אם ישראל תתקוף באיראן, איזו תוצאה תיחשב בעיני העולם, כולל משטר האייטולות, כהצלחה ישראלית, ואיזו תוצאה תיחשב ככישלון ישראלי?

עצם התקיפה תתפרש בעולם כמלחמת דויד בגוליית, כעדות לנחישות והנועזות הישראלית שעשו את מבצע אנטבה, הפצצת הכור העיראקי ב-1981 והפצצת המתקן הסורי ב-2007. במקביל לגינויים ללא ספור שיוטחו בישראל על הרפתקנותה ואחריותה לכאוס שעלול להשתרר, אין ספק שהמסר הפסיכולוגי יירשם בכל בירות העולם: "איראן הצליחה להרתיע את המערב אך לא את ישראל".

לכן, ללא קשר לתוצאות הצבאיות והמדיניות, עצם התקיפה תצרוב בתודעת העולם את המחויבות הישראלית "ללכת עד הסוף" בהסרת איומים קיומיים מעל ישראל. ל'צריבה" כזו יהיה תוקף הרתעתי ממדרגה ראשונה. ההכרה, שבעל הבית (לחלוטין לא) השתגע בשמירה על ביתו, תצטרף ל'דוקטרינת הדאחייה" ול'עופרת יצוקה" במסר חד ונוקב לנסראללה ולהנייה: "למי שאינו נרתע מטהרן, ביירות ועזה הן כסף קטן".

אם עצם התקיפה תעצים את ההרתעה הישראלית, מה לגבי תוצאותיה הצבאיות והמדיניות? מבחינה צבאית, הצלחה או כישלון יימדדו במידת הנזק שהתקיפה תסב לתוכנית האיראנית לעומת הנזק שישראל תספוג ממתקפת נגד איראנית.

מבחינת הנזק לתוכנית האיראנית, הויכוח בתקשורת העולמית נסב על היעילות של תקיפה ישראלית בהסגת התוכנית האיראנית בשנה, שנתיים או שלוש. איש אינו יודע. לכן אין טעם בעיסוק אקדמי בספקולציות. מה שקובע הוא השפעת הנזק על האייטולות: האם, למרות הרטוריקה וההתלהמות של המשטר, תוכנית הגרעין תוקפא שנית, כמו בשנים 2003-5, או שתקיפה רק תגביר את המוטיבציה של המשטר להשיג נשק גרעיני בכל מחיר? אכן, המדד להצלחה או כישלון צבאיים, לא פחות מאשר התוצאה האובייקטיבית על הקרקע, הינו המסקנות הסובייקטיביות בתודעה. האיראנים הוכיחו שהשיקול הרציונלי אינו נעדר מקבלת ההחלטות של המשטר.

הדילמה הקריטית בפני הדרג המדיני בישראל נוגעת לנזקים שישראל עלולה לספוג. בציבור הישראלי אין נכונות לספוג אבדות ממטחי טילים מכל סוג שהוא: באליסטיים מאיראן וטילים רגילים מלבנון ועזה. ישראל גם אינה יכולה לתפקד כמדינה וכמשק כלכלי לאורך תקופה ארוכה של מתקפות טילים. עקב אכילס של תקיפה ישראלית באיראן אינו שיעור הנזק לתוכנית הגרעין אלא חשיפת ערי ישראל למתקפות טילים. לכן, התנאי לתקיפה באיראן הוא קניית חסינות לתושבי ישראל מהתקפות טילים על שטחה. האם ישראל יכולה לייצר חסינות לתושביה ממתקפות טילים?

כלפי חיזבאללה, חמאס ושותפיהם, הניסיון עד כה ממלחמת לבנון השנייה ומ"עופרת יצוקה" הוא שההרתעה הישראלית עומדת במבחן הזמן. נסראללה בבונקר, חיזבאללה מתחמש אך נשמר מפרובוקציות וכך גם חמאס והג'יהאד בעזה. כיצד ינהגו נסראללה והנייה נוכח מתקפה ישראלית באיראן? סביר להניח שהם ישקלו היטב לפני שיחשפו שנית את ביירות ועזה לכתישה ושיתוק חיי היומיום, והפעם בעוצמות גדולות פי כמה. על ישראל להבהיר זאת לנסראללה ולהנייה ללא סייג.

המבחן הישראלי האולטימטיבי הוא הרתעת טהרן מירי טילים באליסטיים על ישראל. עד כה, איראן הצליחה להרתיע את ישראל מלתקוף. טהרן ממשיכה בשלה, מתקרבת למה ששר הבטחון קורא "איזור החסינות"' מפני פגיעה, וישראל מסתפקת בפעילות סיכולית חשאית.

בסבבי האגרוף בין איראן וישראל, איראן מנצחת עד כה בנקודות. איראן מרתיעה וישראל מורתעת. נצחון ישראלי בסיבוב הבא אפשרי רק אם ישראל לא תירתע, תתקוף, ותצליח להרתיע את איראן מפני ירי טילים על ישראל.

האם ישראל יכולה להרתיע את איראן מלירות טילים באליסטיים על ישראל? זאת שאלת המפתח. אם התשובה שלילית, אסור לישראל לתקוף. אם יש ביכולתה של ישראל להציב בפני איראן איום שירתיע אותה מירי טילים על ישראל, יש מה לדבר על תקיפה ישראלית באיראן.

תקיפה ישראלית באיראן, ללא קשר לתוצאותיה הצבאיות, תגרום לפניקה בשווקים, לזינוק במחירי הנפט והזהב, לתגובות איראניות שלוחות רסן, לגרירת ארה"ב למעורבות, אפילו צבאית, ולחרדה כלל עולמית מפני הבלתי צפוי. המערכת הבינלאומית תקלע לסיחרור אינפלציוני, מיתון כלכלי, וכל המרעין בישין הללו הן בדיוק מה שאיראן מצליחה לשדר לעולם. העולם רוקד עד כה לצלילי הטרור וההפחדה האיראניים ומתחלחל מהסיוט של ' מה יקרה לנו ביום שאחרי.

ומהו האינטרס הישראלי? למרבה הפלא, לישראל ולאיראן יש אינטרס דומה, אם כי הפוך, בהטלת העולם לכאוס ואי ודאות זמניים. האינטרס האיראני הוא בהרתעת העולם מפני הכאוס והאי ודאות. האינטרס הישראלי הוא בהטלת העולם לכאוס ואי ודאות. כי רק שוק ומורא עולמי עקב תקיפה ישראלית יכריח את העולם, כולל סין ורוסיה, להתגייס בחזית אחת לעצירת תכנית הגרעין האיראנית.

לסיכום, תקיפה ישראלית באיראן מוצדקת בשני תנאים: אם ישראל יכולה לייצר לתושביה חסינות מירי טילים ואם קיימת סבירות גבוהה שתקיפה צבאית תניע מהלך מדיני גלובלי שישים קץ לתוכנית הגרעינית של איראן.