בנובמבר 2009 ביטל בג"צ את הפרטת בתי הסוהר, בטענה ששיקולי יעילות כלכלית גורמים לפגיעה חמורה בזכויות האדם הבסיסיות של האסירים. חכי"ם מהשמאל מיהרו לברך על החלטת בג"צ, אך הסוגיה העקרונית נשארה פתוחה: האם הפרטת בתי כלא צודקת?
קיימת הסכמה רחבה בציבור על כך שהמדינה חייבת לספק שירותי כליאה. שירותים אלה חייבים לאזן בין שני צרכים: מצד אחד, הענשת עבריינים והרחקת המסוכנים ביניהם באמצאות כליאתם. מצד שני, שמירה קפדנית על זכויות האסירים, אפשרויות שיקומם ורווחתם. כל זאת, בעלות הנמוכה ביותר למשלם המיסים.
בפני המדינה עומדות שתי אפשרויות: להיות בעצמה הקבלן של שירותי הכליאה או לרכוש שירותים כאלה בשוק החופשי. בהנחה שקיימות בשוק החופשי פירמות שהתמחו בהקמה וניהול בתי כלא, אם המדינה מסוגלת לרכוש את המוצר האיכותי ביותר, על פי מפרט כליאה מוסכם, בעלות הנמוכה ביותר, על מה בעצם מבוססת ההתנגדות להפרטת בתי הסוהר?
הוויכוח על הפרטת בתי הכלא ועל הפרטה בכלל, נסב על שתי שאלות: אילו שירותים על המדינה לספק לאזרחיה ומהי הדרך הטובה ביותר לאספקתם? הימין דוגל במינימום של מתן שירותים ובמקסימום של הפרטתם. השמאל, לעומתו, דוגל במקסימום שירותים ובמינימום של הפרטתם.
המרכז דוגל במשהו עמום באמצע: על המדינה להעניק שירותים בתחומים מרכזיים, אך לא כל מטייל ישראלי שנשפט על אחזקת סמים בהודו או נפל ממצוק בפרו זכאי לשירותי חילוץ דיפלומטיים ולוגיסטיים. לגבי הדרך של מתן השירותים, הפרטה או הלאמה, מחנה המרכז מהסס, אך מסכים בסופו של דבר שההחלטה מותנית במבחן התוצאה: אם ההפרטה מולידה שירות איכותי ברמה גבוהה יותר ובעלות זולה יותר, אין סיבה לא להפריט.
מדוע, אם כן, שלא נפריט את ההגנה על תושבי ישראל? מה שנראה לנו מגוחך ואבסורדי, הינו לחם חוקם של אזרחי יפן והאמירויות במפרץ הפרסי. יפן והאמירויות מפקידים את הגנת ארצותיהם בידי ארה"ב ואף משלמים לממשלת ארה"ב עבור שירותי ההגנה על ריבונותם וביטחונם. הם הפריטו את הגנת המדינה על ידי מיקור חוץ.
לישראל אין די אמצעים לממן את הגנתה באמצעות צבאות זרים (האומנם?), אין לסמוך על שכירי חרב, אין בשוק הבינלאומי חיל אוויר מתקדם להחכרה - כל אלה ועשרות אחרות הינן סיבות טובות השוללות את הפרטת הביטחון מטעמים מעשיים.
אך כל הסיבות המעשיות לא נוגעות לסוגיה העקרונית-ערכית. בישראל, אנו גאים על כך שאיננו מבקשים מאיש להלחם עבורנו ולהרג למעננו. הגנה עצמית, הקרבה וגבורה בקרב הינם נכסי צאן וברזל של האתוס הציוני. אך לו ניתן היה להוציא מכרז בינלאומי להגנת ישראל ולו הייתה לנו יכולת פיננסית לממן אותו ל-50 השנים הבאות, האם לא היינו מעדיפים לשלם כדי שאחרים ולא בנינו ובנותינו, ייהרגו, ייפצעו וייחטפו?
הרגישות של הפרטת הביטחון הלאומי ממחישה את לב הבעיה. הדיון בנושא ההפרטה חייב להתקיים בראש ובראשונה ברמה העקרונית, לא המעשית. אם קיימת הסכמה לאומית על השירותים שהמדינה אמורה לספק וגם ניתן לרכוש אותם באיכות גבוהה ובעלות נמוכה בתחרות בשוק החופשי, שוללי ההפרטה חייבים לנמק מדוע, למרות זאת, על המדינה להיות לא רק הספק אלא גם קבלן הביצוע.
-
תיק אישי
-
קפה
-
פייסבוק
-
תגובות
-
רשימת קריאה
