב'. זהו בזבוז מיותר שעלול גם לגרור לשיבוץ תת-אופטימלי בעבודה.

שיטה הגיונית יותר לפתרון בעיית הדיור צריכה להפריד בין הפשרת קרקעות לבין סיוע. מצד אחד, הממשלה תמכור קרקעות לקבלנים לבנייה מיידית במחירי השוק, ללא הנחות וללא תרגילי חשבון מסובכים שפותחים פתח להונאות. הגדלת היצע הדירות תוריד את מחירי הדירות בכל המדינה, לכולם, וזהו הפתרון היחיד ארוך הטווח לבעיית המחסור בדיור. מצד אחר, נזקקים יקבלו סיוע כספי ישיר לשכירה או לרכישה של דירה באזור הנראה להן, ויוכלו לבחור בין דירות גדולות בפריפריה לדירות קטנות במרכז, בין דירות חדשות לישנות, ובין דירות נאות למרופטות.

לפי תוכנית הדיור בר-ההשגה, משפחות מעטות יקבלו מתנות גדולות. נזקקים יקבלו הכל או לא כלום. לעומת זאת, סיוע כספי בדיור יאפשר מתן מענקים מדורגים בגדלים שונים למשפחות רבות, ואפשר היה לתמוך ברצף של פתרונות, מסיוע בשכר דירה לסיוע ברכישה. בתוכנית הדיור בר-ההשגה, אם מצב המשפחה ישתנה לטובה, המתנה תישאר בידה. לעומת זאת, סיוע כספי יכול להינתן כהלוואה שיש להחזיר אם מצב המשפחה משתפר לפי מידת השיפור; ואם הסיוע הוא בשכר דירה, אפשר להפסיקו.

מדוע נבחרה שיטת הדיור בר-ההשגה? פוליטיקאים רוצים להיראות טובים ורחומים ולחלק מתנות מבלי שזה יעלה כסף. השיטה מאפשרת מכירת קרקע בהנחה ומענק סובסידיה שקשה להעריך את גודלה. לכאורה, לא תהיה עלות תקציבית. הממשלה פשוט תקבל פחות כסף על הקרקעות שתמכור. להיות נחמד בחינם - מה טוב מזה? ובכלל, שיטת הדיור בר-ההשגה מזמנת אפשרויות נפלאות לשחיתות. אמנם יש קריטריונים אך יש גם ועדות, פתקים ולחצים. גן עדן למאכערים ולפוליטיקאים.

ובכלל, מדוע לסבסד דיור במקום לסבסד את הנצרך? מוטב לתת לנזקקים סיוע כספי שבו יוכלו להשתמש לפי צורכיהם. הם יוכלו לרכוש או לשכור דירה, או שיעדיפו לגור בצמצום ולהשתמש בכסף למטרות אחרות, כמו רכישת מקצוע, חינוך לילדים או רכישת אמצעי ייצור. ואולם הממשלה אוהבת לחלק דגים במקום חכות.

הכותב הוא פרופסור לפיננסים באוניברסיטת ניו יורק