<<אינספור טלפונים ומסרונים נדרשו כדי לקבוע מועד לראיון עם דפני ליף, יוזמת מחאת האוהלים, שנהפכה בן לילה לאחד האנשים המתוקשרים במדינה. כל בקשה לראיון מחייבת את האישור של רועי נוימן, אחד המוחים הצעירים שנבחר לתפקיד דובר המאהל.
לאחר קבלת האישור חייגנו לליף - אך לשווא. ההודעות שהשארנו לא נענו, עד פריצת הדרך המיוחלת ביום שישי בצהריים. על צג הטלפון הנייד היבהב שמה. ליף, מתברר, איבדה את האייפון שלה יום קודם לכן, ואת הבוקר בילתה במרכז השירות של אורנג'. לראיון, שנערך בשישי אחר הצהריים, היא הגיעה עם אייפון חדש ועם איזי, עוזר אישי צמוד, מפגין נלהב שמסייע לה. לשאלה "איך היא כבוסית" הוא עונה בהערצה: "מדהימה, אבל אני בתפקיד רק שעה".
"למה היא צריכה עוזר אישי?" תהינו בעוד ליף תרה באנרגטיות אחר מקום פנוי ושקט באחד מבתי הקפה הסמוכים למטה המאבק של מאהל המחאה בשדרות רוטשילד בתל אביב. "היית מחכה לה שעות אם לא הייתי מזכיר לה להגיע לראיון", השיב איזי. "היא פשוט עוצרת לדבר עם כל אחד ומקשיבה לו".
אנחנו מתיישבים בקיוסק סמוך. איזי נוטל את האייפון החדש של ליף ומתחיל להכניס לזיכרון את כל מספרי הטלפונים שאיבדה עם האייפון הישן. היו לה שם יותר מ-1,000 מספרים שאבדו - רובם של אנשי קולנוע ומוסיקה וחברים ותיקים (ליף היא בוגרת לימודי קולנוע באוניברסיטת תל אביב ועוסקת בבימוי ובעריכת וידאו).
אני שואלת אם אינה מעדיפה לשבת במקום עם מיזוג אוויר, והיא מגיבה במהירות: "אין לי בעיה בלי מזגן, אין לי בעיה עם מכנסיים קצרים, כבר לא אכפת לי מה יגידו על הירכיים שלי".
קול אחד במקהלה רבת משתתפים
זה שלושה שבועות מתרוצצת ליף בין מאהלי המחאה ברחבי הארץ. כמי שפתחה את הקבוצה בפייסבוק שקראה לאנשים להביא אוהל לשדרות רוטשילד כדי להיאבק במחירי הדיור, היא נהפכה לפנים של גל המחאה. במוצאי שבת לפני שבוע נאמה בעצרת ההמונים בתל אביב, והמגבעת שחבשה סומנה כאייקון אופנה.
בראיון עמה היא נעה בין תמימות ילדותית לבין חוזק נפשי ועמידה עיקשת על עקרונות, גם אם אינה יודעת לנסח אותם במונחים בני יישום. החשש הוא שאותה תמימות שהביאה אותה להקים אוהל כי פינו אותה מדירתה, תנוצל על ידי גורמים מתוחכמים וחזקים ממנה. במבט מפוכח ובצניעות ראויה לציון ליף מודעת היטב ליכולותיה ולמגבלותיה, ומדגישה כי המאבק כיום מנוהל על ידי קבוצת צעירים שהיא רק קול אחד בה מתוך מקהלה רבת משתתפים שמזמרת בהרמוניה יחסית ללא מנצח.
רשימת דרישות של המפגינים לממשלה? מבחינתה אפשר להמתין עוד זמן רב. התמיכה של יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, והטייקונים במחאה? לגישתה "כולם שווים". ניסיון להסביר לה שגישה אוטופית כזו שלה הביאה אותה ללון באוהל ואת מעמד הביניים להתקומם נגד יוקר המחיה, נתקל בחיוך ובהשלמה מצדה: "אני לא מבינה בכלכלה", היא אומרת. "מה שהעם יחליט זה מה שיהיה".
לאחר שהיא מתיישבת, ניכר בה שהיא מנסה להתרכז, אך העייפות נותנת בה את אותותיה. כבר בתחילה היא מעידה על עצמה שהיא "בעלת זיכרון קצר מאוד". היא משיבה בפתיחות ובכנות נעדרי כל תחכום תקשורתי. מדי פעם ניגש אליה עובר אורח, לוחץ יד ומעודד. היא מחייכת לכולם ומתעניינת בשלומם.
איך את מתפקדת בחום ובלחות האלה? בטח לא ישנת טוב כבר יותר משבועיים.
