ציון נכשל לבית הדין הארצי לעבודה

>> סירובה העיקש של נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, השופטת נילי ארד, לאפשר להסתדרות להשבית את משק במחאה על ההעסקה הפוגענית של עובדי הקבלן, היא בבחינת ציון נכשל לבית הדין הארצי לעבודה.

ניכר כי לא פעם שוכחים בתי הדין לעבודה את תפקידם המקורי - הגנה על זכויות העובד - ועושים יד אחת עם הצד שכנגד. ואולם הפעם הגדילה לעשות נשיאת בית הדין הארצי והגדירה את השבתת המשק הצפויה כ"שביתה פוליטית", ובכך שמטה שוב את הקרקע תחת הניסיון הצודק כל כך להרחיב את המאבק למען עובדי הקבלן בישראל.

השופטת נילי ארד, נשיאת בית הדין לעבודה
השופטת נילי ארד, נשיאת בית הדין לעבודה
צילום: תומר אפלבאום

מרבית הציבור לא מכיר בכך, אך בית הדין לעבודה הוא לעתים מזומנות מפלטו האחרון של עובד שזכויותיו נרמסות בבוטות בשוק העבודה האלים שלנו. האווירה הנושבת כיום מבית הדין הארצי מרפה את ידי העוסקים במלאכת חיזוק העבודה המאורגנת והמאבק הסיזיפי לשיפור זכויות העובדים במשק. זוהי מלאכה כפוית טובה, מתישה ומתמשכת, שכן עולם העבודה הישראלי נמצא כיום באחת מנקודות השפל ההיסטוריות שלו.

ואולם באותה נשימה אנו נמצאים בצומת דרכים העשויה לשנות לבלי הכר ולטובה את יחסי העבודה במשק: מגמות שונות בשנים האחרונות - התעוררות ההסתדרות, הקמת ארגון כוח לעובדים והחקיקה הנמרצת למען העובדים - כל אלה מבשרים על שינוי גדול המתחולל מתחת לפני השטח. ואולם רוח המפקד של השופטת ארד עלול ליצור מגמת נגד.

כבר כיום מתמודדים עובדים וארגונים העותרים לבתי הדין עם שמרנות וקיבעון, מנת חלקם של שופטים רבים שעדיין לא הפנימו את השינויים הגדולים המתחוללים בשוק העבודה. התנהלות בית הדין הארצי פוגמת במאמץ לעצור את הפגיעה בעובדי הקבלן, שכן אם יש גוף המסוגל ליזום מאבק ארצי אפקטיבי לשיפור מעמדם של עובדי הקבלן, הרי זוהי ההסתדרות.

על תפקידה הכושל של ההסתדרות בהגנה על עובדי הקבלן בעשורים האחרונים עוד ידובר רבות, וניכר כי אף כיום יש פער של ממש בין הצהרותיו של יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, לבין מעשיהם של אנשיו בשטח. למעשה, ארגון העובדים האפקטיבי ביותר כיום הוא הגוף הקטן אך האידיאליסטי יותר - כוח לעובדים - אך חובה על כולנו להניח את הביקורת בצד ולהעניק את מלוא התמיכה לעיני במאבקו הנוכחי למען העובדים.

על בית הדין הארצי לעבודה להפנים כי הוא שומר הסף של זכויות העובד בישראל. משום כך, על הנשיאה ארד לאשר באופן מיידי את השבתת המשק, שהיא מהמוצדקות ביותר בתולדות המדינה.

הכותב הוא רכז תחום עובדי קבלן בעמותת במעגלי צדק

הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

שלח להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

שלח סגור להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות
27
קפיטליסט
  • 14:59
  • 18.05.12

אולי שהסתדרות במקום לעסוק בהשבתות ובכאילו מחאה על קיפוח עובדי הקבלן שתפסיק לתת גב לשוד הגדול של אזרחי מדינת ישראל ע"י עובדי הנמלים וחברת חשמל

26
סלית
  • 07:39
  • 29.03.12

בית המשפט שאמור להיות עצמאי מרשויות אחרות, כן רק מרשויות אחרות תמיד פוסק כפי רצונן אם האזרח הוא התובע כגון בבית הדין לעבודה או שתובע את המדינה בית המשפט פוסק לרעתו. אם האזרח נתבע על ידי הרשויות הוא (כמעט) תמיד מורשע אלא אם כן שמו יחזקאל בייניש או אהוד ברק.

