הם אומרים שמאז מחאת הקיץ לא חל כל שינוי לטובה, לא בנושא הדיור ולא בנושא מחירי המזון. אבל נראה שהם מחמיצים את הכתובת העיקרית למחאה. כי בנושא הדיור הם צריכים להפגין נגד שר השיכון אריאל אטיאס ובנושא המחירים נגד שר התעשייה שלום שמחון.

רק לחרדים

אפשר לומר הרבה דברים על אטיאס, אך אי אפשר לומר עליו שהוא טיפש. הוא מתמרן כבר שלוש שנים בין תחנות טלוויזיה, רדיו ומסיבות עיתונאים, ומספר לנו אגדות על כך שהוא כלל לא מפלה את החרדים לטובה, הוא הרי בעד כו-לם.

העיתונאים נופלים ברשתו, כי דיבורו רהוט והם לא מכינים שיעורי בית. אבל האמת הפשוטה היא שאטיאס עובד עלינו בגדול. מאז שנכנס לתפקידו, הוא דואג לכך שהחרדים, כלומר המצביעים שלו, יקבלו את הנתח העיקרי של הדירות המסובסדות, וזה בדיוק מה שקורה בשטח.

בוועדת טרכטנברג ריככו את גישת אגף התקציבים ואמרו ש"מיצוי כושר ההשתכרות" יהיה קריטריון משמעותי בהחלטה, לא תנאי סף. אבל אטיאס לא מוכן לשקול בכלל את הקריטריון הזה. הוא רוצה להמשיך עם קריטריונים אחרים: מספר ילדים, ותק בנישואים ושירות צבאי.

אטיאס קיווה בסתר לבו שהיועץ המשפטי לממשלה יפסול את הקריטריון של שירות צבאי, אך וינשטיין הפתיע וקבע שניתן להשתמש בו. וינשטיין צודק, כי מי שמשרת שלוש שנים בלי שכר ראוי לקבל עזרה מהמדינה. לא הפרזיטים.

בסוף ינואר עומד אטיאס להגיש למועצת מינהל מקרקעי ישראל את הקריטריונים החדשים למכרזי "דיור בר השגה". לשם כך הוא מכנס הבוקר מסיבת עיתונאים. אבל אם הוא ישאיר את הקריטריונים של מספר ילדים וותק בנישואים, בלי להכניס את קריטריון "מיצוי כושר ההשתכרות" כמרכיב משמעותי, הוא שוב יעבוד עלינו בגדול.

הבעיה היא שאטיאס עומד לבחירות בבני ברק ובמאה שערים, ולא בשדרות רוטשילד.

רק לתעשיינים

בשלב הראשון דאג המשרד, בניהולו של שמחון, למסמס את המלצות ועדת טרכטנברג בנושא הורדת המכסים על מוצרי תעשייה. הוועדה המליצה להוריד את המכסים הללו לאפס בתוך שנה אחת, אך במשרד אמרו שהורדת המכס תבוצע רק אם ייחתמו הסכמי סחר עם מדינות שונות. בסופו של דבר סוכם על מהלך של הורדה הדרגתית שיימשך שנים רבות, ומי יודע אם ייצא בכלל אל הפועל.

בנושא המכסים המטורפים על מוצרי מזון מעובדים ועל מוצרי חקלאות, שהם הסיבה העיקרית לכך שמחירי המזון בישראל גבוהים כל כך, המצב קשה עוד יותר. מדובר במכסים של עשרות ומאות אחוזים (ראו טבלה), וההחלטה בעניין מתעכבת שבועות ארוכים, חרף המלצות ועדת טרכטנברג.

את המכס על מוצרי מזון מעובדים יש סיכוי להוריד, אך לא באופן מלא ולא במהירות הראויה. הבעיה הגדולה יותר היא עם מוצרי החקלאות. שם אין סיכוי רב להצלחה בגלל הלובי החקלאי החזק שמפחיד לא רק את שמחון, אל גם את יובל שטייניץ ובנימין נתניהו.

הנה, בנושא החלב ומוצריו נכשלה הממשלה ונכשל גם אגף התקציבים. המכסים האדירים לא הורדו, ולכן מוצרי החלב ימשיכו להיות יקרים מדי.

הנושאים הללו נמצאים עכשיו בידי ועדת המזון, בראשות מנכ"ל משרד התעשייה שרון קדמי. הוא אמנם מדבר על כך ש"אנו מנסים לפעול להעצמת כוחו של הצרכן", אבל בפועל הוא מייצג את האינטרס של התעשיינים.

וזה עוד לא הכל, כי למשרד התעשייה יש עוד שתי דרכים "אלגנטיות" להגנה על הייצור המקומי ולהעלאת המחירים לצרכן. דרך אחת היא להקשות על היבוא באמצעות מכון התקנים, שמייקר את היבוא, מאט אותו, וכך גורם להעלאת מחירים. יש לבטל את הבלעדיות של מכון התקנים ולאמץ תקנים בינלאומיים.

שיטה נוספת למניעת יבוא מתחרה היא שיטת "היטלי ההיצף". בכל פעם שיבואן מצליח להביא ארצה מוצרים זולים, היצרן המקומי רץ למשרד התעשייה ושם מטילים על היבואן "היטל היצף" שחוסם את היבוא.

האבסורד הוא שמשרד התעשייה מטיל את ההיטלים הללו גם במקרים שבהם מדובר במונופול מקומי חזק שכוחו בשוק עצום. כי משרד התעשיינים רוצה להגן גם על מונופולים. מה אכפת לו שהצרכן משלם יותר?

בכל הנושאים הללו, אנשי מחאת רוטשילד יכולים לעזור. הם צריכים לכוון את חצי הביקורת אל שמחון. דפני ליף ואיציק שמולי חייבים להבין שבלי הורדת מכסים והסרת מכשולים בפני יבוא, מחירי המזון לא יירדו.