"זה שאני בתנועה ומתקשרת עם אנשים נותן לי אנרגיה. להיות חלק ממשהו כל כך עצום, האחריות על הכתפיים, זה נותן כוח. יש רגעים שאני מתעייפת, אבל אני יוצאת מזה. אני אוהבת את הציטוט של סקרלט אוהרה ב'חלף עם הרוח'. היא אמרה: 'אני לא יכולה לחשוב על זה עכשיו. אם אני אחשוב אני אשתגע. אני אחשוב על זה מחר'. ב-2:00 בלילה הרגשתי שאני לא מסוגלת להכיל יותר, אבל יש גם מחר. מה שקורה פה זה משהו של פעם בחיים, למה לא לתת את כל מה שאפשר? לא רק אני, כל בן אדם".
היו לך רגעי שבירה?
"אתמול ההורים שלי הגיעו במפתיע לבקר והתפרקתי לאמא שלי בידיים. היא עברה ניתוח קל ומיד אחרי שהשתחררה מבית החולים הם הגיעו אלי. אני מאוד מתגעגעת אליהם, והכל יצא פתאום".
איך ההורים שלך מרגישים עם המעמד החדש שלך?
"הם גאים מאוד, ודואגים שאני לא אדע לשים לעצמי גבולות. יש לי נטייה להיות בתוך משהו עד הסוף. כשאני על סט צילומים זה כל מה שמעסיק אותי. אני יכולה להישאב לפרויקטים ולתת את כל כולי, לשים את עצמי ב'הולד'. הם מנסים לשמור אותי על הקרקע. היום יום שישי וכנראה לא ייצא לי ללכת לארוחה אצלם", היא אומרת בעצב קל.
לא מתרגשת מהחשיפה התקשורתית
ליף גדלה בשכונת רחביה בירושלים, והתגוררה מעל כיכר פאריס בסמוך לבית ראש הממשלה. היא למדה בחטיבת הביניים "גימנסיה" ובגיל 16 עברה עם הוריה לכפר שמריהו. אביה, ינעם ליף, הוא מהחשובים והבולטים במלחינים הפועלים כיום בישראל, חתן פרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים בשנים 1993 ו-2006. הוא מכהן כדקאן הפקולטה לקומפוזיציה, ניצוח וחינוך מוסיקלי באקדמיה למוזיקה בירושלים. כשאני שואלת אותה על העיסוקים שלו היא מתמצתת בצניעות: "הוא מלחין ומרצה". אמה עובדת בקידום פרויקטים חברתיים בביטוח הלאומי ועוסקת בפיסול כתחביב.
ליף אינה נבהלת מהמקטרגים, הטוענים נגדה שהיא מכפר שמריהו. לדבריה, "ההורים שלי הם לא הפרופיל של כפר שמריהו". היא עצמה החליטה לעבור להתגורר עם ההורים, ולא להישאר בירושלים, מאחר שהתקבלה ללימודי קולנוע בתיכון ברמת השרון, וזה היה חלום חייה. יש לה אח צעיר, אדם, בן 22 שסיים את העבודה המועדפת לאחר הצבא בשיפוץ בתים ומתגורר עם ההורים. הדוד שלה, האח של אביה, הגדול ממנה בכמה שנים נתפש בעיניה כאח שני. היא מתארת את בית ההורים כ"בית שמעודד אמביציה. ההורים היו רחוקים מלהיות מרוצים כשראיתי טלוויזיה בצהריים. הציונים היו צריכים להיות גבוהים ושיהיו לי תחומי עניין חוץ מחברים ומלימודים. התברכתי במשפחה מדהימה".
ליף מספרת כי לא התגייסה לצבא בשל מחלת הנפילה שממנה היא סובלת. היא החלה לימודים באוניברסיטת תל אביב מיד אחרי התיכון, ובמקביל התנדבה במקלט חירום לבני נוער. "אני מתנדבת המון כל החיים", היא אומרת.
לא מסוכן לך במאהל להתרוצץ ככה עם מחלת הנפילה?
"איך את יודעת עליה?" היא שואלת שתי דקות אחרי שאמרה שהיא סובלת מהמחלה.
כרגע אמרת את זה.
"אוקי. יש לי בעיית זיכרון קצר, אין לי מה להסתיר".
בין כל הראיונות לתקשורת, הצילומים והמרוץ בין מאהלי המחאה ברחבי הארץ, ליף מנסה לשדר שהיא לא מתרגשת מהחשיפה התקשורתית ומקבלת אותה כהכרח לקידום המאבק.
את לא מרגישה סמל של המהפכה החברתית?
"אני מרגישה כמו עלה תאנה, אני לא יודעת מה זה אומר. אני עושה הכל כדי לגונן ולאפשר למחאה להתרחב ולגדול. לאפשר לקהילות לדבר בלי פילוג. אני לא מתעכבת לבדוק אם אני סמל. אני, דפני, פה בשביל לעזור. שיכנעתי את עצמי שאנחנו חיים בעולם שכולם מכירים את כולם, ולכן לא מוזר שמישהו מכיר אותי".