25
חוטר
  • 16:34
  • 25.02.12

לפי החוק העברי יש להטיל אחריות על מעשה שנעשה בזדון ולא רק ברשלנות אך שר משפטים פנחס רוזן לא חשב שהטלת אחריות היא דרך נכונה וטען שאינו מעלה כלל על הדעת שדבר כזה יקרה. אם כך לא העלה כלל על הדעת שיקרה מה שקורה כדבר שבשגרה. יחד עם זאת טען "אבל לקבוע בחוק שהמדינה אחראית לנזיקין הנגרמים על ידי שופטים, בעוד שהשופטים חסינים - זוהי לדעתו דרך מאד בלתי אחראית. מכיון שאותו לחץ מוסרי יורגש על ידי השופטים, והם כבר לא ירגישו את עצמם כל כך חפשיים בגישתם אל משפט". נוסח פקודת הנזיקין האזרחיים, 1944 המאפשר הגשת תביעה נגד המדינה בשל עוולה שביצע שופט, אך אינה מחייבת את בתי המשפט, בועדת חוק ומשפט הוחלט שלא להכריע בשאלה. מכאן שזהו תפקידו של בית המשפט הפרשן המוסמך של החוק. בכנסת קבעו שהראוי להעניק לשופטים חסינות אישית מפני תביעות בנזיקין. הכנסת העדיפה את רצון השופטים לחסינות על פני טובת בעלי הדין הניזוקים. מאותם שיקולים חששו מהטלת אחריות על המדינה. אולם השאירו פתח לעשיית צדק לניזוק ומניעת עוול למי שנפגע מעוולה של שופט, לא רק עבור הניזוק, אלא עבור המערכת אשר תגביר את אמון הציבור במערכת השפיטה. האמצעי של האזרח לתבוע את המדינה הוא עתירה לבג"ץ. אלא שבג"ץ הוא בית משפט ושופטיו הם אותם שופטים של בית המשפט העליון ואלו כלל אינם מעוניינים להודות בעולות בית המשפט, מפני שמטבע בריאתה עושה כל מערכת סגורה ככול שביכולתה לחפות על מחדלי חבריה. זה סוד הישרדותה של כל גילדה לאורך ההסטוריה. הרי הם אלו שניסו באמצעות תחיקה בכנסת גם לבטל את אחריות המדינה על שופטיה, ומובן שלא יתנדבו לאשרה. די לראות מה קורה כאשר מוגשות עתירות לבג"ץ שלא בעניין שפיטה, העתירות ברובן נדחות והעותר מחוייב בקנס כבד.
המסקנה המתבקשת מכל אלו היא שבניגוד לכללי הדמוקרטיה המודרניצת שמסדה הוא המוסר האנושי שמקורו במורשת ישראל, שופטי מדינת ישראל אינם ככל האדם. הם לעולם אינם נתונים להשחתת מידות וכל פיקוח חוקי עליהם ואכיפתו מזיק לשמירת המידות שלהם. פרופ' טדסקי: "במקום הנטיה לריבוי החסינים, שאיפת המשפטנים צריכה להיות ביטול החסינות בכל מידת האפשר. החסינות אינה תופעה נעימה משום כפירתה בשוויון, פגיעתה בניזוק; ויש לברך על כל צמצום שיתחולל בה". על פי, הענותו של שר המשפטים פנחס רוזן והענות הכנסת לדרישת השופטים, עקרון אי התלות השיפוטית קיבל מימד חדש על פיו שופטים פיתחו אי תלות שיפוטית בחוק, באתיקה השיפוטית ובכללי הצדק הטבעי. הם אינם חוששים ממרות הדין שהרי מי שאינו כפוף למרות כלשהי אין עליו כל מרות בודאי לא מרות הדין. זו משפיעה על פעולותיו לטוב או לרע. נוצר מצב מגוחך וחסר הגיון על פיו השופטים אחרים, פטורים בעצמם מקיום חוקים וכללים. השופטת דפנה אבניאלי בעבודת המחקר לתואר דוקטור הסתייגה מהחסינות המוחלטת שהוענקה לשופטים. וטוב שהסתייגות זו באה משופטת מכהנת כך זוכה להתיחסות מה שהשכל הישר של כל אזרח אומר. נראה כי החסינויות הקיימות היום, רובן ככולן מיושנות, מיותרות ומזיקות והינן תוצר של הימנעות מעמידה בדרישות מקצועיות ומהתקדמות והתייעלות ראויה למען האזרחים. ספק אם קיים נימוק ראוי ואמיתי המצדיק את קיומן של אותן חסינויות כלפי תאגידים ופקידי ממשל בהשוואה למקבליהם בשוק האזרחי.

