דרושה מנהיגות חדשה וצעירה

על הדור הצעיר לשנס מותניים ולהכשיר את עצמו להשתלב בשירות הציבורי

>> בין אם המחאה החברתית תסתיים בהפיכה שלטונית ובין שבהסכם נדיב עם הממשלה, שתי בעיות יסודיות ייוותרו בעינן.

הראשונה היא שדור המנהיגות הנוכחי שלנו אינו מייחס חשיבות, עדיפות וקדימות לנושאים החברתיים. השנייה היא שהשירות הציבורי שלנו נעדר יכולות תכנון וביצוע בתחום החברתי. כל עוד זה המצב, המחאה והמענה לה עלולים להתנדף בגשם הראשון או עם רוח מפרשיו של המשט הבא.

האוחזים בהגה כיום נולדו לחשוב שהביטחון קודם לחברה. בראש מעייניהם ניצבים הגנה על גבולות המדינה, ביצור כוחה ושמירה על מעמדה בזירה הדיפלומטית. הסיבות שהוליכו אותם לבחור בחיים הקשים של שליחות ציבורית הם איראן, עזה, חיזבאללה וסוריה - ומשרדי הביטחון והחוץ נחשבים בעיניהם יותר ממשרדי החינוך, הרווחה והבריאות.

כעת נדרשים מנהיגינו, בעל כורחם, לעסוק בנושאים החברתיים. אפילו אם יציבו אותם בראש מצע מפלגתם וישלבו בכוורת מועמדים עם אפיל חברתי, בסתר לבם הם יתפללו לפריצת דרך מדינית שתחזיר עטרה ליושנה. הם אינם בקיאים ברזי הנושאים החברתיים ומעולם לא עסקו בפרטיהם. בשל בורותם הם יאחזו במכחול גס ועבה, דווקא בתחומים הדורשים עדינות, רגישות וחמלה.

בהיעדר מנהיגות צעירה, כמו באיראן של שנות ה-70, מחאת כיכרות של סטודנטים נחושים התובעים צדק חברתי ומיגור הטייקונים עלולה להסתיים במשטר בעייתי לא פחות. לכן, מתפקידה של מחאת הדור הצעיר לוודא שניצבת בראש מנהיגות ראויה ולדאוג שהיא תצוץ ותגלה את פניה במהרה. דור הסבים אינו עוד - אין עוד בגין, רבין, שרון או מפלגת גמלאים כדי לתלות בהם את תקוות ההורים שנכזבה.

הבעיה השנייה מורכבת לא פחות. גם אם דרג פוליטי מוכשר ייקח על עצמו את הובלת המדיניות החברתית, הוא ייתקל בקיר הביצוע. כל שר ומנכ"ל של משרד ממשלתי מכירים מקרוב את קיר הברזל הזה. גם כשיחוקקו חוקים, יתקבלו החלטות ויוקצו תקציבים, המרחק אל הביצוע בשטח עודנו רב. כל תקציב חדש ייצבע בתוך סעיפים קיימים או יישלח להליך ועדתי, מכרזי ומשפטי שייארך שנים ארוכות.

קשה לשים את האצבע במדויק על הבעיה, כי במערכת הממשלתית משרתים אנשים מוכשרים המקדישים את חייהם למען הכלל. ובכל זאת, יש משהו במבנה הפנימי העמוק של המערכת, בדרך שבה היא משתקת את עצמה מבלי דעת ובשחיקה שהיא כופה על אנשיה, שמחייב רענון עמוק. נטישתם של פקידים בכירים באוצר ובמשרד ראש הממשלה היא עדות לכך, אך היא גם הזדמנות לבנייה מחדש.

כדי לעשות אתחול בשירות הציבורי כדאי ללמוד מהצלחות. סביב נושאי הביטחון נבנה שירות ציבורי נמרץ ופעלתן, מוכשר ויעיל, השוקד יום וליל לתכנן ולהוציא אל הפועל תוכניות ופרויקטים. סביב נושאים מגזריים בנו ש"ס, המפד"ל, תנועת המושבים והתנועה הקיבוצית, מוקדים אפקטיביים הפועלים בהצלחה בסבך השירות הציבורי ומקדמים ביצוע בהיקף נרחב ובזמן סביר.

על הדור הצעיר לשנס מותניים ולהכשיר את עצמו להשתלב בשירות הציבורי. בשנים האחרונות, משהתאכזבו מהממשלה, החליטו לעשות מעשה, כל אחד בחלקת אלוהיו הקטנה. לצד משא הבית, המשפחה והעבודה, פעלו הצעירים ככל שידם משגת גם למען הזולת ופנו להתנדבות בארגונים חברתיים. כעת אין עוד די בכך. רוחם, מרצם, מחויבותם וכישרונם של צעירי ישראל נחוצים לכולנו בזירה הגדולה.

הכותב הוא מנכ"ל קרן טראמפ, קרן פילנתרופית הפועלת לשיפור החינוך הציבורי בישראל

הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

שלח להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

שלח סגור להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות
01
ורדה
  • 09:21
  • 30.08.11

הכותב מציג ניתוח ונקודת מבט מעניינת - אך לאור המאבקים שכבר מתגלעים ומתגלים בין מנהיגי המאבק (שחלקם ידוע לציבור וחלקם חסוי) והם אף טבעיים ברגע שקבוצה מתחילה לפעול ביחד - השאלה הגדולה היא איך והאם בכלל המעבר למנהיגות צעירה ואחראית חברתית אכן אפשרית ותתרחש. הדוגמא של איראן היא בדיוק דוגמא בעייתית - מפני שאני זוכרת את התקווה הגדולה שהיתה כשהעיפו את השאח מהשלטון אך ראו לאן הגיעה איראן. מי שמשך בחוטים וידע למכור את עצמו היטב היו האייטוללות. אני זוכרת מאמר נפלא שקראתי שדיבר על כוחם של מועדוני הקריאה הקטנים באיראן שתרמו למהפכה "מלמטה" (כפי שקורה היום באוהלים) - אך תמימות הציבור וגם חוסר היכולת לעקוב אחרי מה שבאמת מתרחש מאחרי הקלעים הופך את המאבק מכוחו של העם למימוש של שלטון ראוי קשה ובעייתית מאוד. כעובדת לשעבר של המגזר הציבורי אני מכירה היטב את דרך החתחתים הקיימת במעבר מרעיון לביצוע. חלקו בגלל טובת הציבור (למנוע שחיתויות, לתכנן לעתיד, להתבסס על ידע ולא רק על אינטואיציה) וחלקו בגלל תהליכים שאין ברירה אלא שיקרו במערכות ציבוריות גדולות. איך מרעננים אותם? זו השאלה הגדולה. דבר דומה ניתן לראות אצל החמאס שעלה על גלי המסר החברתי (וגם הזהותי לוחמני יש לאמר)- וראו לאן הוא מביא את הפלסטינאים (ואותנו יחד איתם). אשמח אם הכותב יביא דוגמאות ממדינות שבהן השינוי אכן נחל הצלחה לאורך זמן (אירלנד אולי? לא בטוח. גם הם "על הקרשים" עכשיו).

הפופולריות בקולות המהפכה
תגיות נבחרות
הצעות מיוחדות