היית עכשיו במוקד שירות של אורנג', איך הגיבו האנשים סביבך?
"לקחתי מספר וחיכיתי בתור. אנשים התחילו לדבר אתי, עברתי קצת על העיתונים ולא חיפשתי איפה השם שלי מוזכר. חיפשתי את השם של יתר החברים. הפסקתי לקרוא עיתונים ואני מקשיבה למה שאנשים אומרים ברחוב, בפייסבוק וביו-טיוב. אחרי תקופה ארוכה אני מרגישה מה קורה כאן, ולא צריכה את התיווך של התקשורת. אני מתעדכנת ב-CNN וב'ניו יורק טיימס' מה קורה בעולם".
במהלך השבועות האחרונים קיבלת טלפונים מפתיעים?
"כל כמה זמן יש טלפון שקורע לי את הלב. אנשים עם סיפורים עצובים שהייתי מתה לעזור להם. זה נשאר אתי. התקשרה מישהי משותקת עם ניוון סחוס שלא יכלה להצטרף למאבק, רציתי לרוץ לעזור לה, אבל בדיוק נגמרה לי הבטרייה ולא יכולתי לעזור. אלה הטלפונים שנשארים אתי והם המתנה הגדולה. מישהו מרגיש שאני ראויה להיחשף לפיסת החיים שלו".
שרים, ראש הממשלה או אנשים בין שיכולים לפתור את הבעיות שאתם מעלים התקשרו?
"מירי רגב התקשרה אלי לפני שהיא באה, ואמרתי לה שהיא יכולה לבוא. השאר היסטוריה", מחייכת ליף בסיפוק ומוסיפה כי לא צפתה את השתלשלות הביקור. עם זאת, היא מודה כי בסיכומו של דבר הביקור של רגב היה הדבר הכי טוב שקרה למחאה. "אנשים ראו שהפוליטיקאים לא ישתלטו עלינו".
בעת ביקורה של ח"כ מירי רגב לפני כשבועיים היא נתקלה במחאה קולנית לאחר שניסתה לגייס תמיכה פוליטית מיושבי המאהל, והטיחה באחד מהם בבוטות "תגיד, אתה סתום" - רגע לפני שעזבה את המקום בזעם מפני שלא נתנו לה להציג את משנתה.
מאז פוליטיקאים לא מתקשרים אלייך?
"לא. נבחרי ציבור מתחילים לפתח שיח עם קהילת המפגינים באופן הרבה יותר מחבק מאשר להרים טלפון".
ביום חמישי פורסם שהטייקונים שלחו מכתב תמיכה במאבק לראש הממשלה, שבו הם דורשים ממנו למצוא פתרונות דיור. מה דעתך על תמיכתם?
בפעם הראשונה בראיון ליף עוצרת לחשוב כמה דקות ומשיבה: "אנחנו מברכים כל אדם שרוצה לתמוך בנו, גם אם זה עקרונית נתפש כסותר את מה שקורה כאן". היא צוחקת, אבל ממשיכה ברצינות "אנחנו לא מנסים לעשות 'הפרד ומשול' - כולנו אחד. לכולנו מגיעה זכות לקורת גג. אם יצטרפו טייקונים, כנראה הם מכירים בכך שזה נכון. הלב של המאבק הוא האזרחים והתושבים של המדינה. הלב קיים כבר שלושה שבועות, הוא בועט ומתרחב וכל הצטרפות היא חלק ממה שצריך לקרות. הלב כבר קיים, זו מחאה עממית".
מה דעתך על ההצטרפות של יו"ר ההסתדרות, עופר עיני?
"אני לא אדם שמבין בזה. כל הצטרפות היא מבורכת. מי שיצא לרחובות זה העם. עמוד השדרה של המאבק הוא אנשים שחווים התעוררות ומשהו עצום שקורה כאן, והם מגוננים על יתר האנשים. כל עוד העם הוא הכוח המניע - זה מבורך. את מבקשת ממני לדבר בשפה שאני לא מדברת אותה. בעולם שלי לאדם שיש כסף אין חשיבות רבה יותר מאדם שגר בפחון. זו השפה שאני מבינה".
אולי האמונה הזו היא אחת הסיבות לכך שמעמד הביניים נשחק כל כך? כי יש אנשים יותר חזקים ממנו, שמנצלים את האמונה בשוויון?
"יכול להיות. אני לומדת בשבועות האחרונים מתוך הקשבה לאנשים שונים, זו מצוקת דיור בכל הארץ. כל עוד האדם מצטרף לטוב - אני מברכת אותו. אם הוא ינסה לשחק עם מה שקורה בשטח, אני לא אקרא נגדו, אלא האנשים שמציפים את הרחובות ייצאו יחד נגדו. בכל הנוגע לעניינים כלכליים את שואלת את האדם הלא נכון. אני לא כלכלנית ולא פוליטיקאית".