24
חוטר
  • 16:33
  • 25.02.12

שר המשפטים הראשון – פנחס רוזן טען שאם שופטים יעמדו בפני איום לתביעה נגדם במידה וישפטו שלא כהלכה יפגע הצדק! וכי ניתן להעלות על הדעת טענה יותר מופרכת מזו? אם יתבעו על שפיטה זדונית הרי שלא התביעה קובעת את תוצאת המשפט, אחרים שופטים זאת.מובן שתמיד ישנם מתלונני שוא לכן יש משפט לשיקול ולהחלטה. אלא שכאן ביטל השר כל אפשרות לנפגעים להפרע "על שופט לא חלה אלא מרות החוק" אך אין מי שיאכוף את החוק עליו כיון שהוא נהנה מחסינות ואין רשות יעודית המטפלת באכיפת חוקים על שופטים. על פי הגיון זה מדוע על האוכלוסיה כולה לא תוכל מרות חוק שכזאת, אשר אין למרות חוק זאת כל אכיפה כדי שלא יפגע שיקול דעתה של האוכלוסיה מאיום בהסקת מסקנות? מכאן שהשר פנחס רוזן החיל את הגדרת העצמאות השיפוטית זו עצמאות לא רק מפני רשויות אחרות אלא גם מפני מחויבות כלפי הציבור אותו הוא אמור לשרת. הצהרתו הבאה בולטת בחוסר מוסריותה התהומית "ומוטב שאדם פרטי אחד ייפגע בזכויותיו במקרים יוצאים מן הכלל, מאשר יהיו השופטים נתונים להשפעה, ולו במידה קטנה, של מורא מפני תוצאות שיפוטם", האם אותה אמת מידה תקפה גם לאנשים מהישוב כלומר מוטב שאזרח א' יפגע מאזרח ב' ומלבד שלא תהיה מורא לאזרח ב'? כל זה בשם האוביקטיביות המלאה הנדרשת משופט. האם כך באמת מושגת אוביקטיביות? לדעתו הרחיב את הגדרת העצמאות השיפוטית אך למעשה סתר אותה. הרי על השופט מופעלים לחצים מצד רשויות אחרות ואין לו מחויבות שכנגד כלפי הציבור.
השופט ברק" "תנאי חיוני לקיומה של רשות שופטת עצמאית, ובלתי תלויה, הוא באמון הציבור, זהו אמון הציבור בכך, כי הרשות השופטת עושה צדק על פי דין, זהו אמון הציבור, כי השפיטה נעשית באופן הוגן, ניטראלי, תוך מתן יחס שווה לצדדים וללא כל אבק של ענין אישי בתוצאה". במציאות כאשר צד אחד הוא רשויות המדינה לא קיים יחס שווה בין הצדדים עדיפות ניתנת למדינה. בעלי דין שניזוקו מעולות אינם יכולים לתבוע את השופט. ככל שמתרבים מקרים אלו המגיעים לידיעת הציבור הוא חסר אמון כלפי הרשות השופטת. החסינות המלאה לא רק שאינה מגבירה את אמון הציבור אלא מבטלת אותו וגורמת לזעם. במיוחד לאור העובדה שאין מי שיחקור ויודא שהשפיטה נעשית באופן הוגן וניטרלי. החסינות שהוענקה לחברי הרשות השופטת מתחילה ומסתיימת בם עצמם. חסינות זו אינה חלה על המעבידה, המדינה, ואינה מונעת הגשת תביעה נגד המדינה בקשר להחלטות ופעולות של שופטיה וניתן היה להגיש תביעה נגד היועץ המשפטי או נגד הממשלה. כך על סמך חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) תשי"ב 1952. אלא שבשנת 1959 עם הוחתה של הצעת חוק לפיה "מעשה או מחדל שנעשה תוך כדי מילוי תפקיד שיפוטי, לא ישמש עילה לתביעה על נזיקין אזרחיים," חלה החמרה נוספת סעיף מבטל כל אפשרות שאזרח יוכל לקבל פיצויים בעד הנזק שנגרם לו על לא עוול בכפיו, ואם שר המשפטים בא להגן על חסינות שופטים הרי חסינות כזאת מרחיקה לכת עד כדי שהאזרח נשאר בלתי מוגן וחייבים קדם כל להגן על זכויותיו של אזרח העלול להפגע..