את לא חושבת שהצטרפו למחאה קולות של בעלי אינטרסים חזקים מכם שעלולים להזיק לכם?
"מי אמר שהם גדולים מאתנו? מי החליט שהפרטים שיושבים במשרדים הממוזגים יותר חזקים מהעם? אתמול היתה פה הפגנה של 1,000 אנשים עם עגלות. מי אמר שהטייקונים הם כוחות חזקים יותר? המסר הוא של כל האומה, והיא ביחד חזקה מהם".
"שלא ינסו להלחיץ אותנו"
איך אתם מתקדמים עם גיבוש רשימת דרישות לממשלה?
"מה שקורה כאן השאיר הרבה אנשים בתדהמה כי הוא חסר תקדים. יש פה עקומת למידה מאוד חדה. יכול להיות שמפני שהדרך חדשה ומרעננת לא צריך להצמיד לה רטוריקה של דרישות כל כך מהר. נגבש רשימות בקרוב, או שלא. אנחנו ניזונים מהשטח. שאף אחד לא ינסה להלחיץ אותנו בתרבות האינסטנט. נוצרת פה קהילה מאוחדת, שמורכת מאנשים שמבטאים צרכים שונים, אנחנו צריכים זמן. אני בת 25. אחרי יום-יומיים במאהל החלטתי עם עצמי שאתן את המחצית השנייה של שנות ה-20 שלי למה שקורה כאן. יש לי זמן".
יכול להיות שאתם לא מחפשים פתרון כי התאהבתם בדרך?
"אני צריכה למצוא פתרון? אנחנו לומדים לדייק מתוך הקריאות של האנשים כאן. אנחנו כולנו ביחד ולוקח זמן למחאה להיות מדויקת. אנשים סתמו את הפה הרבה זמן ועכשיו כולם זועקים. הזעקה מתחדדת, והתהליך הזה חשוב לא פחות מהתוצאה".
על מה תסכימו להתפשר?
"האם התחיל משא ומתן? ראית רשימת דרישות מסודרת? איך נתפשר?"
את לא חוששת שחוסר ההבנה הכלכלית שלך תנוצל לרעת המאבק?
"יש פה הרבה אנשים עם ידע במאהל ובמקומות אחרים. אנשים יושבים ומתדיינים ומסתקרנים מכל מה שקורה במנגנונים הגבוהים. המחאה הזו גדולה יותר ממני - היא מחאה של כולם. רגב קונטס, אחד המארגנים, אמר שבסרטים מצוירים אפשר לעוף למעלה בלי בעיה, אבל ברגע שתסתכל למטה - תיפול. לי אין פחד גבהים. זה לא מפחיד אותי. זה דורש זהירות, וזו התחושה של רוב האנשים".
יש לכם יועצים אסטרטגיים?
"כל אחד פה הוא יועץ אסטרטגי".
ישנן טענות שגורמי שמאל מממנים את המחאה. מי מממן אותה?
"אני האדם האחרון שאדע לענות על זה. חשבון הטלפון הנייד שלי הוא 1,200 שקל ואני משלמת עליו. אני עכשיו משלמת כפול: גם על הטלפון שאבד לי וגם על החדש. אני לא מתעסקת בכסף. המחאה סובבת סביב טוב לב, ולא כסף".
בתחילת המחאה היו הרבה אוהלים מאותו דגם, ועלתה טענה שהכל היה מאורגן על ידי גוף עתיר תקציבים.
"כמו שיכון רמת עמידר", היא צוחקת וממשיכה: "אני לא יודעת. אני הגעתי מטעמי עם האוהל הפרטי שלי".
עבר לך בראש ללכת לפוליטיקה?
"לא. אחזור לעסוק בקולנוע".
קיבלת כבר הצעות להופיע בפרסומות?
ליף מעוותת את פרצופה במיאוס. "מה הקשר? אני ממש לא מחכה לזה. לוקח לי זמן לקבל את זה שמצלמים אותי, אני אוהבת במודע בימוי קולנוע ואת המקום שלי מאחורי המצלמה. אני לא פרזנטורית, וזה לא מעסיק אותי".
אבל אם הכסף מפרסומות יאפשר לך לביים את סרט חלומותייך?
"כסף זה לא מה שיאפשר לי לביים את סרט חלומותי. תסריט טוב יאפשר לי את זה. בכל מקרה, כרגע הכל בהולד כי מה שקורה פה יותר חשוב. העתיד והמחר הם שחשובים, וצריך להיות כאן בשביל המחר".
-
תיק אישי
-
קפה
-
פייסבוק
-
תגובות
-
רשימת קריאה