23
חוטר
  • 16:32
  • 25.02.12

במדינות העולם מלבד ישראל חסינות השופטים הינה מוגבלת. למשל בארצות הברית. שם, מתדיין שרואה עצמו נפגע יכול להגיש תביעה נגד השופט. אשר חסינותו לא תעמוד לו. בישראל חסינות השופטים הינה מוחלטת גם אם החלטה שפוטית נתנה מתוך רשלנות, זדון או מניעים מושחתים ואין לנפגע כל אפשרות להגיש תביעה נגד שופט. חסינות כזו הינה כפירה בשויון ופגיעה קשה בניזוק. ככלל לכל עובדי הציבור במדינה ישנה חסינות לאלו כמה טעמים:
1.בחשש מפני הרתעת יתר ולפגיעה קשה בתפקוד עובדי השירות הציבורי. שמא האחריות תהפוך אותם להססנים ולנטולי יוזמה. 2. בחשש מפני שיבוש בפעולת המנהל ולריבוי תביעות סרק שהצורך להתדיין יחייב השקעת זמן ומשאבים. 3. בחשש מפני עיוות השיקול הדעת של הגורם המחליט. 4. בחשש בדבר עומס כבד על הקופה הציבורית ומפני הצפת בתי המשפט בתביעות. 5. רצון לשמור על כבוד הדדי בין הרשויות. כאן מתבקשת החלטת רשות שיפוטית בעניין החלטה שנתנה רשות שיפוטית אחרת.
לעובדי ציבור הוענקה חסינות חלקית שאינה כוללת התרשלות. לבתי המשפט הוענקה חסינות מלאה. וכך נקבע בסעיף 8 לפקודת הנזיקין :
"אדם שהוא גופו בית משפט או בית דין או אחד מחבריהם, או שהוא ממלא כדין חובותיו של אדם כאמור, וכל אדם אחר המבצע פעולות שיפוט, לרבות בורר - לא תוגש נגדו תובענה על עוולה שעשה במילוי תפקידו השיפוט" חסינותו של אחד מחברי הרשות השופטת הינה מלאה. גם אם התרשל אף פעל מתוך מניע פסול, לא ניתן לתבוע אותו על מעשיו"
בישראל נהנתה הרשות השופטת מאמון מלא. אך האם תוצאת אמון זה צריכה להיות מתן זכויות לרשות השופטת בלא הטלת החובות המוטלות על כל עובד ציבור אחר? נראה שהוחלט לנצל לרעה את האמון שנתנו אזרחי ישראל בבית המשפט, לאמור אם אזרחי ישראל נותנים אמון בבית המשפט הוא יכול להרשות לעצמו מה שבתי משפט בארצות אחרות לא יעלו על הדעת. על סמך מה נתנו את אותו אמון מלא? נראה שלא מתוך ידע על תפקודה כי המידע היה מועט מאוד. מדינה לא מפותחת זו התאפינה בחוסר מידע לציבור. נראה שבזכות האתוס הציוני,"אנו בארץ לבנות ולהבנות בה". מי היה מעלה על הדעת שלאחר אלפיים שנות גלות לאחר מה שעבר על עמנו יהיו אלו שופטים מתוכנו אשר ינהגו כשטנים. במדינה צעירה שאוכלוסיתה ברובה חסרת תודעה דמוקרטית ורוב מדינאיה חסרי ידע מהי דמוקרטיה, לשופטים עזות מצח לדרוש ככל העולה על רוחם, וכמשפטנים להכין את הדרך לשליטה מוחלטת לחוסר מחויבות כלפ הציבור. שר המשפטים הראשון פנחס רוזן (פרוגרסיבים, ליברלים עצמאיים) אשר עשה כל שנתבקש על ידי שופטים, הביא בשנת 1959 בפני הכנסת את החוק לתיקון פקודת הנזיקין האזרחיים, הרשה לעצמו להצהיר: "ברורה חשיבות העקרון של אי תלות השופטים, סעיף 13 לחוק השופטים, תשי"ג-1953. הקובע: "אין על השופט מרות זולת מרות החוק", "להבטיח את אי תלותה של הרשות השופטת בכל רשות אחרת במדינה. ..... להבטיח משפט צדק, חופש ואומץ הכרעה בידי השופטים. אולם באותה המידה חשובה חסינות השופטים לא רק בפני ידן של שאר הרשויות במדינה, אלא גם מפני תוצאות אפשרויות של הכרעותיהם ופסקי דינם". לדעתו כפי שהתבטא: "אין ספק כי הצדק עשוי להיפגע, והאומץ הדרוש לשם חריצת משפט אולי ייעדר, אם יעמוד השופט מול האיום בהסקת מסקנות לרעתו מפסק דינו או ממעשים אחרים שהוא עושה תוך כדי מילוי תפקידו השיפוטי"...

22
אילן
  • 13:17
  • 21.02.12

כך עשו עם הרופאים וכך עושים כעת. עובדי הרכבת אינם עובדים חלשים ומוחלשים, לא עליהם צריכה ההסתדרות להגן ולא על ועד עובדי הנמלים ולא על עובדי חברת החשמל. איך מטפלים ברעה החולה הזאת ?? שישבתו אך גם שיפוטרו !!!

21
שי
  • 19:22
  • 11.02.12

אני עובד בחברת אבטחה כשכל זכויותי המעוגנות בהסכם עבודה קיבוצי צו הרחבה איני מקבל כמו כל אלף עובדי החברה תבעתי את מקום עבודתי בבית דין לעבודה ועברתי שם שבעה מדורי גיהנום לחצו עלי להגיע לפשרה על מעט זכויותי המגיעות כמובן שלא הסכמתי להגיע לפשרה אז קיבלתי אייומים מהשופטת שתיצור סחבת ומעסיקי צוחק איך קל היום לעשוק ולגזול אלף עובדים

19
אסתי קירמאיר
  • 21:31
  • 01.02.12

18
רוביק
  • 16:36
  • 01.02.12

אז "בית הדין נכשל".
כמובן שלא מעניין את הכתב המלומד ההרס העצום שייגרם משביתה פראית כזו שהיא גם לא חוקית!
אבל מה זה משנה חוק ומה זה משנה הרס, העיקר להשתמש בפופוליזם הכי זול שיש

17
ישראל
  • 08:24
  • 01.02.12

יש המון דרכים יותר יעילות !!!

16
דרור
  • 08:18
  • 01.02.12

כל הכבוד לנילי

14
יצחק
  • 23:57
  • 31.01.12

גם אם לעופר עיני יש אינטרסים אישיים זה לא אומר שהמאבק הוא פסול.
ברור שהמאבק הוא פוליטי. למי ששכח פוליקטיה זה מדיניות, מאבק בין דעות או איזה הגדרה שתבחרו. לא ברור לי למה בישראל כל דבר שהוא פוליטי נתפס כפסול. כשיש שני אנשים יש פוליטיקה. כמובן שמאבק על מעמדם של עובדי הקבלן הוא פוליטי, הוא בא להילחם נגד מדיניות הממשלה. נגד מדיניות של מעסיק שפוגע ומזלזל בעובדים שלו.
אני חושב שכמו שראינו במאבק הרופאים אולי שופטי בית המשפט העליון מסוגלים להתמודד בצורה קצת יותר אמיצה עם מאבק זה. אבל אז צריך לשאול אם זה מתחבר לאינטרסיים האישיים של עיני...
ופו

13
היורש
  • 23:40
  • 31.01.12

רוב החברות שפונות לעובדי קבלן עושות זאת כי בישראל קשה לפטר עובדים קבועים. הם בבחינת מסמר בלי ראש. חברות ההיי טק בנויות כולן על היכולת לפטר עובדים בתקופת מיתון או כאשר החברה מצטמצמת, והראיה בכל המדינות שבהן קשה לפטר עובדים (כגון גרמניה, צרפת ואיטליה) אין כמעט חברות היי טק רציניות. גם בתעשיה האווירית ובצבא יש הרבה עובדי קבלן, ואין שום דרך לנהל אותן על בסיס של קביעות, כי בחברות אלה חלק גדול מהעובדים שמקבלים קביעות כמעט מפסיקים להביא תועלת. מר וילר סבור שצריך צדק בחיים, אבל חוץ מזה צריך גם לייצר ולהרוויח.

12
חיים
  • 22:44
  • 31.01.12

שמזמן לא מבצע שפיטה.
רק בכוח יושבו זכויות העובדים.

10
משה
  • 19:34
  • 31.01.12

חודשים יש משא ומתן לגבי עובדי הקבלן שהם בין העובדים הקופחים במשק.בית השפט נותן שוב ושוב לצדדים לנסות למצוא פתרון ואין שום התקדמות.גם עיני טעה כאשר אמר שהוא לא אוהב לשבות אז למעסיקים אין סיבה למהר.בכלל עיני ממדבר עכשיו רק על על עובדי נקיון על השומרים הוא כבר לא מתעסקאם כי ראינו שומרים שנתנו את חייהם בעבודה מול גומים עוינים או פליליים.

09
ליאור
  • 18:03
  • 31.01.12

ולכן בדיוק בית המשפט עוצר אותה. לכולם (חוץ ממך כנראה) ברור שעיני נלחם בשביל עובדי הקבלן רק כדי לחזק את כוחו הפוליטי וכדי להבטיח שהדי המחאה החברתית לא יפגעו בטעות בזכויות הוועדים הגדולים. השימוש הציני שלו בעובדי הקבלן גרוע יותר מהניצול של המעסיקים שלהם.

08
אדם
  • 16:23
  • 31.01.12

יש אחד-שופט עליון והוא רואה הכל והוא לא בבית הדין לעבודה

07
מחזור ה-900
  • 14:34
  • 31.01.12

לאחר שהגשתי תביעה נגד מוסד בנקאי גדול בגין חישובי פרישה מוטים,ולאחר שבית הדין שלח אותנו לפשרה עקרה ,בדקה ה-90 פסקה השופטת לרעתי בנימוק הזוי.בעליל והרשיעה אותי בצרוף קנס בגובה 3 פנסיות .יש ה" והוא ישלם!

06
אבי
  • 12:14
  • 31.01.12

שכן אין ולא היתה אף סיבה לא לאשר לרופאים להתפטר בזמנו וכעת לא להשבית את המשק עבור עובדי הקבלן.
נראה את הנשיאה הלז לו היתה היא עובדת קבלן,האם היתה פוסקת באותה צורה.
עיקרו של דבר,האוצר למד,שעם "שופטת" שכזו אל לו לדאוג כל פעם שיש שביתה או מאבק מקצועי מגישים עתירה לבית הדין לעבודה ונשיאתו במחי קולמוס ופסיקה מעוותת והזויה תסביר לעובדים שלדעתה,הם אינם אלא עבדים וטוב שכך.

04
יקי
  • 10:43
  • 31.01.12

אין לכוח לעובדים משהו לומר משל עצמם שהוא ביחס להסתדרות?

03
תמי
  • 09:22
  • 31.01.12

בית דין לעבודה הוא בית משפט ותפקידו לפסוק ע"פ חוק ולא ע"פ נטיית ליבו של משהו. אם בית המשפט קבע שההשביתה היא פוליטית אז כנראה שאין הצדקה חוקית לשביתה.
תיאבקו על הזכויות בדרך הוגנת תוך דיון ציבורי ולא תוך כפייית דיעותיכם בצורה אלימה.

02
בחירות בהסתדרות
  • 08:54
  • 31.01.12

את עיני מעולם לא עיניינו עובדי הקבלן
אבל יש בחירות בהסתדרות
ובאווירה הכללית נוח לו להתלות בנושא
ולהמשיך להחזיק את המדינה בגרון, יחד עם הוועדים הגדולים שעושקים את כולנו וגם את עובדי הקבלן

  •  
    דמוקרט
    • 11:26
    • 31.01.12

    חבל שזה קורה רק אחת לארבע שנים (בבחירות הכלליות) אבל המטרה בנציגי ציבור היא לייצג את רצונות הציבור.
    ברור שעייני פועל כדי להיבחר שוב. אם היה פועל "לפי צו מצפונו" יכול להיות שהיה מאוד הגון וישר, אבל כושל בכל הנוגע לתפקידו האמיתי: לייצג את מי ששלח אותו.

הפופולריות בזירת הדעות
תגיות נבחרות
הצעות מיוחדות